עבודת הגרשוני סד

התרומות בעצמו ובכבודו העתיק לשון הרי"ף בשער נ"ח וז"ל וכתב הרי"ף דה"ל בעיין לא אפשיטא הלכך מלוה ע"פ היא ולא גבה מיניה דבעל כלום דאיהו אפסיד אנפשיה דלא אבעי ליה לאזופי זוזי בלא שטרא עכ"ל ע"כ נלע"ד מ"ש בעה"ת ואסיקנא כו' ר"ל כיון דהוה איבעיה דלא איפשטה ה"ל כאילו מסקינן שבספק לא מפקינן ממונא ועיין בש"ך סימן קי"ב ס"ה סק"י ובגדולי תרומה מ"ש בזה: וע"ד מה שהקשה מר אבעה"ת שכתב דבעל לוקח הוי מהא דאמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כו' תמהני למה הקשה מר אדברי בעל התרומות שכתב בעל לוקח מהא דאביי אמאי לא הקשה דברי אביי עצמו אהדדי הלא אביי אמר שם נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום כו' והא התם הוה פסידא לאחריך. אבל באמת ל"ק מידי דהא תירץ רב אשי התם כשאמר לה כשהיא פנויה והכא כשאמר לה כשהוא נשואה כו' ואפשר לזה כיון מר במה שכתב אף שיש לצדד בענין זה לפי סברת התוספת: וע"ד מה שכתב מר והקשה הא דאמרינן בפ' האורג על המשנה דכל המקלקלין פטורין ורמינהו כו' ל"ק הא ר"י דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי' הא ר"ש דאמר מלאכה שצל"ג פטור עלי' כו' ומסיק הא נמי מתקן הו' דעביד נחת רוח ליצרו כו' מהא דאמרינן בפ"ק דכתובות איבעי' להו מהו לבעול בתולה בתחלה בשב' כו' עד אם תמצא לומר הלכה כר' יהודא מקלקל הוא אצל הפתח כו' משמע דאי מקלקל הוא אפילו לר' יהודא שרי הלא גם מתקן הו' שעוש' נחת רוח ליצרו וקשה ר"י אר"י כו' ע"כ גברא קחזינא וקושיא קחזינ' ברם אמינ' ליישב' בכמה אנפי לפי פירוש הסוגי' אליבי' דהרמ"בם ולפי שיטת ר"שי והאחרונים יעיין מר בה"ה פ"ח מהל' שבת אמנם באשר שאין הזמן מסכים עמדי אמרתי אנקוט בידי חדא משנלע"ד על פי האמת והוא זה כי בלא"ה קשה קושי' רש"י אליב' דר"ש אמאי שרי הא ה"ל פסיק ריש' כו' אלא עכ"ל דלא הוה פסיק ריש' משו' שיש בקיאין בהטייה ואין דם יוצא ואף אין הפתח נפתח א"כ מה שהוא מקלקל בפתח אין בזה עוש' נחת רוח ליצרו כי אפש' לעשו'נחת רוח ליצרו שלא ע"י קילקול ע"י הטיה משא"כ התם גבי הקורע בחמתו שאין נחת רוח ליצרו כי אם ע"י קילקול וק"ל ומ"ש מר עוד וז"ל וא"כ קשה למה באמת התירו חכמים לבעול לכתחלה בשבת הלא מתקן הוא אצל יצרו עכ"ל לעד"נ ל"ק ול"מ דאנן קי"ל כר"ש לרוב הפוסקים אפי' בשצ"ל ולכ"ע קי"ל כר"ש בדבר שאין מתכוין א"כ א"ש שהתירו חכמי' לבעול לכתחלה בשבת וק"ל וזה מה שנלע"ד להשיב לרום מכ"ת כעת. וה' יצילנו משגיאות ונזכה לכעת שיאמר ליעקב וישראל מה פעל אל: נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה נא למב"י ינצרהו הגואל. ויזכה לראות בבנין בית אריאל לאהו' אדוני מ"ו הגאון הגדול אב"ד ור"מ נ"י פ"ה ע"י כבוד כמהור"ר גרשון נר"ו אהו' אדוני מ"ו הגאון מה אני ומה חיי ומי אנכי לעלו' למעונות אריות להררי נמרים העלו ספרים מתיירא אני שמא ירוצו את גלגלתי אך מפני ההכרח שאתי לא יכולתי להתאפק אעפ"י שהוקשה עלי להתחמ' נגד אור יקרותיו נושא גחלתו ורצפתו לגע' אל פומי רצוף פה אבל בטחתי בצד"ק המלובש ובמעיל הצנוף והטהור שגם בקטנותי הייתי שוקד על דלתותיו ומבארו באר מים חיים שתיתי ולא קבלתי אפילו ככלב המלקק מן הים ואתיתי מרחוק בהשתחווי' כבד ראש ושח עינים לכנס לפני ולפנים לעבוד עבוד' אשר לא כדת ממש כשואל מפני היראה מן הכבוד כי תורה לא גמריתי ילמדינו מורי ורבי הדין מהו כי תורה היא וללמוד אני צריך ראובן תבע לשמעון בב"ד חשוב שח"ל מנה ושמעון השיב שאינו ח"ל והאריכו בטענותיהן מערכה מול מערכה ויצא הדין לאמיתו איך שחייב שמעון לראובן מנה הנ"ל מאחר שתבע מאתו כדת וכדין וכן כתבו הב"ד ההוא הפסק דין לראובן על שמעון שמחויב שמעון לפרוע מנה הנ"ל לזמן פרעון וראובן הנ"ל תבע מנה הנ"ל משמעון כמה פעמים והיה צועק ככרוכיא לאמר תנה לי אותה מנה שאת' ח"ל כמשמעו' הפסק דין שיש בידי עליך. ושמעון לא השגיח כלל בדברי ראובן ולא פרע לו אפילו שוה פרוטה אחת מאותן מנה ונשאר חוב ההוא לעמוד בתקפו ימים ושנים רבים ופסק דין הנ"ל נשאר ביד ראובן ויהי היום הלך שמעון לדרכו ונסע לעבר הים כי שם היה לשמעון ב"ח שהיה ח"ל מנה והגיע זמן חוב ההוא להיפרע לשמעון לאחר ימים נודע הדבר ההוא לראובן שיקבל שמעון מנה מב"ח בעבר לים והיה לראובן פלוני אוהב מע"ל שהיה דר במקום דירת ב"ח של שמעון וכת' ראובן לפלוני אוהבו מע"ל את כל מה שעש' לו שמעון זה ימים רבים וא"א לו להפרע ממנו ועכשיו נודע לו שיקבל שמעון מנה מב"ח מע"ל ואם אמת הדבר אזי בקשתו מאתו שיודיע לו שורש הדבר ויראה בינו ובינו אם אפשר לו להגיע עי"כ לתשלומיו מנה שח"ל זה כמה ימים ושנים רבים כמשמעות הפסק דין שבידו וכשבא אותו הכתב ליד פ' אוהבו של ראובן מע"ל נודע הדבר לשמעון מה שכתב ראובן לאוהבו בשביל חובו הנ"ל והלך שמעון וכתב לבנו שדר ג"כ במדינת ראובן המעשה שאירע לו בכתב זה שכ' ראובן לפ' אוהבו בשביל חובו וכשהגיע כתב לבנו של שמעון כתב בנו של שמעון לראובן בזה הלשון נודע לי ע"י כתב של אבי המעשה שעשי' לו בדבר החוב שלו במדינ' הים לכן בטוח תהיה שאתנקם ממך בכל מה דאפשר לי והנ' הדבר עמד כך ימים ושנים רבים ושמעון לא בא עוד למדינת ראובן רק נשתקע שמה מעבר לים עד היום הזה ולא נודע לשום אדם במדינת ראובן אם שמעון עודנו חי או אם הוא מת שמה מעבר לים עד עתה ועד בכלל וראובן לא נתפרע לו אפי' פרוטה אחת משמעון על מנה הנ"ל שח"ל כמשמעות הפסק דין שיש ביד ראובן והיה צועק ככרוכיא עם אשת שמעון ובנו הנ"ל שישלמו לו מנה כמשמעות הפסק דין כי שמעון הניח אחריו במדינת ראובן נכסים מרובין מטלטלי' וקרקעות שיהי' ביכולתם לפרוע לו מנה הנ"ל עכ"ז לא רצו בנו ואשת שמעון לפרוע לראובן אפי' פרוטה אחת על מנה הנ"ל רק דחוהו בלך ושוב גם לא היה ביכולתו דהיינו ביד ראובן להגיע עמהם לדין ישראל ועמד כן הדבר ימים רבים ויהי היום נזדמן הדבר שבא ראובן עמהם לדין ישראל ותבע מהם את מנה והשיבה לו אשת שמעון שאינה מחייבת לשלם לו לפי שאין כאן אפילו לגבות כתובתה והשיב ראובן השבע לי שבועות אלמנה שאין לך כדי כתובתך וע"פ טענותיהן ההם פסקו הב"ד ההוא לצדדין שיחזרו ויבאו לדין ישראל תוך חודש ימי' והדין יקוב את ההר ובכן איש לדרכו פנו ועמד הדבר כך ימים רבים ולא באה אשת שמעון ובנה הנ"ל עוד לדין ישראל עם ראובן הנ"ל גם לא היה יכולת ביד ראובן לכוף אותם לבא לדין ישראל ובתוך כך מתה ג"כ אשת של שמעון הנ"ל ולא עשתה מעולם השבעת כתובתה לאחר ימים נזדמן הדבר שהגיע ראובן לדין עם בנו של שמעון לאחר מיתת אמו הנ"ל ותבע חובו מנה הנ"ל והשיב בנו של שמעון מאחר שלא ידעתי שיתבע ממני שום תבוע' מתביעת הנ"ל א"א לי להשיב עתה וביקש מהב"ד שיתנו לו זמן למ"ד יום לחפוש בפנקס אביו אולי ימצא בתוכם זכות או תשובה על תביעת ראובן ולעדות כתבו וחתמו הב"ד והנה עמד הדבר כך ימים ושנים רבים עד עתה ועד בכלל וכל הפסקי' עדין נשארו בחזקתן ביד ראובן הנ"ל ולכן הדין עם מי גם השאלה אם יוכל בנו של שמעון לטעון שמא בין כך וכך פרעו אבי או אמי או אם יוכל ראובן להשיב אם יטעון שמא פרעו טענותיך אינו כלום מחמת שאביך עוד היום ספק חי ספק מת והחזקה אין אדם משים עצמו רשע ולהוחזק כפרן כ"כ לתבוע חוב שנפרע על איש שאינו יודע בודאי שהוא מת מדאגה שמא יוחזק כפרן אם הו' יהי' נמצא עוד חי והנ' אק"ו לה' שמ"ו הגאון הגדול יורינו לנו את הדרך ע"צ הקדום שאפשר ואם תעיתי בגמגום לשוני ידין לי מ"ו לכף זכות כי בעצמי שיערתי שלכלל בינה עדין לא באתי וצורתא דשמעתא אליבא דהלכת' עדין לא ידעתי רק לפני הגאון מ"ו בקרקע דנתי לשאול ממנו שאלתי ואם אנא חספא דליתי המעיין הוא מ"ו הגאון הגדול ימצא תותיה מרגניתיה כ"ד הקטן תלמידו הדום רגלו אלחנן בן א"מ יקותיאל זלמן ז"ל: תשובה ברך לקחתי וברך אשיב לשואל כענין ומשיב ה"ה אהו תלמידי ידידי בחור חשוב ונחמד לומד ומלמד כהר"ר אלחנן נר"ו אהו' ידידי אינני אוכל להאריך כי טרידנ טובא שיש לי להשיב לשואלי דבר ממדינ' אחרת שקדמוך ומה גם עת הזמי" הגיע להפיק רצון התלמידי' בלימוד השנון רק באתי לבשר שלום לגלות את אזניך שג"י האירו אל מול עבר פני כיום אתמול כי עבר ותוכם רצוף שאלות חכם והנה מפני טרדות הנ"ל אינני אוכל לאחוז דרכי להשיב לשואלי מלא דבר בפלפולא ולהראות פנים לכל צד כמראה האופן רק אלמוד דרך קצרה מה שנראה לע"ד לדינא והנה ע"ד הפסק דין שביד ראובן על שמעון מסך מנה ושמעון הלך למדינת הים זה ימים רבים של צער ועד היום לא נודע מה היה לו כאשר בא בשאלה בארוכה נ"ל ע"ד שהדין עם ראובן ובנו של שמעון חייב לשלם לראובן מנה מנכסי אביו לאחר שישבע ראובן שלא נפרע כלום על הפס"ד הנ"ל הגם שלכאורה יש לבנו של שמעון לפטור את עצמו בג' טענות א' שהוא רוצה להחזיק הנכסים מכח כתובת אמו ב' שמא נפרע ראובן ע"י אמו. שלישי שמא נפרע מן אביו עצמו אבל במעט עיון יראה המעיין שהחוט המשולש במהרה ינתק. טענ' ראשונה שהוא רוצה להחזיק הנכסים מכח כתובת אמו כאשר טענה באמת אמו בחיים חיותה אין בה ממש כלל כי פשוט הוא שאין האשה יכולה לגבות כתובתה בלא ראיה שמת בעלה ואליבא דב"ה קודם חזרה היתה צריכה שני עדים אבל לאחר חזרה אינה צריכה ב' עדים רק כשהיא בעצמה אומרת ודאי מת בעלי או שיש לה ע"א שמת בעלה כמבואר במתניתן פ' האשה שלום אבל כל זמן שהיא בעצמה אינה יכול' לומר שמת בעלה גם אין לה אפי' עד אחד אע"פ שהקול הולך שמת איננה יכולה לגבות כתובת' כמבואר בפוסקי' כל זה אפי' אם היתה אמו נשבעת בחייה לא היתה יכולה לגבות כתובתה מכ"ש בנ"ד שלא נשבעה שאין לבנה שום זכות בנכסים מחמת כתובתה נגד הב"ח והוא פשוט מאד. איברא בחיים חיותה אלו היתה טוענת שהיא תופסת הנכסים למזונתיה אפשר שהיה לה איזה זכות ע"פ