עבודת הגרשוני סב

ממנו אסור לאבד ממונו כך נראה לע"ד נכון וברור אך מאחר שבפוסקי' לא משמע כן לא אחליט דין זה להעמיד עליו יסוד ובנין להכריח שמהרמ"מ איירי בהמגזם אלך ואמסור כמו שהבין מהורמ"אי רק נאמר שאף אי יהבינן להמורה הנ"ל כל טעותיה' ולפרש דברי מהרמ"מ בהמגזם לחבירו בדברי ריבות וקנטורים מ"מ לא מצא ידיו ורגליו במהר"מ לתרץ וליתן טעם להוראתו לפי שבא בשאלה שהוא התיר למסור האיש הישר הנ"ל לענשו ממון ולגלות עליו מסתורין גם בא בשאלה שמעולם לא אמר האיש הנ"ל שאינו רוצה לקבל דין רק אדרבא הוא מוחזק בכשרות לקבל דין ומשפט כאשר יורוהו המורים ובכיוצא בזה לא יעלה על לב שום אדם בעולם להתיר לעשות אויבינו פלילים כי מהרמ"מ לא דיבר כי אם במי שאינו רוצה לקבל דין ועוד יש לע"ד חבילות ואגודת ראיות שאם איש ישר מוחזק בכשרות אמר אלך ואמסור שאין להענישו על כך וא' מהם הוא מה שכתב הב"י בסי' ל"ד לאחר שהביא הגהו' אשרי דז"ב ומה שסיים ג"כ בדק הבית שלו (ומוח"ז הביא דבריו בסעיף ל"ב) רק שאין הזמן מסכים עמדי כלל: כללא דמילתא חזרתי על כל צדי צדדים למצוא מקום זכות להמור' הנ"ל ולריק יגעתי ולא מצאתי אפי' משענת קנה רצוץ שיסמוך עליו ובהא סלקא ונחתי שלא הורה טב ועיניו הטעתו ווי להוראת שעה לפרוץ פרצה בבקעה להתיר דמן של ישראל ולבלעם חנם ואם המורה או המלשין מחויב לשלם לאיש המגזם את נזקו במיטב כסף מלא מזה לא אדבר כי לא נשאלתי על זה אבל הא ודאי שהמורה הנ"ל מחויב להשתדל בכל עז ולכרכר להחזיר העטרה על יושנה בק"ק הנ"ל ולא ישיג גבולו של המורה צדק הנ"ל ויסלק ידו מגבולו כדי שלא יהא החוטא נשכר והמשכן יהיה אחד כמאז ומקדם ואז יסלח ויכפר לו מעונה אלהי קדם מה שנראה לע"ד הקלושה והנמוכה על פי האמת והדין בלי שום צד נטיה אהבה או שנאה כי אינני מכיר לשום א' מן הצדדין והשאלה בדרך ראובן ושמעון אלי כתוב וכתבתי וחתמתי שמי היום יום השני לסדר כי גאה גאה נאום הקטן והטרוד גרשון אשכנזי: שאלה מט נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי מרחוק בענין משפחת ראובן ומשפחת שמעון שהם מחולקי' בהעסקו' בב"ה וז"ל וכו' והנה כבר כתבו הראשוני' והאחרוני' שאין להשיב לשום א' מן הצדדים פן ילמדו לשקר מתוך התשובה שישיבו להם אמנם מי שהביא לפנינו השאלה הוא איש ישר וכשר וכדאי לסמוך עליו ואמר ששני הצדדי' בקשו מאתנו להורות להם הדין עם מי ומה גם שנראין הדברים שהוא מחלוקת לשם שמים ואין לחוש שמא ילמדו לשקר מתוך דברינו ע"כ לא אמנע לגלות דעתי הקלושה כאשר יורוני מן השמים אמנם בקצרה כי עת לקצר וה' יצילנו מן המצר: תשובה הנה דברי הראובנים סובבים על שני קוטבים שהם רוצי' לדחות השמעונים משני טעמים א' משום שיש פגם למשפחתם אם יתערבו השמעוני' עמהם בהתעסקות בב"ה ב' שהם חוששין שמא היום או למחר לאחר זמן ישנו השמעונים מנהגם של הראובנים כמבואר באריכות בשאלה הנ"ל שטוענים אף אם יקבלו עליה' השמעוני' בשבועה וחומרא גדולה שלעולם לא ישנו מנהגם מ"מ אינם מאמינים להם והנה אחר אחרון אני בא ואען ואומר אם ישבעו השמעונים שלא ישנו מנהגם של הראובנים אז אין לחוש שמא יעברו על שבועתם כי לא נחשדו ישראל על כך לעבור על לאו לא תשא החמור טפי והנה לכאורה היה נראה שיש לראובנים על מה שיסמכו במה שאינם רוצים להאמין לשמעונים על שבועתם כי חוששין שמא לא יקיימוהו מהא דאיתא במרדכי ובאשר"י ריש פרק החולץ וכן בטור א"ע סי' י"ג בשם מהר"ם אם נשא מעוברת חבירו אף אם הדיר הנאת תשמישה עליו ע"ד רבים עד שיגיע זמן לכנוס דהשתא אסורה לו מדאורייתא אפ"ה צריך להוציאה ולא דמיא לסוטה דשאני התם דסני לה ומאוסה עליו שהרי קינא לה ונסתרה הלכך לא חיישינן שמא יבא עליה ולפ"ז משמע אף אם הדיר הנאת תשמישה עליו מ"מ חיישינן שמא יבוא עליה ויעבור נדרו א"כ בנ"ד ג"כ יש לחוש שמא יעברו השמעונים על שבועתם. אבל כד מעיינינן שפיר אין משם ראיה כלל. דשאני התם דיצרו תקפו עליו לפיכך אנו חוששין שמא יעבור על שבועתו משא"כ בנדון דידן וראיה לדבר שיש לחוש ולהחמיר יותר במקום שיצרו תקפו מהא דאיתא בפ' אלו מומין במתניתין הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנא' והמטמ' פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מטא למתי' ומפרש בגמ' מ"ש הכא דסגי ליה בקבלה ומ"ש התם דמדרינן ליה התם יצרו תקפו עליו ע"כ הרי מבואר שאנו מחמירין במקו' שיצרו תקפו ואין להקשות יצרו תקפו איצרו תקפו כי גבי נושא נשים בעביר' סגי' לי' במה דמדרינן ליה אע"פ שיצרו תקפו וגבי נושא מינקת חבירו לא סגי במה דמדרינן ליה כי שאני התם גבי הנושא נשים בעבירה אע"פ שהוא פסול לעבוד מ"מ אם עבד עבודתו כשירה כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' ביאת מקדש על כן לא רצו חכמים להחמיר עליו ולפסלו לעולם אף אם ידירנה הנאה אבל גבי מינקת חבירו איכא חשש סכנות נפשות דחמיר טפי גם לא יוציאנה לעולם רק עד שיגיע זמן שראוי לכנסה לא רצו חכמים לסמוך על נדרו כיון שיצרו תקפו ולעד"נ שמוכרחין אנו לחלק בין יצרו תקפו למקום שאין יצרו תקפו דהא הרא"ש כתב וכן הטור בא"ע סימן י"ג אם נתנה בנה למניקה חוששין לחזרה אפי' השבענוה ע"ד רבים שאין לחוש לחזרה מ"מ לא תינשא משום דאתי לאחלופי ועיין בב"י משמע שהחליט הרא"ש והטור כיון שהשבענוה תו ליכא למיחש לחזרה ולא חיישינן לשמא תעבור המינקת על שבועתה וקשה הלא הרא"ש כתב גבי הנושא מינקת חבירו אף אם הדיר הנא' תשמישה עליו חיישינן שמא יבא עליה אלא מוכרחים אנו לחלק בין מקום שיצרו תקפו למקום שאין יצרו תקפו כמו שכתבתי לעיל ממילא לא זו שאין ראיה לדברי הראובנים שרוצים לדחות השמעונים ולא רוצים לסמוך אשבועתם אלא אף זו מצאנו סתירה לדבריהם בדברי הרא"ש והטור במה שכתבו אפי' השבענוה ע"ד רבים שאין לחוש לחזר' כו' ודי בזה לסתור טענת הראובנים השני' ומעתה נבוא לטענת הראובנים הראשונים שרוצים לדחות השמעונים מטעם פגם משפחה והביאו ראי' לדבריהם מהא דאיתא בטור י"ד סימן שס"ז בשם אבל רבתי אשה שירשה קבר נקברת היא בתוכו אבל לא יוצאי יריכה וטעמא דמילתא מפרש הטור משום פגם משפחה דגנאי הוא למשפחתה שיהיו נקברים עמהם זרים שאינם מתייחסים אחריהם ולפי דעתי אין לחלק בין נדון שלהם ובין הא דאבל רבתי בזה אנו צריכים להרחיב הדבור: והנה לכאורה נראה דדבר זה אם יש לדמות דבר אחר להאי דאבל רבתי אם לאו הוא מן כת של קודמים ובמחלוקת שנויה דאיתא במרדכי פ' המוכר פירו' וז"ל המוכר קברו כו' כ' ראבי"ה ה"ה דאינו יכול למכור וליתן מקום אבותיו בב"ה מיהו הדמי' יחזירו בין בב"ה בין בקבר שלא יפסיד הלוקח ורבינו האי גאון כתב שמכירתו מכירה עכ"ל ומשמע לכאורה שרב ה"ג פליג אראבי"ה בזה שראבי"ה מדמה דין המוכר מקום אבותיו לדין המוכר קברו ורב ה"ג אינו מדמה דין המוכר מקום אבותיו לדין המוכר קברו וכן הבין הגאון בעל המפר' שזה הוא הפלוגתא וא"כ צריכין אנו ליתן טוב טעם ודעת למה לא מדמה רב האי גאון דין המוכר מקום אבותיו בב"ה לדין המוכר קברו אלא על כרחינו לומר דס"ל לרה"ג דוקא המוכר קברו באים בני המשפחה וקוברים אותו בעל כרחו משום פגם משפח' דלענין קבורה יש קפידא טובא שערב לאדם שיהא נוח אצל אבותיו כמו שכתבו הפוסקים אעפ"י שאין מפנין המת מקבר לקבר אפי' מבזוי למכובד אבל מקבר מכובד לקברות אבותיו מפנין אפי' קברות אבותיו הוא קבר בזוי. משום שערב לאדם שיהא נוח אצל אבותיו וכיון שיש קפידא טובא בזה לפיכך מי שמזלזל ואינו חושש להיקבר בקברות אבותיו הוא פגם משפחה אבל במקום אבותיו בב"ה שלא מצינו קפיד' כ"כ ע"כ אם מזלזל אדם במקו' אבותיו בב"ה ומכרו לאח' אין בזה פגם משפחה זהו דעת רה"ג לכן ס"ל המוכר מקום אבותיו מכירתו מכירה וא"כ הוא פלוגתא ראבי"ה ורה"ג ממילא נדון דידן תלוי ג"כ בפלוגתא זו לראבי"ה שמדמה דין מקום אבותיו בב"ה למוכר מקום קברו ה"ה נמי מדמינן נדון דידן למ"ש הטור בסימן שס"ו ולרב ה"ג שאינו מדמה המוכר מקום אבותיו בב"ה למוכר קברו ומחלק כמו שכתבנו ה"ה שאין מדמין נדון דידן להא דאיתא בטור סימן שס"ו וק"ל ממיל' הוה פלוגתא דרבוותא אם יש לדמות נ"ד למ"ש הטור בסימן שס"ו אם לאו כן משמע לכאורה אבל כד מעיינינן במקום מוצא מקור דברי רב האי גאון שהוא בשעריו שער ד' כמו שכתב האגודה בס"פ המוכר פירות נראה עין בעין שההבנה בדברי רה"ג שכתבנו לעיל איננה אמיתית כי זה לשון רה"ג בשער ד' הדרך התשיעי מי שמכר מקום קברו אעפ"י שממכרו קיים כשימות המוכר יקבר באותו קבר עכ"ל הרי מבואר נגלה מה שכתב המרדכי והאגודה בשם רה"ג שמכירתו מכירה קאי אמוכר מקום קברו ולא אמוכר מקום אבותיו בב"ה והא דמשוה המרדכי גם האגודה פלוגתא בין ראבי"ה ורה"ג הוא זה כי ממה שכתב ראבי"ה לשון אינו יכול למכור גם ממה שכתב ומחזירין הדמים משמע שהמקח בטל לגמרי ומחזירין כל הדמים על זה פליג רה"ג וס"ל דמכירתו מכירה רק כשימות המוכר קוברי' אותו באותו קבר ולפי זה אינו מחזירין לו כל הדמים ואפשר שאין מחזירין לו דמי' כלל דה"ל כאלו מכרו לו בפירוש עד שימות וטעמא דמילתא שהמקח קיים עד שימות המוכר כי כל זמן שהמוכר חי אין כאן פגם משפחה אעפ"י שאיש אחר משתמש במקום קברו זה נלע"ד פשוט וברור ואמיתי בהבנת דברי רה"ג ומה שהגאון בעל המפרש לא כיון בזה האמת אין זה מצד חסרון הבנתו חלילה רק מצד חסרון הספר ששעריו של הה"ג לא נדפסו בימיו כי הגאון נתבקש בישיבה של מעלה. אמנם נראה לע"ד שמצד אחר הדין עם הראובנים והוא זה שנראה שב"ה זו דין ב"ה של כרכים יש לה שבאים לשם ממקומות