עבודת לוי קג

לא יהא בה כל הדינים הללו מטעם דחטאת קרייה רחמנא ומאי חזית טפי לומר להני מילי חטאת קרייה רחמנא יותר מהני (ע"ש בתוס' חולין ד"ה חטאת ותוס' ע"ז ד"ה אלא מה שתרצו שם) ולולא דבריהם היה נלענ"ד דיש לישב כ"ז עפ"ו דרך זו דהנה כבר הבאתי מה שכתב המרכבת המשנה דבכל קרבנות יש בהו תרתי קדושה וקרבן וכבר בארתי כ"ז בסימנים הקודמים וכמו כן נ"ל ג"כ כאן גבי הא דאמרינן חטאת קרייה רחמנא היינו לומר שהתורה חידשה בפרה אדומה דיש בה כל דיני חטאת היינו בזה דחטאת קרייה רחמנא גלתה לן תורה דכל דיני קרבן דמעכב בחטאת היינו שמעכבים ופוסלים את הקרבן כמו יוצא דופן שהוא פסול בקרבן ורביעה וכן שחטה שלא לשמה וטרפה דכל הנך הם פסולים הפוסלין את הקרבן ומעכבין מלחול שם קרבן על הבהמה ולא יצוייר שם קרבן כיזי דשייכא הנך פסולים וכמו כן אמרינן כיון דקרייה רחמנא לפרה אדומה חטאת דכל הנך פסולים פוסלין ג"כ בפרה אדומה כיון דהן עיכוב בחלות שם קרבן לכן שייכא גם בפרה אדומה אבל בדברים דלא מעכבא בחלות שם קרבן אלא שהן דינים המסתעפים מהקדושה כגון העמדה והערכה דלא הוי עכוב בחלות שם קרבן אלא שהתורה נתנה דינים כיצד לנהוג בקרבן כשבא לפדות וכן תמורה ג"כ הוי דין המסתעף מקדושת הקרבן אבל לא הוי כלל עיכוב בדיני חלות הקרבן (וגם כל עצם ענין תמורה הוי מכח הקדושה ולא מחמת קרבן דהא אפילו בבעל מום ג"כ שייך תמורה) וכן איסור גיזה ועבודה הוי ג"כ מחמת הקדושה לכן שייך לומר על זה חטאת קרייה רחמנא כלל הדבר דלא שייך לומר חטאת קרייה רחמנא אלא דיני חטאת ולא על קדושת חטאת (והא דפסול זר בשחיטת פרה אף דכשר בשחיטת חטאת זה פשוט דעל זה לא שייך חטאת קרייה רחמנא דלא שייך חטאת קרייה רחמנא אלא דבר המעכב בחטאת ואם היה דין בחטאת דבעינן דוקא זר בשחיטה אז היה שייך לומר גם בפרה כיון דחטאת קרייה רחמנא דיהא דוקא שחיטה בזר אבל כיון דהא דכשר זר בשחיטה הוי משום דשחיטה לאו עבודה לכן בפרה י"ל דבעינן דוקא כהן מידי דהוי אמראות נגעים דבעינן דוקא כהן) וא"ש קושית התוס' ולפי"ז י"ל ג"כ קושית הכ"מ על הרמב"ם במה שהקשה למה שחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת מאי כפרה שייך בפרה ואין לומר משום דחטאת קרייה רחמנא הא בחטאת קיי"ל דלשם חולין כשר אולם לפי דברינו א"ש דהא דחטאת קרייה רחמנא לא הוי אלא על קרבן חטאת ולא על קדושת חטאת ולכן שפיר יש לומר דפרה שייך ודאי כפרה משום דחטאת קרייה ולכן שחטה שלא לשמה אינה מכפרת ומה שהקשה הכ"מ דהא חטאת ששחטו שלא לשמה כשר י"ל משום דחטאת לאו מינו דחולין כמבואר שם דלאו מינא לא מחריב בה דחטאת דהוי קדושת הגוף הוי ודאי לאו מינא אבל פרה אדומה אף דאמרינן חטאת קרייה רחמנא זה לא שייכא כלל לענין קדושת חטאת כמו שבארנו לכן לא שייך לומר גם על פרה אדומה לאו מינה כיון דלא הוי אלא קדושת בדק הבית וקדושת בדק הבית יש לומר דהוי שפיר מינו דחולין שוב ראיתי בספר זרע אברהם שכתב ג"כ על דברי הרמב"ם הא דפסול לשם חולין משום דחולין וקדשי בדק הבית הוי שפיר מינא ומחריב בה והביא שכן מפורש בירושלמי חלה בפ"ד דאמרינן שם קב הקדש מצטרף (פירוש אם היה שני עיסות שאין בכל אחד כשיעור ובאמצע היה מונח מין אחר אינן מצטרף אבל אם היה באמצע קב הקדש מצטרף ע"ש) ע"ש בספר הנ"ל מה שהאריך בענין זה אי חולין וקדשי בדק הבית הוי מינו או לא אולם קשה על דברינו מהא דאמרינן במנחות דף נ"א חטאת הוא מלמד שמועלים בה והא מעילה הוי מחמת הקדושה ואפ"ה מרבינן מחטאת וזה הוי דלא כמו שבארנו וכדי לתרץ זה נ"ל מתחלה לישב קושית התוס' שהקשו וז"ל תימה תיפוק לו דקדשי בדק הבית היא ולמ"ל הא דחטאת קרייה רחמנא וכתבו לתרץ דאיצריך למועיל אחר מועיל דאינה אלא בבהמה וכלי שרת בלבד ע"ש וראיתי להתיו"ט (בפ"ב דפרה) שכתב לתרץ קושית התוס' דבאמת הגמרא לא מרבה מהא דחטאת דמועלים אלא דהמעילה הוי מחמת קדשי בדק הבית אלא דהש"ס בא למעט מהא דאין מועלין באפרה ע"ש ולפי דברי התוסיו"ט אין שום סתירה על דברינו מכאן ולולא דברי התוס' נ"ל לתרץ קושית התוס' באופן אחר והוא דבאמת מועלין בפרה מחמת קדשי בדק הבית כיון דהיא בא מתרומת הלשכה כמבואר בספרי (פרשה חקת) ויקחו אליך פרה אדומה מתרומת הלשכה (וע"ש בהתוה"מ להגאון מלבי"ם שכתב דהוא משום דויקחו אליך הוי משל ציבור) ולא משום דבעינן דוקא מתרומת הלשכה מחמת הקדושה אבל נ"ל דלא שייך מעילה מחמת קדשי בדק הבית אלא דוקא עד שלא נשחטה משום דקיי"ל פרה נפדית על גב מערכתה והיינו קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה אין לה פדיון כמו שפסק הרמב"ם בפ"א מהלכות פרה אדומה נשחטה על גב מערכתה אין לה פדיון עולמית וכיון דאין לה פדיון ואין להקדש בדק הבית בה כלום הוי לה כמו קדשים שמתו דיצאו מדי מעילה כיון דאין להקדש בה כלום וזה אין לומר דלא הוי חדשים