עבודת הגרשוני צה

מקוים אינו נאמן לומר פרעתי כמ"ש לעיל והוא מבואר בסי' ס"ט יע"ש ועוד תנאי אחר אנו צריכים לזה שמעולם לא באו המטלטלי' מן העגלות טעונות ליד ולרשות הערב כי אם תכף מן העגלות הביאם הלוה לביתו ולרשותו אבל אם באו לידו ולרשותו של הערב ה"ל שטר שנמחל שעבודו וה"ל כחרס הנשבר ונפשי יודעת מאד שמהרו"ך והע"ש הסכימו יחדיו שבכ"י שאין בו שיעבוד נכסים אין שייך לומר נמחל שיעבודו וחוזר ולוה בו בו ביום אבל יש לי ראיות מוכרעת שאפי' בכ"י שייך לומר נמחל שיעבודו ואין חוזרין ולווין בו ואין הפנאי מסכים עמדי להאריך וכן פסק מורי בב"ח שלו יע"ש הא לכם דעתי בקצרה ועכ"פ היו מתונים בדין ואם יש לכם ספק בדברי שאלו את פי ואשיב שנית ידי להשיב לכם כיד ה' הטוב' עלי אי"ה כי כעת אינני אוכל לכווין דעתי בכתב מרוב הלחץ ועכ"פ לא יטול הערב כי אם בשבועה כאשר תחמרו עליו לפי ראות עיניכם ודי בזה כעת ושלום על דייני ישראל כ"ד המדבר למען האמת והשלום והמשפט והצדק בחפזי מאד ובטרדה רבה נ"ל גרשין אשכנזי: שאלה עט במוצאי שבת מלכתא רב חדוותא מלא חפצ' דטיבות' למרא דשמעתתא צילותא איכא למשמע מני' הלכת' גבירתא מדברנא דאומת' ריש גלוותא הוא ניהו אהו' אדוני מורי חמי הגאון הגדול המופלא והמופלג. כל נת"ח טוב מעלה במזלג. בחי"לק ופי"לג. כל סתום ונעלם מברר ומלבן כשלג נ"י ע"ה פ"ה ר"מ ואב"ד הישראלי. אוני ועוצם חילי: כמהר"ר מענדל נר"ו לא יכבה. מחול ימים ירבה. ולכל המסתופפים בצלו צל המעלות שלום עד בלי ירח. ואור תורתו עליהם יופיע ויזריח: הנה אהו' אדוני מורי לא יכולתי להפיק זממי להכביד מילין באשר שאין הזמן מסכים עמדי ומה גם שעוד היום לא עיילי אבריי לשפא הגם שה' ברחמיו וברוב חסדיו החלמני והחייני ת"ל ב"ה מ"מ לא חזרתי עדין לאיתני הראשון אע"פ כן אמרתי לשנס מתני כגבור לרוץ אורח מישור לדרוש ולתור בשלומו דמר וכל הנלוים אליו כי באלה חפצתי מאלפי זהב וכסף ואגב אמינא לגלות את אזניו שקבלתי ג"י הוד מכ"ת הצהירים והבהירים והאירו אל מול עבר פני שני כתבים באו כאחד טובים אחד במילי דעלמא ואחד במילי דשמיא אשר האיר עיני במה ששאלתי את פיו פה קדוש יאמר לו אודת אשה א' שמצאה כתם תוך ג' לספירתה אבל היה לאחר ג' שפסק דם המקו' שלה כי בדקה את עצמה איזה ימים קודם שהתחילה לספור ז' נקיים ומצאה את עצמה טהורה ואע"פ כן לא היתה יכולה להתחיל ולספור ז' נקיים משום גזירה שמא תפליט והנה מה מאד נמרצו ונמלצו אמרותיו הטהורי' מתוק לפי כדבש ואלו הוה בידי תרתי מתנת' דתורא יהבתינהו למאן דאיית' לי האי כתבא כי מילת' אלבשייהו יקירא ומאשר יקרו בעיני נכבדו קריתי ושניתי ושלשתי ומצאתי נחת במה שכתב הוד מכ"ת וזה ברור הוא כיון שחומרא זו שאין תולין תוך ג' הכתם בדמים שנתעסקה בהם לא איתמר בגמרא אלא שהאחרונים החמירו בהך ורבים מהאחרוני' לא החמירו ודאי מאן דמקיל בטעם כל דהוא לא הפסיד כל כך אמנם אלי' וקוץ בה באשר הוד מכ"ת מסיק בדבריו מ"מ אי הוה אתא האי עובדא קמא דידיה לא היה מקיל מטעם שכתבתי. והיינו משום דהך בדיקה שבדקה את עצמה ביום ו' וביום השבת קודם ליבונה כיון שאז היה עדיין תוך ה' לשימושה מסתברא למימר שלא תועיל הך בדיקה כיון שלא היתה יכולה להתחיל לספור ז' נקיים ע"י בדיקה זו חיישינן דלמא ראתה ולאו אדעתה או שמא לא בדקה שפיר כו' הן הן תורף דברי הוד מכ"ת: תשובה הנה אהו' אדני מורי חלילה לי ולזרעא דאבא לבוא אחרי המלך לסתור את דבריו המיוסדים על אדני פז הסברא והשכל והמדע אמנם באשר שתורה הוא וללמוד אני צריך אמרתי לדבר נגד מלכים ולא אבוש ומטובו דמר קאמינא שכה יהיה אלהים עמדי בכל מעבדי שעלה בדעתי חששה זו אימר ראת' ולאו אדעתה ודחיתי אותה בשתי ידים מכמה טעמים כאשר אבאר בס"ד שלא חיישינן להכי אלא דוקא גבי כלה ולא באשה אחרת אע"פ שבדקה את עצמה בזמן שאין הבדיקה מועיל לה כלום לענין ז' נקיים והוא זה משנה שלמה שנינו בפ' תינוקת (דף ס"ח ע"א) נדה שבדקה את עצמה כו' וחכמים אומרים אפילו בשני לנדתה בדקה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהורה עכ"ל עוד שנינו במשנה בפ"א דנידה (דף י"א ע"א) אע"פ שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקות חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר כו' עכ"ל ופיר"שי חוץ מן הנדה משראתה יום א' טמאה שבעה ואינה צריכה בדיקה כל שבעה שהרי בלא ראיה היא טמאה עכ"ל הרי לפנינו שנדה אינה צריכה בדיקה כל שבעה כי בדיקתה לא מעלה ולא מוריד כי אם תראה או לא תראה לעולם היא טמאה כל שבעה וא"כ מה ששנינו בפ' תינוקת אפי' בשני לנדתה בדקה ומצאה טהורה כו' מוכרחין אנו לומר שלא בדקה את עצמה כדי שתטהר ע"י בדיקה זו כי בדיקה זו לא מעלת ולא מורדת כלל אלא צריכין אנו לומר שבדקה את עצמה באקראי או משום נקיות או משום איזה סיבה שתהיה. ואע"פ כן סמכינן אבדיקה זו לענין טהרות וכל הטהרות שנגע' בהם לאחר טבילתה הם בחזקת טהרה ואע"פ שמצא' את עצמה טמא' אחר כמה ימי' אמרינן השתא הוא דחזאי כיון שבדקה את עצמה קודם לכן ומצאה את עצמה טהורה. ואין חוששין כיון שבדיקה זו שבדקה את עצמה ביום ב' לנדתה לא היתה עליה חובה כלל גם לא היה לה תועלת ממנה לענין טהרתה לאחר שבעה. דילמא לא בדקה יפה או שמא חזרה וראתה ולאו אדעתה. כי אותה ראי' אינה מזיקה כלל אלא אמרינן כיון שבדקה את עצמה משום איזה תועלת מה שהוא ודאי בדקה שפיר גם יהבה דעתה שלא ראתה עוד ע"כ סמכינן אבדיקה זו וא"כ הוא התם לענין טהרות שמחמירינן טפי ממה שמחמרינן לענין טהרת אשה לבעלה כדאשכחן בכמה דוכתי'. מכ"ש בנדון דידן שהוא לטהרת אשה לבעלה שסמכינן אבדיקה שהיתה לאיזה תועלת אע"פ שלא היה אפשר להתחיל למחרתו לספור ז' נקיים: ועוד ק"ו הוא הלא התם מצאה את עצמה טמאה לאחר זמן והיה מקום לומר ודאי גם מתחלה לא בדקה שפיר או ראתה ולאו אדעתה. אפ"ה לא חיישינן להכי מכ"ש בנדון דידן שביום א' בדקה את עצמה בדיקה כראוי בלי שום פקפוק כלל ומצאה את עצמה טהורה מכ"ש שנאמר גם בדיקה ראשונה היתה כראוי ולא ראתה כלל. ועוד דמסקינן התם שמה שאמרו חכמים ביום שני ל"ד ה"ה אפי' ביום ראשון לנדתה אמרינן כן אע"פ שאיכא למיחש טובא דילמא חזרה וראתה כיון שמעיינה פתוח אפ"ה סמכינן אבדיקה זו ואמרינן כיון שפסקה פסקה מכ"ש בנדון דידן שבדקה את עצמה ביום השלישי לתחלת ראייתה שאז אין מעיינה פתוח כ"כ מכ"ש שסמכינן אבדיקה זו ולא חיישינן דילמא לא בדקה יפה או דילמא ראתה ולאו אדעתה. ממילא רווחא שמעת' שאם בדקה אשה את עצמה משום נקיי' או משום כוונה אחרת לא חיישינן שמא לא בדקה יפה או ראתה ולאו אדעתה אלא סמכינן אבדיקה זו כאלו בדקה את עצמ' כדי לספור ע"י בדיקה זו ז' נקיי'. והוא מה שרצינו: ועדין יש לבעל דין לחלוק ולומר דשאני התם דסמכינן אבדיקה זו שהנדה בדקה את עצמה ביום הראשון או ביום השני ולא חיישינן דילמא לא בדקה יפה או שמא ראתה ולאו אדעתה היינו משום שאמרינן שלכוונה גדולה בדקה את עצמה והיינו משום דאם תמצא את עצמה טהורה תהיה בחזקת טהורה וכל הטהרות אשר תיגע בהם לאחר טבילתה בליל השמיני הם בחזקת טהרה או משום שיודעת שפסקה לענין שתטבול בליל שמיני אם לא תבדוק את עצמה עוד עד ליל טבילתה. הגם שכל זה דוחק ורחוק היא מאד שביום ראשון או ביום השני לנדתה שקרוב הדבר שתמצא את עצמה טמאה כי מעיינה פתוח תבדק את עצמה כדי שאם תמצא את עצמה טהורה יהיה לה לתועלת לאחר כמה ימים כי יותר טוב שתבדק את עצמה ביום הד' או חמישי או שישי כי אז מסתמא תמצא את עצמה טהורה ותשיג את מבוקשה בטוב. מ"מ אם נאמר כן התם גם אנו נאמר כן בנדון דידן ואפשר שלכמה כוונת בדקה את עצמה כראוי. חדא באולי תשכח ביום א' שהוא ה' לראייתה לבדוק את עצמה עד לאחר ברכו ואזי אינה יכולה ללבוש לבנים ולהתחיל למנות ז' נקיים מיום ב'. משא"כ אם בדקה את עצמה מקודם ומצאה את עצמה טהורה יכולה להתחיל לספור ז' נקיים מיום ב' ואילך אע"פ שלא בדקה את עצמה ביום א' מחמת שכחה או איזה סיבה וא"כ הוא ודאי בדקה שפיר ודעת' עלוהי אם תראה אם לאו חדא ועוד קאמינ' שלשום כוונ'גדול' בדקה את עצמה שפיר והוא האמת כי הנשים נהגו (עפ"ד הגהו' מיימון וש"ד סי' י"ח) שלא להזכיר השם ולא להתפלל ולא לכנוס לב"ה בימי ראיית כמ"ש רמ"א בא"ח סי' פ"ח ס"א בהג"ה ופשוט הוא שדוקא כל זמן שהם רואים נהגו כן אבל לאחר שפסקו לראות אע"פ שעדיין אינם יכולים לספור ז' נקיי' משום חשש שמא תפלוט ש"ז מ"מ לא נהגו בכל החומרות הנ"ל כי בכל החומרות נהגו משום ראיי' דם אבל לאחר שברור להם שנסתם המעיין אינם נוהגים עוד בכל הנ"ל (כן נתברר לי ע"פ כמה נשים כשרו') וא"כ הוא שלכוונה זו בדקה את עצמה ודאי בדקה שפיר ויהבה דעתה שלא ראתה כי כל מה שנהגו הנשי' להחזיק בו מדקדקים בו הרבה. וכל זה לרווח' דמילתא אבל האמת יעשה דרכו שאם בדקה האשה את עצמה משום איזה כוונה מה שהוא אע"פ שלא כוונה כלל שע"י בדיקה זו תתחיל לספור ז' נקיי' מ"מ סמכינן אבדיק' זו ולא חיישינן למידי. ובזה נלע"ד ליישב מה שהקשה הרב המובהק המפורסם הגאון כמהרר"ל סג"ל בעל ת"י בס' מעדני מלך שלו (דף ש' ע"א ס"ק כ"ה) לאחר שהעתיק דברי מהררמ"א מה שכתב בסי' קנ"ו ס"ב בהג"ה. וז"ל וא"ת לדידן מה נפקא מינה דהא מסקינן שכל אשה שרואה אפילו כתם נוהגים שצריכה להמתין ה' ימים עם יום שראתה בו כו' ונ"ל דנ"מ טובא היכא דחזרה וראתה תוך ימי ספירתה כו' ע"ש ובעל ש"כ מביא דבריו באריכות בס"ק ו'. ולפע"ד הקלושה לא קשיא ולא מידי כי יש נ"מ טובא וטובא כי אם בדקה ביום ראשון לראיית' שחרית ומצאה את עצמה טהורה ואח"כ לא בדקה את עצמה עד יום הששי לראיי' וביום