עבודת הגרשוני פ

אע"פ שנגמרו שערו וצפרניו ולא נעלם מעיני מ"ש הרב המגיד בפרק א' מהל' יבום שאם כלו שערו וצפרניו אפי' נולד לשמנה אמרינן אשתהה מן התורה. וכתב כן לפרש דברי הרמב"ם. מ"מ משיטת הרמב"ן והתוס' לא משמע כן והדברים ארוכים ואין כאן מקום להאריך אמנם מה שכתבתי נ"ל ברור גרשון אשכנזי: שאלה ע ע"ד שרום מעכ"ת ביקש מאתי לחוות דעתי הקלושה מה אדון ביה בענין ראובן שעשה איזה עסק עם שמעון דהיינו ששמעון חייב את עצמו להמציא לראובן איזהו סחורה וראובן התחייב את עצמו לקבל הסחורות ולשלם תמורתן מ"מ ולהיות שמעון בטוח שכשיביא הסחורה לראובן שישלם לו מעותיו העמיד ראובן את לוי לע"ק בעדו נגד שמעון לשלם לו תמורת הסחורה כנ"ל וראובן עשה שטר פיצוי ללוי לפצותו ולב"כ שלא יהיה להם היזק וגרם היזק בין בד"י ובין בדא"ה מכל מה שהפה וכו' גם נכתוב בש"פ נאמנות כנהוג וכל זמן ששטר פיצוי זה קיים בדלא נכתוב עליו תברא אין אני נאמן וא"י עליו לומר מפוצה מסולק הוא פרוע הוא מחילה ריבי' הוא ולא שום טענה בעולם אדרבא לוי וב"כ נאמנים כו' ויד בעל השטר על העליונ' כו' והנה לוי בירר בבירור גמור שהוא שילם לשמעון המעות בעד הסחורה שמסר שמעון לראובן בכן תובע לוי את ראובן שיחזיר לו את מעותיו וראובן השיב שקודם שפרע לוי לשמעון נתן הוא המעות ליד לוי שיתנם לשמעון גם טען ראובן שנודע לו אחר התחייבות פיצוי הנ"ל שלוי הי' שותף עם שמעון הנ"ל בסחורה הנ"ל ולוי משיב מה לך נ"מ אם הייתי שותף עם שמעון ונתן לי חלק בריוח או לאו וכי בשביל זה אין אתה מחויב לפצני הן הן תורף דברי השאלה: תשובה הנה מכ"ת כותב שפשוט הוא בעיניו שהדין עם לוי עד שאינו צריך לפנים כלל רק באשר שכנגדו חולק עליו וס"ל שהשטר פיצוי בטל. ונאמן ראובן לומר שקודם ששילם לוי לשמעון נתן הוא המעות ללוי למסרם לשמעון והביא ראי' לדבר שממעטינן בענין נאמנות שהרי אינו קאי אלא על פרעון ולא על שארי דברים לכן נאמן ראובן לומר שהוא נתן המעות ללוי ליתנם לשמעון. גם ס"ל לכשנגדו שהדין עם ראובן מחמת טענה השני' ע"כ ביקש מכ"ת מאתי לחוות דעתי הקלושה אע"פ שאין עוד צריך לנדון הנ"ל כי נתפשר הדבר כבר מ"מ ביקש מכ"ת לידע מה דעתי נוטה ונ"מ אם יסתייע פעם אחר נדון כזה. והנה באמת קשה עלי להכניס ראשי בין הרים גדולי' להכריע ביניהם הגם שמכ"ת לא פי' מי הוא שכנגדו החולק עליו מ"מ מסתמא גם הוא גדול דכ"ע אית להו להא דאר"י א"ר וכדעת אנשי ירושלים לא היו יושבים וכו' אע"פ כן משום חביבות' דמר באתי להשיב מפני הכבוד אמנם בקצרה באשר שאני טרוד בשארי לימודים ההכרחים שגם המה כמוהו בדיני ממונו' והנה נלע"ד שראובן לא דיבר נכונה לבטל הש"פ בטענה זו שטוען שהוא פרע מקודם גם לא בטענ' שניי' והנה באמת קיצר מכ"ת מאד בדברי שכנגדו שרוצה לבטל השטר פיצוי ומביא ראי' מהא מדמעטינן בענין נאמנות דלכאורה אין טעם זה מספיק אלא לענין שלא יהא לוי נאמן בלא שבועה אבל לבטל הש"פ לגמרי אין כאן אפי' דמות ראי' גם אין לומר שכוונתו של שכנגדו הוא לומר כשם שאנו ממעטינן בענין נאמנות שאינו קאי אלא על הפרעון כן יש לנו לומר ג"כ על השטר פיצוי בכלל שאין ההתחייבו' של השטר פיצוי אמור אלא אם נתברר שלא שילם לוי לשמעון מממון של ראובן כ"א מממון שלו רק ראובן אומר שאח"כ החזיר לו מעותיו אזי חל הש"פ עם כל תוקף ועוז של הנאמנות המפורש בו אבל אם יפול הפרש ביניהם אם שילם לוי מכיסו ומכספו על זה לא נעשה הש"פ כלל. זה אינו דשטר פיצוי הוא העיקר לפצות את לוי שלא יתבע שמעון המעות ממנו כלל כי פיצוי הוא לשון הצלה כמו פצני והצילני הפוצה את דוד עבדו ועיין בערוך ערך פץ השני. ובתרגום על הפוצה את דוד עבדו כו' ממילא משמע שראובן התחייב את עצמו להציל את לוי מן שמעון שלא יוציא שמעון המעות ממנו. וע"ז קאי הנאמנות אם יבא שמעון לתבוע המעות מלוי ולוי יבא לתבוע את ראובן שיפצנו מן שמעון וא"כ ודאי נכלל בש"פ נמי אם כבר פרע לוי את שמעון כי מאי נ"מ בזה אם פרע כבר או לאו ולא ידענא שום טעם לומר שראובן יצא זכאי בדינו בטענתו ששילם ללוי מקודם ולא נעלם מעיני מ"ש מהררש"ל בתשוב' סי' צ"ג בענין שנים שלוו בשטר א' והא' פרע השטר והביאו בידו ותבע מחבירו חלקו וזה השיב לו כבר שלמתי לך חלקי כדי שתשלם לו כל החוב. והשיב שהנתבע נשבע שכבר שילם לו חלקו מקודם ויפטר וא"כ יש מקום לומר גם בנ"ד שהלוה נאמן לומר שכבר שילם להערב אבל באמת נהפך הוא משם ראי' שבנ"ד אין הלוה נאמן דהא מהררש"ל תלה טעמיה משום שאי"ל שטרך בידי מה בעי משום תרי טעמא חדא ששטרא היה אז עדין ביד המלוה ב' אף אם השטר ביד אחר מ"מ כיון ששטר זה שבידו אין לו עליו שיעבוד אלא שנשתעבדו שניהם כאחת ע"ש כי האריך א"כ בנ"ד שלא שייכו הני ב' טעמים ודאי אין הלוה נאמן לומר פרעתי מקודם כי הערב יוכל לומר שטרך בידי מאי בעי שהרי השטר היה ביד הערב וגם הוא שטר שיעבוד מן הלוה לערב וק"ל זה נלע"ד פשוט אפי' לפי דעת מהר"ר ש"ל. מלבד שיש לפקפק בדברי מהררש"ל מה שמביא ראי' מבעה"ת שכתב שהאשה אינה נאמנת לומר שהבעל קיבל כל המעות אלא במגו דפרעתי כו' ופי' הוא דברי בעה"ת היכן מצינו שאין לה מגו היינו כשידוע שאין לה מעות לשלם הא בלא"ה לעולם אית לה מיגו אפי' השטר ביד הבעל ש"מ שאין שטר כזה ראי' לומר שטרך בידי וכו' אבל אין דבריו מוכרחים כלל כי אפשר לומר מ"ש בעה"ת אם לא במקום מיגו היינו כגון שאין השטר ביד הבעל אבל לעולם כשיש השטר ביד הבעל אינה נאמנת לומר פרעתי גם מהררו"ך בסי' ע"ד פ"ק ד"ך משמע שיש לפקפק בדברי מהררש"ל וצריכין ביאור ע"ש ואין כאן מקום להאריך כיון שבנ"ד גם מהר"ר ש"ל מודה שאין הלוה נאמן: כללא דמלתא שלע"ד נראה פשוט שהדין עם מכ"ת שאין ראובן נאמן לומר פרעתי מקודם וע"ד מה שטען עוד ראובן כיון שהיה לוי משותף אם שמעון יהיה השטר פיצוי בטל אין לי פה להשיב לא לזכות ולא לחובה כיון שלא כתב לי מכ"ת מאי טעם נותן ראובן לדבריו למה הוא רוצה לבטל הש"פ משום שהיה לוי משותף. כי מה יתן ומה יוסיף לו אם לא היה לוי משותף עם שמעון: ועוד מה שביקש מכ"ת לגלות לו דעתי הקלושה להלכה ולמעשה אם כתוב בשטר נאמנות בדלא נכתב עליו תברא והלוה מוציא כ"י סתם שקיבל סך מה אם יוכל לטעון סיטראי אם לאו ודעת מכ"ת נוטה מ"ש הרשב"ן הוא כפשוטה שיוכל לטעון סיטראי כמו גבי אל תפרעני אלא בפני פ'ופ'כו' ולא נעל' מעיניו עיני פקיחי מ"ש הש"ך וחילק בין אם אומר לא יהא הלוה נאמן או שהמלוה יהא נאמן ומכ"ת כותב שבנ"ד כיון שכתוב שאין אנחנו נאמני' כו' ה"ל כאלו אמר המלוה לא יהא הלוה נאמן והוה נמי כאלו אמר כו' נלע"ד שמשמעות לשון מהר"רשך איננו מורה כן רק אם אמר הלוה אין אני נאמן כו' מ"מ אין אנו מפרשי' דבריו שכוונתו של הלוה לומר אין אני פורעך אלא כשאכתוב הפרעון ע"ג השטר כי אין דרך הלוה שיאמר אין אני פורעך אלא בפני כו' אלא מפרשים דבריו כפשוטה שנתן להמלוה נאמנת כנגדו אבל לא נגד עדים אבל האמת יעשה דרכו שאין חילוקו של מהררש"ך מוכרח באמת יש ליישב דברי הרשב"ן בכמה אופנים) ומצאתי בהגהות ד"מ למהררו"ך שמיישב דברי מהרשב"ן בע"א אחר שהעתיק הד"מ דברי רשב"ן כתבו ז"ל לכאורה נרא' דשתי תשובת הללו סותרות זו את זו אבל אחר הדקדוק נראה דלק"מ דבתשוב' הראשונה שא"ל מלוה ללוה אם לא תכתוב ע"ג השטר לא תהא נאמן ע"כ היתה כוונתו אפי' יביא עדי פרעון דאל"כ תנאי ל"ל דפשיטא שלא יהא הלוה נאמן כל זמן שיש למלוה שטר בידו דמצי אמר שטרך בידי מה בעי ומש"ה פסק שדינו כאלו א"ל אל תפרעני אלא בפני פלוני כו' דאינו נאמן לגירסת הרי"ף כו' אבל בתשובה השניי' שא"ל לוה למלוה אם לא יהא נכתב ע"ג השטר יהא המלוה נאמן ודאי כוונתו כ"ז שלא יביא עידי פרעון והתנאי מועיל לענין לפטור המלוה משבועה כדין כל נאמנות דמהני להכי מ"ה אפי' להרי"ף מהני כשמביא עדי פרעון עכ"ל: והנה לפי חלוקו של מהררו"ך שפיר קאמר שגם בנ"ד שכתוב בו ואין אנו נאמנים כו' ודאי כוונתו אפי' בעדים. אבל גם חילוק זה אינו עולה יפה לענ"ד דא"כ הוא דס"ל להרשב"ן דמסתמא כשא"ל מלוה ללוה אל תהא נאמן כו' אין כוונתו אלא אפי' בעדים ומוכיח זה דאל"כ תנאי ל"ל א"כ לפ"ז ה"לל דין זה אליבא דכ"ע אפי' אליבא דעת הרמב"ם דע"כ לא ס"ל אם מביא עדים אחרים אין המלוה נאמן אלא כשאמר המלו' ללוה אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני דאיכא למימר שלא פסול שארי עדים אלא אם א"ל אל תפרעני בפני פלוני כו' כדי שלא יוכל הלוה לומר פרעתיך בפני עדים והלכו למדינת הים ולע"דנ שדברי מהררו"ך מ"ש בסי' נ"ח שנאמנו' בשני עדים מועיל אפי' נגד כת"י סתם שרירי' וקיימים ודלא כש"ך דמלתא דמסתבר הוא אע"פ דלא מהימנא לוה למלוה אלא נגד עדים אבל לא נגד הודאות עצמו כדאית' בסי' ע"א היינו דוקא אם ההודאה על אותו השטר היא מפורשת אבל הודאה סתם שקיבל מעות ולא פירש על איזה חוב אהני' ליה נאמנותי' שיוכל לומר סיטראי ומיהו דוקא לגבי נאמנות כבי תרי לא מהני כ"י סתם נגד סיטראי וכן גבי אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני דהוה נמי כמו נאמנו' כבי תרי אליבא דהרי"ף ורש"י ולדעת הרמב"ם נמי אע"ג דלדידי' לא הוה כמו נאמנות כבי תרי מ"מ לענין סיטראי הוה כמו נאמנות כבי תרי כמו שכתב רמ"א בסי' ע' ס"ד (וטעמא דמלתא הואיל ולא פרעו בפני פלוני ופלוני שאמר לית לן לאיתרע שטרא וכ"ש שלא לבטלו לגמרי ולומר מסתמא קיבל המעות על חוב זה דאיכא למימר אפכא מסתברא מסתמא לא פרע חוב זה דאל"כ ה"ל לפרעו בפני פלוני ופלוני שאמר (וכל