עבודת הגרשוני פד

אר"ת לא כתב כן אלא לרווחא דמילתא. גם הגאונים מהרר"מ ח"י ומהר"ר מענדיל שהסכימו בשריותא דההיא איתתא עם המ"ב ודאי גם הם לא הסכימו עמו משום שסמכו אר"ת אלא סמכו אשארי צדדי היתר. הן אמת שהמ"ב כתב שם עוד טעם אחר אשר ודאי גם עליו לא סמכו הגאונים הנ"ל כי לאו דסמכא הוא ואינו כדאי לסמוך עליו והוא זה שכתב וזה לשונו גם אין לחוש לשמא לא ראו אותו תוך ג' ימים להריגתו מפני שבעדותן של כמ"ר אהרן ומענדיל כתוב שביום ו' הלכו היהודים לדרכם מן חבורו' הישמעאלי' ובעדותו של כמ"ר מיכל כתוב שהישמעאלי' מצאו אותן נהרגים ביום א' שלאחריו עד כאן לשונו והנה במעט עיון יראה עין הרואה שדברים אלו אינם נכונים בטעמם כי עיקר החששא היה שחוששין דלמא אותם היהודים שנפרדו מן חבורות הישמעאלי' אזלי לעלמא והנך הרוגים שנמצא בבקעה אחרים נינהו וכבר נהרגו יותר משלשה ימים ונתפחו ונשתנה צורתם עד שנדמו צורתם לאותן אנשים שנפרדו מן הישמעאלים. זה הוא החששא שאנו חוששין וחששא זו אינו מסתלקת בעדותן של כמ"ר אהרן ומענדיל ועדותו של כמ"ר מיכל וק"ל ממילא ודאי לא הסכימו הגאונים הנ"ל לשריות' דההיא איתתא מטעם זה. כי טעמא פריכא הוא מכל מקום י"ל שגם אדברי ר"ת לא סמכו אלא סמכו אטעמי' אחרים שכתב המ"ב שם שהם נכונים ע"ש. וע"ד מה שהגידו והעידו הכת השני' הנזכרי' למעל' שהכירו הבגדי' והמלבושי' של ההרוג שהם הבגדים שהיה לבוש בהם כמ"ר מייזוש כ"ץ אין לסמוך כלל. אע"פ שהכירו אותן המלבושים בטוב בט"ע ולא ע"י סימנים חיוורי וסומקי כאשר משמעות הלשון של קצת עדים. מכל מקום אין לסמוך על זה כי אנו חוששין לשאלה כמו שפסקו כל עמודי ההוראה הגם שהר"ן והנ"י פסקו שלא חיישינן לשאלה כבר דחה הב"י דבריהם וכתב שדברים אלו לאו דסמכי אינון כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעל העיטור שהם עמודי ההוראה ס"ל שחוששין לשאלה: והנה נעבור חלוצים לעיין במה שהעידו הכת השניה מה ששמעו מן נכרי' מסיח לפי תומ' וכד מעיינין בהו גם בהם אין ממש להתיר האשה הנ"ל והנה יעברו לפנינו כבני מרון ראשון ראשון ואחרון אחרון וזה יצא ראשון מה שהעיד כמ"ר גבריאל כ"ץ אינו מספיק להתיר האשה הנ"ל שהרי הרק לא הזכי'שם היהודי ולא שם עירו ואית' בתוס' אין מעידין אלא א"כ מכירין שמו ושם עירו או שמו ושם אביו. הן אמת שהסכימו האחרונים ששמו ושם עירו לאו דוקא אלא כשיש הוכחות אחרות שעל ידיהם אנו יודעים אל מי מתכוון המגיד מהני כמו שמו ושם עירו. מכל מקום בנדון דידן אין כאן שום הוכחה לומר שעל מיזוש כ"ץ אמר הרק שהרגו. אף על פי שאמר בל"א וויא ער דען ב"י ארשאסין האט מדלא אמר איין ב"י ארשאסין האט משמע שעד היהודי הידוע שהי' מוליך הסוסים קא מתכוין. וכיון שאנו יודעים שכמר מייזוש היה מוליך סוסים וגם סוס א' היה ניכר שהיה תוך הסוסים שהוליך מייזוש כמו שמשמע מלשון העדות אשתו של כמ"ר גבריאל וז"ל האט גיזעזין דען גראהן מאנטיל אויף דען אפפיל גרואה פפערד וכו' מדלא קאמר' אויף איינם אפפיל גרואה פפערד משמע שהאפפיל גרואה היה ידוע וניכר להם אעפ"כ אין לסמוך ע"ז להתיר האשה הנ"ל כי כבר כתבנו לעיל שאנו חוששין לשאלה ויש לחוש ג"כ למכירה שמא מכר מייזוש הסוסים ליהודי אחר ואותו היהודי נהרג ולקחו ממנו הסוסים וכמ"ר מייזוש הלך לו לעלמא. וכ"כ המ"ב בסי' מ"ו בשם רבינו אליהו מזרחי שיותר יש לחוש למכירת סחורה ממה שיש לחוש לשאלה בכליו שהוא לבוש ע"ש. חדא ועוד קאמינא אף אם הרק הזה הזכיר מייזוש בשמו ושם עירו מכל מקום אין דבריו מספיקין להתיר האשה הנזכרת לעיל כי מפורש בדבריו של גבריאל כ"ץ שהרק אמר דבריו בדרך התפארות (וז"ל בל"א ע"ר האט זיך ברימט) א"כ יצא מכלל מסיח לפי תומו כמו שמפורש בפוסקים ולא נעלם מעיני מ"ש מ"ב דהיכא דידעינן דקושטא קאמר אפילו שאלהו תחילה סמכינן אדבריו אע"פ שאינו מסל"ת. אבל יש להשיב עליו ואין רצוני להאריך בזה כיון שבלא"ה איכא בנדון דידן חששות טובא ועוד בה שלישי' יש לפקפק בעדותו של כמר גבריאל שהרק לא אמר קברתיו ונכרי מסיח לפ' תומו צריך לומר קברתיו כמו שכתב הרמב"ם והאחרונים כתבו שאין להקל נגדו. הן אמת שהאחרונים הרבו להשיב על הרמב"ם בזה וחילקו כמה חילוקי' דקי' לפי דעתו באיזה מקום שצריך נכרי מסיח לפי תומו לומר קברתיו ובאיזה מקום שאינו צריך. מכל מקום אני בעניי לא מצאתי בנדון דידן שום צד היתר בלא קברתיו אליבא דכולי חלוקי' שחילקו האחרוני' ז"ל מלבד את זה ראיתי שמהרר"מ מלובלין בתשובו' סי' ק"י כתב שהרוצח עצמו אינו צריך לומר קברתיו א"כ בנדון דידן שהרק אמר שהוא הורגו אין צריך לומר קברתיו אבל מ"מ נראה לע"ד שגם מהרר"ם לא כתב כן אלא לפי דברי הפוסקי' דס"ל שסתם נכרי מסיח לפי תומו אין צ"ל קברתיו סבירא להו גם הרוצח אינו צ"ל קברתיו (לאפוקי מדעת השואל שעלה על דעתו לומר שאפילו הפוסקים דלא כהרמב"ם. גבי סתם נכרי מסל"ת מ"מ גבי רוצח עצמו מודים שצ"ל קברתיו משום דכל רוצח נפש הוא בהול ונחפז לברוח להמלט על נפשו ומתוך כך אינו מרגיש היטב ודמי לגבי דידיה למלחמה) ועל זה סובבים כל ראיותיו שאין הרוצח גרע מנכרי אחר מסל"ת אבל שיהיה הרוצח עדיף משארי נכרים על זה אין ראי' כלל מכל ראיותיו ובפרט הראי' שהביא מן תשובת מהר"ם אינו ראי' כלל כי איכא למימר מה שלא הצריך למהר"ם לרוצח לומר קברתיו היינו משום דסבירא ליה שגם נכרי אחר מסל"ת אינו צ"ל קברתיו כמ"ש הוא בעצמו וכבודו שכן ס"ל למהרר"מ בשם מהררא"י אבל לפי דעת הרמב"ם וסייעתו שמצריכים נכרי אחר לומר קברתיו אפשר שלא עדיף רוצח מינייהו אלא על כרחינו לומר שאין כוונת מהרר"מ מלובלין אלא להביא ראיה שרוצח עצמו לא גרע מנכרי אחר מסל"ת ודלא כסברת השואל. ומה גם שאפי' לענין זה אין כל ראיותיו מוכרחי'. ובפרטות מה שהביא ראיה מן הגהות מרדכי אינו ראי' כלל דאיכא למימר לעולם רוצח עצמו גרע טפי וצריך לומר קברתיו אליבא דכ"ע והא שלא הצריך בהגהות מרדכי שיאמר הרוצח קברתיו רק אמר סתם מעולם לא פשעתי כי אם פעם א' הרגתי יהודי א' שהיה מוליך י' ליטרות וכו' ששלחה מ' יודית לאחיה וכו' היינו טעמא משום שנראין הדברים שרוצח היה מכיר היהודי מקודם משום הכי לא הצריכו לומר קברתיו אבל רוצח אחר י"ל שצריך לומר קברתיו וכיוצא בזה חילקו הריב"ש והר"ן ומהררא"י לפי דברי הרמב"ם גבי נכרי אחר מסיח לפי תומו גם על מהרר"אי בסימן רכ"ג יש לי הרהורי דברים מנ"ל להוכיח שמהר"ם לא סבירא ליה כהרמב"ם מההיא תשובה שאמר הנכרי למה אין אתם קוברים שמעינן מיניה שלא קברו הנכרי דלמא לעולם סבירא ליה למהר"רם שצריך לומר קברתיו אלא קברתיו לאו דוקא כי אם טלטולי המת ממקום למקום הוי כמו קברתיו כמ"ש הריב"ש ממילא אין ראי' מתשו' הנ"ל אם לא שנאמר שמהר"אי לית ליה סברת הריב"ש ואין כאן מקום להאריך בדברים האלו שאינם שייכים כ"כ לעניינינו וכבר הארכתי בזה כמו ט"ו שני' בהיותי בק"ק הענא בתשוב' א': בעדותו של כמ"ר אברהם יש לפקפק כל החששות הנ"ל רק שפלט מחדא שלא נזכר בו לשון התפארו' ונפל ברברבתא נוסיף על הראשונים שאמר הנכרי בל"א (זיא העטן דען סוחר פון דען פפערד נידר גישאסין בלשון הזה יש להסתפק טובא אם הוא מורה על מיתה ודאית ויותר קרוב לומר שפירושו שיורו בו המורין. זיקים ע"י קנה של ברזל עד שנפל מן הסוס וק"ל: כללא דמלת' שלכאורה נראה שאין להתיר האשה הנ"ל ע"פ כל העדיות הנ"ל כי אם שנכניס עצמינו בדוחקים. אמנם באשר שהרבו שקדו חכמי' על תקנות בנות ישראל שלא תשבו כאלמנו' חיות והרמ"בם כתב בתשוב' אחד שאין מדקדקים בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים הוא נוחה ממנו גם הרא"ש כתב בתשובת וכן ראוי לכל מור' לחזור על כל צדדין להתיר. ובעל מ"ב בס"ס ק"י האריך בזה ע"כ אמרתי אתבונן מזקנים לילך בעקבי ראשונים להפך בזכות ובשריות' דההיא איתת' מרת יענטיל בת מהר"ר יעקב ויגעתי ומצאתי און לי להתירה ע"י צירוף עדיות של המעידים שהכירו אותו בט"ע שהוא כמר מייזוש כ"ץ עם אותן עדות שהכירו מלבושיו בט"ע אע"פ שבכל א' וא' לבד אין להתירה כמו שכתבנו לעיל מ"מ ע"י צירוף יש להתירה כי חששא רחוקה מאד הוא שניחוש שמא כמר מייזוש השאיל בגדיו לאיש אחר ואותו האיש נהרג ונשתנה צורתו של אותו הנהרג עד שנדחה לצורת מייזוש ואלו הוה כן קרוב לדבר ניסיי ממש ע"כ לא חיישינן להכי אע"פ שאינו מן הנמנע כי אפשר שיתרמי כן מ"מ כיון שהוא מלתא דלא שכיחא טובא לא חיישינן הלא גם סי' מובהק ביותר אינו מן הנמנע שיתרמי כן אלא כיון דלא שכיחי טובא לא חיישינן הכי נמי דכוותא ונראה לע"ד להסתייע לסברא זו מדיוקא דמתניתי' דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פני' עם החוטם אפי' יש לו סימנים בגופו ובכיליו כו' אין מעידין אלא עד ג' ימים כו' עכ"ל ויש לדקדק למה לא סידר רבינו הקדוש בבא זו אפילו יש לו סמנים אחר בבא בתרא אין מעידין אלא עד ג' ימי' דאז הוי קאי אתרתי בבות ואף אם נאמר שאז הוי קאי אלפניו ולא אלפני פניו מ"מ הוה מוכח הרישא במ"כש מסיפא דהא ט"ע בגוף שלם ואינו חבול בפניו אפי' ודאי אחר ג' ימים עדיף טפי מט"ע בפרצוף חסר תוך ג' ימים כי פרצוף חסר אין ההכרה הכרה כלל מדאורייתא כי הכרת פניהם גו' כתיב ושמא נתפח אינו אלא חששא דרבנן. אלא ודאי האמת כן הוא דוקא בריש' דמתני' אם אין הפרצוף פני' שלם עם החוטם אזי אין מעידין אפי' יש לו סימנים בגופו כו' משום דההכרה לא הוה הכרה כלל אבל אחר ג' ימים אפרצוף שלם עם החוט' מעידין ואם יש ג"כ סימני' בגופו או בכיליו מצרפינן כי שמא תפח אינו אלא חשש' והנה ודאי שערי תרוצי' לא ננעלו ויש לישב דקדוק הנ"ל בענין אחר מ"מ מה שכתבתי הוא נכון בעיני שיש לצרף סימני כלי' עם ט"ע אחר ג' ימי' ממילא בנ"ד שיש סימני כלי' עם ט"ע אף אם הוא אחר ג' ימים יש לצרפם. וכן