עבודת לוי קכד

חייב משום שחוטי חוץ והנה מתניתין דזבחים דקתני דעל שעיר המשתלח פטור על שחוטי חוץ יש לומר דהוי כמד"א דוידוי אינו מעכב או דיש לומר דמיירי לאחר וידוי (ועיין בירושלמי בפרק טרף בקלפי דאיתא שם שני שעירי יוהכ"פ ששחטן בחוץ אית תני תנא חייב ואית תני תנא פטור וכו' מאן דאמר חייב סבר הגרלה מעכב ומאן דאמר פטור סבר הגרלה אינו מעכב ע"ש במפרשים שרצו להגיה ולשבש הירושלמי ולפי דברינו יש לדחוק באופן אחר ולא להגיה וצ"ע) אולם מהמשך דברי הירושלמי לא משמע כן ועיין בתוס' זבחים כאן שהקשו דביומא משמע דקודם הגרלה חייב על שניהם וכאן משמע דפטור אפילו קודם הגרלה ולפי דברינו א"ש דכאן קאי הש"ס אליבא דמאן דאמר הגרלה אינו מעכב והש"ס דיומא סבר דהגרלה מעכבת וצ"ע והנה במה שהבאתי לעיל במה שכתבו האחרונים מקור לשיטת הרמב"ם שהשמיט הא דבעיא רב חסדא בהמת עיר הנדחת או מהני לה שחיטה לטהר מידי נבלה או לא מהא דאמרינן בחולין (דף ק"מ) דמוקמינן להא דכתיב גבי מצורע שני ציפרים טהורות דבא למעוטי ציפורי עיר הנדחת ופריך הש"ס למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה ע"ש ואי לא מהני לה שחיטה הא פשיטא דפסולה דגבי מצורע הא כתיב ושחט את הצפור וכו' נ"ל לומר בזה מילתא חדתא דהא אמרינן בחולין (דף כ') אמר ליה אביי ותיקשה לך עולת העוף דבעיא שני סימנים וכי מתה עומד ומולק וכתב רש"י וז"ל דהא ודאי עוף בסימן אחד מתה ואמאי מעכב השני וע"ש בחידושי הרשב"א דתמה דאע"ג דסופו למות בסימן אחד אכתי השתא מיהו לאו נבלה הוא וכדתני שחט בה שנים או רוב שנים הרי היא כחיה לכל דבריה עד שתמות ע"ש והיינו כיון דאנן קיי"ל דמפרכסת הוי כחיה לכל דבריה וכ' האחרונים לתרץ דהא דאמרינן דמפרכסת כחיה לכל דבריה לא הוי אלא דוקא בבהמה דנפיש חיותא אבל בעוף דזוטר חיותא לא אמרינן דמפרכסת הרי היא כחיה עפ"י מה שכתבו התוס' בחולין דף פ"ד לחלק בין בהמה לעוף לענין מפרכסת הרי היא כחיה ע"ש אף שכתבו דזה הוא דוחק כן תירץ הברית אברהם (חיו"ד סימן כ"ה) אולם ראיתי בספר דבר אברהם שהביא בשם חותנו הגאון הגדול ממינסק שהקשה ממשנה מפורשת במ' טהרות ופ"א משנה ג' דאמרינן שם גבי עוף טמא דאין שחיטתו מטהרתו ועיין בחולין (דף ק"ב) בפירוש אין שחיטתו מטהרתו היינו דאינו מותר לבן נח בשחיטה והיינו משום דמפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ולכן שייך בה אבר מן החי מבואר להדיא דגם גבי עוף שייך מפרכסת הרי היא כחיה וזה תמה רבתי לכאורה אכן יש. לומר דאבר מן החי שאני דלא בעינן שתהא חיה ממש אלא דכ"ז שלא מתה עדיין אסורה מחמת איסור אבר מן החי אולם לגבי העמדה והערכה בעינן שתהא חיה ממש ולכן שפיר כתבו התוס' דעוף דזוטר חיותא מפרכסת לא הוי כחיה אבל לגבי אבר מן החי גם התוס' מודים דשייך אבר מן החי כ"ז דלא מתה בהחלט אלא דכיון דנשאר משהו חיות אמרינן דשייך איסור אבר מן החי וראיה לזה דהא גבי ולד בן שמנה דאמרינן בשבת (דף קל"ו) דהוי כמת דאמרינן מוהלין אותו ממ"נ וכו' ואי לאו מחתך בבשר הוא ע"ש ואפ"ה מבואר בתוספתא (פרק ז") דחולין דשייך בו איסור אבר מן החי וכן הוא בתוספתא דשבת מבואר דאבר מן החי כ"ז שלא מת בהחלט שייך בו איסור אבר מן החי (ודברי התוספתא נעלם מהגאון בעל מנחת חינוך בקומץ המנחה מצוה תנ"ב שחקר בזה אי שייך אבר מן החי בבן שמנה ומהגאון ר' משה דאנושעווסקי אב"ד דסלאבאדקא בספרו באר משה שמסתפק בזה אי שייך אבר מן החי בבן שמנה ולא הביא התוספתא ע"ש) וכן יש לומר ג"כ לענין מליקה דלא שייך מצות מליקה אלא דוקא כ"ז שהיא חיה בהחלט שהעוף היא חיה ממש אבל לא מפרכסת אולם שבתי וראיתי דזה אינו דהא בהדיא אמרינן בחולין (דף קכ"א) דישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהרה צריכין מחשבה והכשר ממקום אחר ופריך הש"ס הכשר למה לי הכשר הא סופו לטמא טומאה חמורה וכל שסופו לטמא טומאה חמורה לא בעי הכשר וכו' ותני אמר ר' יוסי מפני מה אמרו נבלת עוף טהור צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר מפני שסופה לטמא טומאה חמורה אמר חזקיה הואיל ויכול לגוררה ולהעמידה על פחות מכזית אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא ומי אמר חזקיה הכי והא איתמר שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת חזקיה אמר אינה לאיברים ור' יוחנן אמר ישנה לאברים חזקיה אמר אינה לאברים מתה היא ורבי יוחנן אמר ישנה לאברים לאו מתה היא אמר ליה יצתה מכלל חיה ולכלל מתה לא באה ולכן אינה מטמאה כ"ז שלא מתה אבל אבר מן החי נמי ליכא מבואר דגבי אבר מן החי בעינן חיה ממש ולא סגי בהא דעדיין לאו מתה היא בהחלט ואין מקום לדברינו הנ"ל לחלק בין ענין העמדה והערכה לענין אבר מן החי ונ"ל דיש מקום לדברינו עפ"י מה שנ"ל לחדש דבאמת שייך שם שחיטה גם בבהמה טמאה להתיר אבר מן החי אליבא דחזקיה דהא מבואר בת"כ הובא בפרש"י חולין (דף ע"ב) כל הנוגע בהם יטמא להביא בהמה טמאה שלא טהרנה שחיטתה והלא דין הוא השרץ אסור באכילה ובהמה