עבודת הגרשוני צא

העזרה ננעלה על כמותו. זיו הדרו מבהיק כצאת השמש בגבורתו. ה"ה אהו' אדוני מורי מאורי חמי הגאון הגדול המופלא והמופלג. כל סתום ונעלם מברר ומלבן כשלג. על חיל"ק אומ"ן ופיל"ג. נ"י ע"ה פ"ה ר"מ ואב"ד הישראלי. אוני וחילי כמהר"ר מענדל נרו לא יכבה וכחול ימים ירבה. ולכל העומדים צפופים. כעצי שטים דרך גדולת"ם ומסתופפי' בצלו צל המעלו' צל החכמ'שלום עד בלי ירח. ואור תורתו עליה' יופיע ויזריח. עד כי יבא שילה מלך המשיח. מאפס הפנאי וטרדות חבילות ואגודות. אינני אוכל לכוין דעתי בכתב ולארוג מליצו' וחידות אך ורק באתי לשקוד על דלתותיו כדי שאילת שלום תלמיד לרב ושלום כל הנלוים אליו כי באלה חפצתי מאלפי זהב וכסף נבחר. תו אהו' אדוני מורי ע"ד שהוד רום מעכ"ת במקום גדולתו ענותנותו תרבני והרשני ונתן לי פתחון פה לחוות דעתי דעת פעוטת בענין איזה חלוקים שנפלו בשטר חצי חלק זכר כמבואר להבא ובאשר שהלב יודע מרת נפשו ונפשי יודעת מאד את מך ערכי. שלא שמשתי כל צרכי. אין בי לא גמרא ולא סברא ולא ידעתי דין תורה ע"כ זחלתי ואירא ונחבאתי אל הכלים לבלתי הכלם וביותר שדברי הוד מעכ"ת האירו אל פני אשר פלפל וצידד לכל הצדדים בחכמתו הנפלאה הייתי משתאה. ואמרתי אשרי עין אשר ראה כל אלה אומדנות מוכיחות כולם נכוחות. בנויות ברמה על אדני השכל והמדע בלי דוחק כעליות מרווחות. ומה אני ומה כחי כי אייחל חולין הוא לי לומר תניא דמסייע לך וכי בלאו הכי לא ידענא שמשה שפיר קאמר ומכ"ש וק"ו ב"ב של ק"ו שאינני כדאי לחלוק על דבריו ח"ו ע"כ אמרתי שתיקתי יפה מדיבורי. אך ורק באשר שהוד רום מעכ"ת הפציר בי שינה ושילש לגזור עלי אומר ונתן לי פתחון פה לפניו בענין הנ"ל אמרתי כדי שלא יאמרו התלמיד כמה סרבן וקשה מטובו קאמינא לדון לפניו על קרקע קשה דרך פלפולא בעלמא לא להלכה ולא למעשה וזה לשון השאלה: ראובן השיא את בתו ונתן לה שטר חצי חלק זכר כמו שנוהגין האידנא שנתחייב לבתו וליורשיה יוצאי חלציה בסך אלף זהובי' לשלם שעה אחת קודם מיתתו או בניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר כו' ואחר כך מת ראובן ולא הניח בן זכר ולא זרע ממנו רק בנות ואין לשאר הבנות שטר חצי זכר רק לזו לבד ותובעת זו ליקח מנכסי אביה בשח"ז שלה עודף על חלק ירושת בין שאר הבנות בטענה ששטר חצי זכר נעשה דרך שטר חוב ותובעת שיתנו לה תחילה אלף זהובים ואח"כ תחלק עמהם בירושה. כי אביה לא התנה לסלקה בחצי ח"ז אלא אם יהיו לו בנים זכרים אבל בשביל בנות לא התנה. ושאר הבנות אומרים שאין לה כלום בשטר חצי זכר שלה כי מתחילה לא נעשה השטר חצי זכר אלא אדעתא אם יהיו לו בנים זכרים שאז אין לבת כלום במקום בנים שתקח בשטר חצי זכר שלה אבל כשאין לו בנים זכרים ולא זרע מהם שאז נוטלת היא בין שאר הבנות בתורת ירושה אין מקום לשטר זה לחול כלל. כי אדעת' דהכי לא ניתן לה שטר זה ע"כ לשון השאלה אות באות וה' יראני מתורתו פלאות: תשובה הנה השואל לא ביאר בשאלה רק שראובן מת ולא הניח בן זכר ולא זרע ממנו. אבל לא ביאר אם בשעה שהשיא ראובן את בתו הוה ליה בנים זכרים ואח"כ בחיים חיותו מתו הבנים ואזל לשאול בלא בנים זכרים ובלא זרע מהם. או אם גם בשעה שהשיא ראובן את בתו לא הוה ליה בנים זכרים. גם לא ביאר בהשאלה אם החלק המגיע להבת מכח ירושתה עם שאר הבנות עולה כסך המפורש בהשטר דרך משל שהניח אחריו ד' בנות וסך העזבון עולה לסך ד' אלפים. נמצא שחלק ירושתה עם שאר הבנות שוה ממש לסך המפורש בהשטר או אם שהסך העזבון אינו עולה לערך ד' אלפים נמצא שחלק ירושתה אינו מגיע לסך המפורש בהשטר ובהיות שלע"ד הקלושה נראה לכאורה שהדין מתחלק לפי חלוקים אלו ע"כ אבאר כל א' וא' מהפנים הנ"ל מה דינו כפי אשר יורני אשר אש דת מימינו וזה החלי בעזרת ה' חילי צורי וגואלי לבאר אופן א' משלי. אם ראובן כתב לבתו שתטול כחצי חלק זכר סתם ולא הזכיר בו שום חוב מסך מפורש ובשעת כתיבת השטר הוה ליה בן א' ואח"כ בחיים חיותו של ראובן מת הבן על פניו ולא הניח זרע קיימא ואח"כ מת גם ראובן והניח אחריו דרך משל ד' בנות מה דינם של הבנות האלו בעזבון של אביהם אם יש להבת האחת שיש לה שטר חצי זכר איזה יתרון על שאר הבנות או לא רק חולקת העזבון בשוה חלק כחלק והנה לכאורה היה נראה לומר שאין להבת הזאת שום יתרון על הבנות האחרות כיון שלא נזכר בשטר רק שתטול כחצי חלק זכר ובאשר שאין כאן בנים שיטלו כלום כי מתו א"כ המתנה בטלה מעצמה אמנם כד מעיינין שפיר נראה לע"ד שהדין דין אמת והכל מתוקן שבנדון הזה אותו הבת שיש לה שטר חצי זכר כנ"ל נוטלת עכ"פ חלק שליש מכל הנכסים שה"ל לראובן בשעת נתינת השטר ודבר זה נלמד מהא דאיתא בפ' יש נוחלין (דף קכ"ח ע"ב) וז"ל שלח ר' אבא האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים אמר רבא ובנכסים של עכשיו ובבנים הבאים לאחר מכאן עכ"ל וכתב שם הרא"ש בפסקיו וז"ל נוטלת כבנים הבאים לאחר מכאן בין נתרבו בין נתמעטו כדפירש הרשב"ם ויראה דאם מתו כל הבנים דשקלה כבנים דהשתא והשאר להיורשים דאפילו אם נתרבו הבנים הוה מסתבר למימר דשקלה כבנים דהשתא. אלא דאמידנא לדעתיה דדעתו של אדם קרובה אצל בניו ואינו רוצה לפחות חלק הבנים אשר יוולדו לו. אבל אם מתו כל הבנים מסתברא דאזלי' בתר בנים דהשתא עכ"ל הרא"ש. וכן כתב רי"ו נתיב כ"ג חי"א וכן פסק הב"י בש"ע באה"ע סי' ק"א ס"ג. הרי לפנינו אם אמר תטול אשתי כא' מן הבני' ומתו כל הבנים תטול כאחד מן הבנים שהיה לו בשעת המתנה. ולא אמרינן כיון שבשעת מיתתו שהוא שעת זכיית המתנה אין כאן בן שתטול בחלקו ממילא בטלה המתנה. ה"ה נמי בנדון דידן תטול הבת כחצי חלק זכר כפי הזכרים דה"ל בשעת המתנה. ולא אמרינן כיון שבשעת גמר זכיית המתנה אין כאן בנים זכרי' שתטול כחצי חלקם בטלה המתנה ממילא: ועדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר שאין הנדון דומה לראיה כלל. כי ע"כ לא אמרינן התם שתטול כא' מן הבנים דהשתא אם מתו כל הבנים. אלא משום דאין סברא כלל לאמד דעת הנותן שכוונתו היתה שלא תטול אשתו כלום אלא אם יהיו לו בנים זכרים שירשו אותו אבל אם לא יהיו לו בנים לירשו רק יורשים אחרים אזי לא תטול כלום כי זה הוא דבר שאין לו שחר ונהפוך הוא אבל בנ"ד שסברא נכונה יש לאמד דעת אביה שלא נתן לה כחח"ז אלא אם יהיו לו בנים זכרים שאז אין הבת יורשת כלום במקום בנים זכרים. אבל אם לא יהיו לו בנים זכרים שירשו אותו רק בנות שאזי גם הבת הזאת נוטלת חלק ירושתה עם שאר הבנות אזי לא תטול כלום משום שטר מתנתה כי אדעת' דהכי לא כת' לה השטר מתנה רק אמרינן כיון שרווח בית' מחמת הירוש' ויתרה מתנתה אף אתה אמור לו ע"כ לא אמרי' שויתר' מתנתה משו' רווח בית' של הירוש'. אלא אם נוטלת משום ירוש' כאותו הסך שהית' נוטלת משום מתנת' או יותר אבל כמו בנ"ד שאותו סך המגיע לה מחמ' חלק ירושת' לא יגיע לאותו הסך שהיתה נוטלת משום מתנתה לא אמרינן ויתרה מתנתה משום רווח בית' של ירושתה כי אין זה ריוח רק הפסד. וראי' לזה מהא דאיתא בפ' מציאת האשה (דף ס"ט) אתמר מי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עישור הנכסי' ולא הספיקה השני' לגבות עד שמת הבן א"ר יוחנן שני' ויתרה. אמר ר' חנינא גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונותי' ואת אמרת שנייה ויתרה כו' א"ל אנא רווח בית' מהני נכסי קאמינא עכ"ל וכתבו התוספת וזה לשונו יש להסתפק אם הניח עשר בנות דליכא רווח בית' מהו עד כאן לשונו משמע שע"כ לא מספקא להתוס' אי אמרינן ויתרה או לא אלא במקום דליכא ריוח וגם הפסד אין כאן אבל במקום דאיכא הפסד פשיטא להו להתו' דלא אמרינן ויתרה כי אין זה רווח בית' רק הפסד וכן כתב הנ"י להדיא לפי דעת התוס' וז"ל ונסתפקו בתו' היכא שמת הבן ונשארו עשר בנות שלא נישאו כו' (פי' ונשארו עשר בנות ר"ל אחר מיתת האב אבל אחר מיתת הבן לא נשארו רק תשע שלא נישאו כנ"ל) מ"מ משמע היכא ששיעבד הבן נוטלת עישור נכסים דאלו נדין אותה יורשת לא תטול כלום ומדין עישור מוציאן לפרנסה ונמצא שאין בירושה ריוח רק הפסד עכ"ל הרי קמן במקום דאיכא הפסד לא אמרינן ויתרה ה"ה נמי בנ"ד אם חלק ירושתה לא יגיע לחלק מתנתה לא אמרינן ויתרה מתנתה כי אין זה ריוח רק הפסד הן אמת שמשמעות לשון הנ"י משמע דוקא היכא ששיעבד הבן כל הנכסים ואי נוטלת משום ירושה אינה נוטלת כלום לפיכך לא אמרינן ויתרה אבל אם נוטלת קצת משום ירושה אפשר לומר שויתרה אבל אין סברא לומר כן וגם מדברי התוס' לא משמע כן. ועדין יש מקום לחלוק ולומר דוקא גבי עישור נכסי שהוא תקנתא דרבנן הוא דאמרינן כל זמן שלא יגיע לה מחמת ירושה כאשר יגיע לה מחמת עישור נכסים לא ויתרה כלום כי כך היתה תחלת תקנתא דרבנן שלא תאבד זכותה של עישור נכסי אלא היכא שנוטלת משום ירושה כאותו הסך שנוטלת משום עישור נכסי אבל במקום שאינה נוטלת כ"כ מחמת ירושה לא תאבד זכותה של ע"נ אבל במתנה שאדם נותן לבתו מדעתו ורצונו אפשר לומר שדעתו היה במתנה זו דוקא אם יהיו לו בנים זכרים ולא תטול כלום משום ירושה אזי תטול משום מתנה כדי שלא תצא חנם בלא כסף מבית אביה אבל אם לא יהיה לו בנים זכרים ותטול משום ירושה אפי' כל שהוא ולא תצא חנם אין כסף אדעת' דהכי לא כתב לה כלום. כי אין לנו לדמות מתנה שאדם נותן מדעתו לתקנת' דרבנן. אבל כד מעיינן שפיר לית' הא מלתא דכבר דחו התו' סברא זו לחלק בין תקנת' דרבנן ובין מתנה שאדם נותן לדעתו בשתי ידים דאי' בתו' פי' מי' שמת (דף קמ"א ע"א) ד"ה אלא לאביי כו' וז"ל בסוף הדבור. אבל אין לומר דלרבא נמי אתי' רישא דדוחין