עבודת לוי קכ

בב"ק דף ק"י אימא לבעלי מומין טהורין ע"ש יפה חידש אמנם כבר קדמו הגאון מהר"י ז"ל עטלינגער מאלטונא בספרו בנין ציון (בסימן קפ"א) ובאמת זהו פלוגתא בירושלמי פסחים פרק ז' וזה לשון הירושלמי שם בא בטומאת עובדין היך עבידא שחטו אותו בעלי מומים וזרקו אותו טמאין לפי גרסת הקה"ע אמר רי' הילא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הרי לא נגע בו טמא והבשר כל טהור יאכל בשר הרי יש כאן טהורין שיאכלוהו ע"ש רבי זעירא אמר מאחר שאילו הפסח הבא בטומאה ונאכלת בטומאה והכא כמו שבא בטומאה וע"ש במפרשים שפירשו דפליגי אי קרבן ציבור הבא בטומאה והטמאים לא נגעו בבשר כגון ששחטו בעלי מומים והזריקה היה ע"י הטמאים דהבשר לא נטמא בזה פליגי אי נאכלת בטומאה או לא ע"ש בפני משה ובקרבן העדה וטוב ירושלים מה שכתב ועיין תוס' יומא דף ז' ד"ה דם שכתבו דלמאן דאמר טומאה הותרה בציבור נהי דלאכילה אין התר גם לדידיה היינו היכי דאיטמו שריים אבל היכי דהבשר לא נטמא שרי אפילו באכילה אבל למאן דאמר טומאה דחויה בציבור כיון דמחמיר כולי האי וכו' סברא הוא שיש להחמיר בבשר שאין לאוכלו אעפ"י שהוא טהור ויש לעיין בזה טובא ואכ"מ. עוד הביא כת"ר דברי הדגול מרבבה ביו"ד (סימן רס"ח) שכתב על דברי המחבר שכתב דכותית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה דזה הוי בזמן שידעו הב"ד שהיא מעוברת אבל בלא ידעו הב"ד מהעובר יש לומר דתליא בפלוגתא ע"ש ועל זה הקשה מעכת"ר מהא דאמרינן ביבמות (דף מ"א) מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין ג' חדשים הכא מאי להבחין איכא ע"ש ולפי דברי הדגול מרבבה קשה דהא ע"כ מיירי דהב"ד לא ידעו מהעובר דאם כבר הוכר עוברה למה צריכה עוד הבחנה וכיון דמיירי שלא ידעו הב"ד מהעובר וא"כ מאי פריך מאי להבחין איכא הא שפיר שייך הבחנה כדי לדעת אם לא היתה מעוברת בשעת טבילה ישראל גמור הוא כיון דנתעברה אחר הטבילה אבל אם היתה מעוברת בשעת טבילה והב"ד אז לא ידעו וא"כ לא אהני להולד טבילת האם והולד צריך טבילה מחדש כדין גר שבא להתגייר הנה כבר קדמו בקושיא זו הגאון מלבוב ביד שאול ביו"ד (סימן רס"ח) ע"ש מה שכתב לתרץ ובעיקר דברי הדגול מרבבה יש לעיין טובא ועיין בחידושי רע"א כתובות ובהפלאה שם דף י"א גבי גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד וע"ש ביד שאול שרצה ג"כ לתרץ כמו כ"ג ופלפל ג"כ בקושית הא"מ שהביא כת"ר וכתב מסברא דנפשיה הא דאם נתגייר ביחד עם אמו אינו יכול לחזור בו ולא הביא דברי הח"ס שהביא מעכ"ת ויש להאריך בזה ואין הזמן גורם כ"ז העליתי בשעה שעינתי בספרו היקר ויותר אין לי פנאי כעת לעיין בדבריו היקרים והנני אומר שלום למכתר"ה ולכל הנלוים לו המברכו בכוח"ט ויזכה להפיץ מעינותיו החוצה על חיבוריו היקרים דש"ת יעקב יצחק באאמ"ו הרהג"צ מהר"י ליב הלוי זצ"ל סימן כ"ד. ענין שחוטי חוץ בשעיר המשתלח הרמב"ם מהלכות מעשה הקרבנות (פרק י"ח הלכה י"א) כתב שני שעירי יום הכפורים ששחטן בחוץ אם עד שלא התודה עליהן חייב כרת על שניהם הואיל וראוין לבוא לפני השם לוידוי ואם אחר שהתודה פטור על המשתלח שהרי אינו ראוי לבוא לפני השם עכ"ל וכתב שם הראב"ד וז"ל א"א אני שונה בברייתא ב"מ יומא עד שלא הגריל חייב על שניהם ופירש שם רב חסדא הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל אלמא אפילו קודם:

שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אע"פ שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבוא בפתח אוהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לד' וכו' והנה עיין בש"ס דזבחים שם (דף קי"ב) דאיתא בפרק בתרא שם במתניתין שעיר המשתלח ששחטו בחוץ פטור דכתיב ואל פתח אוהל מועד לא הביאו לא חייב הכתוב אלא בראוי להביא אל פתח אוהל מועד מה שאין כן בשעיר המשתלח ושם בש"ס ורמינהו או קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן כענין שנאמר ונקרב את קרבן ד' וכו' ת"ל ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וכו' אוציא את אלו ולא אוציא שעיר המשתלח ת"ל לד' להוציא שעיר המשתלח (פירוש וקשה דמתנ' ממעט שעיר המשתלח מקרא דאל פתח אוהל מועד היינו שאינו ראוי להבאה וברייתא קאמר דמההוא קרא לא נפיק אלא קדשי בדק הבית אבל שעיר המשתלח ראוי הוא להבאה ולא נתמעט אלא מקרא דלהשם וא"כ קשה מתנ' וברייתא אהדדי) ומשני לא קשה כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה (פירוש מתנ' דקא ממעט מאל פתח אוהל מועד מיירי לאחר הגרלה