עבודת לוי קיב

קושית הלח"מ שהקשה על הרמב"ם מדוע לא הביא דין קדשי מזבח לענין שילוח או לפחות ליתן טעם דשייך ג"כ לענין קדשי מזבח ע"ש ולפי מה שבארנו א"ש דשפיר כתב הרמב"ם טעם דשייך גם לענין קדשי מזבח מהאי קרא דואת הבנים תקח לך ואלו אינם שלך וזה שייך גם גבי קדשי מזבח אפילו לפי מה שבארנו דבנאבד נפקעה הקדושה אבל עכ"פ אסורה משום דהוי קדשים שמתו יצאו מידי מעילה אבל אסורים מן התורה ולכן שפיר שייך ליפטור מחמת קרא דואת הבנים תקח לך ואלו אינם שלך משום דאסורים מן התורה. סימן כב. יבואר ענין מליקה וטומאת בית הבליעה איתא בתוספתא דזבחים פרק חטאת העוף חטאת העוף הבא על הספק מטמא בספק ומטמא אבית הבליעה ע"ש וראיתי מקשים על הרמב"ם מדוע השמיט ולא הביא הרמב"ם הא דחטאת העוף הבא על הספק מטמא ועיין אחיעזר בחלק ב' שהקשה כן ע"ש ול"נ לתרץ דהנה בזבחים דף ס"ט איכא פלוגתא דתנאי גבי מלק ונמצאת טרפה דר"מ סבר דאינו מטמא בגדים ור' יהודה סבר דמטמא אמר ר' מאיר ק"ו אם נבלת בהמה שמטמא במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה נבלת העוף שאינו מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה ור' יוסי אומר דיה כנבלת בהמה שחיטתה מטהרת ולא מליקתה ועיין בש"מ ופרש"י שם שכתבו דאיכא בזה ג' מחלוקת ור"מ סבר דבין שחיטה ובין מליקה מטהרת טריפתה מטומאתה ור' יהודה סבר דבין שחיטה ובין מליקה אינו מטהרת טריפתה מטומאתה ור' יוסי סבר דשחיטה מטהרת אבל לא מליקה ע"ש ונראה לפרש דפליגי בזה דר"מ סבר דענין מליקה הוי כמו שחיטה והיינו דמליקה הוי במקום שחיטה ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם שכתב דר"מ משוה מליקה לשחיטה וכו' והש"מ בזבחים (דף ע') כתבו דלר"מ מליקה מטהרת אפילו בחולין וכמבואר בש"ס שם דאפילו בבעלי מומים ג"כ מטהר ר"מ והא דמבואר בש"ס דבעינן דוקא פסולי בקדש במליקה לטהר מטומאת נבלה הוי דלא כר"מ דלר"מ אפילו לא היה פסולי בקדש ג"כ מטהר ומליקה מהני לר"מ לטהר מטומאת נבלה משום דהוי כמו שחיטה והא דמבואר בש"ס (זבחים ס"ט) דבעינן קרא דמליקה אפילו כשרה מטהר מטומאת נבלה הוי אליבא דר' יהודה דלר"מ לא בעינן שום קרא על מליקה דמליקה מטהר כמו השחיטה כיון דהוי במקום שחיטה ע"ש בש"מ וכ"ז הוי אליבא דר"מ אבל לר' יהודה דסבר דבין שחיטה ובין מליקה אינו מטהר מטומאת נבלת ומבואר בש"ס שם דר' יהודה יליף מהא דנבלה וטריפה להביא טריפה ששחטה שמטמא ומזה יליף ר' יהודה למליקת טריפה דאינה מטהרת מטומאתה מבואר דר' יהודה ג"כ מדמה מליקה לשחיטה דמחד קרא ממעט בין שחיטה ובין מליקה והיינו ג"כ משום דסבר דמליקה הוי ג"כ ענין שחיטה כמו דסבר ר"מ אלא דלרבי יהודה לא מהני מליקה אלא דוקא בכשירה היינו במליקה המתרת באכילה לכהנים משום דיליף לה מקרא דנבלה וטריפה בש"ס זבחים ס"ט מה טריפה שאינה מתרת את האיסור אף כל שאינה מתרת את האיסור יצא מליקה שהיא לפנים הואיל והיא מתרת את האיסור אינה מטמא בגדים בבית הבליעה ע"ש ועיין בפרש"י שכתב דהאי ברייתא אתי כר"מ אולם הש"מ כתב דהוי כר' יהודה דסתם ספרא ר"י ולר"מ י"ל דלא בעינן קרא על מליקה לטהר מטומאת נבלה דהוי כמו שחיטה (ועיין בפרש"י כת"י שכתב דכל עיקר הקרא לא קאי אלא על מליקה פסולה אבל על מליקה כשרה לא בעינן קרא) ולר"מ אפילו במליקה פסולה דלאו פסולה בקדש ג"כ מטהר מטומאת נבלת והא דתנן במתנ' דף ס"ח דכל דלאו פסולה בקדש מטמא בגדים י"ל דהוי כר' יוסי דאמר שחיטה מטהרת ולא מליקה גבי טריפה והיינו משום דטריפה לא הוי פסולה בקדש והנה הרמב"ם פסק (בפ"ג מהלכות אבות הטומאה כר' יוסי דמליקת טריפה אינה מטהרת מידי נבילה ושחיטת טריפה מטהרת מידי נבילה ולא כר' יהודה ע"ש והיינו כר' יוסי דסבר דמליקה אינו מטהרת בטריפה והיינו דר' יוסי סבר דמליקה הוי עבודה ולא שחיטה ולכן מליקה כשרה מטהרת מידי נבילה מחמת דכפרה כתיב בה כקדשים כמו דאמרינן בזבחים דף ע' גבי עגלה ערופה דעריפה מטהרת משום דכפרה כתיב בה כקדשים ולפ"ז יש לומר דכיון דמליקה מטהרת משום דהוי עבודה ולכן מטהרת משום דכפרה כתיב בה כקדשים אמנם הא כפרה כתיב כקדשים לא שייך אלא דוקא בקדשים כשרים אבל בקדשים פסולים לא ועיין ברמב"ם (בפ"ג מהלכות אבות הטומאה) שכתב דעגלה ערופה שנערפה כהלכתה כשרה משום דכפרה כתיב כקדשים משמע דוקא כהלכתה ולכן במלק טריפה דלא הוי כהלכתה שפיר מטמא בגדים אבל בפסולי בקדש י"ל דגם קרבן פסול כזה שם קרבן עליו ושייך