עבודת הגרשוני עז

היה במלחמה זו. לכן דקדק לומר יפה יפה להורות שצ"ל בלי שום פקפוק וכיוצא בזה דקדקו הפוסקים אהא דאמר שמואל בפ' כל הבשר אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה וכיון שבנ"ד לא העידו הנשים הנ"ל בדבר ברור כ"כ אע"פ שראו אותו אחר ההריג' מ"מ לא מלאני לבי לסמוך על עדותן ומי שדעתו רחבה ולבו שלם יותר ממני יוכל לסמוך עליה' ולא אני כי אני חוכך להחמיר אם לא שיש לנו עוד צדדים אחרים להיתר. ועל דבר העדות שהעיד כהר"ר אהרן בשם האונסי' שחזרו לדת וז"ל בל"א ני"ט לאנ"ג דע"ר נא"ך זיינ"ן למשפט קומ"ן דע"ן ר' היר"ץ שווע"ר ר' שמואל הא"ט וועל"ן מחזיק זיי"ן בבית של כה"ר הירץ הנ"ל בשודנאב דע"ן ע"ר הא"ט פי"ר געבין ד"ז ר' הירץ ווע"ר פא"ר נהרג גיאווארי"ן ואח"כ בתו אזו איז ער דער יורש. ויורש א' מצד ר' הירץ האט פיר געבן דז אשתו של ר' הירץ איז פאר נהרג גיווארין אונ' דער נאך ער אזו איז ער דער יורש בכן האבן שני הצדדים כל א' גבראכט עדות אונסי' שחזרו לדת שכדבריו כן הוא ז"א הא"ט מ"ן ני"ט קענ"ין על בירור קומ"ן מי נהרג תחלה זא איז איין השוואה ביניהם גשעהן שיחלוקו ובין כך ובין כך האבין השני כיתי עדים מעדי גוועזין אז ר' הירץ איז ודאי נהרג גיווארן כו' עכ"ל. הנה לכאור' נראה שגם בעדו' זה אין בו ממש באשר שלא אמרו קברנוהו ואיכא למיחש בדדמי. הגם שמשמעות הלשון הוא שהעידו בדבר ברור שר' אהרן העיד וז"ל בין כך ובין כך האבין השני כתי עדים מעיד גיוועזין אז ר' הירץ איז ודאי נהרג גיווארין ודאי לשון דבר ברור הוא מ"מ מתוך הלשון מתחלה משמע שלא העידו שראו אותו אחר ההריג'רק שראו ההריגה ומי שנהרג תחילה. ובשעת ההריג' איכ' למיחש בכל ענין בדדמי ואין לומר כיון שהנהו אנוסים הנ"ל היו שנים אין צרכין לומר קברנוהו כי גבי שני עדים כשרים לא חיישינן לבדדמי. והנהו אנוסי בזמן שחזרו לדת כשרים הם לעדות כמ"ש הרא"ש כלל נ"ד ס"א והריב"ש בסי' ד' ובסי' י"א אע"ג שעברו על ונקדשתי בתוך בני ישראל ועל לא תעשה של לא תחללו את שם קדשי מ"מ לאו בני מלקות נינהו כי הם ממועטים מלנערה לא תעשה דבר. וכיון דלאו בני מלקות נינהו לא מקרי רשעי' וכשרי' הם לעדות וע"ש בריב"ש כי האריך: מכל מקום נרא' לע"ד שהם פסולים מדרבנן כדאית' ברבינו ירוחם במישרי' נ"ב ח"ד ומהררמא"י מביא דבריו בח"מ סי' ל"ד ס"ב וז"ל עבר עבירה שאין בה מלקות פסול מדרבנן עכ"ל וכיון שהאנוסי' הם פסולים מדרבנן כל זמן שלא עשו תשובה כהוגן נהי שהם כשרים לעדות אשה כי פסולי דרבנן כשרים לעדות אשה. מ"מ אפי' מאה מהם אינם חשובים כי אם כעד אחד כשר. ואיכא למיחש לבדדמי וא"כ לפי הנרא' גם בעדות אלו אין בהם ממש להתיר על פיהם האשה הנ"ל: אמנם כד דייקינן שפיר יש לסמוך אעדותן של האנוסי' הנ"ל בלי פקפוק אע"פ שלא אמרו קברנוהו דכיון ששנים הם לא חיישינן לבדדמי אע"ג שכתבנו לעיל שהאנוסי' הם פסולי' מדרבנן ומאה מהם כע"א כשר דמי ה"מ שעדותן פסולה לאחר שהכריזו עליהם בבה"כ אבל קודם לכן עדותן עדות מעלי' הוא כי הוא תלמוד ערוך בפרק ז"ב (דף כ"ו ע"ב) דגזלן דרבנן צריך הכרזה והוא מוסכם מכל הפוסקי' וא"כ בנ"ד שלא היה הכרזה לאלו האנוסי' עדותן עדות מעליא הוא ולא חיישינן לבדדמי. הגם שהיה לחלק ולומר גזלן דרבנן שהאיסור הוא של דבריהם צריך הכרזה. אבל עבר על עביר' של תורה שאין בה מלקות שהיא חמור' מאיסור של דבריהם כמ"ש הב"י בסי' ל"ד לאחר שהביא דעת רי"ו הנ"ל. וז"ל אע"פ שמדברי הרמב"ם ורבינו נראה שאינו פסול מדרבנן אלא העובר על דברי רבנן משמע מכ"ש הוא לעובר על דברי תורה. שאין בו מלקות עכ"ל. א"כ אפשר לומר עבר עביר' של תורה שאין בה מלקות אינו צריך הכרז'. אבל לשון הגמ' ולשון הפוסקי' שסתמו וכתבו והפסול של דבריהם. העדות שהעיד קודם שהכריזו עליו כשר'. משמע שבכל פסול של דבריהם דינא הכי בין שהאיסור הוא מדרבנן או מן התור' ולאו בר מלקות הוא. ועדין יש לבעל הדין לחלוק ולומר שאין ממש בעדות הנ"ל כיון שמכחישין זא"ז שכת אחת אמרה שהוא נהרג תחילה וכת אחת אמרה שהיא נהרג' תחילה ולכאורה הם מכחישין זא"ז בחקירות כי א' אומרת שהבעל נהרג בשעה ד' על היו' והאשה נהרגה בשעה ח' על היום. ואחת אומרת חילוף הדברים היא נהרגה תחילה בשעה ד' והוא נהרג בשעה ח' אם כן מכחישין זא"ז באיזה שעה שהוא מן החקירות. הגם שאפשר לומר שבהריגת הבעל אינם מחולקים כלל רק שניהם מודים שהוא נהרג בשעה ד' דרך משל רק בהריגת האשה הם מחולקים א' אומרת שנהרגה קודם שעה ד' וא' אומרת אחר שעה ד' מ"מ כיון שבודאי הם מכחישין זא"ז וא"א לישבם שלא יהיה הכחש' ביניהם מאן לימא לן באיזה ענין הם מכחישין זא"ז ואפשר שהם מכחישין זא"ז באיזה שעה של הריגת הבעל שהוא מן החקירות. ולכאורה נראה שעדים המכחישים זא"ז בחקירות פסולים בעדות אשה ממה שכתב הר"ן בתשובה סי' מ"ז וז"ל וכ"ת אפ"ה ליכא למסמך אהך סהדי דמ"מ הא אתכחיש שהעיד שהיה שמו אברהם. ואלו העידו שהי' שמו שמואל. מ"מ מסתברא לי דלא מפסל הך סהדא משום דק"ל דלא בעינן בעדי נשי' דרישה וחקיר' דכדיני ממונות דמי כדאית' בסוף יבמות וכיון שכן מסתבר' שעדים המוכחשי' בבדיקות בעדות נשים כשרים כשם שכשרים בד"מ כו' עכ"ל הרי שכתב הוכחשו בבדיקות כשרים בעדות נשים אבל לא בחקירו' וכן הב"י בש"ע בסעיף כ"א כתב וז"ל ואפי' הוכחשו בבדיקות כשרים עכ"ל מלשונו נמי משמע דוקא בבדיקות אבל לא בחקירות. אבל בתר העיון נראה שזה אינו שהרי משנה שלימה שנינו בפ' האשה שלו' אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר"י ור"ש אומרי' הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו עכ"ל והלכת' כר"י ור"ש כמ"ש הפוסקים אע"ג שהכחשה זו שביניה' היא מן החקירות לפי דעת הרמב"ם מ"מ מקבלין עדותן שמעינן מינה שהכחשה בחקירו' בעדות נשי' אינה פוסלת. והא שכתב הר"ן בתשובה הנ"ל והב"י הנ"ל עדים שהוכחשו בבדיקות כשרים ומשמע הא אם הוכחשו בחקירות עדותן פסולה אין משם ראי' כי יש לחלק בין אם המכחישים זא"ז שניהם מודים במית' ובין אם הע"א מעיד על המיתה. והשני מכחישו בחקירו' ואינו מעיד על המיתה שכששניהם מודים על המיתה אע"פ שמכחישים זא"ז בחקירות מקבלין עדותן. והוא הנדון של משנתינו הנ"ל אבל כשא' מעיד על המיתה וא' שאינו מעיד על המית' מכחישו בא' מן החקירות עדותו בטיל' דרך משל א' אמר פלוני מת ביום א' והאחר אמר ראיתיו חי ביום ב' בהא ודאי עדות הא' בטלה והוא הנדון של הר"ן והש"ע לפיכך דקדק בלשונו הש"ע וכתב אפילו הכחשו בבדיקות ולא כתב אפי' מכחישין זה את זה בבדיקות. כי מכחישין זא"ז משמע ששני העדים המעידין על המית' מכחישין זא"ז אבל הוכחשו משמע מאחרים שאינם מעידין על המית'. וכיון שנדון של הר"ן והב"י מיירי בענין שהם מוכחשים מאחרים ע"כ הוצרכו לומר שאינם פסולי' אע"פ שהוכחשו בבדיקות אבל אם הוכחשו מאחרים בחקירות באמת אין עדותן עדות וק"ל. וזה נרא' לע"ד ברור ופשוט בכוונת דברי הר"ן והש"ע. ודלא כמ"ש מ"ו בב"ח בסי"ד שרצה לשבש הספרים ולהגיה בדברי הש"ע אפילו הוכחשו בחקירות ומה שרצה להכריח שהוא ט"ס מלשון הש"ע שכתב אפילו וז"ל מאי אפילו בבדיקות דמשמע כ"ש שאר הכחשות והלא כל ההכחשות אינן אלא שנים או הכחשה דחקירות או דבדיקות כו' עכ"ל. במחילה מכבודו דקדוק של עניות הוא זה כי פשוט הוא שהמשך לשון הש"ע כך הוא אין בודקין עדי נשים בדריש' וחקיר'. ולא זו שאין בודקים אותם אלא אפילו אם הוכחשו בבדיקות כשרים. והאפילו קאי אמ"ש ברישא אין בודקין. ודאי אם כתב הש"ע בזה הלשון אם הוכחשו אפי' בבדיקו' אזי היו משמע שהאפילו קאי אבדיקות. אבל בלשון זה שכתב הש"ע באמת משמע שהאפילו קאי אהוכחשו ולא אבדיקות וק"ל ואין כאן ט"ס כלל רק דברי הש"ע הם בדקדוק נכון וע"פ הדין: כללא דמילתא שלע"ד נראה שאין לפסול העדים הנ"ל משום שמכחישים זא"ז בחקירות כיון ששניהם מודי' שאינו קיים גם אין לפוסלם מדרבנן משום שעברו על עביר' שאין בה לאו. כיון שלא הכריזו. וא"כ הוה להו שניה' כשרי' ולא חיישינן בהם לבדדמי אע"פ שלא אמרו קברנוהו כי בתר סהדות' דשני עדי' כשרי' לא דייקינן ע"כ נראה לע"ד באם הוא ידוע שהאשה הנ"ל (אשר שמה נעלם ממני כי לא פרט בהשאלה מה שמה) היתה זקוקתו של כה"רר הירץ הנ"ל הי"ד וגם ידוע שאין לה עוד יבם אחר זולת כה"רר הירץ הנ"ל. אזי היא מותרת להתנסבא לכל גבר די תיצביין אמנם בתנאי כפול באם שגם מורי חמי הגאון נר"ו יסכים בשריותא כי בתריה אני גריר ומשוך נפשי כי לע"ד דברי הגאון כמהרר"פ הנ"ל אינם מספיקים בנדון זה וביחוד מה שכתב בסוף דבריו וז"ל מה שלא יצדק בהפרדה יצדק בהרכב' כו ומעשה רב שהי' משפט בין חמיו של ר' הירץ בדבר הירוש' כו' במחילה אין משם ראיה כלל. כי מה ענין ממון לאיסור כי לענין נחלה יורדין לנחלה ע"פ עדים שהעידו שנטבע במים שאין להם סוף ואבד זכרו או שנפל לגוב אריות וכיוצ' בו אע"פ שאין משיאין את אשתו כמבואר בח"מ סימן רפ"ד ע"ש גם מה שכתב מסברת הלב שאומדנא דמוכח הוא שנהרג כיון שלא נס לעזרה לקרוביו במדינה הזו אין דרך זה מוציא אשה מחזקתה שהיא זקוקה ליבם ואין לנו אומדנא גדולה ממים שאין להם סוף ואפ"ה לא תנשא ואין אנו סומכים על האומדנות בעדות אשה. ולרווחא דמילתא קאמינא שיש עוד צד היתר להתיר האשה הנ"ל עפ"י העדים הנ"ל אע"פ שלא אמרו קברנוהו והוא ממ"ש הגאון מה"רר אהרן ששו"ן