עבודת לוי קו

וא"כ ע"כ מיירי הירושלמי בקדשי בדק הבית ואפ"ה אמר ר' יוחנן דאפרוח מותר והלכה כר' יוחנן וא"כ אזיל לו תירוץ הלח"מ דהא גם בקדשי בדק הבית ג"כ לא שייך הא דאת הבנים תקח ואלו אינם שלך דהא בקדשי בדק הבית ג"כ האפרוח הנולד מן הביצה מותר וכן קשה ג"כ על התוס' דמכילתין אולם על התוס' י"ל דהוי אליבא דכהנא דסבר דאסורה והאור שמח שם העיר על הירושלמי אמאי אפרוח הנולד מביצת קדשי בדק הבית מותר מ"ש מהדיוט דאפרוח שייך לבעל הביצה. וכדי לתרץ קושית האור שמח נלע"ד דהנה אמרינן בחולין קכ') הטבל והחדש וההקדש והשביעית והכלאים כלם משקין היוצא מהם כמותן וע"ש בש"ס דגמרינן לה מתרומה וע"ש בתוס' ד"ה היכא והנה לכאורה יש לחקור דהא דאמרינן דבהקדש אסור יוצא אי הוי דוקא בקדושת דמים אבל בקדושת הגוף לא או דילמא ל"ש והטעם נ"ל משום דיש לחלק בין קדושת הגוף לקדושת דמים משום דבקדושת הגוף לא הוקדש אלא להקרבה ולכן לא היה בדעתו אלא כל שראויה להקרבה על המזבח היינו עצם הקרבן אבל היוצא כיון דאינו צריך להקרבה על המזבח עם הקרבן יש לומר שלא הקדיש כלל אבל בקדושת דמים דכל עצם ההקדש לא הוי אלא מחמת השווי שהשיוי שייכא לגבוה ולכן כיון שהקדיש את הדבר יש לומר שהיה בדעתו להקדיש כל היוצא מן הדבר כיון שיש בה שיווי להקדש והוי ממון הקדש וכמו כן כתב הקרבן אהרן בת"כ (פרשה ויקרא פרק כ') על הא דאמרינן בת"כ יכול אפילו הקדיש תורים יהיו מועלים בביציהם הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים אשפה ואח"כ נתמלא זבל וכו' ר' יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן מועלים בהם ובגידוליהם ע"ש והקשה הקרבן אהרן אמאי לא פליג ר"י גם בהקדיש תורים למזבח יהיו מועלים בביציהם וכתב לתרץ דכיון דהתורין הם קדושת הגוף למזבת להקרבה והביצים לא חזי למזבח אלא לדמי א"כ כיון דלא חזי למאי דחזי אביהם לזה אין מועלים אפילו לר"י והיינו כדברינו דכיון דלא חזי למאי דחזי אביהם מאין יחול עליהם קדושת הגוף. אמנם יש להביא ראיה דשייך יוצא גם בקדושת הגוף דהא בש"ס בחולין שם גמרינן הא דיוצא אסור מתרומה היינו חטא חטא מתרומה ועיין בזבחים (דף מ"ה) גבי קדשי עכו"ם דר"י סבר דמועלין בהם אמרינן שם בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית לא מ"ט כי גמרינן חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דהוי קדושת הגוף אבל קדושת בדק הבית דהוי קדושת דמים לא מבואר דלא ילפינן מתרומה אלא קדושת הגוף ולכן כמו כן נמי נ"ל כאן כיון דילפינן מתרומה י"ל דהוי ג"כ בקדושת הגוף אולם אין מכאן הכרע דלפי"ז עלינו לומר דיוצא אסור דוקא בקדושת הגוף אבל לא בקדושת. דמים וזה לא יתכן כמו שבארנו ונ"ל דגם בקדשי מזבח נמי שייך איסור יוצא עפ"י מה שבארתי לעיל בסימן י' דגם קדשי מזבח נמי יש בהו קדושת דמים היינו דהדמים נמי שייכין למזבח דהא בנעשה בעל מום ונפדה הדמים אינם יוצאין מרשות הקדש ובארתי שם דאין ראיה מהא דאמרינן בב"ק דף ע"ט דבקדושת בדק הבית שפיר חייב דו"ה דמה לי מכרה להדיוט מה לי מכרה לגבוה ובקדושת המזבח אמרינן מעיקרא תורא דראובן והשתא נמי תורא דראובן דקדשי' מזבח אין בהם קדושת דמים דאי יש קדושת דמים גם בקדשי מזבח היה הדין דמחויב דו"ה גם בגנב והקדיש למזבח דאפילו אי אמרינן דבקדשי מזבח נמי יש בה קדושת דמים היינו דהדמים שייכין למזבח אפ"ה לענין דו"ה לא שייך להתחייב דלא שייך לומר מה לי מכרו לגבוה מה לי מכרו להדיוט בקדשי מזבח משום דקדושת בדק הבית שאני בזה מקדושת מזבח דבבדק הבית מיד בשעה שהקדישה וחל עלה רשות גבוה נפקע ממנו שם הבעלים לגמרי והוי כולה ברשות הקדש היינו שנשתקע שם הבעלים מהדבר לכן שפיר הוי כמו מכירה להתחייב דו"ה אבל לא כן קדשי מזבח דלא נפקע שם הבעלים ממנו כלל דהא עדיין היא ברשות הבעלים לאכילת בשר בקדשים קלים או לכפרה בקדשי קדשים לכן כיון דאגידא לבעלים לא שייך להתחייב דו"ה ועיין לעיל בדברינו מה שכתבנו שם ומעתה לפ"ז כיון דגם בקדשי מזבח יש בה ג"כ ממון למזבח לכן י"ל דגם היוצא מקדשי מזבח אסור מחמת ממון הקדש עיין ברי"ט אלגזי בכורות פ"ג שכתב דגם בקדשי מזבח שייך ממון הקדש ובאור שמח בהלכות מעילה שכתב דקדשים קלים אסורים מחמת ממון הקדש ובמנחת חינוך מצוה י"ד וקכ"ז ועיין זבחים דף לה דמבואר דאין חייבין על חלב וביצי תורים משום פיגול וצ"ע וכבר העיר בזה בתוס' רי"ד בע"ז אבל אין מועלין משום דלא הוי קדושת פה כמו שכתב הרמב"ן (בב"ב דף ע"ט) דלא שייך מעילה אלא בקדושת פה ויוצא לא הוי קדושת פה וכמו שכתבו אחרונים דגם בקדושה הבאה מכח התפשטות ליכא מעילה משום דלא הוי קדושת פה והנה לכאורה יש להעיר על דברינו מהא דפסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות מעילה דמועלים בגידולי קדשי בדק הבית אף דהגידולין ג"כ לא הוי