עבודת לוי קכה

טמאה אסורה באכילה מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו דכתיב בהו טמאים הם לכם אף בהמה טמאה לא טהרנה שחיטתה או כלך לדרך זו בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה מה טרפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה כן מבואר דבעינן קרא שלא יהני שחיטת טריפה לטהר מידי טומאת נבלה ע"ש (ועיין בפרש"י זבחים דף ע' שהביא ג"כ הת"כ) ועיין בחולין (דף פ"ה) דבעינן קרא למעט בשחיטת עוף טמא דלא בעינן כסוי לרבי מאיר ולרבי שמעון פטור משום דלאו בר אכילה הוא. ויש להעיר הא אנן קיי"ל דהנוחר פטור מכסוי הדם כמבואר במשנה שם ולכאורה הא לא עדיף שחיטת עוף טמא מנוחר ומעקר מבואר דשייך ענין שחיטה אפילו בטמאה (ועיין בתו"כ פרשה מצורע דאמרינן שם טהורות דכתיב גבי צפורי מצורע ממעט טהורות ולא טמאות וע"ש בפירוש הראב"ד ועיין חולין ק"מ) ועיין בבכורות דף י' דאמרינן שם השוחט את העורב להתלמד בו דמו מכשיר דהוי דם שחיטה וע"ש בפירש"י שכתב וכ"ש אם שחטו שחיטה גמורה דמו מכשיר וע"ש בתוס' ד"ה שהשוחט וכו' ובתוס' ד"ה מאי איבעיא מה שכתבו שם מכל הנך דוכתי משמע דשייך שם שחיטה אפילו בטמאה ולכן נ"ל דחזקיה סבר דגם בטמאה נמי שייך שחיטה היינו דשייך מעשה השחיטה אבל לא היתר שחיטה אפילו לטהר מטומאת נבלה אבל עכ"פ סבר דשייך שם שחיטה להתיר איסור אבר מן החי והא דאינו מטהר מידי נבלה אף דהוי שחיטה לענין אבר מן החי היינו משום דגלי לן קרא דכל הנוגע בהם יטמא דמינה ילפינן בת"כ דשחיטת טמאה לא מהני לטהר מטומאת נבלה וי"ל כיון דעל אבר מן החי דליכא קרא שפיר מהני להתיר ואפילו בטמאה אליבא דחזקיה ולפ"ז יש לומר דאבר מן החי שפיר שייך כ"ז שיש משהו חיות כמו שכתבו לעיל והא דאמר חזקיה דבמפרכסת ליכא אבר מן החי מתה היא היינו מתה היא מחמת היתר שחיטה דהשחיטה התירה איסור אבר מן החי מן הבהמה כמו שבארנו דחזקיה סבר דגם בטמאה שייך מעשה שחיטה להתיר אבר מן החי. ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשו המפרשים על חזקיה דסבר דמפרכסת ליכא איסור אבר מן החי בטמאה מהא דמבואר להדיא במשנה דטהרות פרק א' גבי עוף טמא דאין שחיטתה מטהרתה ועיין בחולין ק"ב דמבואר דהיינו להתיר איסור אבר מן החי לבן נח הרי דבמפרכסת שייך איסור אבר מן החי ולפי דברינו יש לומר דהנה הראב"ד בת"כ כתב דהא דממעטינן בת"כ דטהורות ולא טמאות גבי צפורי מצורע הוי אליבא דמאן דאמר כל צפור אחד טהורה ואחד טמאה במשמע וא"כ גבי צפורי מצורע נמי בין טהורה בין טמאה במשמע ולכן בעינן מעוט למעט צפור טמא לטהר את המצורע אבל למאן דסבר דצפור לא משמע אלא טהורה ולדידיה לא בעינן שום מעוט על צפור טמא לטהרת מצורע וכיון דלדידיה הוי טמאה מין אחר לגמרי ואין שום הכרח דסבר דגם בטמאה שייך שחיטה וא"כ יש לומר דחזקיה הוי אליבא דמאן דאמר כל צפור בין טמאה ובין טהורה במשמע ובעינן למעט ציפור טמאה לטהר את המצורע א"כ שפיר סבר דשייך שם שחיטה ומתניתין בטהרות הוי למאן דסבר דכל צפור לא משמע אלא טהורה ולא טמאה ויש לומר דסבר דלא שייך שחיטה על טמאה אפילו מעשה השחיטה נמי כ"ז יש לומר לכאורה שוב ראיתי בספר תפארת ישראל בטהרות פ"ק ביכין ובעז שהביא הקושיא שהקשה הגרע"א על חזקיה מהמשנה דטהרות דאין שחיטתה מטהרתה וכתב התפארת ישראל שם שהגאון רע"א בעצמו תירץ לו הקושיא על חזקיה דחזקיה הוי אליבא דר"א ור"י דסברי דאבר מן החי נוהג בטמאים לישראל נמצא דאהני שחיטה לישראל להתיר איסור אבר מן החי וכמו כן יש לומר דאהני גם לבן נח אבל המשנה דטהרות דסבירא לה דאין אבר מן החי נוהג בטמאה לישראל כמבואר להדיא דקתני אינו סופג את הארבעים א"כ יש לומר מדלא מהני שחיטה לישראל להתיר איסור אבר מן החי כמו כן לא מהני ג"כ לבן נח עכ"ל הגרע"א הרי דכתב הגאון להדיא דשייך שחיטה בטמאה וכתב כ"ז למילתא דפשיטא ולא הביא שום ראיה ומפרש ג"כ הא דאמר חזקיה אינה לאברים מתה היא הוי מחמת התר שחיטה וכן כתב התפארת ישראל ושאר מפרשים עיין ברש"ש חולין שם דכתב לתרץ דחזקיה דמיירי בבהמה טמאה לכן שפיר סבר דלא שייך אבר מן החי אבל מתניתין דמיירי בעוף יש לומר דהוי כמד"א אין שחיטה לעוף מן התורה ולכן שייך אבר מן החי הרי דפשיטא להו דשייך שחיטה בטמאים והיינו מעשה השחיטה אף שאינו מטהר מידי נבלה והיינו דמעשה השחיטה מהני לענין אבר מן החי והנה צ"ע על הפמ"ג ביו"ד שכתב דכל שחיטה שאינו מטהר מידי נבלה אינו מתיר אבר מן החי הא כאן מבואר דחזקיה סבר דמתיר אבר מן החי ומטמאה טומאת נבלה כדמשמע בש"ס וזה פשוט דהא דאמר חזקיה אינה לאברים הוי מחמת היתר שחיטה כמו שכתב הגרע"א וכל הנך שהבאתי ועתה יש לומר דהא דאמרינן דאי לאו דמיעטיה קרא לציפורי עיר הנדחת לטהר את המצורע מקרא הוי שפיר כשרה ג"כ צפור עיר הנדחת הוי אפילו אליבא דרב חסדא דאמר בהמת עיר הנדחת