עבודת לוי קכו

לא מהני לה שחיטה לטהר מידי נבלה אבל זה ודאי דשייך בו שפיר מעשה שחיטה כמו שבארנו לעיל ולענין צפורי מצורע לא בעינן התר שחיטה אלא דסגי במעשה השחיטה לחוד וזה שייך בציפורי מצורע דהא לא גרע מציפור טמאה והא דאמרינן (בקדושין דף נ"ז) דטרפה פסול היינו לאו מחמת השחיטה אלא דטריפה פסולה מחמת עצמה היינו דטריפה פסולה לטהרת המצורע ע"ש ועיין בספר בית הלוי חלק ג' ולפ"ז אין שום מקור על הרמב"ם שהשמיט בעיית רב חסדא מהש"ס דחולין מציפורי עיר הנדחת דשפיר יש לומר דגם רב חסדא מודה בזה דשייך בעיר הנדחת מעשה השחיטה ושפיר כשרה לטהרת המצורע אולם עדיין הוי מקור לשיטת הרמב"ם מהא דזבחים ד"ע כ"ז נ"ל דיש לומר על דרך החידוד. סימן כה. הרמב"ם בפ"ד מהלכות תמורה כתב השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבעה הרי זו נאכלת כבשר החטאת שולדי קדשים במעי אמן הן קדושין. ועיין בש"ס תמורה (דף י"א) דאמרינן שם השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' קתני חדא אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה ואינה נאכלת אלא לפנים מן הקלעים ואינה נאכלת אלא ליום אחד ותניא אידך נאכלת לכל אדם ונאכלין בכל מקום ואינן נאכלין בעזרה מאי לאו תנאי היא דמר סבר קדושה חלה על העוברין ומר סבר אין קדושה חלה על העוברין לא הני תנאי בהא קמיפליגי דמר סבר ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים ומר סבר ולדי קדשים במעי אמן הן קדושין ע"ש בש"ס ועיין בתוס' שם ד"ה ומצא בה בן ארבעה חי שכתבו דאלו בן ה' בבהמה דקה אינו ניתרת בשחיטת אמו לר"מ בפרק בהמה המקשה וקשה על הרמב"ם דפסק (בפ"ה מהלכות מאכלות אסורות) כרבנן וכן בפ"ב מהלכות שחיטה דאפילו בן ה' ג"כ שחיטת אמו מתירתו ואמאי נקט דוקא בן ד' היה ליה למנקט בן ה' דהוה רבותא יותר דאפילו בבן ה' כל דיני חטאת עליו וכבר הקשה זה הלח"מ ע"ש שכתב וז"ל נקט בן ד' חי דבן ה' בבהמה דקה הרי כלו לו חדשיו ואפילו למאן דאמר בהויתן הן קדושין הרי יצא לאויר העולם אחר ששחטו וכלו לו חדשיו להכי נקט בברייתא בן ד' דאע"ג דלא כלו לו חדשיו במעי אמן הן קדושין ונאכלת כחטאת וזה מתבאר מדברי רש"י ז"ל שם אבל אין לפרש דנקט בן ד' משום דבן ה' אין שחיטת אמו מטהרתו כמו שפירשו התוס' דהא רבינו ז"ל פסק דאע"ג דכלו לו חדשיו שחיטת אמו מטהרתו עכ"ל ופירוש דברי הלח"מ הוא כיון דבש"ס אמרינן דמד"א נאכלת לכל אדם סבר בהויתן הן קדושין וזה שלא היה לו הוי' אינו קדוש וזה חידש לן הלחם משנה דדוקא בעובר שלא כלו לו חדשיו הוא דלא הוי הויה לקדש אבל בעובר שכלו לו חדשיו מחשב שפיר הויתו בזה שיצא לאויר העולם לאחר שחיטה כיון דכלו לו חדשיו ולד גמור הוא ומחשב שפיר הוי' לקדש להכי כיון דהרמב"ם. כתב הטעם דנאכלת כבשר החטאת שולדי הקדשים במעי אמן הן קדושין שפיר הוצרך למנקט דוקא בן ד' דבזה הוא דצריכין לטעם דבמעי אמן הן קדושין אבל בן ה' שכלו לו חדשיו בזה לכו"ע הוא אף למד"א בהויתן הוא דקדושים ג"כ קדוש. והנה בדברי הלח"מ יש לעיין טובא (ועיין כריתות דף כ"ג דאמרינן שם דלמאן דאמר דבקדשים אין איסור חל על איסור כל חלב לד' לרבות אימורי קדשים ומוקים לה. בולדות קדשים וקסבר ולדות קדשים בהויתן הן קדושים ועיין תוס' חולין ק"ג) אולם ראיתי בספר זרע אברהם להגאון ר' מנחם זעמבא שליט"א שהאריך בדברי הלח"מ הרבה והעיר מכמה דוכתי בש"ס ע"ש בספר הנ"ל שהאריך הרבה לתרץ דברי הרמב"ם באופנים שונים ונלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם כן דהנה בחולין דף פ"ה ע"ב אמר ר' אבא לא לכל אמר ר' מאיר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מודה ר"מ שאין מתירתה באכילה וכו' אמר מר לא לכל אמר ר"מ שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מודה ר"מ שאין מתירתה באכילה פשיטא טרפה בשחיטה מי מישתרא לא צריכא לשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי סד"א הואיל דאמר ר"מ שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה תהני לה שחיטת אמו ולא לבעי שחיטה קמ"ל ותסברא והא אמר ר"מ בן פקועה טעון שחיטה לא צריכא דרבי סבר לה כר"מ וסבר לה כרבנן סבר לה כר"מ דאמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה וסבר לה כרבנן דאמרי שחיטת אמו מטהרתו סד"א כיון דאמרי רבנן דשחיטת אמו מטהרתו תהני לה שחיטת אמו ולא ליבעי שחיטה קמ"ל (ועיין בפירוש רש"י שכתב וז"ל מהו דתימא כיון דבן ט' הוא ושחיטת עצמו מתירתו אפילו לר"ש כדקיי"ל בפרק בהמה המקשה ארבעה סימנים אכשר בה רחמנא הלכך לאו ירך אמו לאיתסרו משום טריפות דידה ואימא לרבי דסבר כר"מ תהני ליה שחיטת אמו ולא לבעי