עבודת הגרשוני צח

כדין עשית כלל. הגם שיותר טוב היה אם גררת כל הה' מכל מקום גם באופן שעשית לא הפסדת ויפה תקנת. זה מה שנראה לע"ד כעת במושכל הראשון ואם יש מן הצורך לעיין בו יותר תודיעני עי"מ ויהי' לי לחן פרטי ואפנה ואשנה ואחפש באמתחו' הפוסקים ותשובותיהם בעיון. אמנם אהו' אחי ידידי מ"ש וז"ל מחקתי החציה מן הה' ונשא' ו' מן הה' כזו כו' במחילה לא כוונת יפה כי לכתחלה צריכה הח' להיו' ב' זיינין כמ"ש לעיל אעפ"י שהזי"ן שבצד ימין צריכה להיו' עגול לצד ימין כמ"ש הב"י בשם ב"ש. (ודלא כר' מרדכי יפה שנתחלף לו שמאל בימין) מכל מקום אינה דומה ממש לוי"ו רק צריכה שיהיה לה הגג עובר משני הצדדים ובאמת כשאתה גורר מקצת גג של הד' נשאר הגג עובר על הוי"ו משני הצדדי'. לכן במחילה שלא בדקדוק כתבת זאת. וה' יצילנו משגיאו' וישים עמנו לטובה אות כ"ע אחיך הקטן והטרוד גרשון אשכנזי. שאלה פג באשמורת הבוקר ישמרהו עין כל סוקר הוא ניהו האלוף התורני הרי הרים עוקר וטוחנן זה בזה מזה בן מזה. במחזה שדי יחזה כמה"רר הירש נר"ו ולכל אל"ש עד בלי ירח תו אהו' ידיד נפשי אין הזמן מסכים עמדי כלל להאריך בסיפורים כי טרודנא טוב' כי כל העם נצבים עלי מן הבוקר עד הערב להודיע אורים משפטי אלהים ותורותיו כאשר יגיד עלי הנוכחי גיסו דמר אך לרוב האהבה וחיבה אמרתי לבל אשיב פני מכ"ת ריקם ואשיב לו מפני הכבוד אכן בקצרה כאשר עשיתי בפסק הראשון שלא כתבתי אפילו החצי' ולא הגעתי לפלגא מה שהיה לי להאריך והנה ע"ד שמכ"ת נסתפק היאך ישבע הלוה או הערב במקו' שיש להסתפק ולחוש באולי יבורר הדבר כמ"ש בש"ע בסימן פ"ז סל"ג וה"נ אפשר שיבורר הדבר ר"ל שלעולם לא יבא לידי שבועה כי אפשר שהמלוה הערל הלך לדראון ולא ישוב עוד: תשובה הנה במחילה יעיין מכ"ת בסמ"ע שם וירא' שאין הנדון דומה לראיה כלל כי נדון דידן נקרא שבועות חנם ולא שבועה שאפשר להתברר ובשבועות חנם אין אנו חוששין לזה כלל כמ"ש לשם בסמ"ע מפורש הגם שבאמת דברי הסמ"ע בכאן צריכים עיון כי המדקדק בדברי התוספ' בפ' המפקיד (דף ל"ד ע"ב) ד"ה שמא יוציא הל' וכו' שכתבו לשם בהדיא שהטעם הוא שנראה כשבועה לבטלה וגנאי הוא לישבע היכא שהדבר מתברר אחרי כן ע"י שיוציא המלו' הפקדון עכ"ל וזה לכאורה היפך דברי מהרו"ך ואין כאן מקום להאריך כי כבר כתב אצלי שדברי מהרו"ך צ"ע קצת מ"מ בנדון דידן צדקו דברי מהרו"ך כי ודאי אין לנו לדחות התובע ויאכל הלה וחדי וע"כ לא כתבו התוספ' שיש לחוש שלא יהא נראה כשבועה לבטלה אלא כגון התם גבי מלוה אמר סלע הלויתך ושקל היה שוה וכו' שבקל יוכל המלוה להוציא את הפקדון ואף גם בקל יש לתקן זה דהיינו שישבע המלוה אבל בנ"ד שקשה הדבר שלא יצטרכו לבוא לידי שבועה ואין להם תיקון אלא בשבועה ודאי משביעין א' מהם למי שיגיע לו השבוע' ע"פ הדין דאלת"ה שבועות השומרים הכתוב' בתורה היכא משכחת ליה בגניבה ואבידה ליחוש דלמא משכח הגנב או דלמא אשתכח האבידה נמצא שהשבועה היתה לבטלה בחנם אלא הדבר ברור בלי שום ספק דלא חיישינן להכי כלל ולא דחינן התובע בחששא זו וע"ד שמכ"ת מסתפק אודות שהערב כבר האמין למלו' בלא בטחון גם עתה אין לו לתבוע בטחון ודימה מכ"ת דין זה למ"ש בסי' קל"א וקפ"ג במחילה ממכ"ת אין הנדון דומה לראיה ואדרבה ממקום שבא מכ"ת משם ראיה כי משמע התם בהדיא שעיקר הטעם כיון שהימניה מעיקרא משא"כ בנדון דידן ואי משום שאח"כ הימניה אפי' לדברי הערב שהרי אמר שהחזיר לו המשכנות על אמונתו הרי אמר הערב שבפירש התנה שבכל עת יהי' מחויב הלוה להחזיר לו המשכנות משמע שלא רצה להאמין לו לעול' אלא לפי שעה האמינו גם מ"ש בסמ"ע בשם מהר"של שכתב בשם מהר"ם מ"ץ הרי זה שטר ושוברו עמו שכבר מסיק מהרו"ך שם היינו הטעם משום שהערב יוכל לפטור את עצמו בדיניהם ובדין ישראל משא"כ בנדון דידן שאין הערב יוכל לפטור את עצמו לא בערכותיהם ולא בד"י וק"ל הילכך אמר המזכה מזכה אני במקומי שאין הלוה יוכל לפטור את עצמו אם לא שיברר שנמחל שיעבודו של הערב דהיינו שהמטלטלי' של הלוה באו לרשותו של הערב לשם משכון כאשר התחייב את עצמו ואזי אין לשטר זה שום כח להוציא ממון ע"י כאשר כבר כתבתי ודי מזה הלא חכמים ונבונים אתם ותדעו לחקור להוציא הדין לאמתו גרשון אשכנזי: שאלה פד ילמדינו רבינו ויגמיאני מעט מים חיים להאיר עיני אם יפה דנתי ויפה זכיתי בעברו עלי רוח קנאה ללמד זכות על תורת משה רבינו הלא הוא הרמב"ם שכתב בהלכות מלוה ולוה סוף פרק י"ט וז"ל מכר הלוה שדה ללוקח ומכר הלוקח ראשון ללוקח שני וכתב המלוה ללוקח ראשון דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו וכו' עד וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה וכו' ועל זה צוח הקדוש הראב"ד ארבע צווחות בהשגתו וז"ל לא ראיתי בכל ספריו טעות גדול כזו וכאלו טעה בדבר שאפלו תינוקות של בית רבן יודעין אותו ואין אחד שתובע עלבון רבינו כאשר עשו בעל המגיד ובעל הכסף משנה שהשיבו למחורפיו דבר ואני הקטן זעירא דמן חברייא אף שאינני כדאי להכניס ראשי בין שני הרים גדולים ובפרט אדם גדול וקדוש כמו הראב"ד שהרוח הקודש הופיע בבית מדרשו כאשר כתב הוא בעצמו גבי הדס שנקטם ראשו עם כל זה אבקש מחילה מכבודו ומעצמותיו הקדושים על שבאתי לקיים דברי רבינו משה ולהראות לכל כי משה אמת ותורתו אמת וזה יצא ראשונ' בהשג' שאין זו החליל' אלא כשמכרה באחריו' מאן יימר שדעת רבינו לא הי' כך דמיירי באחריו' ועל התשובה הב' מה בכך אם הפשר' הוא לג'או לב' אם גוף הדין הוא דין אמת לאמתו ועוד כי דייקינן שפיר נמצא פשרה לג' שאף שהלוקח ראשון קיבל מעותיו אם לא יעמיד השדה בידו של לוקח שני להוציא מן ב"ח צריך להחזיר לו המעות ועל הקושיא הג' אענה ואומר כי רבינו סבר שכל אחד רוצה להחזיק בשדה ואינו רוצה במעות כאשר דקדק רבינו בלשונו הצח לכתוב בלשון טורף דמשמע דכל אחד בא לטרוף השדה ועל הצוחה הרביעית אדרבה אבן מקיר תזעק שרוצה לדחות דברי רבינו בקנה במקום שיש להשיב תשובת רבות חדא דודאי כה"ג וכיוצא בזה יכול לומר לכי תהדר כדמוכח מדברי רש"י בפרק ארבע אבות דפריך א"כ בנזקין נמי נימא הכי אי שתקת וכו' ופירש"י והא דלא פריך נמי מב"ח משום דאמר לי' לכי תהדר דהא השתא נמי מזיבור' אתה רוצה ליתן לי וכן פירשו התוס' שם א"כ הכא נמי נימא הכי לכי תהדר ולא דמי למי שאבדה לו דרך שדהו דלא אמרי' לכי תהדר דהתם יפסיד אי יאמר כך כמו שפירוש רש"י שם לפי שטתו דאמר לי' לוקח קח לך דרך בזול ואי לא מהדרינא שטרא למרי' ואין לך כלום אך התם כשלקח עידית באחרונה לא יכול לומר לו קח זיבורית ואי לא מהדרינ' וכו' דאמר ליה השתא נמי מזיבורית אתה רוצה ליתן לי וכן הכא גבי ב"ח אי לוקח שני אומר לו אי שתקת ואינו רוצה ליתן לו כלום שפיר יאמר לו לכי תהדר ועוד מצאתי און לי בדברי רש"ל בים של שלמה שכתב ג"כ שאין הנדון דומה לראיה דהתם באבדה לו דרך שדהו לא סבירא לן כדברי הרא"ש דאמר כאילו כבר הוחזר משום דא"ל קודם שקניתי לא היה לך שום דין עמהם יעוין משם שהגאון מקיים דברי רש"י ז"ל דבכהאי גוונא לא אמרינן לכי תהדר ויכול לומר אחזיר שטרות למרייהו ודחה שם הגאון אותם החולקים דאמרו דלעולם לא אמרינן אחזיר והאי פלפולא דאי שבקת הוי לא אליבא דהילכ' רק פלפולא דעלמא כי בטלו היחידים במעוטין ואף שדברי התוספת בפרק שני דייני גזרות לא משמע כמו שכתבו הן בעצמן בב"ק מכל מקום לא דחי דברי רש"י כי דבריו כנים כמו שהוכיח הגאון מילתא בטעמא נמצא דזכינו לדין שהגאון רש"ל ביש"ש שלו סבר כרא"ש בחדא ופליג עליה בחדא דהיינו דהוא סבר דיכול הלוקח לומ' אחזיר שטרות וההוא פלפולא דב"ק הוא אליבא דהלכתא ופליג עליה בחד' דיוכל ב"ח לומר לכי תהדר ולא אמרי' כאלו כבר הוחזר כמו שהוכחתי מסוגי' דב"ק דפריך אי הכי בניזקין נמי נימא הכי כדברי רש"י ולא כמו שפירשו התוספ' דפריך נמי אב"ח ולרבות' נקטיה וא"כ מנא לי' להראב"ד לומר שהרמב"ם טעה טעות גדול ודבריו באמת הם דברי פי חכם כמו שבארנו ועוד תימא על הטור בסוף סי' קי"ח שדחה דברי הרמב"ם גבי ב"ח ושני לקוחות לילך בשטת אביו כמו שכתב בסימן שאחר זה דהא שפיר נוכל לומר לכי תהדר: ועוד קשה על השגת הראב"ד בתשובה הראשונה שכתב שאין זו החלילה אלא כשמכר באחריות הלא תלמוד ערוך הוא ראובן שמכר שדה לשמעון אפילו שלא באחריות ובא ב"ח דראובן וקא טריף ליה מיניה דינא דאזיל ראובן ומפצי ליה ולא יכול לומר לאו בעל דברי' דידי את מפני דאמ' לא ניחא לי דלהוי לשמעון תרעו' עלי וכן הכא בנ"ד נמי נימא הכי וגם על בעל המגיד יש לתמוה שכתב שב"ח אינו יכול לטרוף מלוקח שני מפני מה מכר ראשון לשני כל זכות וכו' קשה ממ"נ אי מכרו לו באחריות נוכל לומר שזהו אחריות דצריך להוציא מב"ח לאוקמי בידיה ולא יכול לומר לאו ב"ד דידי את דאמר לו אי מפקת מיניה עלי דידי הדר ואי מיירי שלא באחריות מ"מ יכול לומר לא ניחא לי דלהוי ללוקח תרעומות עלי ומשתעי דינא בהדי כמו ראובן שמכר לשמעון וכו' ע"כ והנה אבקש מרבינו שישיבני בחסדו ויודיעני דעתו הרמה כי חביבין עלי דברי רבינו ושש אנכי על אמרותיו כמוצא שלל רב כ"ע תלמידו הקטן טעבלי וולך. נא מ"ו לא באתי להשיג על הקדוש הראב"ד רק מחסרון ידיעתי וקוצר השגתי לא ירדתי לסוף דעתו ועוד שרבינו יעקב בעל הטורים סי' קי"ח דוחה דברי הרמב"ם ע"י תשובה וקושיא הרביעית של הר"אבד ולא הזכיר ג' ראשונות שמע מינ' דלא בריר' לי' ג"כ בכן אקוה שכבוד תורתו יעמידני על דעת הראב"ד וש"ת: