עבודת הגרשוני סו

כוונת הגמרא להורות דלית הלכתא כרבא אלא להורות בא שרבא לא קאי אמילתא דר' אמי אלא מילתא באפיה נפשיה קאמר דאלו קאי אמילתא דר' אמי היה מקום לטעות ולומר שרבא לא אמר נושא אדם וכו' אלא היכא דלא קיים פריה ורביה ואע"פ כן לא שרי אלא היכא דאפשר למיקם בסיפוקייהו (ואין סברא כלל שאם לא קיים פ"ו מחויב לישא אשה אע"פ דלא אפשר למיקם בסיפוקייהו כי וחי בהם כתיב ולא שימות הוא ואשתו ברעב וק"ל) אבל במקום שכבר קיים פ"ו מודה רבא לר"א שאמר שגם בזה יוציא ויתן כתובה אבל השתא דנקט תלמודא בלישנא רבא אמר משמע שרבא מלתא באפיה נפשיה קאמר ואפי' במקום שקיים כבר פ"ו נושא כמה נשים כו' ולא קאי אמילתא דר' אמי דוקא (וזה נלע"ד טעם של הפוסקים שפסקו סתם הלכתא כרבא ומיאנו לפרש דברי רבא כמו שפירש הר"ן ומהר"של בתשובה סימן י"ד שרבא לא קאמר אלא היכא שלא קיים פ"ו וק"ל) כללא דמילתא שברור ופשוט הוא שלפי דינא דגמרא נושא אדם כמה נשים כשאפשר למיקם בסיפוקייהו אמנם הקוטב שהשאלה סובבת עליו הוא זה אם כמר אייזק הנ"ל אסור לישא אשה אחרת. משום ארי' דאיסורא של חרם רבינו גרשום מאור הגולה דרביע עלינו אף במקום דיחוי מצוה או אם נאמר שר"ג לא גזר כי אם שלא במקום מצוה אבל במקום דיחוי מצוה לא גזר והנה ידוע שדבר זה מן כת של קודמים הוא כמו שהבי' מהרר"מאי בהגה' בסימן א' שני הדעות ועל דא אנו מדיינים והנה מהר"של פסק בתשובה סימן ס"ה שגזר אף במקום מצוה ולעד"נ שגם רמ"א חוכך בזה להחמיר כי כתב וז"ל אמנם יש חולקים וס"ל דחרם ר"ג נוהג אף במקום מצוה כו' משא"כ דרכו לכתוב אמנם רק ויש חולקים וא"כ פסקו של מהרש"ל ורמ"א אשר הם העמודים אשר נשען עליהם כל הוראותינו מי יקל ראשו נגדם בלי ראיה ברורה אף גם נמצא תשובת אחרונים שהקילו אפשר שלא ראו ולא ידעו תשובת הגאון מהרש"ל ואלו ידעו אותה לא חלקו עליו ואף גם אם לא יהיה אלא מחלוקת ולא נפסקא הלכתא אי גזר אף במקום מצוה אם לא ה"ל ספיקא דאוריית' ולחומרא וספק חרם אסור נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה נד אהו' ידידי ג"י הצהירים תחילתן ד"ת והחתימ' מעין הפתיחה האירה אל מול עבר פני ונתמלא ביתי אור יקר הולך וחביבי' עלי דברי דודים והנה מה אומר ומה אדבר להשיב על שאלותיו שאלת חכם הלא תשובתו הרמה בצדה שם שם משפט צדק וכל יקר ראו עיניו עיני פקיחי וכל רז לא אניס ליה ולא הניח מקום להתגדר בו אע"פ כן כדי לעשות רצונו רצון יראיו אשיב למכ"ת שיפה כיון להלכה ולמעשה בענין ההוא צ"מ שיצא מכשלה תחת ידו ששחט ד' עגלים ובדקן ובדקן והכשירן ובעגל שבדק ראשון נמצא אחריו סירכ' ע"י בודק אחר וכאש' הראה לו הסירכ' הודה ולא בוש ואמר שגגה היא בידי שלא הרגשתי בסירכא ע"כ לשון השאלה תשובה אין להטריף העגלים אחרים אע"פ שבדקן לאחר שאיתרע חזקתיה וראיותיו דמר מתשובת הש"י ושארי תשובת הם חזקים כראי מוצק ואינם צריכים חיזוק אע"פ כן אמרתי לתקוע יתדות בדברי קדשו לפי שראיתי בתשובת מו"ח נקראים צמח צדק סי' ע"ג דברי' שמתוכויש מקו' לטעו' ולומר שיש להטריף גם שאר העגלי וז"ל אע"פ שאין מעבירין אותו אלא כשהו'מזיד אבל לא כשהו' שוגג אלא שהרשב"א כ' שאינו יכול להתנצל ולומר שוגג הייתי שא"כ לעול' יאמר כן כו' והיינו דוק' היכא דליכא הוכחה שהוא שוגג אבל היכא דאיכא הוכחה שהוא שוגג לא מיפסל וב"נד איכא הוכחה שהיה שוגג דאי היה מזיד לא היה מניח הסירכא כמות שהיא כו' ושוגג לא מפסיל הא לאו מילתא אעג"ב דלא הוה מזיד מ"מ מקרי פושע שפשע ולא בדק שפיר למצוא הסירכות ואינו מדקדק בין איסור להיתר או שאינו בקי ביד לחפוש כו' ולא מקרי שוגג אלא היכא דנתחלפה או נתערבה לו טריפה בכשירה בשוגג או שסבר שכבר בדק ונמצא כשר ונמצא שעדין לא בדקו וכיוצא בזה ובענין זה לא שגג בתלמודו ולא בפעולתו כו' אבל בנ"ד שנמצא ששגג בבדיקתו ולא בדק שפיר כו' מ"מ כיון שלא בדק שפיר מקרי פושע דאינו מדקדק בין איסר להיתר כו' וכה"ג כתב הרשב"א בתשובה הביאו הב"י בד"ה כתב הרי"בש כו' ע"ש אם יש הס' בידו דמר והנה משמע לכאורה שבנ"ד איכא נמי למיחש שלא בדק שפיר גם בשאר עגלים שבדק לאחר מכאן איברא שמ"ח כתב בסוף דבריו ודאי במי ששחט ובדק לאחרים אפשר לומר דאין חוטא ולא לו ואוקמינן אחזקתיה דבדק שפיר ולא אסרינן הכלים למפרע אבל זה ששחט ובדק לעצמו יש לאסור הכלים למפרע דדיינינן ליה כפשיעה עכ"ל הרי שחילק בין בדק לעצמו ובין בדק לאחרים נלע"ד היינו דוקא לענין זה דלא אסרינן הכלים למפרע אבל לענין זה להכשיר מה שבדק לאחר שאיתרע חזקתיה לא מחלקינן כי באמת סברא קלושה לחלק בכך לענין שוגג נ"ל גרשון אשכנזי שאלה נה ע"ד השאלה ששאל מכ"ת מאתי לחוות דעי מרחוק בענין גט שנשתלח ממקום רחוק ונשתנה בו שם אבי המתגרשת שהיא בת ראובן וכתבו בגט בת שמעון וגופא דעובדא הכי הוה אשה אחת נישאת לאיש זה לערך חמש שנים ותכף אחר הנישואין פנה הבעל הבליעל עורף ולבשתו רוח אחרת והלך לו למדינת הים ממדינה זו למדינה אחרת ולקח שם אשה על אשתו הראשונה ובגד באשת נעוריו והנה זימן ה' לפונדק א' את הבעל הבליעל הנ"ל עם איש א' ישר וכשר ממדינה זו אשר הכיר אותו שהוא בעל האשה העלובה הגלמוד' הנ"ל והוכיח אותו על פניו תוכחת מגולה מה ראה על ככה לעגן בת ישראל אם איננו חפץ בה ישלח לה גט פטורין כדת משה וישראל וברוב השתדלו' שלח גט ע"י שליח כדת משה וישראל רק שלא היה יודע הבעל ול' אחר זולתו שם אבי המתגרשת רק איש א' נמצא שם שהיה מכיר ג"כ את האשה הנ"ל ואמר ששם אביה היה יצחק ובאמת שם אביה היה נתן ובנדון הזה יש קצת חשש עיגון באשר שהבליעל הנ"ל מוכתב באסטרטי של מלך לבעל מלחמה (והשליח אמר שתכף אחר הגט חזר אל מערכת המלחמה) וקשה הדבר מאד מאד להשיג גט אחר תשובה הנה אהו' ידידי קשה עלי הדבר במאד מאד להכניס ראשי ורובי להתעסק בגיטין דחמירא טובא וקשה לעולם יותר מדור המבול וביותר בדבר שמחלוקת ישנה היא בין הפוסקים קמאי ובתראי אמנם להפיק רצון מכ"ת אמרתי לבטל רצוני להלכה ולא למעש' אם לא שיסכימו שלש' גדולי בעלי הורא' וחד מינהו מורי חמי הגאון נר"ו לגרש בגט הנ"ל אז אעשה סניף לגדולים תחילת כל דבר צריכי' אנו לחקור אם לא נכתב שם אבי המגרש או המתגרשת כלל אם הגט כשר אם לאו בדיעבד והנה נראה לע"ד שהדבר פשוט אם לא נכתב כלל הגט כשר בדיעבד וכן איתא בהדיא בתשובת הרש"בא סימן י' וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סי' כ"ה ולעד"נ שאין בו מחלוקת כלל ודלא כדברי רמ"י שכתב בזה י"א שהוא פסול ואפשר שכיון אל מה שכתב הב"י שמשמעות הוא בדברי הת"ה שאם לא הזכיר שם אבי הבעל פסול ולע"ד נראה שכל דברי הת"ה וויכוחו אינו אלא אם לכתחילה צריך לכתוב שם אבי המגרש או אבי המתגרשת אבל בדיעבד ליכא מאן דפליג דהגט כשר הוא והכי מוכח שם שכשר לכתחלה לכתוב שמו בלא שם אביו וכן היו נקיי' הדעת וכו' וגדולה מזו כתוב במרדכי ריש פ' כל הגט וז"ל כתב רבינו יואל הלוי (והכי מוכח מההוא אנא אנדרלאי אבל במרדכי משמע שגרסתו אנא דוד כו' עיין פ' השולח) אי לאו דמסתפינא מחבריא ה"א אפי' לא הזכיר שם האיש והאשה בגט כשר רק שיהא כתוב כהלכתא לר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי וק"ל כוותיה דכיון דקיימא עדים קמן ואמרי נמסר לזו שהגט בידה מיד בעלה מה לנו להזכיר שמותם וראיה כו' עכ"ל ע"ש כי האריך להביא ראיות הן אמת שחולקי' עליו התוספת פ"ב דגיטן (דף כ' ע"א ד"ה הא בעי) והגהת אשר"י וס"ל שהגט פסול מ"מ אם נכתב שמו ושמה רק שלא נכתב שם אביהם משמע שליכא מאן דפליג וכיון שזכינו שכן הדין אם לא נכת' שם אבי הבעל כלל כשר א"כ באנו למחלוקת בשינה שם מקום לידה אם הוא כשר אם לאו כמ"ש המרדכי פ' השולח ולפי דעת שס"ל אם שינה שם הלידה כשר כיון שאינו צריך לכתבו ה"ה בנ"ד כשר כיון שאינו צריך לכתוב שם אביה ולדעת שפוסל במקום הלידה ה"ה בנ"ד וכמו שכתוב בפסקי מהרר"אי שחכם א' דימה שני דינין אלו להדדי. איברא שלא נעלם מעיני מ"ש בפסקי מהרר"אי וגם מה שכתב הב"י לחלק בין נ"ד לשינה מקום הלידה מכל מקום נלע"ד שלכאורה משמע דנהיגן להכשיר בדיעבד במקום עיגון כי איתא בתוס' בפ' הזורק וז"ל אמר ר"י דוקא עיר שדרין בה אבל עיר שנולד בה אפי' שינה כשר כו' ותדע כי כמה פעמים כותבים הלידה ע"פ הבעל או האשה ואם שינה פסול לא היה נכון לכתבו אלא על פי עדים כו' עכ"ל והנה אנן נמי נהיגן לכתו' שם אבי המגרש או אבי המתגרשת ע"פ עצמם כמ"ש רמ"א בהג"ה סי' ק"כ ס"ג ואם איתא שהשינה פסול בה לא היה נכון לכתבו ע"פ עצמם אלא ודאי אף אם שינה בשם אבי המגרש או המתגרשת אין קפידא בדיעבד והוא מה שרצינו ועדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר לעולם אם שינה בשם אבי המגרש הגט פסול ומה שאנו נוהגים לכתבו ע"פ עצמם היינו משום דהוה מילתא דעבידא לאגלויי שם אביו מה הוא ודמיא ממש להא דאמרינן בהחולץ ואישתמודעינהו דאחוה דמותנא מאבא ניהו כו' ע"ש ומסקינן הילכתא גילוי מלתא בעלמא היא ואפי' קרוב ואפי' אשה אמנם ז"א כי מ"מ לא הוה לן למסמך אפומה דנפשה אע"פ שהוא מילתא דעבידא לאגלויי כמ"ש שם גבי אישמודעינהו דאחוה כו' שצריכים עכ"פ ע"א או אשה אבל ע"פ עצמו לא והשתא לפי מה שחלקו התוספת וכתבו וז"ל ועוד דאישתמודעינהו צריכין להעיד כדי שלא תתעגן אבל כאן מה לנו לתקן לכתו' מקו' הליד' בחנ' כיון שיכו' לבוא לידי פסו' כו' ע"ש ה"נ בנ"ד ל"ש ודו"ק והנה מצאתי כתוב בתשובת מהררי"ו בסדר הגט שהרגיש בזה ואזל לשיטתיה דס"ל שאם לא כתב אבי המגרש שהוא פסול וא"כ לא הוה לנו לכתוב שם אביו ע"פ עצמו וכתב וז"ל ורפיא דכי דייקת לשון התוספת משמע דאי עביד לאגלויי ל"ק מידי הא דכותבין ע"פ עצמו עכ"ל ולעד"נ הדבר דחוק ורחוק שנאמין לו ע"פ עצמו ובהדיא אמרינן בגמרא אפי' קרוב וכו' ואלו ע"פ עצמו לא קאמר משמע שאע"פ גבי מילתא דעבידא לאגלויי אינו נאמן ע"פ עצמו ודו"ק ועיין ברי"בש ועיין בפירוש סדר