עבודת הגרשוני פה

מצאתי שהמ"ב בסי' מ"ד כתב להדיא בפשיטות שמצרפין ט"ע גרוע עם סימני כלים ולא חיישינן לשאלה וז"ל אעג"ב דחיישינן לשאלה בסימני כלים כמו שכתבו כל המחברים היינו דוקא היכא דליכא ט"ע רק סימני כלים לבד אבל היכא דאיכא ט"ע עם סימני כלים ליכא למ"ד שחושש בזה עכ"ל והוא כתב כן על ט"ע של נכרי מסל"ת אליב' דרבינו שמחה ורבינו נתן ז"ל שס"ל דלא סמכינן עליה בט"ע שט"ע צריך עיון ונכרי מסל"ת שאין דעתו להעיד לא מעיין יפה ולפד"נ שאליבייהו הוה ט"ע של נכרי מסל"ת גרע מט"ע של ישראל המעיד אחר ג' ימים כי שמא אתפח חששא הוא ואם לא הכשירו חכמי' לנכרי מסל"ת אלא כשאומר נהרג פלוני או מת אבל במקום שצריך ט"ע לא הימנוהו א"כ אין כאן עדות כלל מן התורה וא"כ שט"ע של נכרי הוא גרוע ואפי'" הכי מצרף המ"ב ט"ע זה עם סימני הכלים אליבא דר"ש וה"רן מכ"ש שיש לנו לצרף ט"ע של אחר ג' ימים עם סימני הכלים ולא ניחוש לשאלה כי ט"ע זה הוא עדיף וק"ל הן אמת שלא נעלם מעיני מ"ש בעל ת"ה בפסקיו וכתביו סי' רכ"ד וז"ל הא דבאת להתיר משום סימנים בקומה ותואר ושיער ודעתך לומר דוקא בסי' ארוך וגוץ לחודיה לא שרינן אבל היכא דאיכ' בהדיה ג"כ סימנים מתואר ושיער סמכינן עלייהו לא משמע הכי כלל מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שהעיד א' שמת ישראל במקום פלוני וכך וכך היתה צורתו וכך סימנים היה בו אין אומרים מאומד דעתינו מסתמא אותו האיש הוא וכו' מדכתב כך וכך היתה צורתו וכך סימני' היה בו משמע בהדיא שהעיד על כמה סימנים ועל כמה צורות אך שאינן מובהקים ואע"פ כן כתב דלא מהני אלמא דלא מצרפינן תרי ותלתא סימנים להועיל הואיל וכל חד לא מהני כו' עכ"ל: איברא שמהר"ראי כתב דבריו שלא מצרפינן בנ"ד שהיו סימנים גרועים מ"מ נלע"ד שס"ל שאפי' סימנים אמצעיי' טובא לא מהני והכי דייקא לישני' שסיים הואיל וכל חד וחד לא מהני וכו' וטעם זה מספיק נמי לסימנים אמצעיים חדא ועוד קאמינא שמוכרחי' אנו לומר כן שהרי הטור מביא דברי הרמב"ם הנ"ל וכת' וטעמא משום דק"ל סימנים לאו דאורייתא ולא סמכינן בהו לענין איסורא עכ"ל משמע שהטור מפרש דברי הרמב"ם מ"ש וכך סימנים היו בו וכו' ר"ל אפי' סימני בינונים דאלו היה מפרש דבריו שאיירי בסימני' גרועים ל"ל טעמא משום דק"ל סימנים לאו דאורייתא הלא אפי' אי הוי סימני' דאורייתא מ"מ לא סמכינן אסימנים גרועים אלא ודאי הטור מפרש דברי הרמב"ם בסימני בינונים ואפ"ה כתב וכך סימנים וכו' ש"מ שאפי' סימנים בינונים לא מצטרפינן לפי דקדוקי של מהרר"אי וזה נראה לע"ד ברור בדעת מהרר"אי ודלא כמו שכתב המ"ב בסי' ס"ג שמ"ש מהררא"י שאפי' סימנים טובא שאינם מובהקים לא מצטרפי היינו דוקא סימני גרוע כגון ארוך וגוץ כו' עכ"ל דזה אינו לא על פי משמעות הלשון של מהרר"אי ולא על פי הראי' שמביא מדברי הרמב"ם כמ"ש לעיל והנה יש מקום ליישב דברי המ"ב שגם מהרר"אי ס"ל שסימני' בינונים מצטרפין והרמ"בם איירי בסימני' גרועי' גם הטור מפרש דברי הרמ"בם שאיירי בסימנים גרועים ומאי דאצטריך הטור לכתוב דטעמא משום דק"ל סימנים לאו דאורייתא היינו טעמא משום דהטור ס"ל שסימנים גרועים טובא מצטרפינן לענין זה שיהיו כולם יחדיו חד סי' בינוני וא"כ קשיא ליה להטור למה כתב הרמ"בם גבי וכך סימנים אין אומרים מאומד דעתנו מסתמא אותו האיש הוא כו' הרי יש לנו לצרף הרבה סימנים גרועים ולעשות מהם סימן א' בינוני ואי סימני' דאורייתא חד סי' בינוני מהני ע"כ כתב וטעמא משום דק"ל סימני' ל"ד כו' ממילא לא סמכינן אסימן א' בינוני אבל סימני' בינוני' הרבה מצטרפינן והוי סימן מובהק יותר מכל הסמני' כן יש לישב בדוחק אבל האמת יעשה דרכו שאין משמעות לשון הטור מורה כן גם הכסף משנה ומ"ו חמי זקני בב"ח שלו כתבו להדי' שהרמ"בם ז"ל איירי בסמני' בינוני' ממילא מוכרח לפי דבריהם שלפי דקדוקי של מהרר"אי גם סימנים בינונים לא מצרפינן כיון שכל חד וחד לא מהני בפני עצמו וכיון שזכינו לדין שאין מצרפינן אפי' סימנים בינונים כיון שכל חד וחד לא מהני בפני עצמו יש לנו לומר ג"כ שאין לצרף ט"ע גרוע עם סימני כלים כיון שכל חד וחד לא מהני בפני עצמו ממילא נפל שריותא דההיא איתת' בבירא לכאורה. אבל כד מעיינן שפיר נראה מה שנדחה חוזר ונראה מכמה טעמים וחד' שמהר"ר אליה מזרחי כותב בתשובותיו שסימני' בינונים מצרפינן. (כמו שכתב המ"ב בשמו ותשובות ר"א מזרחי אין אתי כעת) והוא בתראה יותר מן מהררא"י וראה דברי מהררא"י ע"כ יש לנו לומר הלכתא כבתראה: חדא ועוד קאמינא שנראה לע"ד שגם מהררא"י ס"ל שמצרפינן ט"ע גרוע עם סימני כלים אע"פ שס"ל שלא מצרפינן סימנים בינונים. כי יש לחלק ביניהם ולומר דוקא סימני בינונים לא מצרפינן כיון דכל חד וחד לא מהני מדאורייתא אבל ט"ע גרוע עם סימני בגדי' מצרפינן כיון שט"ע אחר ג' ימים מהני מדאורייתא כי חששא שמא אתפק חששא דרבנן הוא. (אליבא דרא"ש וסייעתו) ולעד"נ שמוכרחים אנו לומר שגם מהררא"י מודה שמצרפינן ט"ע גרוע עם סימנים כלים ולא חיישינן לשאלה שהרי בתשו' ן' לב בראשונו' סי' ח' כתב שמהר"ר ישראל ברונ' הביא ראיה לסברא זו שמצרפינן סימני' מן הא"ז שפירש מתניתין דפ' כל הגט מצאו בחפיסא או בדלוסקמא אם מכירו כשר דתרתי בעינן שידע על ידי סימנים שזהו הכלי שלו גם שיכיר הגט בט"ע ש"מ אע"פ שכל חד בפני עצמו אינו מועיל ע"י צירוף מועיל ע"ש. והנה הרמב"ם בפ"ה מהל' גירושין פירו' ג"כ המתניתין דפ' כ"ה כמו שפירש' הא"ז א"כ יש להוכיח ג"כ מדבריו שצירוף סימני' בבגדי' מועיל עם ט"ע גרוע לפי דברי מהררא"י. ומהררא"י הוכיח מדבריו שהרבה סימנים בינונים לא מצרפינן א"כ יהיה דברי הרמב"ם סותרים אלו את אלו אלא ע"כ לחלק בין צירוף סימנים בינונים ובין צירוף ט"ע גרוע עם סימני' כלים וכמ"ש לעיל כללא דמילתא שלע"ד נראה שיש להתיר ע"י צירוף ט"ע גרוע עם סימני כלים או סימנים בגופו א"כ ה"ה נמי יש להתיר ע"י ט"ע גרוע עם סי' המקום כמו בנ"ד. הן אמת שראיתי שהרב הגדול מהרר"י ן' לב בתשובות הנ"ל כתב וז"ל שסברא זו לא ברירא כולי האי שמהר"י ברונא הקשה על זה הפירוש דהא"ז מה שמפרש במשנה דכל הגט הנ"ל ב' קושיות חדא הלא ט"ע עדיף מסי' מובהק ואפ"ה לא סמכינן עליו משום דחיישינן למאן דלא הוה צורבא מרבנן דלמא משקר א"כ מה יועיל לו ההצטרפות ועוד הקשה הרב הנז' מהא דאמרינן בפ' כ"ה רבה בר ב"ח אירכיס ליה גיטא בי מדרשא. אמר אי סימנא אית לי בגווה אי ט"ע אית לי בגווה איהדרו לי' ניהליה אמר לא ידענא אי משום סימנא וסימנים דאורייתא אי משום ט"ע ודוקא צ"מ אבל אינש דעלמא לא וקשה למה לא נסתפק לו דילמא משום דאיכא תרתי סימנים וט"ע אהדרוהו לי' ניהליה עכ"ל ואני בעניי גברא קא חזינא קושיא לא קאחזינא ולדידי פירוש של הא"ז והרמב"ם פירוש מרווח הוא ולית ביה קושיא כלל ודאי אם הוה חשדינן למי שאינו צ"מ שמשקר במזיד לומר שהוא מכיר הגט בט"ע אע"פי שאינו מכירו אזי הוה קצת מקום לקושיתו א"כ מה יועיל לו ההצטרפות. אבל לעד"נ שאין אנו חושדין למי שאינו צ"מ שמשקר במזיד דהא ק"ל עד א' נאמן באיסורא אפי' אינו צ"מ אלא שאנו חושדין אותו שלא דקדק ועיין היטב (כי ט"ע צריך עיון) ואומר שהוא מכירו היטב א"כ אין כאן מקום לקושייתו כלל וק"ל. גם על קושייתו השניי' אני תמה אם יצאו דברים דברים אלו מפה קדוש מהר"י ברונ' כי לא קשיא ולא מידי דלמה לו להסתפק לרבה ברב"ח הא אהדרוהו לי' ניהליה משום דאית ביה תרתי סימני' וט"ע תרוייהו יחדיו דוקא כי רבה בר ב"ח צורבא מדרבנן הוה וליכא מאן דפליג שט"ע של צ"מ עדיף אפי' מסימן מובהק. ע"כ לא עלה על לבו להסתפק אלא אם אהדרוהו לי' ניהליה משום ט"ע אבל סימני' לאו דאוריית' או סימני' דאורייתא ואהדרוהו לי' ניהלי' משום סימני' אף אם לא הוה לי' ט"ע בגוויה וק"ל. ולע"ד הדברי' ברורי' בלי גמגום. וכיון שזכינו לדין שפירושו של הא"ז והרמ"בם הוא פירש מרווח א"כ הראי' נכונה שט"ע גרוע עם סימנים כלים מצרפינן (עיין בב"ח סי' קל"ב ס"ז) וממילא יש לנו ג"כ לצרף ט"ע גרוע עם סי' המקום כמו בנ"ד ועוד נראה לע"ד למצוא צד היתר להאשה הנ"ל כאשר ידוע לנו שכמר מייזוש כ"ץ עם העבד נכרי יצאו מכפר בילינגא ללכת למצור מרציך ובאותו דרך נמצאו שני ההרוגי' הנ"ל א"כ הוה מנין סי' כמו שכתב המ"ב בסי' מ"ד דמספר אנשי' סימן מובהק מסימנים גמורים וגדולי' הוא ועלייהו סמכינן להתיר נשותיהם הן אמת שלכאורה נראה שהמ"ב לא כתב כן שמספר אנשי' הוה סי' מובהק אלא דוקא כמו בנדון דידיה דהוה ששה אנשים כי מספר זה אינו שכיח. אבל מספר שני' אפשר דלא הוה סי' מובהק כי מספר שנים הוה שכיח טפי. והכי משמע לי קצת מן הא דאיתא בפ' האשה שלו' מעשה בשני ת"ח שהיו באים עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא ר' את נשותיהון על פי נשים וכו' ומסקינן דאמרי אסקינהו וחזנהו לאלת' וקאמרו סימני' כו' ע"כ משמע דלא סמכינן אמספ' שנים אבל באמת לא כן הוא שהרי המ"ב כתב בסוף סי' ע"ג וז"ל וגם אין להתיר את האשה משום סימן מנין דמאחר ששנים היו ההרוגי' היהודי הנזכר גם נער אחד שהיה עמו ויצא עמו מביתו דמנין הוי סי' מובהק וכו' מ"מ נראה בנ"ד לאו סימן הוי כלל דלא סמכינן אמנין רק כשנראין ונכרי' הדברים שבזמן א' ובמקום א' נהרגו שניהם אבל בנ"ד מתוך עדיות הנ"ל ניכר שלא נמצאו ההרוגי' במקו' א' ולא בזמן א' ויום א' אלא רחוקי'זה מזה הרב'א"כ יש לחוש שמא היום בא א' מן המזרח ונהרג במקו' הזה וזה בא מן המערב למחר ונהרג במקום אחר א"כ בנ"ד אין כאן סימן כלל כו' ע"ש ותמצא מבואר נגלה שאם שיש גבי שני' כל התנאים שהתנה שם הוה שני' סימן מובהק וא"כ בנ"ד שנמצאו במקום א' ונראים ונכרים הדברי' שבפע' אחד נהרגו שניהם שהרי נמצא בכל א' חבל קשור בזרוע