עבודת לוי קד

שמתו משום שעדיין יש להקדש בה זכות הזאה מה שמזין מעפרה על הטמאים דזה אינו דהזאה לא הוי של הקדש אלא של ציבור דהא לא מצינו בשום מקום שיהיו נותנין מעות להקדש בעד ההזאה אלא דהעפר שייך לכל ישראל להזאות על הטמאים ולא הוי ברשות הקדש כלל (ועיין בתוס' ב"ק ע"ז מה שכתבו בענין זה הא דלוקחין המעות מתרומת הלשכה דאיכא תרי לישני בזה) ולכן אימת שייך קדשי בדק הבית אלא דוקא כ"ז דשייך פדיון אבל לאחר שחיטה דלא שייך פדיון ממילא אין בה לקדשי בדק הבית כלום כיון דהזאה לאו דקדשי בדק היא וזה אין לומר דאכתי שייך להקדש אפילו לאחר שחיטה דהא אם תפסול ויהיו צריכין להביא אחרת יקחו המעות מתרומת הלשכה ויהי' הפסד להקדש דזה אינו דאם היה החיוב להביא מתרומת הלשכה אז היה שייך שפיר לומר כיון דאיכא הפסד להקדש לכן מועלים אבל כיון דאין החיוב להביא דוקא מתרומת הלשכה דהא אם יזדמן מעות להציבור שלא מתרומת הלשכה יביאו הפרה של מעות הקדש לכן לא שייך דמשום זה יהיה מעילה בפרה אדומה כיון דזה הוי סבה צדדית שלוקחין המעות מתרומת הלשכה ולכן לא שייכא לתרומת הלשכה אלא דוקא קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה כיון דאין לה פדיון נפקע ממנה רשות הקדש דהזאה לא הוי ברשות הקדש דהא הקדש לא היו לוקחין מעות בעד הזאה ולכן בעינן הא דחטאת קרייה רחמנא דאחר שחיטה שאינו עוד קדשי בדק הבית שימעלו משום דחטאת קרייה רחמנא וכ"ז יש לומר על קושית התוס' ובזה א"ש מה שהקשה בספר דבר אברהם (סימן ז') על הש"ס דמנחות שם דאמרינן בה מועלין ואין מועלין בעפרה כיון דחזו דקאי מזלזלי בה וקעבדי מיניה למכתן גזרו בו מעילה היכי הוי מזלזלי בה הרי מהא דבה מועלין ואין מועלין בעפרה לא נתמעטה אלא המעילה דחטאת קרייה רחמנא עכ"ז עדיין מועלין בה משום דקדשי בדק הבית כמו שכתבו התוס' דמועלין בפרה מחמת קדשי בדק הבית ואמאי הוצרכו לתקן עוד מעילה בעפרה ולפ"ז א"ש דהמעילה דקדושת בדק הבית שיש בפרה לא הוי אלא קודם שחיטה דשייך פדיון אבל לאחר שחיטה דנפקע קדושת בדק הבית ואז מועלים משום דחטאת קרייה רחמנא וכיון דנתמעט עפרה מבה מועלין ואין מועלין בעפרה שפיר הוצרכו לתקן מעילה אחרת. ועתה נבא לתרץ מה שהקשינו לעיל מהא דחטאת קריה רחמנא דמינה מרבינן מעילה ולפי דברינו לא שייך לרבות מהא דחטאת קרייה רחמנא מעילה דהא מעילה הוי מחמת הקדושה ונ"ל לומר דהנה בקדשים קלים מצינו דאפילו האימורים מחיים ג"כ אין מועלין בהם ולאחר שחיטה מועלים בהם והייינו משום דהמעילה לא הוי מחמת המקדיש היינו מחמת קדושת פה שחל על הבהמה מכח המקדיש אלא דלאחר זריקה שהאימורים עומדים להקריבן על המזבח והיינו משום דבזריקה חל הכשר הקרבה על אימורין והוי קדשי ד' שעומדים להקרבה על המזבח והיינו שיש מעילה מחמת קדשי ד' דבזריקה נפקע קדושת פה וחלה קדושה אחרת על הקרבן מחמת שאימורים עומדים להקרבה וכן נ"ל ג"כ באימורי קדשי קדשים אף דאיכא בהו מעילה מחיים אפ"ה נ"ל דמעילת אימורין לאחר זריקה הוי מעילה חדשה שחל על אימורים מחמת שעומדין להקרבה והוי קדשי ד' ומעילה דהוי מחמת קדושת פה מכח המקדיש נפקע בזריקה דכיון דניתר הבשר לכהנים בטל הנדר (ועיין בר"ן נדרים דף י"ב ובמאירי שם) וז"ל המאירי גבי הא דבעיא הש"ס אי בעיקרו קא מתפיס או בהיתרא קא מתפיס ואף כשתאמר בדהשתא קא מתפיס הרי אף עכשיו אסורה היינו תרומת לחמי תודה מחמת הנדר לזרים והוי לה כמו פיגול ונותר של עולה תרצו בתוס' שזה שאנו דורשים כי ידר נדר בדבר הנדור פירושו בדבר הנדור שיהא עומד ככל אותה קדושה וככל אותה איסור שהיה עליו מעולם מצד ההקדש או הנדר וזו לאחר זריקת דמים כבר הוקל חומר קדושתה שבתחלה היה אסור לכהנים ועכשיו מותרת להם ולא נאסרה אלא לזרים מבואר מדברי המאירי דלאחר זריקת דמים אף שאיסורן לזרים עכ"ז אותה קדושה מחמת קדושת פה נפקעה בזריקה וכן כתב הר"ן שם וז"ל ואיכא דקשה ליה אפילו אם תמצא לומר דבהתירא קא מתפיס כלומר שיהא כזה ממש דמחית קמיה אכתי ליתסר דהא איסור לטמאים מחמת נדרו תו אקשי והא איכא חזה ושוק שאסור לזרים מחמת נדרו ולדידי לא קשיא דאי מחמת נדרו ראוי היה שיהא אסור לכל דהוא הא אקדשיה ואסריה אכולי עלמא אלא דלבתר זריקת דמים פקע ליה נדרו ואסור דטמאים ודחזה ושוק לזרים לאו משום הנדר הוא דאי הכי היה אסור לכל אלא איסורא הוא דרמי רחמנא עליה והיינו נמי טעמא דמתפיס בתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים ומתפיס בבכור לאחר זריקת דמים לא מתסר כדמוכח בסוגיין בסומך אע"ג דאסירי לזרים משום דכיון דשרא רחמנא לכהנים לאו מחמת נדריה הוא שאילו כן היה אסור לכל אלא איסורא הוא דרמי רחמנא עליה ע"ש מבואר דבזריקה נפקע קדושת פה דהוי מחמת הנדר וחל איסור חדש אחר הזריקה כמו כן נראה לי לענין מעילה