עבודת הגרשוני ק

שלה ונכתב' י"ח אלול תט"ז והמעשה נעשה ך"ה שבט תכ"ט הרי אפי' נתעברה מיד עדין אין להבתולה יב"ש רק פחות ל' יום ולכתובה דאירכסא לא חיישינן כי כל השמשי' והחזני' בקיאין לכתוב לפי נוסח תיקון שטרות המצוי ביד כל. הרי נתלבן ונתברר שהבתולה עדיין קטנה היא. אך ספק אחר נפל לי בנדון דידן אחרי דאנן קי"ל קטנ' שנתקדש' שלא לדעת אביה ושמע האב ונתרצה או שתק ולא מיח' מיד הוי כאלו נתרצה וצריכה גט מספק גם קי"לן קטנה שנתקדש' למי שגלה האב דעתו שהיה חפץ לקדשה חיישינן שמא נתרצה ובנדון דידן כבר שלח הנער שדכנים לדבר על לב אביה ואמה ושמא נתרצ' וקצת רגלים לדבר שהרי הדבר נתפרסם ביום א' והוא לא בא עד יום ג' ופן ואולי נתרצה ואח"כ לבש חרטה וחוששין לספק קדושין וצ"ע ובאמת אמרו אליו אנשים רבים טוב תת אותה אליו באהבתו אותה מלאיש אחר וכדברים האלה נמצא יש לחוש פן ואולי נתרצ' ובנתרצ' היא ספק מקודשת וצ"ע גדול בישוב הדעת: ויראתי לגשת ובפרט להקל באיסור חמור מ"מ העולה לע"ד אציג לפניו. מסוגית הש"ס נראה לדקדק שאפילו לרב ושמואל והפוסקים העומדי' בשיטתייהו דחוששין שמא נתרצה מ"מ בנ"ד מודים דאין חוששין דאית' בקדושין (דף מ"ה) ההוא גברא דקדיש בכישא דירקא בשוקא אמר רבינא אפי' למ"ד חוששין שמא נתרצה האב ה"מ דרך כבוד אבל דרך בזיון לא א"ל רב אחי מדיפתא לרבינא בזיון דמאי אי בזיון דירקא אי בזיון דשוקא נ"מ דמקדש בכסא דכספא בשוקא או בירקא בביתא א"ל אידי ואידי בזיון הוא פירש"י בחדא מנייהו הוה בזיון עכ"ל הסוגי' דגמר' ופרש"י הצריך לעניננו: זכינו לדין דאם נתקדשה דרך בזין מודה רב ושמואל דאין חוששין שמא נתרצה ובנדון דידן נמי דרך בזיון הוא דהרי נתקדשה בסתר בלי חופה כדרך בנות ישראל (וצ"ע באולי יש לחלק בין בזיון דש"ס לבזיון דנ"ד): ובאמת תמיה נשגב' בעיני על הפוסקים קדמאי ובתראי שלא הביאו הא דרבינא לפסק הלכה והוא בלי חולק ובאם שיש למעלתו איזה ישוב בזה יודיעיני תורה היא ובאמת לא עיינתי כל הצורך בספרי הרי"ף כי לא היו לפני כל הספרי' רק הטור וב"י והש"ע השמיטוהו וצ"ע ואולי מה"ט דכתיבנא דיש לחלק בין בזיון לבזיון: מצורף לזה אשר נתקדשה בע"א ורבו הפוסקים דאינה מקודשת לגמרי בע"א הגם דלא קי"לן כוותיהו מ"מ בנדון כזה אפשר מודים כ"ע דאינה מקודשת בע"א שוב עיינתי מ"ש הבית חדש בסי' מ"ב שם פסק הלכה למעשה בנתקדשה בע"א אפי' אינה מכחשת אלא שאמרה לא נתכוונתי לקדושין פטורה לגמרי יע"ש. ומשמעות דברי הבתולה הנ"ל ג"כ משמע שלא כיוונה לקדושין וצ"ע כן ואולי יש לחלק: מצורף לזה אחר הנחה קיימת מה שהעיד מהרמ"א בשם מה"רר יעקב פולק דאפי' בזמן הזה קטנה פחותה מבת י"ב שנים ממאנת וא"כ לפי הנחה זו אפי' היא מקודש' לגמרי בחופ' וקידושין יכולה היא למאן והרי היא ממאנת לגמרי בהנער כאשר אמרה לפני וכתבתי לשונה לעיל: מצורף לזה שנתקדשה בשבת ואנן קיי"לן דאין דנין ואין מקדשי' בשבת ודומה קצת למה שאמרו חז"ל מקח שנעשו באיסור ורבו בזה הדעות הסמ"ע בח"מ ר"ח והט"ז וה"בח והש"ך בי"ד סימן ר"ל יע"ש מ"מ יש קצת סניף דאלו הקידושין בנדון דידן בטלין ומבוטלין מכל הלין טעמים: כל זה כתבתי לפני מע"כת בדרך מו"מ להלכה ולא למעשה עד אשר אשמע מן מע"כת ואדע להיימין או גו' והנה אהו' במחילת אלף ימהר יחיש מעשה ידיו להתפאר כי אביה ואמה שואלין ודורשין מדי יום ויום ע"כ יודיעני תשובתו הרמה ע"י מוביל הכתב הלז או ליד ר' אליעזר מלמד מדרעזניץ ומשם יפרד והי' לידי ע"י הפאסט כ"ד אהוב הכותב בחיפזון. היום יום פלוני נאום הטרוד צבי הירש מגלוגא החונה פ"ה הק"ק דרעזניץ: תשובה ברך לקחתי וברך אשיב לשואל כענין ומשיב ה"ה אהו' הרב הגדול והמופלא עושה פלא רמא וזקיף דקלא נ"י ע"ה ר"מ ואב"ד כמה"רר הירש נר"ו אהו' ידידי אותו לא ראיתי שמעו שמעתי קל קולמסו ומתוכו ניכר שמילא כריסו בתלמוד ובפוסקי' מלא עמסו והיה מן הראוי להאריך בשבח וקילוסו אך ורק שהזמן בוגד שפך עלי חמתו וכעסו ומטרידני במילי דשמיא ודעלמא ואינו מניח אותו להפיק זממי להשיב כראוי לפי כבוד המקבל ומטובו קאמינ' שיערב עליו שיחי אע"פ שקצרתי במקום שהיה לי להאריך. והנה ע"ד שאלתו שאלת חכם בענין בחור א' שקידש בתולה א' בת י"א שנה וי"א חודש בלתי ידיעת אביה ובפני ע"א אם יש לחוש לקידושין להצריכה גט או לא והנה באמת קשה עלי הדבר לתקוע את עצמי לדבר הלכה כי מיראה הוראה אני בדבר קל. קל וחומר בדבר חמור איסור א"א אך ורק משום כבודו דמר אמרתי לחוות דעתי הקלושה להלכה ולמעשה אמנם באשר שאין הזמן מסכים עמדי לטייל ארוכות וקצרות בפילפולים ובסברות ע"כ אצא ואבא בקצרות וזה החלי בעזרת ה' חילי להשיב למכ"ת על אשר הקשה את עצמו לדעת ותמה תמיה קיימת על הפוסקים קדמאי ובתראי למה לא הביאו הא דרבינא לפסק הלכה והוא בלי חולק עכ"ל בקצרה וביקש ממני אם יש אתי איזה ישוב ע"ז שאודיענו כי תורה היא ואען ואומר במחילה מכבודו גברא קחזינא קושי' לא חזינא ואני תמה על תמיהתו כי כל הפוסקים פסקו שלית הלכתא כרב ושמואל דאמרי חיישינן שמא נתרצה האב אפי' קיבלה קדושין דרך כבוד בלתי ידיעת אביה לא חיישינן שמא נתרצה האב וא"כ הא דרבינא הוא במכ"ש שלא חיישינן שמא נתרצה האב גם רבינא לא אמרה אלא אפילו למ"ד חיישינן שמא נתרצה האב וק"ל והנה עלה על דעתי לתרץ דיבורו דמר שתמיהתו על הפוסקים למה לא הביאו דינא דרבינא לענין אם גילה האב דעתו קודם הקדושין שהוא חפץ בקידושיה אע"פ שרבינא לא דיבר בענין זה מ"מ ה"ל להפוסקים להעתיק דינא דרבינא מענין לענין אבל גם זה אינו קושיא כלל דאיכא למימר דילמא ע"כ לא קאמר רבינא שלא חיישינן לשמא נתרצה האב אם היו קדושין דרך בזיון אלא דוקא אם לא גילה האב דעתו מקודם אבל אם גלה האב את דעתו מקודם שחפץ בקידושיה לפלוני איכא למימר שחיישינן שמא נתרצה האב אפי' אם היו הקדושין דרך בזיון וק"ל כללא דמלתא שאין כאן מקום כלל לתמיה' דמר וע"ד מה שכתב מכ"ת בסוף דבריו וז"ל מצורף לזה אחר הנחה קיימת מה שהעיד מהרמ"אי בשם מהר"רי פולק קטנה פחותה מבת י"ב שנים ממאנת וא"כ לפי הנחה זו אפי' היא מקודשת לגמרי בחופה וקדושין יכולה היא למאן והרי היא ממאנת לגמרי בהנער כאשר אמרה לפני וכתבתי לשונה לעיל עכ"ל דמר והנה אהובי במחילה מכבודו אמינא כד ניים ושכיב אמר להא מילתא כי מה ענין מיאון לכאן ע"כ לא קאמר ר"י פולק שקטנה פחותה מבת י"ב שנים ממאנת אלא היכא דנתקדשה קידושי דרבנן דהיינו יתומה שהשיאוה אמה או אחיה או הלך אביה למדינות הים לפי דעת מקצת הפוסקים אבל אם חיישינן שמא נתרצה האב אין לפטרה כי אם בגט ומאון כי אם נתרצה האב הוי קדושין גמורים מן התורה וצריכה גט אך ורק יש לחוש שמא לא נתרצ' האב ואם לא תמאן יאמרו שקדושין היה קדושין ודאי ואין קדושין תופסים באחותה ע"כ הצריכוהו רב ושמואל ג"כ מאון אבל אם חוששין שמא נתרצה האב ליכא למ"ד שמאון לבד סגי ופשוט הוא ועיין מר בסוגיא דהתם ברש"י ותוספות דף מ"ה ומ"ו והנה ע"ד גופא דעובדא כבר הרגיש מכ"ת בכל חלקו הסותרין אך ורק לא החליט דעתו וכתב ראשי פרקים ורמא עלי דידי לחוות דעי מרחוק להלכה ולמעשה והנני אצא כמצווה ועוד הנה באמת האחרונים האריכו למענית' בתשובותיה' בכל פרטי דינים הנוגעים בנ"ד כמעט שלא הניחו לנו מקום להתגדר בו אע"פ כן אענה חלקי לפי ע"ד הקלושה והנה לכאורה היה נראה שמילתא דפשיטא היא ולית דין צריך לפנים שאין כאן חששא קידושין כלל דהא רובא ככולו פוסקים המפורסמים פסקו כעולא וכרבינא דא' בפי' לית הלכתא כרב ושמואל דאמרי חיישינן שמא נתרצה האב וגדול' מזו ס"ל להרי"ף ולהרמב"ם שאפי' התרצה האב בפי' אחר שקבלה קידושי' שלא מדעת אביה שלא מהני הריצוי וכתב הריב"ש בסימן י"ד וז"ל ודעת הרי"ף דאפי' נתרצה האב בפי' בשעת שמיעה אין חוששין להם וכן הוא בה"ג וכ"כ הרמ"בם בפ"ג מהל' א"ב והרב בעל המאור לא השיג על הרי"ף ז"ל בזה גם לא הראב"ד ז"ל בהשגותיו על הרמ"בם ז"ל גם לא הרב ר"מ כהן בהגהותיו כו' עכ"ל הרי"בש ולע"דנ להוכיח שגם הר"מ (או הרא"מ ע"פ הגהות מו"חז בב"ח) ס"ל ככל הני גאונים הנ"ל גבי קטנה עכ"פ דהא מהר"מ (או רא"מ) ס"ל שלית הלכת' כר"נ דאמר אומר אדם לבתו הקטנה צא וקבלי קידושך כו' ואם ס"ל שאם נתרצה האב אחר שקבלה קדושין מהני מכ"ש דאית לן למימר שמהני אם אמר לה אביה צאי וקבלי קידושך כמ"ש בספר החכמה באמת ראיה זו עיין בב"י בסי' ל"ז ומה שנסתפק הר"ן בדעת הרי"ף אי ס"ל שאפי' נתרצה בתחילה אינה מקודשת או אי ס"ל אם נתרצה מתחילה מקודשת מוכרחים אנו לומר היינו בנערה דוקא דאי בקטנה הלא הרי"ף ס"ל שאפי' א"ל צאי וקיבלי קידושך אינה מקודשת וק"ל וא"כ הוא שכל הני גאונים ס"ל שאפי' נתרצה האב בפי' אין כאן קידושין א"כ אף אם אנו נאמר שבנדון דידן כיון ששתק איזה ימים ולא ערער ודאי שמע ונתרצה מ"מ אין כאן חשש קידושין ע"פ דעת הפוסקים הנ"ל אמנם נאמן עלינו הדיין הגדול ר"י בר ששת שהוא בעצמו וכבודו כתב בסי' תע"ט וז"ל וכ"כ הרמ"ה ז"ל כל שידענו שהתרצה בשעת שמיעה הוה קדושין אפי' לא שידך כו' וזה הוא הדרך הנכון בזה שהסכימו גדולים אחרונים והרא"ש ז"ל שלא כדעת הרי"ף והרמ"בם וכו' עכ"ל וכיון שכל גדולי האחרונים הסכי' שלא כדעת הרי"ף והרמ"בם א"כ אם יש לחוש בנדון דידן שמא נתרצה האב אין לנו להקל נגד כל האחרוני' אמנם כשאנו