עבודת הגרשוני סז

חליצה כללא דמילתא שהיה נלע"ד כיון שנהיגין לכתוב שם אבי המגרש ע"פ עצמו משמע דס"ל אם שינה כשר וזה ברור נ"ל גרשון אשכנזי שאלה נו ברך לקחתי וברך אשיב לשואל כענין ומשיב דברים נכוחים אלקים ואנשים משמחים. ה"ה אהו' חתני ידידי הרב המופלא עושה פלא כמהר"ר אברם כ"ץ נר"ו אהו' ידידי אין הזמן מסכים עמדי כלל להאריך רק באתי לבשר שלום ולגלות את אזניך שג"י קבלתי והיו לי לנחת והנה ע"ד מ"ש לתרץ קושיית הש"ך בסימן קנ"ה ס"ד. תשובה האמת אגיד שהם דברים עתיקין וכבר הרגשתי בקושיא זו זה נא לי לערך שלשים שנה ופותר אין לי דברים המתיישבים לא בזה ולא בשארי דברים בב"י בענין זה אשר השיג עליו מוח"ז בב"ח גם בת"י השיג עליו ואין הזמן מסכים להאריך בזה רק באשר שחביבים עלי דבריך לטייל בהם אמרתי להשיב לך בקצרה והנה בלתי ספק שכל השומעים דבריך בשמעתתא דחרדל שהודו ואמרו אמת גם הם יודו ויברכו ויאמרו אמת ג"כ על מה שתירצת בקושיא הנ"ל מ"מ אין אני משגיח בהודאתם שחוץ לב"ד ואומר הן אמת יפה דקדקת בגמרא שסברתך ישרה אבל א"א לומר שלכך נתכוין הב"י בש"ע דא"כ מה זה שסיים וכתב או סד בסיד הלא לפי סברתך גבי חול הלח לא מעלה ולא מוריד הסיד כלל בכותל כי המתונת' מקלקל היסוד (אם לא שתאמר מ"ש או סד בסיד קאי אלפני פניו אגפת וזבל כו' ולא אלפניו שהוא חול הלח כי זה דוחק גדול) ובפרטות שהב"י הרגיש בדברי הטור שאינם מכוונים במה שסיים או סד בסיד אחר זרעים ומחרישה ע"כ תיקון הוא הלשון וכתב או סד בסיד קודם זרעים ומחרישה כי לא ניחא ליה לנקוט לשון שיהא מוכרח לומר שקאי אלפני פניו וא"כ איך יעלה על הדעת שינקוט הוא לשון כזה ויהיה תקנתו קלקלתו מה היה חסר אם נקט חול הלח עם זרעים והמחרישה שהם שוים בדינם ממש וק"ל חדא ועוד קאמינא שאין התוספת סוברים כלל סברתך כדמוכח בדף י"ז ע"ב ד"ה מרחיקין את הגפת כו' שכתבו לחד שינויא שגפ' וזבל מזיקים ומקלקלין את הקרקע באופן שאפי' יסיד אותן אח"כ ע"ש ואפ"ה שנו חכמים במתניתין וסד בסיד ש"מ שאפי' ליסוד הקרקע מועיל הסיד גם בדף י"ט ע"א ד"ה משום דמשתכי הסכימו התוספ' עם פירש ר"ח שפי' שהרחקת סלעי' הוא משום דמשתכי ומלקין את הארץ (ר"ל היסוד) גם מה שהבאת ראיה לדבריך מדברי התוספת אין אני רואה דמות ראיה כלל כי באמת צריכין אנו למודעי לפי דברי הב"י שחול הלח דינו שירחיקו ג"ט וא"צ סד בסיד קשה קושיא אלימתא מה מקשה בגמרא הל"ל למתנייה ולוקימה במתונא הלא אין דינו שוה עם שארי מתונא וא"ל שקושית הגמרא שליתני עם גפת וזבל כו' דא"כ לא הוי ליה לשנוייה הא תני ליה נברכת כו' אלא עכ"ל שהמקשה הקשה באשר שהאבעי' דלעיל לא אפשיט' וא"כ לפי הצד שגם בבבא קמא או סד שנינו קשה למה לא תני נמי חול הלח אבל לפי האמת לפ"ד שאף שהאבעיה לא אפשיטא מ"מ אנו תופסין לעיקר ששנינו וסד בסיד באמת תחלת הקושיא ליתא דלתני חול הלח וק"ל וא"כ הוא הדרא קושיא לדוכתא מה מביאים התוספת ראיה לקושייתם שלא ה"ל למנקט מי רגלים אי איירי בשופכין כמו שלא תני חול הלח הלא חול הלח דינו שוה עם שארי מתונא משא"כ מי רגלים שאינו שוה עם נברכת כו' אלא עכ"ל שלפי הצד שגם בבבא הראשונה או שנינו גם בבבא בתרא דינו שוה אלא כיון שא"א לומר שיסיד דבר המזיק ע"כ די בהרחקה ומה שפסק הרמב"ם בפ"ט מהל' שכנים לא יחפור אדם בור כו' אלא א"כ הרחיק מכותל ג' טפחים ויסיד סיד בכותל בור זה כו' מבואר דתרתי בעינן הרחקה וסד בסיד אע"פ שהוא איבעיה דלא איפשטא נ"ל ע"ד דסבירא ליה להרמב"ם שהמזיק נקרא מוציא מחבירו כי אין לו להזיק לחבירו מספק בידים והחופר בור סמוך לכותל חבירו מזיק בידים הוא וע"פז אתי שפיר מה שלא כתב הרמ"בם בד"י שצריך ג"כ לסוד בסיד דהתם איירי שעדין אין הכותל בנוי ממילא לא הוי מזיק בידים וסגי בהרחקה לבד דאין מחייבים אותו מספק וזהו כוונת הב"י בס' בדק הבית ובכ"מ ומ"ש דליכא כותל בנין צ"ל כותל בנוי ובמחילה מכבוד מוח"ז בב"ח סי"ז חישב על הכ"מ דברים שלא עלו על לבו מעולם וחלילה לחשוב להב"י טועה בגמרא ובסברא בסברא כמו שכתב הב"ח ובגמר' הלא כל הסוגייא ריהטא מכותל בורו שנינו אלא האמת יעשה דרכו שכוונת הב"י בכ"מ וב"ס ב"ה כמו שכתבתי וק"ל נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה נז אהו' ידידי אין אתי לחדש דבר רק באתי לגלות את אזניו שג"י הצהירים תחילתן וסופן ד"ת האירו אל מול עבר פני וקבלתם בשמחה וחביבים עלי דברי דודים והנה מה דבדק לן מר בג' דברי' לחוות לו דעתי הקלושה. לא ידעתי מה אדון בו למה דלק אחרי הלא כל רז לא אניס ליה והכל גלוי וידוע לפניו כשלחן ערוך מ"מ אמרתי לעשות רצונו רצון יראיו ואשיב לו מפני הכבוד כאשר הורוני מן השמים אמנם באשר שטרידנא טובא להשיב לשואלי דבר אשר קדמוהו למר מלבד שארי טרדות אשר מקיפים אותי ע"כ אינני אוכל להאריך בפלפולא ולהראות פנים לכל צד ואופן כמראה האופן כדרכי להשיב לשואלי מלא דבר. רק אבוא בקצרה ומה גם אין הנושאי' של שאלות סובלים פלפולא רבא כ"כ והנה במה דסיים מר אפתח ואומר מה שנסתפק מכ"ת בני הכנסת שמתענין בה"ב שאחר פסח וסוכות ואין ביניהם רק ו' או ז' שמתענין אם יש להם רשות לומר סליחות תוך י"ח ולקרות ויחל ומכ"ת כותב שתפילת ענינו פשיטא ליה למר שאין קובעין ברכה לעצמן תשובה אני אומר כיון דפשיטא ליה למר שאינם יכולים לומר ענינו בין גואל לרופא והדין עמו כמבואר בטור סי' תקס"ו א"כ גם איבעיה זו לענין ויחל נפשטה שאין לאומרו כי דיניהם שוה כמבואר בב"י בסי' הנ"ל ולכאורה משמע שם בב"י שיש יותר סברא שלא לומר ויחל מלקבוע ברכות ענינו בין גואל לרופא שהרי הב"י מתחבט להביא ראיות שכשם שיכולים לקבוע ברכה לעצמן (בב"ה לדעת הרא"ש) כן יכולין לקרות ויחל משמע שיש מקום לומר שיקבעו ברכה לעצמן ולא לקרות ויחל. אבל עכ"פ לא גרע קריאת ויחל מקביעת ברכה ע"ש וק"ל ולא מיבעי' שאינם יכולין לקרות ויחל במנחה כיון שבלא התענית אין קורין בתורה כלל אלא אפי' בשחרית שבלא התענית נמי קורי' בתורה ה"א שיש לקרות ויחל במקום פרשת דיומא מ"מ נלע"ד שאין לשנו' כי תקנתא דרבנן לקרות בפ' דההיא שבוע לכך אין לשנו' במתענין פחות מעשרה ואפי' בעשרה שמתענין יש אומרים שאין לשנות כי תדיר קודם אע"פ שאין אנו נוהגין כן מ"מ בפחות מעשרה אין לשנות כלל. ולענין שמסתפק מר אם יכולים לומר סליחות תוך י"ח נלע"ד אם יאמרו לא הפסידו. פשיטא לפ"ד ר"י שהביא הטור שמפרש מ"ש ריב"ל שיכול לומר אחר תפלתו כו' לא בא למעט בסוף כל ברכה וברכה אם התחיל מעין הברכה אלא שלאחר התפלה יכול להתחיל ולומר היאך שירצה כו' משא"כ תוך התפילה צריך שיתחיל מעין הברכה ואז א' ציבור וא' יחיד יוכל להאריך בדברי ריצוי ותחנונים כפי רצונו ע"ש פשיטא שיכול לומר סליחות בסלח לנו אלא אפי' לפ"ד התוס' דס"ל שאין היחיד יוכל להאריך כי אם צבור דוקא (ועיין בב"י) מ"מ בנ"ד יכולי' לומר סליחות כיון דאיכא עשרה אע"פ שאין מתענין כולם כי סליחות אינו כרוך בתענית ואינו תלוי בו כלל. אמנם במקצת מקומות אומרים סליחה זו המתחלת תענית צבור נלע"ד שאין לאומרה אם אין בב"ה עשרה שמתענין (וכן אני מהסס שבמקצת מקומות אומרי' סליחה זו בימי הסליחות אע"פ שאין בהם תענית ציבור) וע"ד השאלה שני' שהיה בחביו' א' לערך שלשים מדות יין כשר והי' חסר לערך ח' מדות ומילא אותו ביין א' לא' בכל פעם לערך חצי מדה ע"י משפך וחד מצורבא רבנן דימה אותו לצרצור דראשון ראשון בטל עכ"ל אומר אני לההוא צורבא מרבנן אל ילך בני עמו אף אם הדין עמו שדומה לצרצור קטן כיון שהקנה שהיין זב ממנו הוא צר מ"מ כיון שאין בהיתר אפי' חמישי' לבטל האיסור אמרינן חוזר וניעור וכמ"ש מהר"מאי בסי' קל"ד שכן עיק' שאמרינן האיסור חוזר וניעור והקשה דברי הש"ע שסותרים זה את זה. איברא שלא נעלם מעיני מ"ש מ"ו חמי זקני בב"ח והט"ז ליישב דברי הש"ע שלא יהיו סותרים זא"ז מ"מ לענין דינא נראה שאמרינן חוזר וניעור שכן הסכמת רוב הפוסקים וכ"כ הש"ך וכן אני מורה ובא לעיקר דינא ומה גם להתיר תערובו' כל כך שהוא מלתא דתמיה' בעיני המוני' שאינם בני תורה ואתי לזלזולא באיסור יין כי בלאו הכי כמעט נעשה להם כהיתר וע"ד השאלה הראשונ' בענין יהודי א' שלח חביו' עם יין בספינ' ליהודי אחר למרחקים ובאמצע הדרך מוכרחי' הספנים לפרוק משאם ולשום אותם בספינ' אחרת ששייך לאותו המקום ובאותו המקום לא דרים בני ברית בכן כתב היהודי השולח היין לסוחר א' נכרי מכירו שהוא נושא ונותן עמו שיטפל עם החבית היין וישלחהו ליד יהודי האחר והנכרי ההוא כתב להיהודי שנשתלח לו היין וז"ל ידוע תדע שקבלתי חביו' יין ששייך לך וכשהגיע לשפת הנהר הי' מטפטף כמעט ד' רביעי' והייתי רוצה לערות אותו לחבית אחרת רק ידעתי מנהגכם שאז היה נסך ע"כ הייתי מוכרח לתקן אותו עם נעורת של פשתן ולהדקו גם לחתום המקומות בחות' שלי כאשר נראה באמ' בעין כשקיבל היהודי היין זה תורף המעשה שהי' ומכ"ת ביאר ספיקתו וז"ל מאחר שהיין היה ברשות הנכרי לעשות בו כרצונו כאשר בא במכתב שכתב שהיה רוצה ליקח חבית חדשה רק שהיה מתירא כו' עכ"ל שותא דמר לא ידענא אדרבא ממקו' שבאת משם ראי' שלא נמסר היין ביד הנכרי לעשות עמו כרצונו ולעבור נימוסי ישראל רק נמסר לו לפרקו מספינה זו ולהטעינו לספינה אחרת והוה כמו שמסר לו שמיר' המפתח. ומ"ש עוד מכ"ת וז"ל גם החותמות היו מקולקלי' ואין אנו יכולים לתלות בשום דבר כי החותם של נכרי מוכיח שהוא חותמו והנכרי אינו נאמן לא לאיסור ולהיתר רק כל מה שהוא אומר הוא למצוא חן בעיניו עכ"ל גם דבריו אלו אינני אוכל להולמם למה אין לנו לתלות שע"י פריקה וטעינ' וגלגול נתקלקלו החותמות דשכיח טובא ואח"כ