עבודת לוי קה

דמועלין באימורים לאחר זריקת דמים הוי ג"כ מעילה חדשה והמעילה דהוי מחמת קדושת פה של המקדיש כבר נפקעה בזריקה וענין המעילה החדשה הבאה. לאחר זריקה נ"ל משום דהזריקה מכשירתן לגבוה. היינו דבזריקה נעשו קדשי ד' שעומדין להקרבה על המזבח ומועלין בהם מטעם זה שעומדין להקרבה וכמו. אימורי קדשים קלים דבזריקה חל עליהם מעילה משום קדשי ד' שעומדין להקרבה על המזבח וכן משמע מדברי התוס' במעילה (דף ח) ד"ה אין מועלים בעורות וכתבו התוס' וז"ל אבל מועלים בבשר דמאחר שזרק דמה זכה המזבח בבשר והו"ל קדשי ד' ע"ש מבואר מדברי התוס' דאפילו בעולה לאחר זריקה הוי המעילה משום שזכה המזבח בבשר לאחר זריקה ואז הו"ל קדשי ד' במה שעומד להקטיר על המזבח אולם על דברי התוס' הנ"ל שכתבו דבעולה הוי ג"כ המעילה משום דהוי קדשי ד' ומשמע דהמעילה הבא מכח המקדיש נפקע וחלה מעילה חדשה לאחר זריקה צ"ע מהא דנדרים דף י"ב דמבואר שם דבנותר של עולה מועלים בו דהו"ל דבר הנדור וע"ש בר"ן שכתב וז"ל ואפילו אם תמצא לומר דבהשתא קמתפיס אכתי נדריה לא פקע מבואר דבעולה לא נפקע קדושת פה בזריקה וצ"ע. שוב מצאתי בספר תורת מרדכי להגאון מהרמ"א ז"ל שהביא שם שכתב בספרו נר למאור ג"כ סברה זו גבי אימורי קדשי קדשים דהוי מעילה חדשה וכתב כן אפילו גבי עולה ולא העיר מהש"ס דנדרים הנ"ל בנותר של עולה אולם הביא התוס' במנחות דף ע"ט ד"ה והדר ביה שכתבו וז"ל דדוקא קק"ד דלא מהני זריקה דידהו באימורים דבין קודם זריקה ובין לאחר זריקה יש בהם מעילה וכו' משמע דלא הוי מעילה חדשה באימורי קדשי קדשים וכן העיר מהתוס' זבחים פ"ד ד"ה וחוץ למקומו וכן מהתוס' מ"ה ד"ה רואה שכתב אבל באימורים ועולה דהמעילה לא פקע וכו' ע"ש בספר הנ"ל והנה מהש"ס דנדרים אין שום סתירה אלא על עולה אבל באימורי קדשי קדשים י"ל דודאי הוי מעילה חדשה וענין המעילה הוי משום דלאחר זריקה הוי קדשי ד' משום הקרבה משום שהוכשרו להקרבה בזריקה והשתא א"ש ג"כ מה שהקשינו על דברינו מהא דמרבינן מחטאת היא דמועלים בפרה אדומה לפי מה שכתבו דמחטאת לא מרבינן אלא דיני קרבן, ולא קדושה ומעילה הוי מחמת קדושת חטאת אבל לפי דברינו א"ש דהא דמרבינן מחטאת היא מעילה הוי המעילה כמו אימורי קדשי קדשים לאחר זריקה וכן אימורי קדשים קלים לאחר זריקה דהמעילה לא הוי מחמת הנדר היינו קדושת פה אלא דהמעילה הוי משום דקדשי ד' שעומדין להקרבה על המזבח וכמו כן נ"ל ג"כ גבי פרה אדומה דהמעילה דחלה לאחר שחיטה הוי משום קדשי ד' היינו משום דמיד בזריקה הוכשרה להקטרה היינו לשרפה ושרפת פרה הוי הקרבה ממש דהא בעי כהן ובגדי כהונה כמבואר ב"מ פרה (פ"ד משנה ד) ועיין מעילה דף ט' דמבואר דכל היכי דבעי בגדי כהונה בקדושתיה קאי והשתא לפ"ז א"ש דלא מרבינן מחטאת אלא דחל על הפרה לאחר שחיטה דיני קרבן היינו דהוי קדשי ד' לאחר שחיטה משום שהוכשרה בשחיטה להקטרה ולכן מועלין בה ג"כ משום זה כמו אימורים וכאן לא שייך לומר דיחל דיני קרבן אחר זריקה דזריקה בפרה לא הוי כמו זריקה בשאר קרבנות דזריקת פרה לא מהני להתיר כלום ולכן שפיר בשחיטה הוי הכשרה למהוי קדשי ד' והמעילה הוי ג"כ מחמת קדשי ד' וא"ש. סימן כ. יבואר איסור יוצא מהקדש אי מועלין. הרמב"ם (פי"ג מהלכות שחיטה) כתב המקדיש עוף לבדק הבית ופרח מידו והרי הוא מכירו ומצאו רובץ על האפרוחים או על הביצים לוקח הכל ומביאן לידי גזבר שאין שילוח האם נוהג במוקדשין שנאמר ואת הבנים תקח לך ואלו אינם שלך עכ"ל וכתב הלח"מ ויש להקשות על רבינו למה הניח הטעם האמור בגמרא שפטרו את המוקדשין משום רישא דקרא שלח תשלח את האם וי"ל דהתוס' כתבו דמסיפא דקרא דואת הבנים לא מצי לאתויי דהא ביצי תורים לא נהנין ולא מועלים וא"כ היכי מצי למימר ואלו אינם שלך הא מן התורה אין מועלין בהם ואע"ג דבקדשי בדק הבית מועלין מתני' איירי בקדשי מזבח וא"כ הרמב"ם דנקט בדיני קדשי בדק הבית שפיר נקט הטעם הפשוט יותר דהיינו ואת הבנים תקח לך ע"ש והנה ראיתי להגאון באור שמח שהקשה על הלח"מ מהא דמבואר בירושלמי בערלה בפ"ק הלכה ה') ביצת הקדש שנעשה אפרוח אמר ר' יוסי פליגי בה כהנא ור' יוחנן כהנא אמר אסורה ור' יוחנן אמר מותרת וכתב האור שמח דע"כ הירושלמי מיירי בקדשי בדק הבית דבקדשי מזבח לא הוי אמר כהנא דאסורה דהא משנה מפורשת במעילה (דף י"ב) דחלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלים (והיינו דביצי תורין אינם אסורין אלא מדרבנן)