עבודת הגרשוני פא

מה שכתב מהרר"שך בזה הם דבר שפתים (והכי דייק לישנ' דמהר"רמאי בפירוש המעיין שם) וזה נ"ל ברור גרשון אשכנזי: שאלה עא מי כמוהו מורה צדק בהוראתו אלהי ממעל חילק לו מחכמתו אין שערי עזרה ננעלו על כמותו. זיו הדרו מאיר ומבהיק כצאת השמש בגבורתו ה"ה אהובי אדוני מורי חמי הגאון הגדול המופלג כל סתום מברר ומלבן כשלג נ"י ע"ה פ"ה ר"מ ואב"ד הישראלי: אוני וחילי: כמה"ר מענדל נר"ו יאיר ולא יכבה ומחול ימים ירבה. וכל המסתופפים בצלו צל החכמ' והמדע שלום עד בלי ירח. ואור תורתו עליהם יופיע ויזריח. עד כי יבא מלך המשיח: אחר פריסות השלום באתי עד הלום לידע ולהודיע שמגיל' עפה אל מול עבר פני האיר' בענין עדות אשה עגונ' גמול' מבעל' וצרור' אשר הוד מכ"ת איזן וחיקר בחקיר' עשה אזנים לתור' בפלפול ובסברא לא הניח דבר קטן וגדול שם הוא הויית אביי ורבא ושיטת הגאונים אשר פירש אותה בשפ' ברור' צידד בכל צידי צדדי' וצלל במים אדירי' כל חפצו בידו העל' כל אבן יקרה עדיף כח דהתיר' ואשתומ' על המרא' הגדול' והנורא' ועניתי ואמרתי בהרמות קול ענות גבור' אשרי הדור אשר רבינו בתוכה שורה ה' יאריך ימיו ושנותיו על כסא ממלכתו בקרב ישראל ידין יתיר ויורה: הנה נפשי יודעת מאד את מך ערכי תולעת ולא איש אנכי לא שמשתי כל צרכי ובפרט בענינים עמוקים כאלו והמד' הזאת נכונה היא בעיני שאהי' נחבא אל הכלים בלתי לצאת חוץ לגדר מחיצתי להתעסק בהם אפי' דרך פלפול בעלמא אע"פ כן מטובו דמר קאמינא תורה היא וללמוד אני צריך לגמר' ולסברא דידי' באיז' דברים אשר לא עמדתי על סוף דעתו העמוק' ולא באתי ח"ו להשיב על דבריו רק להבינם על עמדם ומקור' ובטוח אני במעלתו וגדולתו אשר שם ענותנותו שלא יזיח ולא יזניחני ובמעגלי צדק יניחני. ועל אמיתת הדברים יעמדני: האמת אגיד ולא אכחד שעדין לא היה הזמן מכיל לי לעיין בדברי מכ"ת מראש ועד סוף כי המלאכ' מרוב' והזמן קצר כי האלוף כה"רר מיכל שי' בא הנה ביום ה' העבר סמוך למנח' מלבד שטרידנא טובא בשארי לימודים אעפ"י כן אמרתי אפנ' ואשנה על מה שבנה מכ"ת יסוד בניינו בשריות' דההיא איתת' ונסתפקתי באיז' ספיקות: וזה יצא ראשונה שמכ"ת פלפל בחכמה להיתרא ע"פ העדות של כמר יודא בן יעקב והקשה לשאול שלפי הנראה אין ממש בעדותו כיון שלא ראה ההרוג מיד אחר עלייתו מן המים והסכמו' כל הפוסקים כל שלא ראה מיד אחר עלייתו מן המים אין מעידין עליו מפני שהוא משתנה וניחא לי' למכ"ת לסמוך אמ"ש הרא"ש וחילק בין מי שראה הטביעה שחיישינן שאמר בדדמי ע"כ צריך להעיד מיד שהעלהו מן המי' אבל מי שלא ראה הטביע' לא אמר בדדמי ומעיד אפי' אחר כמה ימי' זהו תורף דברי מכ"ת בזה: תשובה נסתפקתי מנא ליה למכ"ת דלדעת הרא"ש מעיד עליו אפי' לאחר כמה ימים בנדון דידן דלמא ע"כ לא קאמר הרא"ש שלא חיישינן לבדדמי אלא היכא שלא ידע כלל מטביעתו או מאבידתו שנאבד רק מצא הרוג א' אשר לא נודע עד היום שנטבע או שנאבד ואמר זה הוא פלוני אלמוני ודאי בכיוצא בזה לא חיישינן שאמר בדדמי אבל אם ידע מקודם ויש קלא דלא פסק שפלוני נהרג כמו בנ"ד וביותר שמקודם אמרו לו להיהודי הנ"ל שר' זלמן הנ"ל הי"ד היה מונח ביער ודאי יש לחוש לבדדמי: וכן מצאתי כתוב בריב"ש בסי' שע"ח שמפרש כן דברי ב"ה שס"ל אפי' למאן דבעי קברתיו ה"מ כשראו הטביע' וכו' יעוין שם ואין להקשות אם כן דעת הרא"ש למה נקט בלישני' ויראה וכו' היינו אותם שראו הטביע' ולא נקט בלישני' רבותא טפי אפי' מי שידע הטביע' אף שלא ראה הטביע' ולא קשיא כלל כי יש להקשות בלא"ה לפי דעת הרא"ש שחילק בין מי שראה הטביע' למי שלא ראה הטביע' א"כ הוא למה תירץ הגמרא במעשה בשני ת"ח שהיה באי' עם אבא יוסי בן סמאי בספינות וטבעה וכו' דאסקינו וחזינו לאלתר וכו' לישני דלא אסקינהו וחזינהו לאלתר והא דהתיר נשייהו ע"פ נשים היינו ע"פ נשים דלא היה בשעת הטביע' וכן הקש' הרמב"ן על בעל המאור והריב"ש מביאו: אבל לע"ד הקלושה לא קשיא ולא מידי כי התרצן השיב למקשן לפי סברתו שהיה סובר שהנשים ראו הטביעה כי הפשטן רצה לפשוט שלא אמרינן בדדמי במלחמה והא דאמרינן בדדמי היינו אם מסופקי' אם מת הוא אם לאו אמרו בדדמי שמת ממילא כשרצה לפשוט ממעשה דשני ת"ח יסבור שגם שם הי' מקום לחוש שלא נטבעו ממש ואמרו בדדמי כשראו הטביעה וא"כ הוא השיב לו שפיר אפילו לדבריך שמיירי שהתיר נשותיהן ע"י הנשים שראו הטביעה מ"מ אין כאן פשיטות לאבעיא כי התם מיירי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וכו' זה מה שנ"ל לתרץ לפי דעת הרא"ש ונכון הוא בעיני וא"כ שפיר נקט בלישנ' מי שרא' הטביע' אבל לעולם גם מי שידע מהטביע' אינו מעיד אלא מיד כי איכא למיחש לבדדמי זה הוא ספק אחד מה שנסתפקתי בדברי הוד רום כת"ר. ובפרט באשר שרבים מהאחרונים לא חשו לדברי הרא"ש כמ"ש הגאון מהר"ר אהרן ששון בתשובותיו בכמה דוכתי ולאחר שכתבתי זאת מצאתי בתשובו' משאות בנימן סי' מ"ו שכתב ג"כ שאין לסמוך אהר"אש בזה וגם כתב שהר"אש מודה בנ"ד הגם שיש לחלק במקצת בין נ"ד לאותו נדון אבל באמת לפי הסברא שוים הם ודאי רב גוברא הוא מכ"ת להכניס ראשו בין הרים גדולים ולהכריע ביניהם אמנם זאת היא בקשתי שיודיעני מכ"ת מה היא הכרעתו: חדא ועוד קאמינא מה שכתב מכ"ת וז"ל אמנם ע"פ עדות שהעיד כמר זלמן וכו' יש להתיר האשה הזאת בהרווח' כי הוא שמע מגוי מסל"ת שרוצח אחד נידון בעיר גאליץ והודה על העינוי שרצח מימיו י"ב בני אדם בדברי העד שכתב לפני ליתא שהודה כן על העינוי ואפשר שטעות סופר הוא בלשון העדות) והוד רום מכ"ת פלפל בחכמה ודייק היטב הדק בדברי הרוצח שאמר היהודי האוסדליצר משמע הידוע ואין זה כי אם שנהרג בקרוב ולא בזמן קדמון ואסיק בסוף דבריו אע"פ דהעד משה לא אמר שאמר הרוצח היהודי שמשמעו הידוע מ"מ אזלינן בתר רוב דעות הנה באמת יש לי כאן ספיקות טובא ולא אמנע מלכתוב א' מנהו ולא ידעתי מנ"ל למכ"ת הא שאזלינן בתר רוב דעות בכה"ג דהיינו שהעד המעיד הוא יחיד רק שמעיד ששמע מגוים רבים וחשיב לרוב דעות וממילא גדולה שמיעתו מראיתו כי אלו עד אחד כשר שראה באחד שמת או נהרג ושנים פסולים מכחישים אותו ה"ל כמחצה על מחצה וספיקא הוא ואלו יאמר ששמע כן משלש' פסולים יהא נאמן אע"פ ששנים מכחישים אותו ואמרו לא מת ואפי' אחד פסול שיאמר ששמע מג' פסולים שפלוני מת יהא נאמן אפי' שני פסולים אחרים מכחישים אותו ואומרים לא מת נמצא שמיעתו גדולה מראיתו דלמא לא היא ע"כ לא קאמרינן שאזלינן בתר רוב דעות אלא כשהם בעצמם באין ומגידים בפני הב"ד אבל לא בענין אחר בפרט להקל כי לולא סיפא דמתניתן ה"א כי אזלינן בתר רוב דעות לחומר' אבל לא לקולא שמשמע שחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו וביותר מגוי מסל"ת שחידוש הוא בלא"ה כמ"ש הריב"ש בסי' שע"ז ועוד יש לי להביא ראיה שלא אמרינן בכה"ג אזלינן בתר רוב דעות. אמנם באשר לפי ענ"ד נראה שאין תמיה זו הכרח לדברי מכ"ת כלל כי יש לתרץ ולהסר ספק זה בריוח כאשר אבאר ע"כ לא רציתי להאריך כי יש לי ליישב דברי העדים באופן שלא יהיו סותרים זה את זה כי ידוע שמשפט הגוים לענות החייבים מיתות יותר מפעם אחד כן שמעתי שהוא ע"פ הרוב הגם שאין כל נימוסיהם שוים והם משתני' לפי המקום והשררה מ"מ שכיח הוא ולכאורה משמע כן מדברי העד כמר שלמה שהעיד וז"ל בל"א וכו' דז ער האט מודה גיוועזן אוף דר ערשטי עינוי וכו' עכ"ל מלשון הזה משמע שעינוי אותו עוד וא"כ הוא יש לישב דברי העדים באופן שאינם מכחישים זא"ז כלל כי כל אחד ואחד הגיד על עינוי אחרת ופעם אחד אמר הרוצח היהודי מאויסטרליץ ופעם אחד אמר יהודי אחד סתם אף אם יהי' זה דרך רחוק היינו מתרצים דבורייהו כדי שלא יכחישו זה את זה כמ"ש הש"ע בח"מ סי' כ"ט והוא מתשובות הר"ן סי' ל"ד (הגם שבזה יש לפקפק ולחלוק כי הדבר זה אינו מוכרח בדברי הר"ן ומהראי' שמביא מהא דאמרינן שא' טעה בעיבורא דירחא ואין כאן מקומו להאריך) מכ"ש שיש ליישב דבריהם בדרך קרוב ושכיח ורגיל וא"ל בודאי אלו היו הב' עדים מחולקי' איך ששמעו מגוי א' אזי היינו מתרצים דבריה' באופן שלא יכחישו זה את זה כי שארית ישראל לא ידברו כזב אבל מאחר שהם אינם מחולקים רק כל אחד ואחד אומר מה ששמע באופן שהם אינם מכחישים זה את זה רק שהגוים מכחישים זה את זה ואין אנו מתרצים דבריהם כי פיהם דבור שוא הא ליתא כיון שמסיחים לפי תומן ודאי לא משקרי ואומרים אמת ולכן האמינם חז"ל ע"כ מתרצינן דבריהם שלא יכחישו זה את זה וכן משמע במהרי"ק שורש קכ"ח שאף דברי גוים מתרצינן ע"ש ממילא אין כאן סתירה בדברי העדים כלל: איברא אעיקרא דדינא יש לי להסתפק כי מאן לימא לן שאמר הרוצח שהוא הרג היהודי מאויסטרליץ בלי שום שאלה כלל כי משמעות הלשון שאמר הרוצח שהרג היהודי מאויסטרליץ בלשון ידוע משמע שזה הוא תשובה על שאלה ששאלהו אם הרג היהודי מאויסטרליץ והשיב שגם היהודי ששאלהו אותו עליו הרג הגם שיש לומר שהוא מעצמו עשה אותו כידוע באשר שבקרוב עשה הרציחה כאשר פי' מכ"ת מ"מ דוחק הוא שיעשה אותו כידוע בענין זה ויותר מיושב הלשון אם נאמר שהשיב על השאלה ששאלו אותו עליו וא"כ