עבודת הגרשוני סה

מ"ש הסמ"ע בסימן נ"ז בח"מ ס"ק נ"ז גם זה בדרך אפשר ובאשר שאין זה שייך לנ"ד נניח מזה ממילא אזדא לה הטענ' הראשונ' וחלף לה כענן בוקר. ע"ד הטענה השניה שטוען בן שמעון שמא אמו פרעה לראובן קודם מותה הא ודאי לאו מילתא היא מאחר שהיתה לפני הב"ד וטענה שאיננה מחויבת לשלם כלום באשר כל הנכסים אינם מספיקים לכתובתה והב"ד לא אמרו לה צא תן לו או חייב אתה ליתן לו אנן סהדי שלא פרעה לראובן כלום ואפי' היתה בחיים וטוענת שפרעה ויש לה מגו אינה נאמנת (ועיין בש"ע ח"מ סימן ע"ב סי"ח בהג"ה) מכ"ש בנ"ד שאיננ' לפנינו ואין כאן מגו שאין אנו חוששין כלל שמא פרעה ופשוט הוא אמנם מצד הטענה השלישי' שטען שמא פרע אביו שמעון לראובן קודם שהלך למדינ' הים או שלח לו ע"י אחר לאחר שהלך למה"י ולא חשש להניח בידו הפס"ד נראה לכאור' לזכותו באשר שהמחלוקת ישנה היא בין הפוסקי' קדמאי ובתראי אם אדם נאמן לומר פרעתי נגד פסק דין א"כ יש לומר המוציא מחבירו ע"ה באשר ספיקא דדינא היא מ"מ לעד"נ אם כדברי השואל כן הוא בבירו' שראובן תבע משמעון המנה כמה פעמים ושמעון אטם אזנו כפתן חרש ופשט לו את הרגל ואף גם זאת שמתו' כתב גיזו' שכת' בנו של שמעון לראובן כאשר בא בשאלה נראה שבאותו פעם עדיין לא שילם שמעון לראובן כלום נראה לע"ד שבנו של שמעון מחויב לשלם המנה מנכסי אביו לאחר שישבע ראובן כנ"ל וטעמא דידי הוא כי האחרון שבאחרונים ה"ה בעל שפתי כהן אסף וקיבץ כל הפוסקים ראשונים ואחרונים והכריע שאין אדם נאמן לומר פרעתי נגד פס"ד (בח"מ סימן ל"ט ס"ק כ"ו ובסימן פ"ט ס"ק ל"ב) וכדאי הוא לסמוך עליו בנ"ד שנראין הדברים שלא שילם שמעון כלום כמו שבא בשאלה אומדנות כנ"ל ומה גם שאין כאן טוען ודאי שפרע שמעון כללא דמילתא אם יש בירור על מה שבא בשאלה ששמעון נתן כתף סוררת לשלם אזי מחויב בנו לשלם המנה מנכסי אביו אמנם אם אין בירור שראובן תבע מעותיו משמעון כמה פעמים אזי אנו אומרים מדשתק כולי האי ולא תבעו סברא הוא שפרעו כמבואר בש"ע ח"מ סימן ל"ט סעיף יוד. כן נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה נב נדרשתי לאשר שאלוני חכם א' לחוות דעי מרחוק שאלה א' נחלקת לד' חלקים וזה יצא ראשונה אלמנה אחת במדינת ריינוס שיש לה כתובה כנהוג חמשין ליטרין כו' ואין לה שטר תוספת כתובה כמו שרגילין לכתוב לבתולה רק יש לה תנאים בשעת החופה וכתב בהם וז"ל מחמת עידור ח"ו אם יעדר הוא בשנה ראשונה כו' ואם יעדר בשנה שניה ומשם עד עולם כו' תקחי כתובתה ותוספת משלם ככל כתובת אלמנ' עכ"ל ונפל הפרש בין האלמנ' והיורשין שהאלמנ' רוצה לגבות שני מאות ר"ט ובאה על היורשי' משני צדדים א' שבמדינת ריינוס סתם כתובת אלמנה היא שני מאות ר"ט ב' שאמרה שהתניתה בפירוש עם בעלה שתהיה כתובתה שני מאות ר"ט והיורשי' עונים ואומרים שאין לה כי אם סך מאה זהו' שהכניסה לו ועוד נוסף עליהן סך מה שמגיע לאלמנה בכתובה ע"פ הדין ורוצים לפרש כן לשון הת"א זהו הוא תמצית טענותיהם בחלוק זה: תשובה נראה לע"ד שאם כדברי האלמנה כן הוא שבמקום שכנסה הבעל המנהג פשוט להגבו' לאלמנה שני מאות ר"ט צריכ' היורשי' ליתן לה ב' מאות ר"ט ומה שרוצים היורשים לפרש לשון הת"א בדרך רחוקה לגרע כח האלמנ' אין בהם דברי ממש אמנם אם מגבי' לאלמנה במקום ההו' פחות משני מאות ר"ט מן הסתם אזי גם להאלמנה הנ"ל אין לה כי אם הסך שיש לאלמנה אחרת ובאותה הסך נכלל החמשין ליטרין דחזי לה גם מה שהכניסה לו ומה שהוסי' לה. ומה שטוענת האלמנה שהתנית' עם בעלה בפירוש שתהיה כתובתה שני מאות ר"ט לא מפיה אנו חיין אם לא שתביא ראי' לדבריה שני עדים כשרים או אם היא מוחזקת ויש לה מגו וע"ד מה שטוענת האלמנה שיתנו האחים לה בטחון מהיכן שתגבה לבתה מזונות ופרנסה עד שתגדיל גם נדוניא לפי דעתו של אביה ז"ל כו' נלע"ד שיש לחלק עם הנכסים מרובין שמספיקין כדי שיוכלו להתפרנס מהן הבנים והבת עד שתבגרה אזי אין האחים מחויבים לעשות בטחון להבת רק יתפרנסו ביחד הבנים והבת אם לא שהב"ד רואין שהבנים מכלין הממון ואין עוסקין בישובו של עולם אזי מחויבים הב"ד להשגיח בתיקון הבת להפריש לה חלקה ואם הנכסים מועטין שאינם מספיקין להתפרנס מהן הבנים והבת עד שתבגרה אזי מוציאין מהן מזונות להבת עד שתיבגר' ולענין נדוניא ג"כ אין האחים מחויבים ליתן עד שתינשא אע"פ שמאמדין דעת האב או מחשבין מה הוא העישו' מיד אחר מיתת האב מ"מ אין האחים מחויבי' להוציא ממון מתחת ידם עד שתינשא אמנם אם יש לחוש שהאחים יכלו הממון חייבים הב"ד להשגיח שיהיה הבת בטוח. וע"ד מה שמחולקים בעיקר סך הנדוניא אם ליתן לה עישור נכסי או אם אמדינן דעת האב ליתן לה יותר נלע"ד שהבנים זכרי' יתנו להבת בשעת הנישואין סך חמישי' ר"ט והוא ע"פ אומד דעת האב ולפי הנכסים שהניח אחריו שמצד הדין אין ליתן לה ע"י אומד דעת האב יותר מן העישור כיון דהוה פלוגת' דרבוותא אין מוציאין ממון מן האחים רק מצד המנהג נהגו האפטרופסי' והב"ד ליתן לה יותר מעישור כמ"ש האחרונים א"כ בנ"ד אין לאמד עכ"פ דעת האב יותר וליתן לה ג"כ מאה ר"ט כמו שנתן ע"פ צוואתו לבת אחת כיון שכל הירושה שירשו היורשין אינו מגיע לסך יותר מן מאה ר"ט (כן כתב הב"ח) ולכאורה היה נראה הטעם שיתנו לה האחים סך חמישים ר"ט כיון שכשנתן להבת ע"פ צוואתו מאה ר"ט היה יכולת שלו שני מאות ר"ט דהיינו חצי מן מה שיש לו באות' פעם נתן הה"נ יש ליתן להבת הזו החצי מן מה שנשאר לו היינו חמישים ר"ט וכיוצא בזה כתוב מהרי"ק בשורש ע"ח שיש לאמד בערך זה אבל באשר שאינני יודע ומכיר את האיש ומה שיחו אם היה וותרן או עצרן אינני מחליט ערך זה רק יראה לעשות פשר דבר בין חמשים ר"ט לעשרים ר"ט כי עשרים ר"ט מגיע לה עכ"פ שהוא עישור נכסים מן ר' ר"ט וע"ד שהאחים רוצים לפרנס את הבת אצל אחותם מן האב והאם. (והיא אחות הבת מן האב ולא מן האם) והאם טוענת שהבת צריכה לאמה מכמה טעמים גם אחותה שונאו' אותה נלע"ד שהדין עם האם שהלכה פסוקה שהבת אצל אמה לעולם אע"פ שפשטא הגמרא הוא שתהא ניזונת משלחן אמה ובנ"ד משמע שאין האם רוצה לזונה על שלחנה רק שתהא על שלחן אחר וטוענת שתהא במקום שהיא דרה כדי שתוכל להשגיח עליה מ"מ הדין עם האם כי זיל בתר טעמא כל הנ"ל נלע"ד לדינא וטעמי ונימוקי עמי עפ"י פוסקי' קמאי ובתראי רק באשר שהחכם השואל ביקש ממני לחוות לו דעת בקצרה בלא טעם וראיות עשיתי כאשר ציווני ואלקי הצבאות יצילני משגיאות נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה נג נדרשתי לאשר שאלוני בענין מעשה שהיה כך היה איש א' מתושבי ק"ק ניקלשפורג שמו נודע יצחק אייז' בן הר"ר תנחום נשבה אשתו עם ילד קטן אצל הקדרים וישמעלים ברעש מלחמה במדינת מעררין בשנת תכ"ד לפ"ק תוך שארי שבויים ושבויות אשר גרבו כמה נפשות מישראל אנשים וטף ונשים עד מדהבה והנה בחמלת ה' נפדו רובו דמינכר מן השבויים הנ"ל וחזרו למדינתם וכמר יצחק הנ"ל שאל וחקר ודרש היטב אחר אשתו והילד הקטן שאיננו אצל השבויים שחזרו למדינתם וכולם כא' ענו ואמרו שיש להם ידיע' מתחלה אבל לבסוף אינם יודעים מה היה להאשה והילד הנ"ל ובאשר שלא השיג שום ידיעה ע"פ החקירה גם לא ע"י כמה דיו שנשפכו ונכתבו כתבים מהכא להתם למדינת תוגרמא אמר יעבור עלי מה ארוצה וישנס את מתניו ושם נפשו בכפו וילך יצחק לשו"ח בשד"ה לבן (שקורין בילגראד) אולי יוכל להשיג שם איזה ידיעה אמיתת וגם שם לא עשה מאומה ולא השיג ולא אפיק אלא כמה דאסיק כו' ולריק יגע והנה בחזרתו מממדינת תוגרמה זה כמו שנה וחצי לערך זעקתו בא אלי קרי במר נפשו אוי לו על אשתו. ומרובה בושתו ועדין לא יצא ידי חובתו ע"כ שיחר פני וביקש ממני לחוות לו דעתי הקלוש' אם יש תרופה ומזור למכתו אנושה שישא אשה אחרת לקיים מה שנאמ' פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ובאשר שמיראה הוראה אני ומה גם שעלה על לב באשר שעדין לא ארכו לו הימים כל כך שהוא יושב אטליז אולי יש עוד תקו'שיוודע הדבר איה איפה היא רועה ע"כ הוצאתיו בנייר חלק ודחיתיו שילך בקהלתו אצל המורה צדק כי לו משפט הגאול' והתמור' והנה כעת חזר ובא אלי כמר יצחק ויעתר שפך תפלה כעתר בעשר לשונות לגלות צפונות. מה משפט החרם והתקנות. ועל רוב בקשתו ונעתרות נשיקות. נכמרו רחמי עליו ולא יכולתי עוד לומר נואש לדבריו ע"כ אמרתי לחוות דעתי הקלושה להלכה ולמעשה בעזרת רצון יראיו יעשה והוא יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות תשובה הנה להאריך בפלפולא להוכיח שלפי דינא דגמר' יוכל אדם לישא כמה נשים הוא דבר שפתיים אך למותר באשר שכבר פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור וכל המחברים הלכתא כרבא שהוא בתרא דאמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר ליה למיקם בסיפוקייהו ולא נעלם מעיני מ"ש מהר"י מינ"ץ בתשובה ס"י וז"ל ולכאורה נראה דס' התרומה ס"ל דהלכתא כר' אמי ולא כרבא שהרי לא הביא אלא דברי ר' אמי ולא דברי רבא וכו' וכי תימא מאיזה סברא פליג על ר"י אלפס דפסק כרבא והא רבא בתראה הוא והלכתא כבתראה וי"ל מלשון הגמרא דקאמר בפ' הב"עי על דברי ר' אמי רבא אמר ולא קאמר ורבא אמר שהיה משמע שהגמרא הביאה רבא כחולק ואז שייך לומר דרבא פליג עליה והלכה כבתראה משא"כ שאמר רבא אמר וק"ל עכ"ל א"כ הרי לפנינו דס' התרומה פסק כר' אמי מ"מ באשר שבעל התרומה הוא יחידאה בדבר הזה ולא מצאתי לו חבר בטלה דעתו אצל כל הפוסקים הנ"ל שפסקו כרבא ולא כר' אמי מלבד שאין הדבר מוכרח כ"כ שבעל התרומ' פוס' כר"א כי דקדוקו של מהרי"מ הוא דק מאד למעיין שם ולכן כתב ולכאורה וק"ל). והנה ע"ד הדקדוק שדקדק מלשון הגמרא דקאמר רבא אמר ולא קאמר ורבא אמר כו' נלע"ד שהוא דקדוק נכון אבל אין