עבודת הגרשוני סח

חתם אותו הנכרי בחותמו ואין כאן הוכחה כלל שלא נתקלקלו ע"י גלגול כמ"ש הנכרי ואם נפשך לומר אף שהי' כן ס"ס היה ביד הנכרי לפתוח את המגופה ולעשות עם היין כרצונו ואחר כך יחתמנו בחותם שלו ויתנצל לומר שהוצרך לחתמו עבור שנתקלקלו החותמות כן נראה לי גם זה אין לחוש כי ודאי כשמשלחין היין למרחקים ויודע שצריכי' לפרקו ולהטעינו מהדקי' המגופה היטב כפיטורא בפי ושט א"כ ה"ל חותם א' ויעיין מר בתשו' מהר"יל סי' ל"ח ושם הכל מבוא'ונ"ד לא גרע מנדון דידי' ועדיף מיניה כי בנ"ד לפי דברי הנכרי נפתח המגופה משא"כ בנדון דידן וק"ל ועיני פקיחי דמר ראו את כל דברי מהרי"ל רק שהוא מהסס באשר שסיים בדבריו שאין לסמוך עליו לבדו זה הוא לשונו דמר ומשמע ליה למכ"ת שלא רצה מהרי"ל להתיר כי אם דוקא ע"י הסכמת אחר אבל לדידי לא משמע הכי אלא הכי כוונתו שאם יחלוק עליו השואל ולא יסכים עמו אזי לא יסמוך עליו לבדו כי גם השואל גדול בתורה בדורו הי' שמהרי"ל כתב לו ומי כמוך מורה ומרוב ענותנותו במקום גדולתו כתב לו שאם לא יסכים עמו השואל הוא לא יסמוך עליו לבדו אבל לא משום שהי' מסופק בהוראתו וכן משמע בלשונו שכתב ס"ד חזרתי על כל צדדים וצדי צדדים ואינני רואה בו צד איסורא ע"כ וק"ל ע"כ אני אומר בטח אם יש צורך מצוה לקדושא ואבדלתא או הפסד אם ימכרנו לנכרים יש להכשירו זה הוא מה שנלע"ד בג' שאלותיו שאלת חכם ואם יפקפק או יהסס מכ"ת בדברי בכולם או במקצתם יודיעני ויהיה לי לרצון ואם יש לי לעשות סניגורין לדברי ע"פ אמתתו של תורה מוטב ואם לאו אודה ואומר אמת כי באמת לא היה לי פנאי לעיין כל צרכי כאשר כתבתי כבר ואלהי הצבאות. יצילינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. כ"ד אוהבו דמר נאמן בבריתו הטרוד מאד הזקן זה קנ"ה רצוץ גרשון אשכנזי: שאלה נח נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי מרחוק בענין מעש' שהיה וז"ל השאל' ילמדינו רבינו יעקב שמת וציוה על ראובן שהוא אחד מיורשיו שלא ירד לנחלה עד שיתקן ש"ח ללאה ולרחל לשלם לכל אחת סך ק' זהובי' לכשיעדר שמעון בלי ז"ק מאחר שהוא יורש של שמעון אם לא יהיה לו ז"ק אכן באם אז ראובן זאלט ח"ו ניט ת' זהובי' פון שמעון עזבון ביקמן ינוכה לכל אחת כפי ערך וכן עשה ראובן ותיקן ש"ח ללאה ולרחל הנ"ל ונוסח הש"ח כנוסח כל ש"ח רק בסוף הש"ח כתוב בזה"ל והותנה בפנינו עח"מ בפי' מאחר שראובן הנ"ל הוא יורש של שמעון באם שלא יניח ז"ק אחריו בכן באם שראובן הנ"ל לא יקבל מעזבון של שמעון סך של ת' זהובים אזי ינוכה לפי ערך מסך דמי החוב הנ"ל אכן באם יקבל ת' זהובים מעזבון של כמ"ר שמעון הנ"ל אזי מחויב ראובן הנ"ל ויורשיו לשלם ולפרוע כ"כ החוב הנ"ל ללאה ולרחל וליורשיה' שהם י"ח לזמן הנ"ל ובמזומני' כמשמעות צוואת יעקב אשר גם הוא התחייב ראובן הנ"ל לשלם סך חוב הנ"ל לפי משמעות הצואה הנ"ל עכ"ל ואח"כ מת שמעון בלי ז"ק וציוה בז"ה לראובן זאל כלל וכלל ניט יותר ממני ירשון אלו ק' זהובים אבר דא מיט דיא ת' זהובים דיא בתוך צוואת יעקב ז"ל שטינן גהלטין ווערן זאל זא זאל ראובן הבין חוב פלוני המחזיק ש' זהובים גם ק' זהובים פון מייני בעשטן חובות שיש לי זאל מן אים געבן צו דעם חוב של ש' זהובי' דאמיט זאל אים גיצאלט זיין הת' זהובי' של צוואת יעקב וייטר זאל ער קיין פרוטה ממני ירשנן כו'. ועזבונו של שמעון לא נתחלק עד שמת ראובן ג"כ. ועכשיו באו רחל ולאה הנ"ל לתבוע מבני ראובן שט"ח שלהם או ליתן לכל אחת חלק רביעית מה שציוה שמעון ליתן לראובן דהיינו מן הק' זהובים ומן הת' זהובים חובות כי אע"פ שמת ראובן לפני התחלקות נכסי שמעון מ"מ תכף לאחר שמת שמעון נפלו הנכסים לפני ראובן מאחר שהוא יורש דאורייתא שלו והיו בחזקתו בכל מקום שהן. ובני ראובן אומרים שאינם חייבים לשלם כלום באשר שאביהם לא קיבל לידו עדין שום דבר ואף אם יתחייבו ליתן הרביעית מן החובות שציוה שמעון ליתן לראובן לא יתחייבו ליתן מהק' זהובים שציוה שמעון ליתן לראובן בתורת ירושה בכן ילמדנו רבינו הדין עם מי עכ"ל השואל כענין תשובה אען ואומר מאחר שכל הראשונים ואחרונים התנבאו בסגנון א' שאין להשיב בדיני ממונות לאחד מן הצדדים וטעמם ונימוקם עמהם ובהיות שנראים הדברים ששואל הזה הוא א' מן הצדדים ע"כ הוה מן הראוי לשום ידי למו פי ולא להשיב אמנם באשר שאני קצת מבפנים בעסק הזה וכדומה שאין לחוש בו לא' מן הטעמי' שכתבו חכמים שלא להשיב על כן מלאני לבי להשיב מפני הכבוד והמלך הכבוד ינחני במעגלי צדק כדת של תורה שנקראת כבוד: ובהיות שכעת אין מזגי שוה וחגירנא צעדאי מפיסחא עד עצרת"א עצרתי כח כחוש ע"כ אינני אוכל לטייל ארוכות ערוכות להראות פנים לכל צד כמראה האופן. כדרכי להשיב לשואלי דבר. דבר דבר על אופניו בכן אבוא בקצרה כי קלני מזרועי וידי קצרה ואומר שואל קיצר מאד במקו' שהיה לו להאריך קצת בטענת בני ראובן באיזה צד הם באים לומר שאינם חייבים לשלם כלו' באשר שאביהם לא קיבל לידו עדין שום דבר כי יש לפרש דבריהם בשני פנים הפי' האחד שכוונתם הוא שמה שציוה שמעון שיהי' לאביהם החובו' כוונתו שיהיו ג"כ בתורת ירושה וכאלו אמר שראובן יירש ק' זהובי' ולא יותר אמנם כדי לקיים צוואת יעקב יירש עוד החובות הנ"ל ואף על פי כן אינם רוצים לשלם כלום כי ס"ל שאין היורש זוכה בירושתו עד שתבא לידו זה הוא פנים א' ועוד יש לפרש כוונתם שהם סוברים שהחובו' שציוה שמעון שיהיו לראובן כוונתו שיהי' לו בתורת מתנה. ולא בתורת ירושה כלל ע"כ אינם רוצים לשלם כלום כי ס"ל שהמקבל מתנ' אינו זוכה במתנתו עד שתגיע המתנה לידו ובפרט שטרי חובות אצל אחרים צריכין כתיבה זה הוא האופן השני: והנה אשיב ידי על ראשון ראשון ואומר אם כוונת בני ראובן לאופן הא' הבל יפצה פיהם ואין ממש בדבריהם ויפה טענו רחל ולאה שהיורש זוכה ממילא בנכסי מורישיו בכל מקום שהן. וכן כתב הטור להדי' בסי' רע"ח בשם ה"ר יוסף הלוי שבחלק הפשיטו' אינו יוכל לסלק את עצמו ולומר לב"ח של מורישיו הנה הנכסי' לפניכם איני רוצה לירש ולא לפרוע כלום אלא כופין אותו להיטפל בדבר ולמכור אותן ולהגבותן או לשומן כי הוא במקום מורישיו כו'. וטעמו של הר"י הלוי הוא שדייק מה שאמרינן בגמ' גבי בכור ואם אמר איני נוטל ואינו נותן רשאי משמע דוקא בחלק בכורה הוא דרשאי לומר כן דמתנה קרי' רחמנא ואין מזכין לאדם בעל כרחו אבל לא בחלק פשיטות שהוא ירושה ויורש הוא בע"כ והדברים מבוארים באר היטב ברשב"ם פרק י"ג (דף קכ"ד ע"א ע"ש) ואפילו הרשב"א והרא"בד דפליגי אר"י הלוי וס"ל שגם בחלק פשיטות אין כופין אותו להיטפל בהנכסים ולפרוע חובות מורישיו ופירשו הדיוק שיש לדייק בהגמ' בע"א ע"ש גם הם ס"ל שהיורש יורש חלק פשיטתו ממילא בעל כרחו. רק שאין כופין אותו להיטפל בהנכסים משום דס"ל שגם ללוה עצמו אין כופין להיטפל לשומן או למכרן דלית להו הא דאר"ה כופין אותו בשוטי' אבל לענין זה אם היה היורש חייב לאחר והב"ח רוצים לטבל בהנכסי' זוכים בהם אף גם שאמר היורש אחר מיתת המוריש אינני רוצה לירש וכן הוא לפי פירש ר"ת שהביאו התוס' לשם ע"ש והן אמת שלפי פי' הרשב"ם שפי' מה דאמרינן בההוא עובדא דההוא בוכרא דאזל וזבין נכסיה ודפשו' דאת' לקמי' דרבא כו' מר סבר לא עשה ולא כלום בפלגא. שכוונת ר"פ הוא שלא עשה ולא כלום בפלגא דפשיטות כו'. אבל בחלק בכור' יפה מכר דיש לו לבכור קודם חלוקה וע"ש לפני זה שכתב טעמו של דבר. וכיון שס"ל לרשב"ם שאין היורש יוכל למכור חלק פשיטותו כי אין לו קודם חלוקה כלום ממילא משמע שלא זכה היורש בחלק ירושתו עד אחר חלוקתו ויוכל להסתל' ממנו בדיבור בעלמ' ממילא לפי דברי רשב"ם היה קצת מקום לבני ראובן לומר שלא זכה אביהם בירושתו כיון שלא בא לידו כלום אבל אין ממש בדבריהם כי כבר דחו דברי הרשב"ם התוס' והטור בסי' הנ"ל והנ"י כתב שכדעת התוס' הוא דעת כל הפוסקי' (הגם שאני בעניי מצאתי און ליישב דברי הרשב"ם ולהצילו מהשגתם מכל מקו' לדברי כל הפוסקי' אנו שומעין) ולעד"נ שגם הרשב"ם לא ס"ל שאין ליורש בירושתו כלום עד אחר חלוקה לענין זה שיוכל להסתלק ממנה בדיבור בעלמא אלא דס"ל שאעפ"י שהוא שלו מ"מ כיון שעדין לא נתברר חלקו איננו יוכל למכרו אבל במקום שאין שם אלא יורש א' דרך משל או כשהחלק של היורש הוא דבר מסוים כמו בנ"ד גם הרשב"ם מודה שאם מכרו המכר קיי' כי יש לו בו מיד אחר מיתת המוריש כללא דמלתא אם דעת בני ראובן הוא במה שאמרו שאין אביהם קבל לידו כלום ר"ל אע"פי שהי' לו לזכות משום ירושה אין בדבריהם ממש כלל ועיקר. והאריכות בזה אך למותר: אמנם אם כוונתם הוא שלא זכה אביהן כיון שלא בא לידו שום דבר היינו משום דס"ל שמה שציוה שמעון שיהי' לראובן החובות הנ"ל כוונתו היה שיהיו לו בתורת מתנה לכאורה צדקו דבריהם בזה כי הדין דין אמת שאין המקבל מתנה זוכה בהמתנה אלא באחד מהדרכי' שהקונה זוכה בהם וידוע שש"ח אינם נקני' אלא בכתיב' ומסירה ולפי' הלשון שבא בשאלה לא היה כאן לא כתיבה קני לך איהו וכו' ולא מכירה. וביותר שבלשון הצוואה לא הזכיר שט"ח כלל הן אמת אלו היה המצווה ש"מ או מצוה מחמת מיתה היה מקום לומר שזכה בהן המקבל אעפ"י שהאביאסף כתב שש"מ אינו יוכל להקנו' החוב שיש לו על נכרי מ"מ אין דבריו מוסכמי' בדעת האחרוני' ואני בעניי עני בדעת העלתי בתשוב' א' שאפי' לדעת האביאסף היינו דוקא בש"מ שנתן מתנה למי שאינו ראוי לירש שאינו קונה אלא מדרבנן אבל למי שהוא ראוי לירשו שהוא מדאורייתא. שהתורה נתנה רשות להנחיל למי שירצה אם הוא ראוי ליורשו בזה הלכת' כרב פפא דאמר הואיל והיורש יורשה והארכתי למעניתי אבל באשר שנראי' הדברים שמתנה זו לא היה מתנת ש"מ אלא המצווה היה בריא א"כ