עבודת הגרשוני צו

הששי בדקה את עצמה ומצאה את עצמה טהורה אינה יכולה להתחיל לספור מאותו יום כי אינה יכולה לספור ז' נקיים עד שמקודם פסקה בטהרה ביום אחר ומה שפסקה בטהרה ביום ראשון לראייתה בשחרי' לא סמכינן עליו (כי מחמרינן עיין ב"י) כי חיישינן דילמא חזרה וראתה ולאו אדעתה כיון שמעיינה פתוח משא"כ אם הפסיקה בטהרה ביום הא' בבין השמשות או ביום ב' אפי' בשחרית ולא בדקה אח"כ את עצמה עד יום הששי לראיי' וביום הששי מצאה את עצמה טהורה יכולה להתחיל תכף לספור ז' נקיי' על סמך מה שפסקה בטהרה ביום הראשון בין השמשות או ביום ב': והנה נפשי יודעת ששערי תירוצי' לא ננעלו ויש למצוא עוד נ"מ ע"פ מה שפסק מ"ו בב"ח שלו אם אין בעלה בעיר אינה צריכה להמתין ה' ימים אלא מיד שתפסוק בטהרה למחרתו תתחיל למנות ז' נקיי' הרי נ"מ טובא וק"ל. אבל פסק זה הוא דלא כמהרי"ק שורש ל"ה שכתב שם בהדיא אפי' אין בעלה בעיר צריכה להמתין ה' ימים. וכן לכאורה משמע שאפי' גבי כלה צריכה להמתין ה' ימים ממ"ש בש"ד ס"ס א' דרך בנות ישראל להמתין ג' ימים מלבד יום כו' וכל אותו הסי' לא איירי כי אם בכלה מתחלתו ועד סופו א"כ הוה דבר הלמד מעניינו שגם דין זה נוהג גם כן בכלה מיהו יש לדחות שדין זה לא איירי אלא בשארי נשים ולא בכלות אע"פ שכל הסי' ההוא לא איירי כי אם בכלה מ"מ נ"ל פשוט שמזה נשתרבב המנהג שגם בכלה שראתה אינה מתחלת לספור ז' נקיי' עד לאחר יו' ה' כי זולת זה לא נמצא חומר' זו בשום פוסק כמ"ש בעל ש"כ בסי' קצ"ט ס"ק י"ט): ועוד נלע"ד הקלוש' להבי' ראי' שלא חיישינן לשמא ראתה ולאו אדעתה אלא דוקא בכלה ולא בשאר נשים. ממ"ש מהרי"ק בשורש קנ"ט בסופו וז"ל ואפילו ספרה ובדקה לא מהניא לה וטעמא לפע"ד כיון דמחמדה כדקאמר שם בגמר' בכל שעתא ושעתא איכא למיחש דילמא השתא חזיא ולאו אדעתה כיון שדחו הנישואין. ולא דמי לשאר סופרת ז' נקיי' דהתם לא הוחזקו להיות רואות בכל שעה ושעה. אבל דחמודא מחמדה משתבעוה לינשא עד שתיבעל איכא למיחש טובא. הילכך בעינן דיהבה דעתה ומסקא טובא עכ"ל. הרי קמן שלא חיישינן דילמא ראתה ולאו אדעתה אלא גבי כלה משום דמחמדא והוחזקו לראות בכל שעה ושעה. וכמו שהוד מכ"ת בעצמו ובכבודו הביא ראיה זו. ומה שהוד מכ"ת שדא ביה נרגא וז"ל הרי משמע דדוקא בכלה אמרינן בעינן דיהבא דעתה אבל לא בשאר נשים. היינו דוקא שאר נשים שכבר התחילו לספור שבעה נקיים דלא הוחזקו להיות רואות כל שעה ושעה כו' עכ"ל ואני בעניי עני בדעת לא אוכל לירד לסוף דעתו העמוקה מני ים. כי בע"כ צריכין אנו לפרש דברי מהרי"ק במה שכתב ולא דמי לשאר סופרת ז' נקיים כו' היינו נמי דומיא דכלה שדחו נישואיה כגון שאין בעלה בעיר וספק אתא ספק לא אתא דהוה דומיא דכלה שהיא מסופקת דאי איירי בסתם סופרת ז' נקיים לא קשיא ולא מידי כי סתם סופרת יהבה דעתה. אלא עכ"ל כמו שפירשתי שמ"ש ולא דמי לשאר כו' היינו נמי דהוה דומיא דכלה כגון שאין בעלה בעיר כו' וא"כ הוא לפ"ד של מכ"ת שמחלק בין כבר התחילה לספור ז' נקיי' ללא התחילה א"כ אשה שאין בעל' בעיר וספק אתא ליום מועד ספק לא אתא אינה יכול' להתחיל למנות ז' נקיי' אעפ"י שתבדוק את עצמה חיישינן דילמא ראתה ולאו אדעתה אלא א"כ התחילה למנותו בשעה שבעל' בעיר וסמכה דעת' שיהא בעיר בליל טבילתה ואח"כ יצא מהעיר אזי יכולה לגמור ספירת'. וזה לא שמעתי ולא ראיתי מעולם וזה חדש הוא ולא משמע כן בכל הפוסקי' שאין האשה יכולה להתחיל למנותן ז' נקיי' אפי' כשהיא מסופקת אם יבא בעלה אם לאו. ופוק חזי מה עמא דבר. ויש ליישב דברי מהרי"ק בע"א אשר לא נהירא לי. ע"כ ענותנותו דמר תרבני ועל עומק דעתו הרמה יעמידני ואדעה שאהבה נפשי: וע"ד שהוד מכ"ת כתב בסוף דבריו וז"ל ואפילו אם היא אומרת השתא דאסקא אדעתה לא מהניא ויש לדמות זה להא דאית' במרדכי בפ' ב"ש והגהו' מיימוני בשומן שהותך כו' אע"פ שעתה אומר ברי לי כו' הביאם בפי' הטור א"ח סי' תמ"ז וכן בש"ע בהג"ה ס"ה עכ"ל ואני בעניי לא מצאתי דבר זה במרדכי שם גם בש"ע לא מסיק אפילו אמר ברי לי הגם שיש לדקדק כן מלשונו מ"מ לאו מוכרח הוא אמנם בהגה"ה מיימון שהביא הב"י אית' כן והב"י הקשה עליו. ולפ"ד הוד רום מכ"ת היה נלע"ד הקלושה להביא ראי' ממ"ש הרא"ש בפ"ק דחולין והוא מוסכם מכל הפוסקי' והש"ע מביאו בי"ד סי' א' ס"ג מי שיודעים בו שאינו יודע הלכות שחיטה כו' ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו ואפי' אמר ברי לי ששחטתי יפה וכתב הב"י הטעם לפי דמילת' דלא רמיא כו'. הרי לפי דעת מכ"ת הוה ממש כנ"ד ואין לחלק דהתם בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך כו'. ע"כ לא מפקינן מחזקתה באמתלא כל דהוא. הלא גם אשה זו בחזקת טמאה ורואות עומדת הגם שאין החזקו' שוות ממש כי החזקה של רואות עבידא דפסקה מלראות מעצמה משא"כ חזקת אסור דבהמה שהיא חזקה אלימת'. מכל מקום מנ"ל לחלק בהכי להקל אבל לפי מ"ש לעיל אין הנדון שלנו שמסתמא בדקה מתחלתה שפיר דומה לא' מן הראיו' כלל. באופן שלע"ד הקלושה נראה פשוט שיש לסמוך אבדיקה זו ולא מבעיא בנדון דידן שבלא"ה הוא חומרא בעלמא אלא אפילו לענין שתוכל להתחיל למנות ולספור ז' נקיי' ביום הששי לראייתה על סמך שפסקה בטהרה ביום הג' ולבשה לבנים משום איזה כוונה. ולא בדקה עוד עד יום הששי בשחרית היה נלע"ד ששפיר דמי בדיעבד. ויש עוד לאלוה מילין להרחיבו הדבור ולהביא ראיות לזה לע"ד הקלושה והאנושה רק שאין מכיל לי כעת ואפילו לכוין דעתי בכתב ולסדר דבר דבר על אופנו אינני אוכל מרוב הנחיצה. וסומך אני את עצמי שאין הדברים כי אם למכ"ת ולא לזולתו ודי בזה ובמטותי מיניה דמר שיחזירני בתשובה שלמה כי תורה היא וללמוד אני צריך ובפרט באשר מכ"ת סיים דבריו לכן נ"ל שאין להקל בכגון זה ויש נמי להביא ראי' מדוכתי אחרינא אלא שאין רצוני להאריך עכ"ל ובקשתי שיודיעני הוד מעכ"ת ראיותיו האחרים ואדעה לעשות אזני כארפכסת לשמוע ולהרכין את ראשי לומר על הן. הן ובאשר שיש לי עוד זמן במקצת אמרתי להביא עוד ראי' א' והוא זה מ"ש בש"ע סימן קצ"ו ס"א וז"ל ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות וכן נוהגין לכתחלה ובדיעבד אפי' לא בדקה את עצמה רק שחרית ומצאה את עצמה טהורה סגי בכך עכ"ל ופשוטן של דברים הוא מ"ש ובדיעבד היינו שהאשה היה בדעתה ג"כ לבדוק את עצמה סמוך לב"ה ושכח' ולא בדקה או מחמת שום סיבה לא בדקה אח"כ בין השמשות וא"כ הוא שהיתה דעתה שתבדוק אח"כ סמוך לבין השמשות מה לה בבדיקה זו כלל שבדקה בשחרי' אלא צריכין אנו לומר שלשום כוונה כיונה אבל לא כדי שעל סמך בדיקה זו תתחיל למנות למחר ואפ"ה אמרינן אם אח"כ לא בדקה סמוך לבין השמשות סמכינן אבדיקה זו ולא חיישינן שמא לא בדקה שפיר כיון שהיה בדעתה לבדוק עוד סמוך לבין השמשות או שמא ראתה ולאו אדעתה ש"מ דלא חיישינן להכי אלא דוקא גבי כלה וזה נלע"ד ראיה שאין עליו תשובה (אם לא בדוחק גדול ולומר שבדיעבד דקאמר לא מיירי בכה"ג כלל שמתחל' היה דעת' לבדוק עוד סמוך לבין השמשות אלא מיירי שמתחלה לא הי' כוונתה לבדוק את עצמה סמוך לבין השמשות אבל זה הוא בעיני דוחק גדול שלא מיירי אלא בכה"ג ועוד שקרוב הדבר לומר שאין זה דיעבד כיון שבמזיד לא עשתה כאשר יעשון בנות ישראל הכשרות. וליכא למימר דוק לאידך גיסא דוקא אאותו יום ובדיקת שחרית סמכינן אבל לא אבדיקת יום אחד אפי' סמוך לבין השמשות ומכ"ש בשחרית זה אינו כי זיל בתר טעמא מה לי שבדקה באותו היום בשחרי' ודעתה היה לבדוק עוד סמוך לבין השמשות ומ"ל שבדקה את עצמ' ביו' אחר ודעתה היה לבדוק עוד ביום ה' לראיי' סמוך לבין השמשות כי טעם א' לכולם. ודוק זה נ"ל ברור ובזה ה' יצילני משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. וישים עמנו לטובה אות. ויהיה לנו למושעות. כ"ע חתנו זעירא דמן תלמידיא הצעיר גרשון אשכנזי. שאלה פ ברך לקחתי וברך אשיב לשואל כענין ומשיב דברים נכוחים. אלקים ואנשים משמחים. ערבים כעולות מחים ה"ה אהו' ידידי חביבי האלוף התורני עדני העצני המופל' הפלא ופלא. עתיק מלא על כל גדותיו מחודדים שמעתותיו בקראי שמו כמהור"ר שמואל הכהן יכהן פאר נר"ו לא יכבה מחול ימים ירבה אהו' ידידי אין אתי לחדש דבר רק לבשר שלום ולגלות את אזנו שג"י הצהירים האירו אל מול עבר פני ותוכן רצוף שאלת חכם בענין המלבושים שקורין רעגין טיכר בל"א אשר דרכן של נשים לשאת אותן על ראשיהן בשעת הגשמים כדי שלא יטנפו הגשמים את צעיפיהן היקרים גם לא יזלו על גופן דרך ערפיהם. אם מותר לצאת בהן בשבת במקום שיש לחוש לאתויי דרך ר"ה כגון בק"ק פירדא זה הוא תורף השאלה שאלת חכם. ומכ"ת בצדה שם תשובה שלימה והראה פנים לכל צד ואופן כמראה האופן ומסוף דבריו נשמע שלדעתו אין בו איסור כלל רק במקום גדולתו ענוותונתו איננו רוצה לתקוע את עצמו להלכה למעשה בלתי הסכמתי: תשובה הנה אהו' ידידי קשה עלי כתורמס להכריע במקום שנראה שהוא פלוגת' בין כת של קודמי' כי יודע אני את מך ערכי ואינני בהשג ידי כי הימים שאין בהם חפץ כתרוני כצינה. ודחו ממני תושי' ע"י יסורין שיש בהם ביטול תורה ואינם של אהבה רק עונותי הטו כל אלה ברוך הגוזר האמיתי אע"פ כן משום כבודו דמר עצרתי בכח ואומר יישר שאין לאסור המלבוש הנ"ל לצאת בו בשבת לא משום משא ולא משום דלמא אתי למשלפי כדי שתראה הצעיפי' הנאים כמו שמבואר בפוסקים ולכל הפחות המקיל לא הפסיד ברכה. וטעמא דידי שאין לחוש שמא יפסקו הגשמי' ותסיר האשה המלבו' כדי שיראנו הצעיפי' החשובי' ותוליך המלבוש בידי' ד"א הוא זה כי ודאי