עבודת הגרשוני סא

אין כאן אך ורק באשר הענין הזה הוא הרמת יד בתורת משה לא אחשה ובמקום חילול השם אין חולקין כבוד ולית בה מצות פרישה ע"כ אענה חלקי אשר נמסר לי בלחישה ובלבי חרושה. אמנם בדרך קצרה וכבושה ולא אעשה כדרכי וכדרך משיבי תשובה לברר כל חלקי הסותר לבנות ולסתור מכמה טעמים נימוקים חדא שלא יקרב המורה הדיעות אשר אצלי הם רחוקים ודחוקים ועוד קאמינא שבכמה ענינים מילי דעלמ' ודשמי' אנו טרודין ועסוקין וזה החלי בעזרת ה' צורי וגואלי. מכתלי הוראת זה המורה ניכר שהוא מבין דברי מוהרר"מ מריזבורק מה שכתב אדם המגזם לחבירו כוונתו שמגזם לו ומקנטר אותו בדברי קנטורין אע"פ שלא גיזם לו בעניני מלשינות מ"מ יש לו רשות להנצל ממנו ע"י כותים דאי לא תימא הכי אלא תאמר שהמורה הנ"ל מפרש ומביא דברי מהורר"מ במ"ש המגזם לומר שמגזם לו באלך ואמסור א"כ אין הנדון דומה לראי' כלל לפי מה שבא בשאלה שמעולם לא נשמע מן האיש הישר הנ"ל ולא השמיע לאזניו שילך וימסור ח"ו אלא עכ"ל שהמורה הנ"ל מפרש והבין דברי מהוררמ"מ מ"ש המגזם וכו' היינו שמגזם בדברי קנטורים ועל זה נשיב ונאמר שלא כיון יפה כאמרת אלוה צרופה מכמה טעמים שונים כאשר יבאו לפנינו: חדא מי לנו גדול ממשה ה"ה הגאון מהור"ר משה איסרלש אשר מימיו אנו שותים ובקי בדברי מהרר"ממ טפי מינן והוא הבין שמ"ש מוהרר"מ המגזם לחבירו רצה לומר המגזם לחבירו באלך ואמסור שהרי כתב בסי' שפ"ח ס"ח בההג"ה וז"ל ואפילו לא מסרו וכו' ואפי' לא יודעין אם רגיל בכך אם לא מ"מ יכול זה שכנגדו לעמוד ולהציל את עצמו ע"י כותים וכו' עכ"ל ומהרמא"י הוציא דין זה ואפילו לא וכו' מתוך דברי מוהרר"מ כמבואר בס' דרכי משה שלו וכן נרשם בספ' ש"ע וא"כ מה ראה אותו המורה לפרש דברי מוהרר"מ היפוך הבנת הגאון מוהררמ"אי ולא זו בלבד אלא שסמך ונשען על הבנתו ובינתו למעבד עובדא נגד מוהרמא"י אשר מפיו אנו חיים וכל הפורש ממנו כאלו פורש מן החיים אם לא בראיות ברורות שנראות לעינים ועכ"פ בהסכמו' בעלי תריסין בעלי קרנים זאת לא זאת כי אם מחשבה רעה או עני בדעת היה המורה באותה השעה והנה לכאורה נראה ללמד זכות קצת וסניגרו' לדברי המורה הנ"ל שלשון מהורמ"מ דחקתו להבין דבריו שמ"ש המגזם וכו' ר"ל שמגזם באיומים וגיזום בעלמא ולא באלך ואמסור שהרי הוא סיים וכתב ויבקש מן השר לעשות לו שלום ומלשון זה משמע שלא יבקש מן השר רק לעשות לו שלום אבל לא יסבב לו היזק בדברים אחרי' ואם היה כונת מהרמ"מ במה שכתב המגזם וכו' כגון שאומר אלך ואמסור א"כ ה"ל רודף וניתן להצילו בנפשו כמעשה דר' שילא וכמעשה דרב כהנא מכ"ש שניתן להצילו במסירות ולסבב עליו ערעורי' ובלבולי' אחרי' אלא ודאי מ"ש המגזם ר"ל בדברי קנטורין לכך אין לו רשות רק לומר להשר לעשות לו שלום כך נראה לכאורה אבל במעט עיון נראה שדברים דחויים הם כי אפשר לומר שמה שכתב מהררמ"מ המגזם לחבירו וכו' כונתו לומר המגזם לחבירו שאומר אלך ואמסור והא דמסיים ויבקש מן השר רק שיעשה לו שלום היינו משום שגם במי שאומר אלך ואמסור לא יבקש מן השר רק שיעשה לו שלום ולא יסבב ויגלגל עליו ערעורים ובלבולים אחרים אם אפשר להנצל ממנו בשאלות שלום לבד וכן כתב המרדכי בפ' הגוזל גבי מעשה דר"א ור' יואל ע"ש ומהרמ"אי הביאו בהגה"ה ס"ט וכיוצא בזה כתב הגאון מהרי"ל בתשוב' סי' צ' מעש' שהיה ראובן גיזם לשמעון על נפשו ושמעון התפיסו להכריחו לישבע או"ר ורי"ד סתם ומתוך זה בא ראובן לידי היזק גדול ופסק ששמעון דין מסור יש לו על ככה וכו' וכ"ש שלא היה לו לכופו על או"ר ורי"ד סתם אלא שהיה לו להשביעו לבלתי הזיקו בגופו ע"י כותיים וכו' ע"ש כי האריך בדין מסור וצירף כמה טעמים מ"מ מריהטא משמע שמטעם זה לבד שלא הי' לו להשבי' על או"ר ורי"ד סתם נמי נתן לו דין מסור לענין תשלומין כי אין לו לאדם לקבול כי אם מה שצריך לעניינו לעשו' לו שלום והם ממש דברי מהרמ"מ הגם שיש לחלק ולומר דשאני בדין של מהרי"ל שגיזם לו על גופו ע"י כותיים ר"ל שישכיר לו גוים שיכוהו או כיוצא בזה אבל לא גיזם לו אלך ואמסור אבל המגזם אלך ואמסור גרע טפי. אבל זה אינו דלא גרע אם אמר בפירוש וגיזם לו על גופו משגיזם לו אלך ואמסור שאין בו חשש אלא סכנת גופו וק"ל וכיון שזכינו לדין דין אמת שאפי' האומר אלך ואמסור אין רשות לשכנגדו רק לבקש לו שלום כיון שאפשר להנצל ע"י כך א"כ דברי מהרמ"מ נכונים אף אם כוונתו המגזם היינו שאומר אלך ואמסור ותמיהתי קוראת על המורה למה נמר טעמו ולקח מקח רע לעצמו בהבנת דברי מהרמ"מ שלא כהבנת מהרמ"אי וכן משמע לי מדברי הגאון מהרש"ל שהבין דברי מוהררמ"מ כמו שהבינם מהוררמ"אי שכתב בים ש"ש פ' הגוזל בתרא סי' נ' לאחר דברי הרי"ף והרמב"ם (שאביא להבא) סיים וכתב ודלא כיש מורים בזמנינו בעו"ה כשיש להם מחלוקת עם בן אדם מתירים הם עם צד שלהם למסור אותם שכנגדם וכו' עכ"ל ואם איתא שמהרש"ל הבין דברי מהרמ"מ שהמגזם לחבירו בדברי קנטורים יוכל להנצל ממנו ע"י כותיים ה"ל להביא דבריו ולחלק עליהם כי כן דרכו בספרו זה ולא הוה שתיק מניה אלא ברור לי שאף מהרש"ל הבין דברי מוהרמ"מ כמו שהבין מוהרמא"י כיון שזכינו לדין שהבנת מוהררמ"אי בדברי מהרמ"מ מצד הדין ומצד הלשון הוא נכון ואפשר מעתה נשוב ונאמר שהוא מוכח וא"א לפרש ולהבין דברי מוהרמ"מ כמו שהבין המורה הנ"ל שהרי הרי"ף כתב בפרק הגוזל בתרא לאחר שהביא עובדא דשלח מר עוקבא לר"א בני אדם העומדים עלי וכו' דפ"ק דגיטין סיים וכתב שמעינן מיניה דאפי' במקום צער אסור למסור בר ישראל ביד כותים בין בגופו בן בממונו וכן כתב הרמב"ם בפ"ח מהל' חובל ומזיק וז"ל ואסור למסור ב"י וכו' ואפי' היה רשע ובעל עבירות ואפי' היה מצר לו ומצערו וכל המוסר לישראל ביד כותי' בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא עכ"ל ונראה לי שמ"ש הרמב"ם ואפי' הוא רשע ובעל עבירות וכו' למד כן מעובדא דמר עוקבא אע"ג שהמיצר לו היה גניבא ולא הוה רשע מ"מ מדשלח ליה ר"א אמרתי אשמרה דרכי לפי מחסום בעוד רשע לנגדי משמע אפילו המצער לו הוא רשע מ"מ אסור למסרו בין בגופו בין בממונו ובלתי ספק שגם הרי"ף סובר כן והא דלא כתב כן בהדיא ובפירוש היינו משום שהוא הביא עובדא דמר עוקבא כהווייתו וממילא משמע מניה אפילו המצער הוא רשע אבל הרמב"ם שלא הביא העובדא כהווייתן הוצרך לפרש אע"פ שהוא רשע ובעל עבירות וכו' גם משמע לי שמ"ש הרמב"ם כל המוסר לישראל וכו' אין לו חלק לעולם הבא קאי גם אמוסר לישראל רשע ובעל עבירות שמצערו ואין לדחו' ולומר שמה שכתוב וכל המוסר וכו' הוא בבא בפני עצמו וקאי אמוסר דעלמ' אבל המוסר לרשע ובעל עבירות המצער לו אע"פ דלא שפיר עביד מ"מ יש לו חלק לעולם הבא דהא מהרי"ק כתב קכ"ו ומדקדק כיון שלא כתב הרמב"ם בבבא הראשונה גבי האומר אלך ואמסור אין לו חלק לעולם הבא משמע ליה שהאומר אלך ואמסור אף שמותר להרגו מ"מ יש לו חלק לעולם הבא דאל"כ ה"ל למכלל אלך ואמסור ג"כ בבבא ראשונה א"כ משמע להדיא שכל מה שנזכר בבבא הראשונה אין לו חלק לעולם הבא וק"ל. וכיון שבררנו שדעת הרי"ף והרמב"ם (וכן כתב הסמ"ג) שוה שאסור למסור בר ישראל אפילו הוא רשע ובעל עבירות ומיצר לו הרבה (והרמב"ם הוסיף שאין לו חלק לעולם הבא) וראייתם מבוררת מן תלמוד ערוך עובדא דמר עוקבא איך יעלה על דעת שום בר דעת לומר שמהר"מ מריזבורק יחלוק עליהם בלי טעם וראי' אלא הדבר פשוט שמ"ש מהורמ"מ שמותר להנצל ע"י כותים מיד המגזם לו היינו שמגזם לו באלך ואמסור אבל המאיים בדברי קנטור לחבירו ומצער לו אין לו רשות להנצל ממנו ע"י כותים וכדעת הרי"ף והרמב"ם ואין לחלק את השוי' ועדיין יש מקום להמורה הנ"ל לומר שלעולם מותר לאדם להנצל מן המצערו אפי' ע"י כותים אע"פ שיגיע לו היזק ממון מזה ע"י גרם והא שכתב הרמב"ם והרי"ף שאסור למסור אפילו לרשע ובעל עבירות אפי' מצער לו הרבה היינו אם א"א לו להנצל ממנו אלא ע"י מסירות ועלילות אחרים אזי ישא ויסבול ולא ימסרנו אבל לקבול להשררה לעשות לו שלום שרי אע"פ שיגיע לו היזק ע"י גרמתו ואין לסתור סברא זו ממה שלא ביקש מר עוקבא או למה לא נתן לו ר"א רשות לעשות כן דאיכא למימר שלא היה לו אפשר להנצל מן גניבא ומצערו כי אם ע"י מסירות אחרות וא"כ אם המורה הנ"ל לא נתן רשות רק לקבול להשר שיעשה לו שלום היה מקום להוראתו קצת אבל כד מעיינין שפיר גם זה אינו אלא דברי רוח והוא זה דאם נאמר לעשות לו שלום מותר לקבול אפי' ע"י דברי קנטורי' ואעפ"י שיגיע לו היזק מזה ואין איסור להנצל ממנו ע"י כותים כי אם ע"י מסירות ובלבולי' אחרים. ולפי זה מוכרחי' אנו לומר שהמגזם לו באלך ואמסור יש לו רשות להנצל גם ע"י מסירות אחרות אעפ"י שיגרום לו היזק ממון ע"י כך וזה אינו כמו שכתב המרדכי בפ' הגוזל וז"ל אע"ג דאמרינן המסורות מורידין ולא מעלין אפ"ה לא היה לר' יואל להפסיד ממון לר' אפרים אפי' מסרו לו ר"א תחלה דק"ל ממון מסור אסור לאבדו בידים וכו' הרי קמן שאפי' מסור גמור אסרו לחזור ולמסרו ונפשי יודעת מאד שיש לחלק ולומר שודאי כדי להנצל מן המסור שרי לאבד ממונו ואין איסור אלא אם אינו ניצל ע"י איבוד ממונו וכן משמע באמת מלשון המרדכי אבל מ"מ נלע"ד שבשום ענין אין היתר לאבד ממונו של מסור אפי' להנצל ממנו ע"י כך אעג"ב דגבי רודף אינו כך שהנרדף יכול להציל את עצמו בממון הרודף כדאיתא בפ' הגוזל ובסנהדרין מ"מ גבי מסור אינו כן שאינו ממש רודף וראיה לדברי שהרי המ"ד שממון מסור מותר לאבדו היינו דוקא להנצל ממנו דהא הוא לומד ההית' שלא תהא ממונו חמור מגופו וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה גופו מותר לאבדו כדי להנצל ממנו כך ממונו מותר לאבדו כדי להנצל ממנו וע"ז פליג המ"ד האחר וס"ל כוותיה דאסור לאבד ממונו משמע אפי' להנצל