עבודת לוי יא

סימן ב בענין קדושת אויר העזרה ואויר ירושלים כתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה ט"ו וז"ל החלונות ועובי החומה כלפנים בין לאכילת קדשי קדשים בין לטומאה. וכתב הראב"ד על זה א"א אך אלו בששוים לקרקע העזרה. והנה הכ"מ הביא סוגיא דפרק כיצד צולין דמקשה הגמרא על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו מדתנן החלונות ועובי החומה כלפנים בשלמא החלונות משכחת להו דשוו לקרקע העזרה אלא עובי החומה היכי משכחת לה בבר שורא ופרש"י בר שורא חומה קטנה לפנים מחומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה ע"ש וכתב הכ"מ ויש לתמוה על רבינו למה סתם דבריו ולא פירש דהא דהחלונות ועובי החומה כלפנים דוקא בששוים לקרקע העזרה אבל אם אינו שוה לקרקע העזרה אינו כלפנים וכבר השיג עליו הראב"ד בזה וכו' וצריך לדחוק ולומר שסמך רבינו על מה שכתב לעיל בסמוך גבי לשכות אם היו גגותיהם שוים עם קרקע העזרה דממילא משמע דהוא הדין לחלונות ועובי החומה עכ"ל ועיין פ"י מעשה הקרבנות הלכה ה' דשם ג"כ כתב רבינו דחלונות ועובי החומה כלפנים ולא חלק בין שוה לקרקע ובין לא שוה וכן בספ"ב מהלכות מעשר שני ע"ש ושם לא שייך לומר מה שכתב הכ"מ כאן דסמך על מה שכתב לעיל גבי לשכות דמיירי דוקא בשוה לקרקע העזרה דהא שם אינו מדבר כלל בענין לשכות ואינו מזכיר שם שוה לקרקע וא"כ הי' לרבינו לבאר גבי חלונות ועובי החומה דאיירי דוקא בשוה לקרקע העזרה דאז הוה כלפנים אבל לפי מה שביארתי לעיל לק"מ דרבינו סבר גבי קדשים קלים הנאכלים בירושלים דבירושלים אף הגגין ועליות נמי נתקדשו לכן שפיר כתב הרמב"ם שם דהחלונות ועובי החומה נתקדשו אף בלא שוו לקרקע העזרה כיון דהגגין ועליות נמי קדשי ע"ש ואתי שפיר מדוע לא השיג הראב"ד שם גבי מעשר שני על הכ"מ כיון דסבר דגגין נמי קדשי ע"ש בכ"מ פרק ב' מעשר שני הלכה ט"ז שהקשה מדוע השמיט הרמב"ם גבי אכילת מעשר שני דכתב עובי החומה כלפנים ולא הזכיר דמיירי בבר שורא. ולפי דברינו ניחא גבי מעשר שני וכן בפ"י מהלכות מעשה הקרבנות. אבל כאן גבי עזרה דרבינו סבר להדיא דגגין ועליות לא נתקדשו קשה למה לא כתב הרמב"ם דמיירי בבר שורא גבי חלונות ועובי החומה. ולתרץ דברי הרמב"ם נקדים תחילה סוגיא דזבחים כ"ו מחלוקת אביי ורבא דבעי שם תלה ושחט מהו א"ל כשירה (פירש"י תלה הבהמה באויר עזרה ושחט) א"ל אישתבשת שחיטה על ירך בעינן וליכא (פירש"י על ירך משמע אצלה) תלה וקבל מהו (פירש"י תלה הבהמה באויר עזרה וקבל את הדם) א"ל פסולה א"ל אישתבשת שחיטה על ירך בעינן ולא קבלה על ירך אמר אביי בקדשי קדשים כולן פסולות בר מנתלה ושחט (פירש"י נתלה הכהן ושחט את הבהמה כשהוא באויר עזרה) בקדשים קלים כולן כשירות בר מנתלה וקבל דאין דרך שירות בכך אמר רבא מ"ש תלה וקבל בקדשים קלים דכשירה דאויר פנים כפנים דמי בקדשי קדשים נמי אויר צפון כצפון דמי אלא אמר רבא בין בקדשי קדשים ובין בקדשים קלים כולן כשירות וכו' ע"ש ופירש"י דאביי ורבא פליגי באויר צפון אי כצפון דמי או לאו כצפון דאביי סבר אויר צפון לאו כצפון דמי ורבא סבר דאויר צפון כצפון דמי עיי"ש ויש לבאר מחלקותן דפליגי בהא דאויר פנים כפנים דמי אי הוי הטעם דאויר חשיב כארעא סמיכתא וממילא יש לו כל קדושת הקרקע שתחתיו או דלמא אע"ג דלא חשיב כקרקע מ"מ ב"ד קדשו אותו ויש לו קדושה בפני עצמו, ובזה נימא דאביי סבר דאין האויר חשוב כלל כקרקע אלא שהב"ד קדשו אותו וא"כ נהי דקדשו ואמרו דיש לו קדושת פנים של עזרה מ"מ לא נתנו לו קדושת צפון אבל רבא סבירא לי' דאין לאויר קדושה מיוחדת אלא דחשיב כקרקע וממילא יש לו כל קדושת הקרקע שתחתיו א"כ כשם שאויר פנים כפנים הכי נמי אויר צפון כצפון דאין זו קדושה חדשה אלא דבאותה קדושה שנתקדשה הקרקע ממילא נתקדש האויר אלא דמ"מ לענין שחיטה גם רבא מודה דפסול דבעינן ירך וירך משמע אצל ממש ולהכי אע"ג דאויר כארעא סמיכתא דמיא מ"מ לא מיתכשרה שחיטה באויר ועיין באור שמח הלכות שגגות (פרק י"א). עכשיו נהדר להגמ' פסחים הנ"ל דריש הענין דהנה לכאורה יש להעיר מאי מקשה הש"ס על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו מהא דחלונות ועובי החומה כלפנים כיון דהקידוש תלוי בב"ד מניין להשוות חלונות ועובי החומה לגגין הא שפיר יש לומר דאף דב"ד לא קידשו הגגין מ"מ אפשר דהחלונות ועובי החומה קידשו והעיר זאת במנחת חינוך (מצוה שס"ב) והנה בהא דגגין ועליות לא נתקדשו יש לבאר ג"כ בסברא דלעיל שנחלקו בה אביי ורבא דהיינו אי אמרינן אויר פנים כפנים הוי משום דכארעא סמיכתא דמי ואין על האויר קידוש