עבודת לוי קיח

פסול לינה ועיין תוס' זבחים דף (פ"ז ע"א) ד"ה ורב חסדא אמר דמשמע ג"כ כעין זה דגבי פסול לינה בעינן דוקא שינוי זמנים וזה פשוט דלא בעינן גבי לינה שילין כל הלילה בפסול דאפילו אם היו איברים על המזבח כל הלילה עד רגע אחרונה לפני עמוד השחר וברגע האחרונה לפני עמוד השחר הורידן לארץ נפסלין בלינה עיין זבחים פ"ז ותוס' בב"מ (דף ק"י ע"ב) שכתבו כן ולפ"ז אם היו האברים על המזבח כל הלילה' עד אחר עמוד השחר דקימ"לן דאין לינה מועלת בראשו של מזבח והורידן לארץ קודם הנץ החמה כשיגיע הנץ יפסלו בלינה בנץ החמה ולכן בכל הנך דוכתי היינו בפ"ד מהלכות מעשי הקרבנות ובשאר דוכתי שפיר כתב הרמב"ם דנפסלו בלינה בעמוד השחר דהא עמוד השחר הוי קודם נץ החמה אבל בפ"ה מהלכות ביאת מקדש גבי קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן שפיר כתב הרמב"ם דנפסל בלינה כשיגיע הנץ החמה אי לאו טעמא דהוי תחלת עבודה דהא הרמב"ם בפ"ב מהלכות תמידין ומוספין כתב דתרומת הדשן הוי אחר שיעלה עמוד השחר ושפיר מפסיל בנץ החמה אבל בכל הנך דוכתי שכתב הרמב"ם דפסול לינה הוי בעמוד השחר לא בא למעט פסול לינה בנץ החמה אלא דשם מיירי באופן דנפסל בלינה בעמוד השחר אבל באופן דלא נפסל בלינה בעמוד השחר כגון בקידש ידיו ורגליו אחר עמוד השחר לתרומת הדשן שם שפיר נפסל בנץ החמה ומעתה יש לומר דגם. שיטת המרש"ל כן דהוי תרי פסולי לינה בעמוד השחר ובנץ החמה כיון דשם בקר שייך על שניהם ומה שכתב המרש"ל דפסול לינה הוי בנץ לא למעט פסול לינה בעמוד השחר אלא דשם מיירי באופן דלא שייך פסול עמוד השחר דקריאת הגבר הוי לפי שיטת הרמב"ם עמוד השחר וכן כתב המאירי ב"מ יומא להדיא דקריאת הגבר הוי בעמוד השחר. וז"ל וקריאת הגבר פירשו בגמרא על כרוז הממונה לומר עמדו כהנים לעבודתכם לוים לדוכנכם ישראל למעמדכם והוא בזמן עמוד השחר עכ"ל ועיין בלחם משנה מה שהעיר על הרמב"ם (בפ"ב מהלכות תמידים ומוספין) שכתב דתרומת הדשן הוי בעמוד השחר ממתנ' דיומא (דף כ') דמבואר דתורמין מתרומת הדשן וכתב דאידי ואידי חד שיעורא הוי ע"ש (ויש לעיין בזה הרבה ואכ"מ) ויש להקשות על זה מהא דאמרינן בתענית דף י"ב עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי ר' אלעזר בר"ש אומר עד קרות הגבר מבואר דקרות הגבר ועמוד השחר תרי שיעורי הוי דאל"כ במאי קמיפלגי ומצאתי קושיא זו על הרמב"ם בספר תורת מרדכי להגאון מהרמ"א ז"ל מסאפעטקין ע"ש וכתב לתרץ דהרמב"ם קאי אליבא דהך מד"א דקרא הגבר הוי קרא גברא היינו הממונה וזה הוי בעמוד השחר אולם הש"ס בתענית שם הוי אליבא דמד"א קרא הגבר היינו קרא התרנגל וכן מבואר בירושלמי תענית שם בהדיא דמה שאמר ראבר"ש עד קריאת הגבר היינו קריאת התרנגול וזה הוי קודם עה"ש ועיין רש"י תענית שם ועיין יומא כ' דמבואר דתרומת הדשן הוי עבודת לילה אולם לפי מה שכתבו יש לומר דקרי לה עבודת לילה משום דהוי קודם נץ החמה ומעתה א"ש קושית מעכתה"ר על המרש"ל מהא דשבועות דשפיר לא מצינו לקדש בשתי הלחם בעצרת משום דמפסל בלינה דמה שכתב המרש"ל דפסול לינה הוי בנץ החמה אינו שולל פסול לינה דעמוד השחר וזה ודאי מודה דשייך פסול לינה בעמוד השחר כמו שבארנו לעיל וא"ש כ"ז נלענ"ד לבאר שיטת הרמב"ם והמהרש"ל. עוד ראיתי לכת"ר בספרו משנה שכיר סימן נ"ד שהקשה על שיטת התוס' מגילה (דף י' ע"א) ותוס' זבחים (דף ס"א) שכתבו בשם ר"ח דאף למאן דסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא אפ"ה אין אחריה היתר גבי ירושלים וכשהלכו בגולה אחר ירושלים וחזרו הבמות נשארו באיסורן והקשה מהירושלמי סנהדרין (בפ"א הלכה ד') דאיתא שם ניחא בעלייתן (פירש בעליית עזרא בבנין בית שני) שהיו להם תודות לקדש העיר (ר"ל דכיון דסבר קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא ומקריבין אע"פ שאין בית וקידוש שעשה עזרא היה רק לזכר בעלמא כמבואר בש"ס ע"כ היו להם תודות ממה שהקריבו אז בבואם) בכניסתן לארץ במה קידשו (פירש דאז בבואם לארץ בפעם ראשון דעדיין לא נתקדש המקום לא היו יכולין להקריב תודות טרם הקידוש) ומשני בתודות שבאו מנוב וגבעון פירוש קודם ירושלים היתה התר בנוב וגבעון וע"כ הביאו תודות משם והקשה מעכתה"ר למאן דסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא וקדושת עזרא היתה באמת קידוש מחדש ולא לזכר בעלמא א"כ לדידיה תקשה מאין לקח עזרא תודות לקידוש העיר דאין לומר דלקחו תודות ממה שהקריבו בבמה דהא הבמות נאסרו לאחר שבאו לירושלים אף דהקידוש לא היתה לעולם ויקשה קושית הירושלמי על עלייתו בימי עזרא בשלמא הירושלמי דאמר ניחא בעלייתן שפיר משום דאזיל בשיטת. המד"א קידשה לעתיד לבא אבל למאן דאמר לא קידשה לעתיד לבא יקשה אדרבה ניחא בכניסתן לארץ דהיה להם תודות ממה שקרבו בנוב וגבעון כמבואר בירושלמי אבל בימי עזרא מאין לקחו תודות לקדש העיר כיון דקדושת המקום בטלה ולא היו