עבודת לוי קיד

שחיטה כמו שעיר המשתלח דהוי מסוג קדשים דשייכא שחיטה גבייהו ולכן שפיר שייך לומר דחיתו לצוק זו היא שחיטתו אבל עגלה ערופה דהוי מין קדשים בפני עצמה לגמרי היינו דהוי סוג קדשים בפני עצמה (עיין רש"י קידושין דף נ"ז שכתב דעגלה ערופה הוי איסור הנאה ולא קדושה ועיין תוס' יומא דף נ"ט ד"ה והרי תה"ד שכתבו ג"כ דעגלה ערופה הוי איסורי הנאה ולא קדושה ואין מועלין ועיין בתוס' רי"ד (בקדושין דף נ"ז) שכתב בהדיא דעגלה ערופה אין בה אלא דיני כפרה ולא דיני קדושה ועיין מאירי יומא דף ס' שכתב ג"כ דעגלה ערופה אין בה אלא איסורי הנאה ע"ש) וא"כ כיון דהוי ענין קרבן בפני עצמו מסוג חדש שאינו שייך בו ענין שחיטה דלא מצינו בעגלה ערופה כלל ענין שחיטה ולכן לא שייך לומר עריפתו זו היא שחיטתו וכמו כן יש לומר על מה שהקשו המפרשים אמאי לא אמרינן מליקתו זו היא שחיטתו גבי עוף ולמה לן קרא על מליקה לטהר מידי נבלה ולפי"ז יש לומר כיון דלא מצינו גבי עוף שום קרבן בשחיטה לכן לא שייך לומר דהמליקה תהא במקום שחיטה דלא מצינו כלל ענין שחיטה גבי קדשים בעוף ולפ"ז יש לומר דשפיר דייק הרמב"ם וכתב דוקא שחט עגלה ערופה חייב משום אותו ואת בנו ולא עריפה משום דעל עריפה פטור משום אותו ואת בנו דלא שייך לומר עריפתו זו היא שחיטתו והא דאמרינן בעגלה ערופה טהורה היא היינו משום דכפרה כתיב בה כקדשים ע"ש. אולם בירושלמי סוטה (פ"ט הלכה ו') פליגי ר' ינאי ור"ל אליבא דר"מ אי עריפה חייב, משום אותו ואת בנו דאיתא התם ר' ינאי דברי ר"מ אפילו עריפה חייב (פירוש משום אותו ואת בנו) ור' אמי בר אחא בשם ר"ש בן לקיש אמר אפילו לר"מ עריפה פטור הרי דפליגי בזה בירושלמי אולם לפי מה שבארתי דר"מ סבר דעריפה הוי במקום שחיטה דמהני אפילו בחולין כמו שכתבו בש"מ בזבחים שם וכמו כן יש לומר דעריפה הוי ג"כ במקום שחיטה ולכן מחייב משום אותו ואת בנו והנה הא דאמרינן בירושלמי דנזיר (פרק ד') בסוף הפרק דמליקה הוי כנוחר ומעקר ולכן לא הוי חולין בעזרה זה הוי ג"כ דלא כר"מ דלר"מ מליקה הוי במקום שחיטה כמו שבארנו והירושלמי הוי כר' יוסי ולפ"ז יש לומר ג"כ מה שכתב רש"י בכריתות כ"ו דלא שייך חולין בעזרה על מליקה יש לומר דהוי בשיטת הירושלמי (ועיין בשער המלך הלכות שחיטה) שהביא קושית האחרונים על רש"י כריתות שכתב דלא שייך חולין בעזרה במליקה והקשו מהא דמבואר להדיא בנזיר כ"ט דשייך חולין בעזרה במליקה ונ"ל לתרץ עפ"י מה שכתבו התוס' בזבחים (פ"ד) דמליקה ומיצוי הוי חדא והיינו דהמיצוי הוי סוף המליקה וכ"ז שלא נעשה המיצוי לא נגמרה המליקה עיין בברכת הזבח שכתב דהטעם הוי משום דבשחיטה מוציא הדם אבל במליקה אינו מוציא הדם קודם המיצוי וכמו כן יש לומר ג"כ גבי חטאת העוף דהוה בהזאה ג"כ דהזאה הוי סוף המליקה וקודם ההזאה שעדיין לא יצא הדם לא נגמרה המליקה עדיין וממילא לא הוי כמו שחיטה דבשחיטה במעשה השחיטה מוציא הדם ולכן ב"מ כריתות י"ל דמיירי שנודע קודם המיצוי ועיין בש"מ שם והוי כמו שלא נגמרה המליקה דהמיצוי שמצה את הדם הוי סוף המליקה ולכן לא שייך לומר דהמליקה הוי שחיטה אלא דוקא לאחר המיצוי וכאן כיון שנודע קודם המיצוי והוי מליקה בלא מיצוי דהא נשרפת קודם המיצוי ממילא לא שייך לומר דיהא שם שחיטה על מליקה זו ולכן שפיר כתב רש"י דליכא חולין בעזרה אולם הש"ס דנזיר. מיירי דלא נודע כלל ולכן הוה מליקה והזאה ושפיר חייב משום חולין בעזרה וראיתי בשו"ת אחיעזר חלק ב' שכתב לתרץ באופן אחר כיון דשם בכריתות דמיירי שנודע אח"כ ולכן איגלאי מילתה למפרע דלא היה קרבן ולכן לא שייך חולין בעזרה אבל בלא נודע לומר כיון דהוי קרבן והוי מליקה כשרה וכיון דהוי מליקה כתיקונה יש לומר דשפיר שייך חולין בעזרה ע"ש אולם עדיין לא העלה ארוכה לדברי רש"י (בכריתות:

דף ז' ע"ב) דמבואר שם ג"כ דלא שייך חולין בעזרה במליקה אפילו בלא נודע ג"כ וכאן לא שייך גם מה שכתבתי. אמנם קשה על דברינו דא"כ אמאי מוקי הש"ס הא דתקבר מדרבנן הא שפיר יש לומר דתקבר מדאורייתא ומיירי לאחר המיצוי' וי"ל לכאורה כיון דמתניתין דלעיל (כ"ב) מיירי במליקה קודם מיצוי כדמשמע מהש"ס כאן דאמר רב אם משנמלקה נודע מזה דמה וכו' כמו כן פשיטא להש"ס דגם משנתינו מיירי כן וצ"ע.