עבודת הגרשוני צט

תשובה ברך לקחתי וברך אשיב. לשואל כענין וכהלכה משיב דברים נכוחי' אלהים ואנשים משמחים עפרות זהב לו מגדל צמחים צמח צדיק כפתורי' ופרחי' ה"ה הרב הנערב החכם השלם עולה במעלת הסולם וראשו מגיע עד שמעניק החמה והירחים כ"ש מהר"ר טעביל נר"ו רופא מומחה רוח הבריות ורוח המקום ממנו נוחה ולכל העומדים צפופים ומסתופפי' בצלו צל המעלות שלו' עד בלי ירח אהו' ידידי ג"י הצהירים האירו אל מול עבר פני מגלה עפה יפה עליה לתרופה והיא סובבת על קוטב לאשר וליישר דברי רבינו הרמ"בם ז"ל במ"ש בפי"ט מהל' מלוה בענין מכר הלוה שדה כו' ולהסיר מעליו תלונות הראב"ד ז"ל אשר השיגו והקשה עליו ד' קושיות ומכ"ת הרבה להשיב על ארבע קושיותיו והנה עדי בשחק נאמן שטרידנ' טובא בלימודי' אחרים הכרחיי' אך ורק באשר שחביבי' עלי דבריו דברי דודי' אמרתי אפנה ואשנה ואשיב למכ"ת מפני הכבוד אמנם בקצרה ואקדמות מילין אענה בהרמות קול יישר כחו וחילו לאוריית' שאחז צדיק דרכו דרך השלמים החכמי' אשר לא מזגי רישייהו אבי סדי' עד דמהפכי בזכותו של רבינו הרמב"ם ומעייני' עד שיד עיונם מגעת כדי להעמיד דברי רבינו על נכון על פי אמתת' של תורה אם אפשר ושלא יהא אבן הראש' אבן פנה אבן טועה ח"ו גם אני בעניי עני בדעת כך דרכי תמיד לפי מעט קט השגתי והנה בענין זה ראיתי דברי מכ"ת ולע"ד נראה שהם נכוחי' למבין ויונעמו לומר שכך היה כוונת רבינו אמנם מלשון מכ"ת משמע כאלו אין כאן מקום לקושיות של הרא"בד כלל וכאלו טחו עיניו מראות דברים פשוטים ונגלי' וחלילה לנו לומר כן על הרא"בד שגם הוא מאור עינינו ומפיו אנו חיים אך ורק מפני חשק ההשגה לפעמים הוא מגדיל הענין וזה הוא אחד מהם שמן קושיות רפיות עשה דגושות וכן משמע מלשון הה"מ שכתב על קושיות של הרא"בד ואחת מהן חזקה וכו' משמע הא האחרות הם קושיות רפויות ולא חזקות והוא זה כי ג' קושיות הראשונות יסודם הוא שס"ל להרא"בד ששני הנושאים דהיינו רישא דמתני' מי שהיה נשוי ב' נשי' וסיפא דמתני' וכן ב"ח כו' יהיה דומה בדומה ממש בכל חלקיהן ולפי דברי רבינו אינם שוים בכל חלקיהן זאת היא כוונתו האמתות בקושיותיו הראשונות להמעיין בדבריו אבל במעט עיון יראה הרואה בראיה אע"פ שאינה בריאה שאין זה קושיא כל כך כי איכא למימר מידי ארי' הא כדאית' והא כדאיתא ודי לנו בזה שהן שוים לענין שצריכים לעשות פשרה וגוף הדין איצטריך וזה לע"ד דעת המ"מ במה שכתב ואחת מהן חזקה וכו' משמע הא השלש הראשונות רפויות וחלושות וק"ל אמנם מ"ש מכ"ת ליישב קושיא הד' כבר קדמו מ"ו חמי זקני בב"ח שלו (בסימן קי"ח יעיין שם מר) לאחר העיון נלפ"ד שתירוץ זה אינו עולה יפה והנה מכ"ת כותב וז"ל ועל הצווחה הרביעית אדרבה אבן מקיר תזעק וכו' דודאי כה"ג וכיוצא בזה יכול לומר לכי תהדר כדמוכח מדברי רש"י כו' עכ"ל ותמצית דברי מכ"ת שס"ל שרבינו הרמב"ם ס"ל כפיר"שי ולע"ד נראה שזה אינו חדא שלפי דברי רש"י מוכרח לומר שמ"ש גבי מי שאבדה דרך שדהו כו' אי שתקת כו' היינו שרוצה ליתן דרך בזול ומדברי הרמב"ם בסוף פט"ו מהל' טוען משמע דלית ליה האי סברא כלל אלא ס"ל שיוכל לומר לו קנה במאה מנה כו' וטעמא דמילתא כי מה מכר ראשון לשני כו' כמו שכתב הרמב"ם להדיא וא"כ בנ"ד דאיכא ג"כ לומר מה מכר ראשון לשני כו' למה לא יאמר הלוקח שני לב"ח אי שתקת כו' (ופירושו אם עתה אחזיר השדה ללוקח ראשון אין אתה יכול לגבות ממנו ואני קניתי זכותו שיש לו ואע"פ שעדין לא החזרתי לו מ"מ יש לי זכותו כי מה מכר כו') ולעד"נ שגם רש"י מודה בנ"ד שאינו יכול לומר לכי תהדר כי טענת מה מכר ראשון לשני טענה אלימת' היא ומוסכמת והא שצריך רש"י לפרש גבי מי שאבדה לו דרך שדהו כו' שרוצה ליתן לו דרך בזול היינו טעמא כי התם טענת דמה מכר כולי לא אלימא כיון שיוכל לומר מ"מ דרכא אית לי גבך כמ"ש באמת אדמון לכן צריך רש"י לפרש אי שתקת אוזל גבך הא לאו הכי יוכל לומר לכי הדרית כיון שמ"מ דרכא אית לי גבך משא"כ בנ"ד אם נאמר מה מכר לית ליה גביה ולא מידי ודוק כללא דמילת' אע"פ שרום מכ"ת הוא רופא מומחה מ"מ לא העלה ארוכה להשגה זו מתרי טעמא חדא שמוכח שהרמב"ם לית ליה סברת רש"י ולעד"נ שגם רש"י מודה בנ"ד שאיננו יכול לומר לכי תהדר מטעם שכתבתי כי יוכל לומר מה מכר וע"כ מוכרחי' אנו לומר סברא זו אליבא דהרב המגיד שהרי ה"ה כתב על קושיות הראב"ד ואחת מהן חזקה כו' וקשה מה קשיא ליה הלא הוא בעצמו וכבודו כותב לפני זה בדין ו' שהרשב"א ז"ל העלה דלפסק הלכה לא אמרינן אי שתקת לגרועי מדינא קמא ואין אוקימתי' זו עיקר וכו' וזה דעת רבינו ז"ל ועיקר עכ"ל וא"כ שס"ל לרבינו שאין אומרים אי שתקת כו' א"כ מאי ק"ל לה"ה אלא עכ"ל ולחלק דוקא לגרוע כחו ליכא למימר אי שתקת כי ליכא למימר מה מכר ראשון כו' אבל במקום דאיכא למימר מה מכר כו' ליכא מאן דפליג והנה על מוח"ז אין תלונתי זאת כי המעיין בדבריו יראה שהו' רוצ' להרכיב דברי הרמב"ם אתרי רכשי דהיינו שהוא רוצה לפרש דבריו כמו שביאר הב"ח ואמר כל זמן שתהיה בידך ובזה אזדא לה קושיית הרב המגיד דליכ' למימר מה מכר ראשון לשני כו' אבל קושיית הראב"ד במקומ' עומדת וע"ז בא ליישב דליכא למימר אי שתקית וכו' אבל לע"ד במחילה מכבודו ז"א כי במ"ש המ"מ ואפשר שדעת רבינו בשביאר דבריו כו' ר"ל בשביאר דבריו באופן דלא יוכל הלוקח שני לומר לו מה מכר וכו' ולא אי שתקית כו' ממילא איכא לפרש דברי רבינו הרמב"ם באופן שלא יהא קשה קושיות הראב"ד ולא קושיות הה"מ אבל כל זה דוחק ולכן נלע"ד שהנוסח' האחרת שהביא המ"מ היא הנכונה ואמתית ומכוונת עם מ"ש בפי"ז מהל' אישות דין י"ב דלא הזכיר שם דין זה אם מכר לוקח ראשון לשני וזה הוא הסיבה האמתי' שמעולם לא שמתי לבי ליישב קושיו של הרא"בד כי לעד"נ שהנוסחא האחרת היא עיקר ועוד יש לאלוה מילין בענין זה כי יש לי הרהורי דברי' אחר דברי קדשו ובפרט מה שכתב מכ"ת ליישב קושי' ב' של הראב"ד וז"ל ועוד כי דייקינן שפיר נמצא פשרה לג' שאף שהלוקח ראשון קיבל מעותיו כו' צריך להחזיר לו מעותיו לא ידעתי מה תיקן מכ"ת בזה סוף סוף א' מהם אינו צריך לעשות פשרה מש"אכ גבי מי שהיה נשוי ב' נשים כו' שצריכי' בהכרח ג' לפשרה גם נראה לע"ד ליישב קושי' הג' בע"א ממה שתירץ מכ"ת והוא שזה שנלע"ד שזה הוא תקנת' דרבנן שיהא חוזר חלילה עד שיעשו פשרה כל שלשתן ואין שנים מהן יכולי' ורשאי' להשוות עצמן כדי להפסיד להשלישי ויעיין מר במ"ש התוספו' בס"פ מי שהיה נשוי ד"ה ומוקמינן לכולהו כו' בכל זה היה לי להאריך לבנות ולסתור ע"מ לבנות רק שאין הזמן מסכים עמדי כמ"ש למעלה ובזה רום מכ"ת יעלה מעלה לשם ולתהלה בכל הארץ עד שיפרוץ בן פרץ כן נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה פה שלום למר ולתורתו בכל מקום הלכה כמותו. אשרי יולדתו ה"ה אהו' הרב הגדול המופלג כיון דאיפלג איפלג טמון באש מברר ומלבן כשלג המאור הגדול לממשלת הגאון בכבוד שמו מהר"ר גרשון נר"ו יאיר כאור הבהיר ר"מ ואב"ד המדינה ידו על העליונה וכא"ל שוי"ר: מפי השמועה למדנו בהיותי עדין במדינתינו מדינת פולין יא"ע את גודל רוממו' גדולתו וענותנותו ועכשיו פה במדינה זו ביותר וכעת נשאלתי המעשה אשר נעשה פה קהילותנו דבר זר ודבר גדול למעשה להבין ולהורות וצריך ישוב הדעת לפסק הלכה ואמרתי המכסה אני ממעלתו אשר הוא תל פיות חרב פיפיות ואמרתי לגלות אזנו תורה היא וללמוד כו' ובמחילת אלף יחלוק מכבודו לבשר ודם יודיעני שכלו הזך והזוהר הלכה למעשה בדבר הגדול דבר הקשה מלתא זוטרתא היא לגבי מש"ה והנה אציגה לפני מעכ"ת גופא דעובדא ודברי העדות ואת הנראה לע"ד: נער אחד בן י"ח שנים חשקה נפשו בבתולה אחת ושלח שדכנים לאביה ואמה. ויהי כי ארכו לו הימים והנער ראה כי לא נעשה עצתו ואמר פן ואולי יעשה שידוך אחר עם הבתולה והלך בשבת קודש פרשת משפטים בעת תפילת השחר ואביה ואמה לא היו בביתם כי הלכו להם לב"ה והביא אתו עמו נער אחד נער גדול כמוהו וקידש הבתולה בטבעת של כסף והלכו לדרכם כאלו לא ידעו וביום א' ממחרת השבת נתפרסם הדבר וביום השלישי באו אביה ואמה לפני וצווחו ככרוכי' הכזונה יעשה גו': וזה לשון העד אן שבת צו מרגינש אין דער שול צייט בין איך גנגין מיט יאקב בן אהרן (כן שם הנער המקדש) לבית אבי הבתולה שלמה האט יאקב גיהט איין זילברש פינגרל אין דער הנט האט דאס מיידיל גיפרעגט וואס איז דאש פר איין פינגריל זאגט יאקב עס איז מיין זאגט דאס מיידיל לייא מירש אויף דער חתונ' צו גין זאגט יאקב ווילשטו עש האבין וויל איך דירש שענקין אונ' האט דאז פינגרל אן גטאן דעם מיידל אין זיין האט אונ האט גזאגט צו דעם מיידל דא בין איך דיך מקדש צו מיר הרי את מקודשת ער האט זיא אזו גוט מקדש גוועזן אז איין רב אונ האט גזאגט צו דעם מיידל היב היפש אויף דאז פינגרל אונד זאג נישט דיין מעם דוא ווערשט מיין זיין האט דאס מיידל דאז פינגרל אויף גהובין האב איך גשריאן מזל טוב אונד זיינן אוועק גנגין עכ"ל העד וז"ל הבתול' במעמד אביה ואמה איך האב דאס פינגרל ניט גנומן אין דער הנט נייארט ער האט עס אנידר גליגט אויף דען טיש דער נאך האב איך עש אויף גהובן אין טריא"לי איך בגער אים ניט איין כפרה זאל ער ווערין עכ"ל. ואפשר ומסתמא שאביה ואמה למדו לשונה לומר שקר: והנה אדון לפניו בקרקע הנראה לפי קט שכלי להלכה ולא למעש' עד כי יסכים עמדי מכ"ת ובפרט באיסור חמור כזה באיסור א"א צור ישראל יצילינו משגיאות ויקוים בנו מקרא שכתב גל עיני ואביטה נפלאות והנה אם הבתולה אמרה שהבתולה בתה אינה בת י"ב שנים רק פחות חודש א' אך לא מפיה אנו חיין וראיתי הכתובה