עבודת הגרשוני צז

הצעיפי' שלובשים בחול אין מקפידי' להראותן כי אין בהם התפארו' אלא בצעיפי' שלובשי' בשבת וי"ט וא"כ כשתסיר המכסה ההיא יודעת שהוא שבת וכשהיא יודעת שהוא שבת לא אתי לאתויי ד' אמות בר"ה וסברא זו אי' בתו' ריש פירקין ד"ה לא בחיטי צמר כו' ע"ש ואף אם נאמר שיש לחלק קצת בין הסברת התו' לסברתינו מ"מ אני אומר בטח המקיל לא הפסיד ומצוה נמי איכא דאין לאסור לנשי' תכשיטיהן כי לא ישמעו לנו והנח לבנות ישראל מוטב שיהי' שוגגין כו' כמו שכתבו התו' והרא"ש גבי לא בכבול עיין בתו' (דף ס"ד ע"ב) זה מה שנלע"ד בענין זה ועוד יש לאלוה מילין להראות פנים להקל במרדכי ובכמה דוכתי רק אינני אוכל להעתיקם כי קשה עלי טורח הכתיבה והעיון. וסהדא רבה הוא כתבי זה שאינו ראוי לעלות על שלחן מלכים לא מצד הכתיבה ולא מצד הלשון שהוא עופל ולא סדרי' בעו"ה ע"כ צריך אני לקצר במקום שהיא דרכי להאריך ובזה החותך חיים ימים ושנותיו יארוך כנפשו נפש צדיק וכ"ע אוהבו אוהב תורתו הטרוד הזקן זה קנה רצוץ גרשון אשכנזי: שאלה פא מה מאד נפשי אוותה להאריך למעניתי ולפלפל בחכמה בכל פרטי דינים אלו כדרכי תמיד להראות פנים לכל צד ולכל חלקי הסותר לשואלי ממני דבר. אבל מה אעשה אינני אוכל להפיק זממי כעת באשר שאני עמוס התלאות מאד במילי דשמיא ובמילי דעלמא ובפרטות טרדת הישיב' החשובה שמוטל עלי לצאת ידי חובתי ולהפיק רצון התלמידים המחודדים דרך גדולתו כעצי שיטים עומדים. אמנם באשר שחביבים עלי דברי דודי'. אמרתי אפנה ואשנה למכ"ת דרך קצרה. והנה קריתי ושניתי כתבו דמכ"ת וראיתי שמכ"ת מהרהר בהרהור אחר הגט אשר סידר מכ"ת עם ב' דעמי' ופקפק ובא משום ד' דברים א' שהבעל אמ' שהיה אנוס ליתן הגט ב' שהאריך הסופר הוי"ו של תרוכין. ג' שא' מן העדים חתם שמו יהודא באל"ף ד' שבשעת נתינת הגט נפל על הארץ. והנה לפי דברי מכ"ת לא היה אנוס כלל רק הלך בשווקים וברחובות כציפור דרור ואין פוצה ומצפצף לכוף אותו לגרש רק מרעות נפשיה בלא אנוס נתן הגט גם לפי דברי מכ"ת האריך הסופר הווי"ן ע"פ ציווי הבעל קודם חתימת העדים: תשובה הנה אם כדברי מכ"ת כן הוא כאשר אין אני מסופק שדבריו כנים ואמתיי' המה ועבידא לאגלוי לא ידעתי מה אדון בי' בהמהרהר ומפקפק להצריך גט אחר כי ברור הוא כשמש לכל מי שמור' ובא בצירוף כל הד' טעמים יחד יודבקו אינם כדאי לחוש להצריך גט שני מכ"ש שכל אחד וא' אין בהם ממש כמו שהאריך מכ"ת למעניתו בטוב טעם ודעת. והאריכות בזה הוא אך למותר. אמנם ראיתי בדברי מכ"ת איזה דברים שאינם מן הצורך לנ"ד שיש לי לפקפק עליהם אמרתי להציגם לפניו. וזה יצא ראשונה מ"ש וז"ל וזה העיקר שהלעז צריך להיות במקום שנעשה המעשה והכא הגט ניתן וגלוי לכל שניתן כהוגן והלעז יצא בק"ק נ"ש עכ"ל משמע מלשונו אף אם היה הלעז מפי אחרים ולא מפי הבעל עצמו רק שיצ' הקול שהגט ניתן ע"י כפייה והקול היה ברור והוחזק בנ"ד כדין וכראוי אעפ"כ אין אנו חוששין לקול זה באשר שלא היה במקום שנעשה המעשה אין אני מודה בזה. ואין דבר זה מוסכם רק יותר נראה לע"ד אם היה הקול כראוי וכדין ופלוני בא ואמר שיודע שבמקום פלוני ניתן הגט ע"י אונס חוששין לקלא ועיין מכ"ת בב"ח סי' מ"ו שהאריך בדבר זה גם בסי' ז' וימצא נחת. וע"ד הווי"ן שהאריכו קודם חתימת עדים ע"פ ציווי הבעל לא ידעתי מה שיש לפקפק בזה ואין זה ענין כלל למה שמצריכין להיות האותיות מוקפין גויל (מלבד מה שהרגיש מכ"ת שמ"ש מהרמא"י אף כשהבעל מצווה לתקן אין אנו מתירים אלא בשעת הדחק הוא דלא כמאן. יפה כיון מכ"ת אמנם לע"ד נראה מ"ש מהרמא"י כשהבעל מצווה כן אין כאן מקומו אלא מקומו הוא בתחילת הג"ה וקאי אמ"ש הש"ע ואם יש בו אותיות דבוקים וכו' ושם מיירי אחר חתימ' העדי' וק"ל ועיין בלבוש) דהתם איכ' למימ' לפי הדעה שצריך בגט אותיות מוקפת גויל אם אין להם הקפות גויל א"א לתקנו ע"י גרר כי הוה וחקק ולא וכתב ואנו וכתב בענין לכן אין אנו מקילין כלל אם לא בשעת הדחק אבל בענין זה בהארכת הווי"ן שאנו מתקנין ע"י כתיבה מה חשש יש בו קודם החתימ' ולע"ד נראה אפי' אם שכח אות או אפי'תיבה שלימ' אם יש ריווח לכתוב באופן שלא יהא שינוי בתיבו' או באותיות דחוקות יש לתקנו לכתחיל' קודם חתימת העדים כי בשום מקום לא מצינו שצריכי'לכתוב הגט כסדר כתפילין וק"ל וע"ד מה שחת' העד יהודה בא' גם בזה אין לחוש כמ"ש מכ"ת בשם ס"ג שלו גם אני מצאתי בתשוב' בן לב סי' ק"ד בענין מתתי' בא' או בה' שאין לחוש לזה כיון שהה' וא' הם מאותיו' הנח וההעלם ואין היכרא במבטא בין מתתי' בא' או בה' ע"ש וא"כ בשם המגרש מכ"ש בשם העד כי בלא"ה יש להקל בשמו של העדים יותר מן שם הבעל או האשה וק"ל וע"ד מה שעלה על דעת מכ"ת שיהא נכון שגם לכתחילה לכתו' יהודא בא' כיון שהוא חות' את עצמו כן משום דדי לעולם להשתמ' בג' אותיות כמו שמצא מכ"ת בס"ג שלו בשם אלי' נראה לע"ד שאין הנדון דומ' לראיי' כי גבי אלי' מצינו הרבה פעמים שנכתב בלא וי"ו א"כ אע"פ שברוב פעמים כתיב אליהו בוי"ו כיון שאנו רואין שזה חות' ע"פ קבלתו מאבותיו אליה בלא וי"ו וטעמם ונימוקם עמם משום שדי לעולם. בכן אין לנו לשנות באשר שגם במקרא מצינו אלי' בלא וי"ו אבל שם יהודא אין אנו מוצאים במקרא בא' אין בידינו לשנות משום טעם דדי לעולם וכו' וק"ל וע"ד שנפל הגט לארץ אם חזר הבעל ואמר הרי זה גיטך וכו' פשיט' ופשיט' שאין לחוש כלל אמנם מ"ש מכ"ת אף אם לא אמר הרי זה גיטך וכו' מ"מ אין לחוש כיון שעסוקים באותו ענין אני מסופק כעת אע"פ שהסברא נותנת כן באשר שעסוקים באותו ענין מ"מ באשר שאין לי ראיות אינני מחליט הדבר. ומה שמביא מכ"ת ראיות ממה שהביא הטור בסי' קל"ח דברי הרמ"ה דאם נפל לארץ בעודה ישינה כו' במחילה מכבודו אין משם דמות ראיי' כי התם איירי שבעודה ישינה החזיקה בידה הגט זמן מה ואח"כ נפל הגט מידה כו' ואשמעינן שצריך לחזור וליתן הגט לידה ואין די בנטילת' ומה שהחזיקה בעודה ישינה וחזרה ולקחה מן הארץ אינו כלום רק הבעל צריך ליטלו ממנה וליתנה לידה ויאמר הז"ג וכו' (עיי' בב"ח) ודבר כזה אינה כשאינה ישינה ולכך א"צ הבעל באותו נדון לחזור ולומר הז"ג אבל כשנפל לארץ עד שלא הגיע ליד האשה והחזיקה בו מנ"ל שא"צ לחזור ולומר הז"ג וכו' וק"ל ודי בזה כעת כי המוביל נחוץ לדרכו נ"ל הטרוד גרשון אשכנזי: שאלה פב ע"ד שמכ"ת ביקש מאתי לחוות דעתי הקלושה בענין שמצאת בס"ת שלך שנתחלף לך ה' בח' ותקנת אותה באופן זה שגררת רגל שמאל של הה' וגגה של הה' עד שלא הי' נשאר מן גגה של הה' רק מעט ורגל הימנית של הה' כצורת וי"ו אח"כ כתבת ז' מצד השמאל של הוי"ו ודבקת אותם מלמעלה ע"י חטוטרת ושאלתך אם יפה עשית ויפה תקנת אם לאו כי רבים אומרי' שעשית שלא כדין רק היה לך למחוק הכל ולכתוב חי"ת אחרת: תשובה הנה אהו' אחי הלא כבר כתבתי לך שטרידנ' טובא ואף גם שהזמן קצר שביום אתמול בעת צאת הכוכבים האירו ג"י הצהירי' אל מול עבר פני וכעת הבוקר אור אני משיבך מפני הכבוד מה שעלה במצודת זכרוני כי אינני אוכל לחפש באמתחו' הפוסקי' והתשובו' שדברו מענין זה כשעה חדא. והנה באמת לכאורה נראה שהדין עם כת החולקי' עליך ואומרים שלא כדין עשית כי כללא הוא שכיילי רוב האחרוני' שכל מה שנכתב בפסול צריך המתקן לגרור כגון טעה וכתב ד' במקו' ר'צריך לגרור כל הד' ולכתוב רי"ש אחרת. וכל מה שנכתוב בהכשר אינו צריך גרירה כגון אם טעה וכתב מ' סתומה במקום מ' פתוחה אינו צריך לגרור כי אם הו' של המ' אבל הנ' אינה צריכה גרירה כיון שנכתבת בהכשר זה הוא הכלל כמ"ש הב"י בא"ח סי' ל"ב ע"ש. וא"כ לפי הנראה בנדון דידן כל הה' נכתבת בפסול לכן שורת הדין הוא לגרור כל הה' ולכתוב ח' במקומה. כך נראה לפום ריהטא. אבל במעט עיון נראה שאינו כן. כי מה שאנו מחטרין גגה של חי"ת באמציעתה אינו אלא למצוה ולא לעכוב. פשיטא לפי פרש"י פ' הקומץ (דף כט ע"ב) שפירוש חטריה גגה של חי"ת שעשה לה כמין חוטרא ברגל השמאל למעלה כמ"ש התוס' לשם אין כאן אפילו מצוה לעשות לה חטוטרו' באמצע. אלא אפילו לר"ת דמפרש חטרי לגגיה דחי"ת שעשה לה כמין חטוטרו' מ"מ אינו אלא לכתחלה אבל לא לעכוב וכן הוא הסכמת האחרוני' והכי דייק לישנא דגמ' דא"ר אשי חזינ' להו לספרא דוקנא דבי רב דחטרי להו לגגיה דחי"ת ותלי ליה כרעיה דה"י כו' משמע דוקא ספרא דבי רב הוה מחטרי לי' אבל ספרא אחרינ' לא ואעג"ב דאמר ג"כ בהאי לישני ותלי ליה כרעיה דה"י ותליית כרעא דה"י הוא לעיכוב' כמו שהסכימו הפוסקי' כבר תירץ זה בפני' מסבירות ויפות הריב"ש בסי' ק"ך ע"ש וכיון שזכינו לדין שאם טעה הסופר וכתב חי"ת פשוטה כמו שאנו כותבים בגיטין (שיש להם ג"כ ע"פ הרוב דין של ס"ת) במקו' שהיה רוצה לכתוב חי"ת עם חטוטרו' כמו שנוהגין לכתוב בס"ת. לאו פסול מקרי וכשר בדיעבד ואפשר שאפי' לכתחלה אין קפידא כל כך כי פי' ר"ת אינו מוכרח ופירש"י יש ליישבו בנקל. א"כ כשכתב הסופר הד' של הה"י לא נכתבה בפסול כי היתה ראוי' לעשות ממנה ח' פשוטה. וכיון שלא נכתבה הד' בפסול אין מן הדין לגררה כולה אלא מה שצריך לתקון הגע את עצמך אם כתב הסופר ח' פשוטה ורוצה לעשות ממנה ח' מחוטרת וכי צריך לגרור את כולה ודבר זה לא יעלה על דעת שום בר דעת ונ"ד נמי כיוצא בו. וגדולה מזו נראה לע"ד שאף אם כתב ד' וז' סמוכי' זה לזה ודבק אותם בחטוטרו' במקום ח' אין לפסלו אע"פ שבפ' הבונה משמע שמן החי"ת נעשה ב' זייני"ן אם נוטל ממנה החטוטרת. מכל מקום אין לפסלו בשביל כך כמ"ש לעיל הסכמת הפוסקים לענין החטוטרת עצמה. אעפ"י שיש לחלק בניהם וק"ל. כללא דמילת' שלע"ד נראה שאין ראוי לומר עליך שלא