עבודת הגרשוני פז

הן אמת שהרמ"בם הוא יחיד בסברא זו ולא מצאתי לו חבר לא הר"יף ולא הרז"ה ולא אחד מגדולי הפוסקים הראשונים ולא נעלם מעיני שהב"י כתב בפיסקא כתב הרמב"ם ז"ל יצא ישראל ונכרי וכו' וז"ל כתב הרש"בא בתשוב' על דברי הר"יף והרמ"בם והר"זה דבעינן קברתיו בעד א' וגבי גוי מסל"ת כו' משמע שהב"י הבין שהר"יף והר"זה סוברים ג"כ כהרמ"בם שנכרי מסל"ת צריך לומר קברתיו אפי' ביבשה ושלא במלחמה ואני בעניי עני בדעת שמעתי ולא אבין כי לע"ד נראה פשוט שמ"ש הרשב"א בתשוב' קאי אעד א' במלחמה או במים דדומה למלחמה או במס"לת ג"כ בכה"ג אבל לא בענין אחר מכמה טעמים חדא שהרב ב"י בעצמו ובכבודו הביא בפסקא זו תשובת הרשב"א בסי' תת"קף וכתב עלה שהיא כתובה בקיצור ושהוא כתב דברי הרשב"א בסמוך בכתבם ובלשונם משמע שתשוב' הרשב"א בסי' תת"קף ומ"ש הוא ג"כ בשם תשובת הרשב"א דא ודא חדא הוא ובתשוב' הרש"בא בסי' תת"קף מבואר היטב שקאי אע"א במלחמה או במים עיין שם. ועוד איך אפשר לומר שהר"יף ס"ל שבסתם נכרי מסל"ת צריך לומר קברתיו הרי הגאון מהרר"אי כתב בפסקיו סי' רכ"ג וז"ל ואף כי רב אלפס ז"ל סבר דאפי' בטבע במים לא בעינן קברתיו וכו' עכ"ל הרי משמע להדיא שלדעת מהר"אי לא מצריך הרי"ף בנכרי מס"לת לומר קברתיו והא ודאי אמת נכון שאין אנו יכולין למרמי גברא אגברא ובלא"ה מוכרחים אנו לומר כן כי אף גם שנאמר שתשו' הרשב"א איירי לענין ע"א במלחמה או במים ואז מוכרחים אנו לומר שהרשב"א ומהר"אי פליגי בדעת הר"יף מ"מ במה שאנו יכולים להשוות דעתם ואין לנו לבדות מחלוקו' מלבינו ומכ"ש שיש לומר שתשו' הרש"בא איירי לענין עד א' או מס"לת במלחמה ומהרר"אי איירי לענין טביע' במים ויש לחלק ביניהם כמ"ש האחרונים ועיין בתשו' ר"א ששון סי' א' שהאריך שם בענין זה: ועוד שדוחק גדול שנאמר שס"ל להרי"ף והרמב"ם והר"זה שאפילו עד אחד כשר צריך לומר קברתיו וזה הוא דבר שאין לו שחר והב"י בעצמו ובכבודו הרגיש בזה וכתב ואפשר דמאי דנקט בתשו' הנזכר עד א' להר"זה נקטיה ולא להרמ"בם והרי"ף. ודוחק גדול הוא זה שנקט ב' אטו א' ועוד שאני בעניי יגעתי ולא מצאתי שום רמז ורמיזה בדברי הרז"ה בענין נכרי מסל"ת אי צריך לומר קברתיו או לאו רק בע"א במים או במלחמה כתב שצריך לומר קברתיו ובמים דוקא מי שראה הטביעה ואין לומר כיון שהרי"ף העתיק לשון הגמרא בהנהו תלת' עובדא דאבא יודן ציידן ומעשה דקולר ומעשה דס' בני אדם ובכולן הזכיר קבורה משמע דהכי ס"ל דאין מכאן ראיה כי כל מה שיש לומר בגמרא שמעשה שהיה כך היה או נקט קברתיו לרבות כמ"ש הריב"ש בשם רבו רבינו פרץ הכהן בסי' שע"ח יש לומר ג"כ בדברי הרי"ף כיון שלא כתב והוא שיאמר קברתיו כמו שכתב הרמב"ם ומוכרחי' אנו לומר כן בהרא"ש שהעתיק ג"כ לשון הגמרא ממש. ומעולם לא עלה על דעת שום אדם לומר שהרא"ש ס"ל כהרמב"ם להצריך קברתיו בסתם נכרי מס"לת: כללא דמלתא שלע"ד הקלושה נראה שאין לנו שום גלוי דעת בהרי"ף או בהרז"ה דס"ל כהרמ"בם בענין זה רק הרמב"ם הוא יחיד בדבר זה. אבל אע"פ שהוא יחיד ולא מצינו לו חבר בא' מן הראשונים מ"מ כיון שגדולי האחרוני' רובם ככולם חששו לדבריו מי יקל ראשו להקל נגדו. כי בתר רישא גופא גריר. איברא שכל האחרוני' בסגנון א' התנבאו דלאו כללא הוא שבכל נכרי' מצריך הרמב"ם לומר קברתיו רק כל א' וא' חילק כפי דעתו הרחבה והרמה ה"המ חילק בין היכא שהזכיר הנכרי שמו של היהודי ובין שלא הזכירו בשמו. ועוד כתב הב"י חלוק א' בין אם הנכרי מכריז ואומר שכיב פלניא ובין אי לא מכריז. ועוד חלוקי' הרבה אבל מ"מ לכאורה לכל הדעות בנ"ד שלא הזכיר שמו ולא הכריז כל אפי שוין שצריך לומר קברתיו: והנה ראיתי דברי דודי'של הגאון מהר"מ נר"ו שחילק מדעתו ומסברתו הישרה ג"כ איזה חילוקי' ודברי פי חכם חן ורב גוברא הוא למסמך על סברתו. מ"מ אמרתי אענה חלקי גם אני שאין לחוש בנ"ד במה שהנכרי לא אמר קברתיו. ויש להקל ולא להחמיר והוא זה שהרב הגדול מהר"י ן' ל"ב כתב בכמה תשוב' שיש להקל אם ע"א מעיד לפנינו ע"פ נכרי שהס"לת לפניו וטעמו ונימוקו עמו ודאי אלו היה קברתיו דוקא לדעת הרמב"ם אז היתה הסברא נותנת שודאי לא קברו הנכרי דאלו קברו היה מזכיר ג"כ הקבורה. אבל כיון שהריב"ש והר"ן כתבו שקברתיו לאו דוקא אלא ה"ה אם טלטלו ממקום למקום ולא נדד כנף הוי כמו קברתיו א"כ אפשר לומר שהגוי טלטלו ממקום למקום ולא סיפר הטלטול להיהודי כי מה לו בסיפור הזה זהו תורף דברי הרב הגדול מהר"י בן ל"ב ז"ל. וכן מצאתי שכתוב במשאת בנימן והביאו ראיה לדבריהם יע"ש א"כ פשוט הוא בנדון דידן שישראל מעיד ע"פ נכרי מסל"ת דליכא קפידא במה שלא אמר הנכרי קברתיו: איברא שלע"ד נראה שהריב"ש לית ליה סברא זו בענין קברתיו בע"א במלחמה או במים מ"מ אפשר דלענין קברתיו ביבשה ולא במלחמה מודה הריב"ש לסברא זו כי הרבה יש להקל במסל"ת ביבשה ולא במלחמה ממה שיש להקל בע"א במים או במלחמה: והנה במ"ש הר"ן והרי"בש שקברתיו ל"ד אלא ה"ה אם אמר שטלטלו ולא היה נודד כנף נראה לע"ד שאין כן דעת מהר"אי בפסקיו סי' רכ"ג שכתב וז"ל וכן מתשו' מור"ם דלעיל שהתיר ע"פ נכרי מסל"ת אפי' בלא קברתיו שהרי אמר הגוי אתם למה אינכם קוברים היהודי השוכב באותו מקום משמע בהדיא דהוא לא קברו וכו' עכ"ל משמע להדיא דס"ל למהר"אי שלדעת הרמב"ם קברתיו דוקא דאל"כ מה מייתי ראי' מתשו' מור"ם וק"ל וא"כ הוא שלדעת מהר"אי קברתיו דוקא לדעת הרמב"ם א"כ אין להקל בעד א' מפי נכרי מסל"ת כמ"ש לעיל מ"מ כדאי הם הר"ן והריב"ש לסמוך עליהם. ובפרט שגם מהר"אי העלה שאין קפידא בקברתיו: כללא דמלתא שאין לנו להחמיר כלל בנ"ד משום דלא אמר הנכרי קברתיו הן מטעם של מהר"י ן' לב הנ"ל והן מטעמי' שכתב הגאון מהר"מ נר"ו כולם שוי' לטובה ועוד יש לאלוה מילין בזה רק עת לקצר אמנם מחמת החששא שעד הא' כמר נפתלי בר' פנחס הכהן לא הזכיר שמו ושם עירו של היהודי הנ"ל עלי הדבר קשה להתיר האשה הזאת ומתחלת דברי העדות שכתב ואסהיד על בעל של העגונה כו'. אין ראי' כלל כמ"ש לעיל שאמר כן ע"פ הסימני' שהוא מונה והולך: והנה אם היה אפשר לברר שלא היה איש במצור הנ"ל ששמו שלו' כי אם אחיה של האשה מרת אסתר בת משה הנ"ל אזי היה מקום לומר להתיר אשה זאת אע"פ שלא הזכיר שמו ושם עירו כי אין אנו צריכין לשמו ושם עירו אלא לדבר ברור כמ"ש הר"ן בתשו' סי' ל"ג אבל אם א"א לברר זה אע"פ שברור לנו שאחיה של האשה הנ"ל ששמו שלו' היה במצור הנ"ל מ"מ איכא למיחש לאיש אחר ששמו שלום הי' ג"כ במצור והיהודי שנתאכסן אצל כמ"ר נפתלי היה גיסו של האיש אחר ששמו שלו' ואע"ג שהריף פוסק שלא חיישינן לתרי יוסף בן שמעון אלא בתרתי לריעות' שהוחזקו שני יוסף ב"ש וגם שכיחי שיירת' אבל בחדא לריעות' לא נלע"ד היינו דוקא אם הזכירו שמו ושם אביו אבל כשלא הזכיר אלא שמו לבד חיישינן לשנים ששמותיה' שוין שהוא רגיל ושכיח מאד: אמנם באשר שהאשה אסתר בת משה אומרת בעל פה שכמר נפתלי בר פנחס הכהן הנ"ל אמר לה בהדי'ובפירו' שהיהודי שנתאכסן אצלו אמר לו שם עירו שהוא מאיכציל ונתנה אמתלא לדבריה שלאחר ההריגה כתבו לה משם עיר בעירקם שתבוא לשם ותעמוד לדין עם הרוצח ולעשות נקמה ואי לאו דהוא הזכיר שם עירו מנא ידעו ועוד באמת הסברא נותנת שהיהודי הנ"ל הזכיר שמו ושם עירו אצל כמר נפתלי הנ"ל באשר שסיפר לו אודותיו ועסקיו שהוא רוצה לילך למצור אצל גיסו מסתמא הגיד לו נמי מאין הוא בא ואלו הזכיר שם עיר אחרת לא נתן עדותו לאשה הזאת א"כ רגלים לדבר שהאשה אומרת אמת בכן יש לנו לסמוך אדבריה שכן אמר לה כמר נפתלי הנ"ל כי האשה שאמר' פלוני אמר לי שמת בעלי נאמנת ואינה צריכה עוד לעדותו כדמוכח בפ' שבועות העדות דף ל"ב ע"ב ואפי' הוא לפנינו בעיר אין אנו צריכין לשאלו כן משמע מהגהת רמ"א ס"ח. כללא דמילתא שלע"ד נרא' שיש לסמוך ע"פ דבריה בלי שום פקפוק אכן באופן שיסכימו עמי עוד שני תופסי ישיבה נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה עד נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי מרחוק בענין מעשה שהיה בחור אחד מיוחד מבנן של קדושי' צנוע ומעלי היה מלמד להועיל בבית בעל הבית א' משך זמן רב והיה נוהג כשורה וכל דרכיו יכונו וראובן ידע את הבחור ואת שיחו נאה והנהגתו ומצא חן בעיניו עד שחשקה נפשו בתורה ודיבר עם הבחור ע"י אחרי' וע"י עצמו שהוא רוצה לשדך עמו ולתת לו את בתו הגדולה והבחור נאות להתחתן עמו וטרם כל שאל הבחור עם הבתולה דעתה ורצונ' ואמר' לו הן וע"פ הדברים התחילו לומר הן הן הדברי' שנקני' באמיר' כמה אתה נותן לי וכו' וכמה אתה נותן וכו' עד שנתפשרו ונגמרו השדוכי' ושני הצדדים עשו ק"ס בפני שני עדים כשרים ובפומבי ובפרהסיא לשמור ולקיים פרטי הדברים ואחר הק"ס כי שמח וסמך דעתו נתן להכלה מתנה אחת והיא קבלה בפנים יפות מסבירות ובשמחה והנה אחר שנעשה הקנין סודר ימים לא כביר לבש ראובן רוח אחרת ואמר בפה מלא שאיננו רוצה בקיומו של הק"ס הנ"ל ותולה קלקלתו בבתו שהיא איננה רוצה להינשא להבחור הנ"ל ומתנשא לאמור מי אדון שידין לחייבני שום עונש או קנס באשר שבק"ס הנ"ל לא נכתב שהצדדי' קבלו עליהם לאשר ולקיים וכו' בח"ח ובשד"א ובקנס כדרך שנוהגים לכתוב בתנאים והבחור הנ"ל צועק ככרוכי' מה שמץ דבר נמצא בי להבאישני