עבודת הגרשוני עד

עבוד לשמה הוא מדאוריי' וא"כ הוא אפשר דלא אמרינן ברירה כי בדאורייתא לא ס"ל ברירה. ואיברא דחילוק יש ברירה או אין ברירה נפישא טובא כי יש חילוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרי' כדאיתא בגיטין פ"ג ועו' כמה חילוקים בתוס' שם ובתוס' בפ"ג דעירובין מ"מ כל הני גוונא דלא אמרינן יש ברירה שייכים בנדון דידן לכן נלע"ד שיאמר בפי' שהוא מעבד העורות לשם ס"ת ויתנה אם ירצה אחר כן לשנותה לקדושה קלה שיהא רשות בידו ובהכי יצא ידי כל הספיקות זה נ"ל ברור גרשון אשכנזי. שאלה סו ברך לקחתי וברך לו אשיב כענין שואל ומשיב על כל דבר טוב מקשיב הוא ניהו אהו' ידידי האלוף התורני התלמודי. מתון ומסיק חריף ומקשה כברזל אדם קשה. בין אצל לאצל טעינא מיניה תליסר גמלא דדרשה כמהור"ר איצק נר"ו לא יכבה מחול ימים ירבה ולכל המסתופפים בצלו צל המעלות צל החכמה שלו' עד בלי ירח ואור תורתו עליהם יופיע ויזריח. תו אהו' ידידי ידיד עליון אין הזמן מסכים עמדי להאריך בספורים ולארוג מליצות ישרות כראוי לאיש כמוך ירבה בישראל. כי טרידנא טובא בטרדת העצרת ואי לאו האי יומא כו' מלבד שארי טרדות. חבילות ואגודות כידוע למכ"ת שעמוס התלאות אנכי אך ורק לרב אהבתו ודיבורו חביב עלי ביותר מאלפי זהב וכסף נבחר לשון צדיק. אמרתי אפנה ואשנה להשיב לו מפני הכבוד ע"ד השאלה דבדק לי מר הגם שתמי' לי טובא על מכ"ת שהיה לו לדרוש סמוכים ולדרוש את אלקי"ם לרבות ת"ח שבעירו ה"ה האלוף המופלא מר באתרא דמר. מ"מ לא אמנע מלחוות דעי מרחוק באשר שתורה הוא אפס בקצרה מה שיעלה במצודות זכרוני במעט עיון בהבטה ראשונה כי אין הזמן מסכים עמדי לחפש אמתחת הפוסקי' קמאי ובתראי מחמת סיבות הנ"ל: והנה תורף ספיקתו דמר בהדרא דכנת' של כבש שנמלח בלי ניקור כלל באופן שאנו מצריכים לשער בששים (כי אנו נוהגין לשער אף במליחה בששים ודלא כמקצת הפוסקים שפסקו שדי בקליפה או בנטילת מקום) ונסתפק מכ"ת אם צריכים ששים נגד כל הקרום שעל הדקים והכנתא או סגי אם יש ששים נגד החלב שיש על ריש מעיא באמת' זה הוא תורף שאלתו דמר: תשובה הנה אשיב למכ"ת על ראשון ראשון איתא בפ' ג"ה אר"י אמר שמואל ריש מעיא באמת' בעי גרירא כו' ופירש"י ז"ל כשהדקי' יוצאים מן הקיבה צריך לגרר חלב שעליהם באורך אמה וכו' וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' מ"א אך ורק שיש חילוק בין פירש"י והרמב"ם כי רש"י פירש באמתא באורך אמה והרמב"ם לא פי' כן ולכן לא הזכיר שום שיעור אלא פי' באמתא לשון אמת המים כמ"ש רי"ו שהרמב"ם פירש כן: הן אמת שנפשי יודעת מאד שאין דעתי הקלושה והאנושה מכרעת בפרטות בין שני הרים גדולים לולי זאת הייתי אומר שדעת הרמב"ם מסתבר' יותר לפי שאין זה מן הסבר' להשוו' ראמים גדולים לדקה שבדקה בשיעור זה כי היכא דאמרי' גבי חלחולת ארבע בטדי בתורא וכן בצומת הגידין ולפי זה משערינן בגדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ה"נ ה"ל לפרש אורך אמה למאי אי לשור הגדול ולפי זה קטן לפי קטנו או אורך אמה בדקה ולפי שיעור זה בגדול לפי גדלו צריך יותר אבל לפי דברי הרמב"ם אתי שפיר טפי והן אמת שגבי תורבץ הוושט נמי אמרינן כמלא ד' בטדי ולא פי' שם במה קאמר מ"מ קשה למה השוו הפוסקי' מדותיהם ולא חלקו בריש מעיא באמתא כאשר חלקו בתורבץ הוושט כדאית' בסי' כ' ודי בזה הגם שיש לאלוה מילין מ"מ באשר שאין כוונתי להכריע ע"כ יהיו דברי אלה מעטי' בזה רק נינקוט האי כללא שלפי פירש רש"י צריך לגרור בריש מעיא אמה שלימה ולפי פירש הרמב"ם אינו צריך אלא כ"ש ועוד יש פי' אחר והוא פי' מקצת גאונים והרמב"ם מביאם ג כ מ"ש ריש מעיא אין פירושו היכא שהמעיא יוצאים מן הקיבה אלא פירושו היכא שמתחילין סמוך לבית הרעי וכתב הב"י וירא שמים יוצא ידי שניהם להסיר אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן והנה פשוט שמכח ספק אם ריש מעיא פירושו היכא שיוצא מן הקיבה או פירושו סמוך לבית הריע כ"כ אבל אין סברא כלל לומר הא דאמר שמואל ריש מעיא באמת' כוונתו אשני הפרושי' יחדיו דהיינו בתחילת המעי הסמוך לקיבה ואסוף המייעא ואין קושי' היאך קורא לשני' ריש אם הא' ריש השני הוא סוף הלא מצינו כיוצא בזה אתה אוחז החבל בתרין ראשין וכיוצא בזה טובא כי מ"מ אין זה סברא לפרש כן דברי שמואל כי לא הו' ליה לסתום אלא לפרש גם זה הוא פי' מחודש אשר לא עלה על לב שום א' מהפוסקי' אלא על כרחך לומר שמכח ספק אמר הב"י ירא שמים יצא ידי שניהם וא"כ הוא פשיטא ופשיטא שאין צריך אלא ששים נגד אמה א' אמנם אם החלב הרבה באמה א' ובאמה א' מעט מצריכין ששים נגד האמה שהחלב בו מרובה ולית דין צריך פנים: אמנם אם מצריכין ששים אף נגד הקרום שעל כל הדקים אם לאו לע"ד נראה פשוט יותר מביעת' בכותחא שאין צריך כלל כי אין בו איסור כלל וכי בשביל שאנו נוהגים כן כי היכי דלא ליתי להניח ג"כ על ראש הדקים מ"מ בדיעבד אין לאסור כלל ולרוב פשיטות' אין צריך לראי' כלל אמנם שלא ליצא חלק אמרתי להבי' ראי' א' ממ"ש מהרש"ל ביש"ש פ' ג"ה סי' ז' באשר שהוא מן הצרוך לגוף הדין וז"ל אכן בא"ז כתב אע"פ שמן הדין אין צריך ליטול את הקרו' של יותרת הכבד אלא מצד חוץ ולא מצד הריא' מ"מ נהגו ליטול מכל צד דלא אתי למטעי וכן המנהג כו' ובסוף הבי' לשון המרדכי מעשה בא לפני רבותי שבמגנצא שנמלחה ריאה של כבש עם כמה חתיכת של בשר והנה מצאו בו יותרת הכבד דבוק בריאה שלא ניטל הקרום שלה האסור משום חלב והיו רבותי רוצי' להתיר הכל בס' לפי שיש בחתיכות של בשר יותר מס' לבטל אותו הקרום ואני דנתי לפניהם ואמרתי שאין להתיר חדא שפסקו הגאוני' כל מקום שדבוק האסור עם ההיתר אמרינן חתיכה נעשה נבילה וא"כ צריך לשער נגד כל הריאה כו' וכתב מהר"של ומ"מ נראה שלא היה ס' בכל הריאה נגד הקרום של צד החוץ אבל אם יש ס' כנגדו שרי ולא אמרינן שהיותרת מתחילה נעשה נבילה לפי שהיא קרובה לבלוע יותר משאר בשר זה אינו כו' עכ"ל הרי קמן שלא חשו אלא לקרום שמצד החוץ שהוא אסור משום חלב אבל לא חשו להקרום שמצד הריאה אע"פי שמכח מנהגא נוטלים גם אותו ואפשר היה לדחות ששם איירי שהקרום א' ניטל ולא נשתייר אלא א' האסור משום חלב אבל לישנא לא משמע הכי וק"ל כללא דמילתא אם יש ששים נגד החלב והקרום שעל אמה א' דהיינו נגד החלב המרובה הכל שרי אמנם דוקא אם יש ס' בדקין עצמו נגד הקרום והחלב הנ"ל אבל אם אין שם ששים רק ע"י צירוף בשר אחר הנמלח אתו אזי חנ"נ וצריך ס' נגד כל הדקים שהחלב דבק בהם והדקים עצמן אסורי' ועיי' בסי' צ"ב ס"ד גם צריך ליטול הוורידין מן שומן הכנתא המסובכי' כעכביש וזה ברור נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה סז נדרשתי לאשר שאלוני לעיין בשריות' דההיא איתת' מק"ק ניקלשפורג שהיתה זקוקה ליבם אחד שמו כה"רר הירץ בן האז מק"ק נ"ש ומקום דירתו הי' במדינת רוסיא בק"ק שודנאב אם היא מותרת לשוק ע"פ העדיות אשר העידו על כה"רר הירץ הנ"ל שנהרג הי"ד בפני ב"ד הגדול ה"ה האלופי' התורניי' דיינים דק"ק נ"ש יצ"ו כאשר המה בכתובים וחתומין מח"י האלופים הדיינים הנ"ל יצ"ו. והנה הלב יודע מרת נפשו. ואנכי רואה את נגעי עצמי ואני יודע את מך ערכי. שלא שמשתי כל צרכי ולתקוע את עצמי לדבר הלכה למעשה רב מי אנכי. ובפרט באשר שדבר זה נפתח בגדול ה"ה הגאון כמה"רר פייבש ר"מ ואב"ד דק"ק ווינא יצ"ו אשר כתב להלכה ולמעשה שהאשה הנ"ל אשת המת תהי' חוצה לכל גבר די תצביין ע"פ העדיות הנ"ל אך ורק במקום גדולתו ענותנותו ושדי בי' תנאי וז"ל באופן שיסכימו עמדי עוד שני רבני' קשישאי ובתוכם הגאון הרב שבעירם עכ"ל והנה אין אני כדאי ליטול עטרה לומר אני בעל הוראה ישיש וקשישי. כי חכמה אין כאן כי צעיר אנכי לימים ע"כ זחלתי ואירא. ואף גם זאת שמיראה הוראה אני אפי' בדבר קל. וק"ו בדבר חמור אך ורק באשר ששלימים וכן רבים העתירו עלי במפגיע ונעתרות נשיקות שבל אמנע טוב מלחוות דעתי הקלושה. בכן לא יכולתי לומר נואש לדבריהם ובטלתי רצוני מפני רצונם והרכנתי להם את ראשי להעשות סניף לשני המאורות הגדולי' ה"ה הא' הוא הגאון הגדול כמה"רר פייבוש הנ"ל אשר כבר גילה דעתו טפחיים דההיא איתת' שריא והאחרון החביב ה"ה אדוני מ"ו חמי הגאון הגדול המופל' כמה"רר מענדל נר"ו ר"מ ואב"ד ד"קק נ"ש והמדינ' יצ"ו אם גם הוא יגלה דעתו הרמ' דההי' איתת' שריא אזי דעתי דעת פעוטות תעש' סניף לדעת' ובאם שאין דעת מורי חמי הגאון נר"ו מסכמת להיתר הרי דעתי בטלה ומבוטלת כחרס הנשבר. וכשטר שיש עמו שובר. כענן בוקר אשר חלף ועבר. וכאלו לא אמרתי מעולם לא דבר ולא חצי דבר. וכדי להסיר העקמומית מן הלב בקול רעם. שלא יאמר האומר שיחאי דהן הן או דלאו לאו נקטאי בלא סברא וטעם. אברר ואלבן דעתאי הן לאסור הן להיתר ע"פ יסודי ושרשי התורה המחליפי' גזעם ודרכיהם דרכי נועם. וזה החלי בעזרת ה' חילי צורי וגואלי בענין עד אחד ביבמ' לשוק אי מהימן אי לאו: תשובה מחלוקת ישנה היא הרי"ף בפ' האשה שלום פסק שעד אחד נאמן. כדפשט רב ששת ורבא. אע"ג דדחינן לפשיטות דרב ששת ורבא. הנך דחיות לאו דסמכי נינהו וכן פסק הרמב"ם ויתר הפוסקים רבו מלמנותם זולת הרא"ש ורבינו ירוחם פסקו שאין עד אחד נאמן ביבמה לשוק כי ס"ל שהאבעיא לא איפשטה והוי לה ספק דאוריית' ולחומר' אזלינן. והנה הרבה אחרוני' פסקו וכתבו בתשובותיהם שבמקום עיגון אין אנו חוששין בזה לדעת הרא"ש ורי"ו. כי בטלה דעתם ברוב מנין ובנין. אם לא במקום שנהגו