עבודת הגרשוני צג

החוב מסך המפורש עליו ועל יורשיו דהיינו בנים זכרים אם יהיה לו ועל בנותיו אם לא יהיה לו בנים זכרים ואח"כ מתנה התנאי לטובת בניו זכרים אם יהיו לו שיכולים לסלק החוב בחח"ז אבל אם לא יהיה לו בנים ויהיה בנותיו יורשת אותו אזי סך החוב במקומו עומד. ואין להבנות מקום להפטר מן החוב כלל. ואין לומר שלשון זה הכתוב בשטר שקיבל החוב עליו ועל יורשיו אין כוונתו רק על בנים זכרים שהם סתם יורשיו אבל אין כוונתו שיהיו בנותיו יורשת אותו. כי אדרבא יותר יש לנו לומר שכוונתו במלת יורשי על בנותיו בנ"ד כיון שאין לו באותה שעה רק בנו'. מאשר נאמר שכוונתו היה במלת יורשי על בניו הזכרים אשר יוולדו לו לאחר מכאן. וראיה לזה מהא שכתב מהרמא"י בח"מ סי' רמ"ח ס"ז בהג"ה וז"ל אמר נכסי לפלוני ואחריו ליורשי והיה לו בשעת הנתינה בת אחד ואח"כ נולדו לו בנים י"א דזכתה בהן הבת דלא היה כוונתו רק על היורשים שהיו לו בשעת המתנה עכ"ל: והנה פשיט' לפי דעת מהר"מאי בד"מ שכתב שדין זה נלמד ממ"ש הטור סי' רמ"ח ס"י יש לנו ללמוד נ"ד מהתם כי הוא ממש כנדון דידן כי זה הוא לשון הד"מ. כתב הב"י האומר נכסי לך ואחריך ליורשי ולא היה לו בשעת המתנה רק בת אחת ואח"כ נולדו לו בנים מי נוחל הנכסי' מכח מה שאמר ואחריך ליורשי הבת או הבני' עיין במרדכי פ' יש נוחלין עכ"ל ויגעתי ודקדקתי ולא מצאתי שם ולקמן ס"י נראה מדברי רבינו שאין כוונתו אלא ליורשים שהיו לו בשעת המתנה שכתב לקמן ואם אמר ואחריך ליורשי והיה לו בת כו' ואם אין לה זרע אין שאר יורשיה עומדי' במקומה עכ"ל הטור ונ"ל הטעם משום דהואיל בשעת המתנה לא הוה ליה שאר יורשים לירש ודאי לא כיון רק על הבת או זרעה דהיו היורשי' בשעת המתנה וכן נראה לי דעת רבינו ודלא כהב"י שתמה על רבינו וכתב תמה אני כו' ומה שנ"ל כתבתי עכ"ל הד"מ הרי שכתב בהדי' ופירש כן דעת הטור שאמרינן שדעת בני אדם במלת יורש הוא על היורש שיש לו באותו שעה ולא על הקרוב יותר אשר יולד לו לאחר מכאן א"כ בנדון דידן אם לא היה מפורש בתוך השטר שהברירה ביד בניו הזכרים כו' אשר מתוכו מוכח שהחוב חל גם על הבנים היינו אומרים שמ"ש קבלתי עלי ועל יורשי כוונתו על הבנות שהיו יורשיו באותה שעה א"כ אף אם אנו מוכרחי' לומר שבמלת יורשי כלל הזכרי' מ"מ אין סברא לומר שכלל במלת יורשי דוקא זכרים אשר יולדו ולא בנות דאית ליה באותה שעה וזה נלע"ד פשוט אמנם במחילת אלף מכבוד תורתו של הגאון מהר"מאי שכתב ואני דקדקתי ועיינתי ולא מצאתי שם אשתמטתיה ליה להגאון מ"ש המרדכי פ' י"נ סי' תש"צא וז"ל קבלתי ממורי מהר"רי ממגנצא שאפי' אם יהיה לו בנים זכרים אחר שאמר נכסי לסבת' שלא ירשו כי אם אותה הבת דאין אדם מקנה דבר למי שלא בא לעולם ואני דנתי כו' עכ"ל (במרדכי זה יש לי כמה הרהורי דברי' במ"ש לסתור מ"ש ואני דנתי רק אין כאן מקומו): והנה לכאורה נראה מדברי המרדכי סתירה לדברינו שכתבנו שמסתמ' אין כוונת האדם במלת יורשי כי אם על היורשי' דאית ליה בהאי שעתא. כי מדברי המרדכי הנ"ל משמע לפי שאמרינן אין אדם מקנה דבר למי שלא בא לעולם לכן אמרינן שכוונתו היה על הבת שהיה ליה בשעת שאמר ואחריך ליורשי ולא על הבנים אשר יולדו לו לאחר אבל מכאן במקום דלא שייך האי טעמא שאין אדם מקנה דבר למי שלא בא לעולם כמו בנדון דידן דלא שייך האי טעמא אמרינן שפיר שכוונתו היה על היורש האמתי שהם הבני' אע"פ שעדיין לא בא לעולם ולא על הבת אע"פ שהיתה בעולם. אבל במעט העיון נראה שאין סתירה מדברי המרדכי הנ"ל לדברינו הנ"ל כי ע"כ לא משמע מדברי המרדכי הנ"ל שכוונת האדם יותר על בנים זכרי' אשר יולדו לו מאשר נאמר שכוונתו היה על הבת שהיה לו כבר. היינו לענין זה שאם יהיה לו זכרי' ובת ודאי כוונתו היתה על היורש האמתי ע"פ דת ודין תורתינו הקדושה שבמקום ברא ברתא לא תירות. אף על פי שהבת הוה בעולם והבן לא היה בעולם. אבל אם לא יהיה לו בנים זכרי' מילתא דפשיט' הוא שהבת נכלל במילת יורשי וכוונתו היה ג"כ על הבת ויותר כוונתו על הבת לחוד אם לא יהיה לו בנים זכרים כיון שהיא בעולם מאשר היתה כוונתו על הבנים זכרים אשר יולד לו: ועדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר שלית לן למכלל במלת יורשי בנ"ד גם הבנות אם לא יהיה לו בנים זכרים לפי שאז הם יורשיו דא"כ היה סברא לומר לכלול ג"כ במלת יורשי כל המורישי' האמורי' בסדר נחלות כגון דודו ובן דודו ודבר זה א"א לומר כן שיחול החוב על דודו או בן דודו כי כל זמן שהבת או זרעה אשר שייך להם החוב הנ"ל קיימים. הם יורשים את הכל ולא ירשו היורשים האחרי' כלום ואם תמות הבת ולא תניח זרע קיימא שאז היורשים האחרים יורשי' את הכל אזי אין כאן מי שיזכה בשח"ז כלל כי הבעל לא ירשנו כמבואר בש"חז. ואם כן הוא שאין לנו לכלול במלת יורשי כל היורשי' הראוי' לירש ע"פ סדר הנחלות יש לנו לומר שגם הבת איננה נכללת במלת יורשי. אבל זה אינו חדא שיש לנו לכלול במלת יורשי מה שאפשר ואין דנין אפשר משאי אפשר כי אם לא היתה כוונתו רק על בניו הזכרים ה"ל למכתב בפירוש קבלתי עלי ועל בניי הזכרים חדא ועוד קאמינא שמ"ו בב"ח בסי' רמ"ח ס"י כתב שבסתם לשון בני אדם כשאומרי' ירתאי אין דודו או בן דודו בכלל יע"ש כללא דמלתא שלע"דנ ששפיר מוכח מלשון השטר שהחוב חל גם על הבנו' אם לא יהי' לו בנים זכרי' וגם השטר נכתב בלשון הודאה ע"כ אין לנו לגרע כח הבת משום אומדנא ולומר שלא היה כוונתו כי אם אדעת' שלא יהי' לו בני' זכרי' רק הבת הזאת נוטלת חלק בראש סך המפורש בשט"חז ואח"כ חולקת בשוה כל הבנות יחד ועוד נראה לע"ד אף אם היינו מסופקי' בלשון יורשי אם הוא כולל גם הבנות ויחול החוב עליהם אם לא יהי' לו בנים זכרים או לא. מ"מ אין לנו לגרע כח הבת שיש לה שט"חז ולומר יד בעל השטר על התחתונה חדא דכתוב בשח"ז דלא כאסמכת' ודלא כטופסי כו' והרבה פוסקי' כתבו והב"י מביאם בש"ע בח"מ סי' מ"ב ס"י שעכשיו שנהגו לכתוב דלא כטופסי כו' אמרינן בכל לשון מסופק יד בעל השטר על העליונה כו' ומכ"ש שכמה וכמה יפוי לשון שראיתי כתוב בש"חז שכל לשון דמשתמע לתרי אפי יהא נדרש ונדון לטובת הבת ול"בכ והנה יעיין נא מכ"ת בתשוב' מה"ררמ פדווא' בסי' נ"ו כמה דחק את עצמו לפרש השטר לטובת ולזכות הבת בעל השטר מכ"ש שאית לן לפרש לשון השטר ברווחא בלי שום דוחק כלל לטובת ולזכות לבעל השטר: והנה ראיתי במקצת נוסחאות של שח"ז שלא נכתב בהם קבלתי עלי ועל יורשי רק קבלתי עלי לבד אמנם לאחר מכאן כתוב בו לשון כיוצא בזה שמשמע שהחוב יחול גם על הבת וז"ל ואם אסרב אני או יורשי כו' הרי גם בנוסחאות זה כתוב יורשי שהוא כולל בני' ובנות אם אין כאן בנים זכרים: כל הנ"ל כתבתי דרך פלפולא בעלמא כמצווה ועושה. אבל לא להלכה ולא למעשה. ועוד לאלוה מילין. תילי תילי רק שאין הזמן מכיל כעת. גם במקצת דברי קדשו במעוט השגתי לא ירדתי לתכלית כוונתם ונפשי איות' לשאול באורים ותומים בהוד מכ"ת שיעמידני על שורש כוונתו. רק שאין הפנאי מסכים עמדי: גם מעשה בא לידי בענין ג' שותפים בעסק א' דהיינו שקיבלו איזה סחורה בהקפה ובמשך זמן ההקפה יתעסקו בתמורת הסחורה וכל אשר יסגלו חלק כחלק יאכלו וכן להפסד. ובתוך זמן העסק מכר אחד מן השלשה את חלקו וזכותו לאחר והשנים האחרי' מוחים בידו והאריכו למעניתם שאף גם שהשותף הראשון יתעסק כבראשונה גם כל האחריות יהיו עליו מ"מ אינם רוצים להניחו למכור את חלקו כי יתרשל קצת באשר שהלוקח מחויב לשלם לו ההפסד אם יהיה ח"ו מאשר יתרשל אם הריוח וההיזק יגיע לעצמו והעליתי במעוט שכלי כבר בתשו' אחד שהדין עם השני שותפים ונפשי חשקה להרצו' הדברים לפני מכ"ת אם לא יהיה לו לטורח ולמשא ותו לא מידי כעת רק חיים ושלום מאדון העולם ממני חתנו ותלמידו דורש שלומו וטובתו כל הימים הקטן והצעיר גרשון אשכנזי: שאלה עז ברך לקחתי וברך אשיב לשואל כענין ומשיב דברי' נכוחים ערבי' כעולו' מחים אלקים ואנשים משמחים כמהר"ר יצחק כ"ץ נרו. אותו לא ראיתי ואינני מכירו לשעבר רק מתוך כותלי כתבו ניכר שגברא רבא הוא ע"כ אמרתי להשיב לו מפני הכבוד והנה בדבר השאלה אם יפה עשו שקברו את החכם בי"ט שני אם לאו. תשובה אבוא בקצרה ודעתי הקלוש' נוטה שיפה עשו שקברו את החכם בי"ט שני ולא הלינו אותו עד א"ח כדי ללוותו אשתו ובניו וחביריו ותלמידיו ונלע"ד דדבר זה תלוי בפלוגת' דהראב"ד וחביריו דאית' בא"ח הובא בב"י סי' תקכ"ו וז"ל שמענו על הראב"ד שציוה להלין מת מי"ט ראשון עד י"ט שני כדי שיתעסקו בו ישראל וחולקי'עליו חביריו דלאו שפיר עבד דאין לנו להשהות מת לי"ט שני' דמוטב לקברו בראשון דאסור להלינו עכ"ל וצריכים אנו לדקדק במאי פליגי הראב"ד כי אין סברא לומר שהראב"ד ס"ל שאין כבוד המת שיתעסקו בו עממים ע"כ ס"ל שאין אסור בהלנתו כמ"ש בגמרא פ' ג"ה ואם לכבודו מותר וכו' וחביריו שחלקו עליו ס"ל שאין העדר כבוד למת אם יתעסקו בו עממים ע"כ אין לנו להשהותו דאסור בלינה דהא ודאי ליכא דמאן דפליג דהא יש קפידא גדולה בין אם המתעסקים הם בני ברית או ערלי לב וכן כתב במרדכי פ' תולין הוב' בת"ה סי' פ"ב (אבל אינו במרדכי שלנו) דאפי' בהוצאת המת מבית לכרמלית יהי' ע"י ישראל ולא ע"י גוים וכו' וכ"ש לטהרתו אם יגעו בו הגוים כו' עכ"ל וכן מצינו זכר וכ"ש לדבר יעקב שציוה לבניו שבני בניו מן הכנענית לא יגעו במטתו. אלא נלע"ד שדעת חביריו של הראב"ד ז"ל הוא דלא אמרינן בגמרא הלינו לכבודו להביא ארון ותכריכים אינו עובר עליו וכן לשמע