עבודת לוי קיט

יכולין להקריב אז תכף בבואם וגם הבמות נאסרו א"כ קשה קושית הירושלמי על האי מד"א לפי שיטת ר"ח המובא בתוס' הנ"ל וזה אין לומר דקידוש והקרבן באים כאחת דזה אינו דא"כ אין מקום לקושית הירושלמי והעיר מזה על התוס' שבועות (דף ט"ו) שכתבו דאמרינן דהקידוש והחינוך באים כאחת א"כ תקשה על הירושלמי דשפיר היו יכולין לבנות מזבח ולהקריב מנחה והקידוש והחינוך באים כאחת וא"כ יקריבו תודות לקדש העיר וע"כ דאי אפשר לעשות כאחת וצע"ג על התוס' עכ"ל מעכת"ר ולדעתי נראה דלא קשה והוא עפ"י מה דאמרינן בשבועות שם (דף ט"ז) דפליגי רב הונא ורב נחמן אי בכל אלו תנן או באחת מכל אלו תנן דרב הונא אמר בכל אלו תנן ורב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן פירוש בהא דתנן במתנ' אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא עפ"י ב"ד ואו"ת ומלך ושתי תודות אי בעינן דוקא כל הנך דתנן במתנ' או דסגי באחת מכל אלו ושם בש"ס רב הונא אמר בכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתא וקדשה לעתיד לבא ועזרא זכר בעלמא הוא דעביד ורב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתא וקדשה לעתיד לבא ועזרא קדושה קדיש ואע"ג דלא היה אורים ותומים מבואר דמאן דסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא סבר דבאחת מכל אלו תנן א"כ לא קשה קושית מעכתה"ר מאין לקח עזרא שתי תודות למאן דסבר לא קידשה לעתיד לבא די"ל כיון דסבר דסגי באחת מכל אלו שפיר יכולין לקדש בלא שתי תודות ועיין פירש"י (דף ט"ו ע"ב) שכתב להדיא למאן דאמר באחת מכל אלו תנן דסגי אפילו בלא שתי תודות נמי שכתב וז"ל או נביא או מלך או כהן גדול או אורים ותומים או שתי תודות ע"ש וא"כ לא קשה על רבינו חיים מהיכן לקחו שתי תודות לקדש העיר למאן דאמר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא דיש לומר דבאמת לא קידשה בשתי תודות אלא בנביא או בכהן גדול והא דמבואר בש"ס וכן כתוב להדיא בספר נחמיה (י"ב) דעזרא קידש בשתי תודות דכתיב ואעמידה שתי תודות יש לומר עפ"י מה שכתב הריטב"א בשבועות דמאן דאמר באחת מכל אלו תנן היינו שאין האחרות מעכבות אבל למצוה בעיא כולהו כדכתיב וכן תעשו ע"ש בריטב"א ולפ"ז שפיר יש לומר דהקידוש היה באחת מכל אלו חוץ משתי תודות היינו דהקדוש היה בנביא או בכהן גדול והא דמבואר דהיה גם שתי תודות יש לומר דהשתי תודות היו מחמת המצוה משום דמצוה להביא בחנוכת ירושלים שתי תודות (ועיין בריטב"א שכתב גבי אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה שכתב דהיה כדי לסמן תחום אכילת קדשים היינו קדשים קלים בכל העיר וקדשי קדשים בעזרה) ולכן יש לומר דבתחילה קידשו בנביא או בכהן גדול ואח"כ הלכו בשתי תודות וב"ד דהמצוה בכל הנך לאו דוקא שיהא כל הנך בקידוש אלא דאעפ"י שחל הקידוש ג"כ יש מצוה להביא כל הנך בחנוכת ירושלים דהא למד"א דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא אפ"ה היו כל הנך בחנוכת הבית המקדש ואע"ג דכבר נתקדש בבית ראשון דעזרא זכר בעלמא הוא דעביד ולא היה צריך כלל לקידוש והיינו משום שהמצוה בכל הנך לא תליא בקידוש אלא בחנוכת הבית ולכן תיכף לאחר קידוש הקריבו השתי תודות והלכו בהם לקיים המצוה לעשות החנוכת הבית המקדש וירושלים בכל הנך דכתיב דילפינן ממעשה המלאים וזה לא שייך לומר דלא שייך חנוכת הבית המקדש והעיר אלא דוקא קודם שהקריבו אבל לא לאחר שהקריבו זה אינו דהא גם בימי עזרא דמבואר בירושלמי דאמרינן ניחא בימי עזרא שלקחו תודות והקריבו בעזרה ואח"כ הלכו בהם לחנוכת ירושלים לזכר בעלמא כמבואר בש"ס וכמו כן יש לומר למאן דאמר באחת מכל אלו תנן שהקריבו לאחר הקידוש שתי תודות לקיים המצוה כמו שכתב הריטב"א דאפילו למד"א באחת מכל אלו תנן היינו דלא מעכב אלא אחת והשאר למצוה כ"ז נ"ל שהוא דוחק קצת. עוד ראיתי לכת"ר בספרו משנה שכיר (סימן מ') שהביא דברי הרמב"ם (בפ"י מהלכות מעשי הקרבנות) שכתב וז"ל קרבן ציבור הבא בטומאה אעפ"י שהטמאין מקריבין אותו אין חולקין עם הטהורין לאכול לערב מפני שאינן ראוין לאכילה והקשה הכ"מ דמלשון הרמב"ם משמע דמיירי שהטמאים בעצמם הקריבו ואם כן קשה הא קיי"ל דקרבן ציבור הבא בטומאה אינו נאכל וכן פסק הרמב"ם להדיא דקרבן ציבור הבא בטומאה אינו נאכל בטומאה וע"ז כתב מעכת"ר לפרש עפ"י מה דמבואר ברמב"ם בהלכות ביאת מקדש וכן כתב רש"י (קדושין דף נ"ג) דהפשט ונתוח כשרה בפסולין ועל זה כתב דהרמב"ם מיירי בקרבן ציבור שכל הכהנים טמאים והשחיטה וההפשט ונתוח נעשה ע"י בעלי מומים טהורין והבשר לא נטמא ואח"כ הקריבו הכהנים הטמאים את האימורים על המזבח וממילא הבשר לא נטמא דהטמאים לא נגעו בבשר ובאופן זה דהבשר לא נטמא שפיר נאכל והא דאמרינן דקרבן ציבור הבא בטומאה אינו נאכל מיירי דוקא באופן שנטמא הבשר ורמז להא דאמרינן