עבודת הגרשוני פו

לא' בימינו ולא' בשמאלו שנראים הדברי' שהיו נקשרי' יחד גם מקום ההליכ' היה ידוע ובאותו דרך נמצאו ממילא יש לסמוך אמספר שנים דהוה סי' מובהק (ומעשה דשני ת"ח הנ"ל צריכין אנו לומר שלא נמצאו במקום א' וביום א' וק"ל) ממילא זכינו לדין שיש להתיר האשה הזאת ע"פ סי' מספר אנשי' שהוא סי' מובהק. הן אמת שנראה לע"ד שהרמב"ם לא ס"ל שמספר אנשים הוה סימן מובהק להתיר נשותיהון שהרי כתב בפ' י"ג מהל' גירושין וז"ל וכן אם יצאו עשרה בני אדם ממקום למקום והם אסורים בקולר כו' והסיח גוי לפי תומו ואמר שעשרה בני אדם שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאין כך וכך וכו' נראה מדבריו שצריך שיאמר שהם אסורי' בקולר או נושאים כך וכך ומינו ואזי משיאין את נשותיהון אבל אמספר אנשים לחוד לא סמכינן. מ"מ נראה לע"ד שהרמב"ם אזל לשיטתיה שכתב יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הגוי והסיח לפי תומו ואומר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו עכ"ל משמע דוקא אם אמר הגוי איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו. אבל אם לא אמר שיצא עמי אין משיאין את אשתו דחיישינן שמא אותו האיש שיצא עמו מכאן הלך לו ואיש אחר נתלוה עמו ואותו האיש מת וכן דקדקו האחרונים מדבריו א"כ לפי סברא זו אין לסמוך נמי אמספר אנשים כי איכא למיחש דלמא א' מהם הלך לעלמא ונתלוה עמהם איש אחר למלאות המספר אבל באשר שהרא"ש חולק על הרמב"ם בסבר' זו וס"ל שאין אנו חוששין שמא אותו האיש שיצא עמו הלך לו ואיש אחר נתלוה עמו א"כ ס"ל נמי שיש לנו לסמוך אסימן מספר אנשים. וכיון שהאחרונים הסכימו לסברת הרא"ש כמו שהעיד בתשובת ן' ל"ב סי' א' וסימן ב' א"כ ס"ל נמי שיש לסמוך אסימן מספר אנשים כי טעמא חדא לתרווייהו ותמה אני על הרב הגדול ן' ל"ב בתשובה זו שכתב וז"ל שנראה מדברי הרמב"ם שצריך שיאמרו שהם אסורי' בקולר או נושאי גמלים או כיוצא בזה כו' ודבר זה צ"ע והתיישבות להבין דברי רבינו ואם בדוקא אמרן מפיו אנו חיים ואין לעשות נגד דבריו כיון שלא מצאנו בדבר זה מחלוקת בין הפוסקים מפורש כו' עכ"ל משמע שס"ל שיש לומר שגם הרא"ש מודה לדין זה של הרמב"ם ולע"ד נראה כיון שהרא"ש חולק אסברת הרמב"ם במה שכתב שיצא מעמי כו' חולק נמי אסברא זו כי בחדא מחתא מחתינהו וטעמא חדא לתרוייהו וחזר הדין שיש לסמוך אסימן מספר אנשים. ולא חיישינן דלמא אחרים נינהו או אחד מהם הלך לעלמא ובא אחר כמו שאין אנו חוששין שמא נתלוה איש אחר עם הנכרי הנ"ל. ועדיין יש לפקפק בנדון דידן שההרוגי' לא נמצאו ממש בדרך ההולך מן כפר בילינגי למערציך כי אם מן הצד ביער א"כ איכא למיחש דלמא אותן ההרוגים שנמצאו אינם כמר מייזוש והעבד נכרי שיצאו מכפר בילינגי למצור מערציך אבל זה אינו שידוע שגזלנים ורצחנים מוליכין הנגזלי' והנרצחי' חוץ לדרך מן הצד כי מתייראים מפני עוברי דרכים שימחו בידם (כמו שכתוב הרא"ש בתשובת כלל חמשים וא' שאין דרך הרוצחי' לעמוד על אם הדרך כו' ממילא הוה כאלו נמצאו ההרוגי' על אם הדרך מן כפר בילינגא למערצך ובאשר שאנו יודעים שכמר מייזוש כ"ץ והעבד הלכו מכפר בילינגי ללכת למצור מערציך א"כ הוה מספר אנשים סי' מובהק וסמכינן עליה להתיר האשה הנ"ל. כללא דמילתא שלעד"נ להתיר האשה מ' יענטל בת מהר"ר יעקב הנ"ל להתנסבא לכל גבר דיתיצביין אי משום שיש לנו לצרף ט"ע גרוע עם סימני כלי' אי משום דמספר דשנים הוה סי' אך ורק באשר שמירא' הוראה אני בדבר קל קל וחומר בדבר חמור איסור אשת איש ע"כ יהיו כל דברי הנ"ל להלכה ולא למעש' עד אשר יסכים בשריות' דההיא אתת' מ' יענטל הנ"ל הגאון כמהר"ר שמואל ר"מ ואב"ד דק"ק ורנקבורט ועוד רב א' בעל הוראה תופס ישיבה אבל אם יסכימו עמי בשריות' הגאון הנ"ל ורב א' כנ"ל הן מטעמא דידי או מטעמא אחרינא יהיו דברי אלה מספיקים להלכה ולמעשה ועזרי מעם ה' שמים וארץ עושה יאיר עיני בתורתו הקדושה כאשר צוה לנו משה מורשה. ולא אכשל בדבר הלכה קל וקשה. כן נראה לי גרשון אשכנזי. שאלה עג נדרשתי לאשר שאלוני אודות אשה אחת מרת אסתר בת משה שהעידו עדים שנהרג בעלה כאשר העדיות מבוארים מתוך התשובה אם להתיר אשה הנ"ל לשוק או לאו: תשובה הנה בשריות' דההיא איתת' אסתר בת משה יש לעיין ולדקדק טובא כי לע"ד יש בהעדיות תיוהות הרבה ואחר אחרון אני בא מה שהעידו האחים כמר חיים בר ברוך וכמר משה בר ברוך מכפר קערפין פשיטא שאין בעדותן ממש להתיר האשה אסתר בת משה הנ"ל שהרי הם עצמם נתנו עדיהן וצדקו שלא הכירו הנהרג הנ"ל בחייו מי הוא ולא הזכירו לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו ואע"פ שהעידו שמתוך הכתב קבוץ ידעו ששם הנהרג היה משה לפי אומד דעתם אמרו כן. אבל באמת מצד הדין אין כתב קבוץ שנמצא אתו ראיה על שמו כי אפשר שאדם אחר ששמו משה נתן לו כתב קבוץ זה משום איזה טעם אבל אפשר ששם הנהרג לא היה משה. ועוד אף גם אם העידו בפירוש ששם הנהרג היה משה מ"מ אין ממש בעדותן להתיר אשה זאת כיון שלא הזכירו לא שם אביו ולא שם עירו שהרי בהדיא שנינו בתוספות אין מעידין אלא א"כ מכירין שמו ושם עירו והביאוה הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים להלכה. הן אמת שקצת פוסקי' הקילו אם הזכיר שמו ושם אביו אע"פ שלא הזכיר שם עירו אבל בשמו לחוד לא מצינו שום פוסק שמקיל כי כמה יוסף איכא בשוקא ומאן לימא לן שהאי הוא בעלה של אשה זאת ואי משום שהעידו האחים חיים ומשה הנ"ל וזה לשו' בלשון אשכנז אונ' איז מלובש גיוועזין במלבושי' אלו כמ"ר נפתלי הנ"ל אך עדות געבין עד כאן לשונו ואם כן כיון שידוע שבעל האשה הזאת היה מלובש במלבושים כנ"ל אם כן יש לנו לומר כיון שהנהרג היה מלובש במלבושים כאשר היה מלובש בעל אשה זאת ודאי שהנהרג הוא בעל אשה זאת הלא משנה שלמה שנינו אין מעידין אלא על פרצוף פני' עם החוטם אף על פי שיש סימני' בגופו ובכליו: ולמ"ד סימני דאוריית' מוקמינן למתני' כליו בחיור וסומק שאליבא דכ"ע לאו סימן הוא דשכיח הרבה. ואפילו הנ"י וה"רן דס"ל דלא חיישינן לשאלה מודים דחיור וסומק לא הוה סימן כלל וכ"כ הנ"י וה"רן להדיא ע"ש א"כ אין כאן מקום כלל לסמוך אסימני בגדי' אפי' לפי דעת הר"ן והנ"י ומכ"ש שכבר פסק הב"י שאפי' סימנים מובהקי' או ט"ע לא מהני בבגדי' דחיישינן לשאלה ומה נמרצו ונמלנו לפי כדבש פי דברי הגאון המופלא כמה"רר מענדל נר"ו אשר נתן טעם לשבח לפלוגתתם במאי קמפלגי. אבל אין לנו צריך בו בנידן דידן שגם הנ"י והר"ן מודי' דלא הוה סימן כללא דמלתא שהדבר פשוט מאד שאין ממש בעדותן של האחי' חיים ומשה הנ"ל להתיר האשה אסתר בת משה הנ"ל אליבא דכ"ע. ובעדות של כמ"ר נפתלי ב"ר פנחס הכהן יש ג"כ לפקפק בו טובא לע"ד חדא שגם הוא לא הזכיר שמו ושם עירו של היהודי שנתאכסן אצלו בעיר בעירקס ומה שנתן סימני' בגופו ובשערו ובמלבושיו גם בזה אין כדאי להתיר האשה דכל הני סימני' גרועי' הם דשכיחי טובא ובסימני' כאלו כ"ע מודים דלית בהו ממש ואי משום דהוה הרבה סימני' הלא כתב מהר"אי בפסקיו שאפי' מאה סימני' גרועים אינם נחשבים לכלום. ואי משום דכתיב בתחלת העדות וז"ל ואתי' לקדמנא וכו' ואסהיד על בעלה של העגונה מרת אסתר בת משה שהיה אצלו בביתו כו' עכ"ל מהאי לישנא משמע שהיה יודע ומכיר שאותו היהודי היה בעל האשה זאת. מ"מ נראה לע"ד שאין מכאן הוכחה וראי' כלל כי אפש' לומר שמעול' לא ידע כמר נפתלי בר פנחס היהודי הנ"ל שהוא בעל אשה זאת כי אם לפי אומד דעתו שראה אחד שמלובש בבגדיו הנ"ל ושארי סימני' שהיו בבעל אשה זאת לפי דבריה אמר שהוא בעל אשה זאת אבל לא היה לו שום ידיעה אחרת. והדברי' מוכיחי' כן קצת שלא הכירו כי אם ע"פ המלבושי' ושארי סימני' שהוא מונה והולך בעדותו דאל"כ ה"ל להזכיר שמו ושם עירו של היהודי שנתאכסן אצלו. אלא ודאי משמע שלא הכירו כלל כי אם ע"פ הסימני' שהוא מונה והולך. ועוד יש לפקפק בעדותו שהנכרי שהסיח לפ"ת הריגת היהודי לא אמר קברתיו ולא שום משמעות שהסיטו ממקום למקום והרמ"בם כתב בפי"ג מהל' גירושין וז"ל יצא כותי וישראל מעמנו למקום אחד ובא הכותי והס"לת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פי שאין הכותי יודע ומכיר אותו האיש והוא שיאמר קברתיו עכ"ל. ולכאורה היה נראה שיש עוד גמגום אחר בעדותו כי ממשמעות לשון הרמ"בם משמע שצריך הכותי לומר איש שיצא עמי מכאן מת דאי לא אמר הכי איכא למיחש שמא נתלווה אתו עמו איש אחר בדרך ואותו איש מת. והאיך אזיל לעלמא. ובנ"ד לא אמר הנכרי לשון זה רק אמר בל"א דער יהודי איז נהרג גיווארין דער מיט מיר גנגין איז עכ"ל א"כ איכא למיחש שמא נתלווה עמו איש אחר אבל באמת ליכא למיחש כלל לחששא זו כמ"ש הרא"ש בתשובה אההוא מעשה דאבא יודן והרב הגדול מה"רר בנימן במשאת בנימן סי' מ"ד פסק כהר"אש ע"ש ועוד לע"ד נראה שאפי' נאמר שצריך הנכרי לומר איש שיצא עמי מכאן מת ואי לא אמר כן חיישינן שמא אחר נתלווה עמו בדרך והוא שמת והאיך שאנו יודעין שהלך עמו מכאן הלך לו לעלמא מ"מ בנדון דידן ליכא למיחש למידי כי מתוך דברי הנכרי משמע שפיר שעל אותו היהודי שיצא עמו מעיר בעירקס הוא אומר שנהרג כי מתוך סיפורו משמע שהיהודי אמר להבעל מלחמה שהוא רוצה לילך לגיסו במצור של עם העסן וע"פ דברי אלו הרגו הבעל מלחמ' וכבר מפורש בעדותו של כמר נפתלי שהיהודי שנתאכסן אצלו הי' רוצה ג"כ לילך למצור הנ"ל אצל גיסו א"כ אין למיחש שמא נתלוו' אתו עמו איש אחר שהיה לו ג"כ גיסו במצור הנ"ל כי כולי האי לא חיישינן אפי' לפי סברת הרמ"בם אמנם הפקפוק שלא אמר הנכרי קברתיו במקומו הוא עומד שלדעת הרמ"בם צריך שיאמר הנכרי קברתיו.