עבודת הגרשוני ס

באשר שהם תקיפין בעירם ויש להם יד ושם אצל השררה יר"ה יראי' לדון שם ומסתתמים טענותייהו גם הבורר שלהם לבו נוקפו שם להוציא הדין לאמתו הדין עם מיהו זה תורף השאלה ובמלות מתחלפות קצת: תשובה איברא שגדולי ראשונים לא היה משיבים בדיני ממונות לא' מן הצדדי' שמא מתוך דבריהם ילמדו לשקר ואנחנו חייבים לילך בעקבותיהם ובתר רישא גופיה גריר אך ורק באשר שבנ"ד אם אין אנו משיבים להתובעי' לא ישיגו לברירת דיינים כי על דא הם מדיינים ויהיה שורת הדין נלקה ויש נספה בלא משפט מקומו ח"ו ע"כ אמרתי לא אחשה ואחוה דעתי הקלוש' כאשר הורני מן השמי' ע"פ התור' אמנם בדרך קצר': והנה לענ"ד פשוט וניכרים דברי אמת וצדק שיש חשש סיתום טענות בנדון הזה וא"כ הוא הדין עם התובעים והנתבעי' מחוייבי' לציית עמהם לדין בב"ד הסמוך או בזבל"א במקום הממוצע כי היכא דלא יסתתמו טענות התובעי' ופוק חזי כמה שקדו חכמים וכמה חשו לסתימת טענות של א' מהם מבעלי דינין עד שאמרו בפ' שבועות העדות (דף ל"א) תנו רבנן מנין ששנים שבאו לפניך לדין א' לבוש סמרטוטין וא' לבוש איצטלית בת מאה מנה שאומרים לבוש כמותו או הלבישוהו כמותך ת"ל מדבר שקר תרחק כי הוה אתו לקמי' דרבה בר ר"ה א"ל שלופו פזמקייכי וחותו לדינא ע"כ ופרש"י לבוש כמותו שלא תגרום לנו לישא לך פנים או יסתתמו דברי שכנגדך מפני חשיבותך כו' ע"כ ונראה לע"ד שהדברים ק"ו מה התם גבי שינוי מלבושי' הוא חששא רחוקה שישא לו פנים כי מאחר שהדיינים יודעים ומכירין הבעלי דינין שזה עני וזה עשיר מה לי אם ילבשו שניהם סמרטוטין או אצטלאות אם ישאו פנים לעשיר ח"ו ישאו אע"פי כן חששו חכמים שמא מחמת לבושת האצטלא ישאו פנים ח"ו או יסתתמו טענות צד שכנגדו בנדון דידן שיש קפיד' גדול' עאכ"ו שיש לנו לחוש לסתימת הטענות. ועדין יש לבע"ד לחלוק ולומר ודאי לכתחל' יש להשוות הבעלי דינין בכל היכולת ומהיות טוב גו' אבל לכוף לא' מן הצדדים להוצי' ממון ולהרבות בהוצאות כדי שלא יסתתמו טענות חבירו זה לא אמרינן ובנ"ד אפשר שיצטרכו הנתבעי' להרבות בהוצאות אם ילכו לב"ד הסמוך או ירדו לדין בזבל"א במקום הממוצע מאשר יצטרכו להוציא ממון אם יביאו הבורר למקומ' ודמי' להא דאמרי' בס"פ ז"ב כי אתא רב דימי אר"י התוקף את חבירו בדין א' אומר נדון כאן וא' אומר נלך למקו' הוועד כופין אותו לילך למקום הוועד אמר לפניו ר"א מי שנושה בחבירו מנה יוציא מנה על מנה אלא כופין אותו ודן בעירו ופי' רש"י התוקף את חבירו בדין ב"ד קשה ומטריח את חבירו ואינו רוצה חבירו לדון כאן אלא למקום הוועד ת"ח הרבה שיהא זה בוש מהם עכ"ל הרי קמן שלא חששו חכמים שיהא זה בוש ולא יהיה בעל דין קשה כדי שלא להרבות בהוצאות ה"ה נמי נאמר שאין לנו לחוש לסתימת טענות כדי שלא להרבות בהוצאות כך יש לומר לכאורה אבל האמת יעשה דרכו שזה אינו ואדרבה ממקום שבאת משם ראיה שהרי מסקינן שם ה"מ היכא דקאמר לוה למלוה אבל מלוה עבד לוה לאיש מלוה שמעינן מהא שאין אנו חוששין לרבוי הוצאות הלוה כדי שלא יהא הבע"ד כמה קשה ויצא הדין לאמתו ה"ה נמי בנ"ד נאמר שלא נחוש לריבוי הוצאות של הנתבעים כדי שלא יסתתמו טענות התובעים ויצא הדין לאמתו ולא מבעי' לפי דעת רוב הפוסקים דס"ל לאו דוקא לוה ומלוה אלא אפילו גזילות מקח וממכר ומתנות וירושות וכל דבר שיש בו תובע ונתבע דינא הכי שהתובע יכול לומר ניזל למקום הוועד ולא הנתבע פשיטא שבנ"ד יפה כח התובעים והנתבעים מחויבים לילך לב"ד במקום הממוצע ומרוצה לתובעים אלא אפי' לפי דעת קצת פוסקים דס"ל דוקא ללוה כייפינן לילך למקום הוועד אבל לא בשאר דינין דלא שייך בהו עבד לוה אלא כל א' כופה את חבירו לדין בעירו ממילא בנ"ד דליכא מלוה ולוה י"ל דלא יפה כח התובעים מכח הנתבעים כלל מ"מ נראה לע"ד שבנ"ד הדין עם התובעים כי אם יש טענת סתימת טענות לנתבע שומעין לו ג"כ אפילו במקום שיצטרך התובע להרבות בהוצאה עבור זה כי אלים ועדיף טענות סתימת טענות מטענת נלך למקום הוועד כדי שיתבייש חבירו מהם וראיה לזה ממ"ש הרשב"א בתשובה סימן אלף ק"ז והוא ג"כ תשובת מהר"ם הובא במרדכי פרק שבועות העדו' רק שבתשוב' הרשב"א האריך) וז"ל אשר שאלני אדוני אם שמעון הנתבע אומר רצוני שישבו אוהבי אצלי כשאטעון עמכם שלא יסתתמו טענותי כי אתם הרבים כו' ודבר פשוט דלא גרע מא' לבוש אצטל' וא' לבוש סמרטוטין שאומרים לו לבוש כמותו כו' וחכמי התלמוד לא יוכלו לברר כל הדברים הגורמים לסתום טענות בעלי הדינין אלא כתבו לנו קצת ותן לחכם ויחכם עוד בזה וכיוצא בזה ויחושו לעצמן הדיינין כו' ואם יש טורח לב"ד לזכור כל הטענות יבררו ג' או ד' בתי דינין או יכתבו שטרי טענות כו' עכ"ל הרי שכתב הרשב"א שגם להנתבע שומעין להרבות הוצאות שכר הכתיבה של שטרי הטענו' (כי ודאי לא מיירי הרשב"א היכא שיש להם סופר בחנם) אע"פ שאפשר שיעלה לסך גדול לפי רבוי הטענו' כדי שלא יסתתמו טענו' הנתבע מה שלא אמרי' כן לענין ניזל למקום הוועד שלא שומעין לנתבע לשום א' מן הפוסקים לומר נלך למקו' הוועד אלא ודאי טענות סתימת טענות עדיף טפי מטענו' ניזל למקו' הוועד לכן שומעין אפי' לנתבע לומר שלא לדון כאן משום סתימת טענות מכ"ש לתובע ולאחר כתיבתי זאת מצאתי לתשובה בנימן זאב סימן תי"ח שכתב ג"כ שמוציאין אדם מבית דינו לבית דין אחר משום סתימת טענות והביא ראיה מן מרדכי הארוך וע"ש כי האריך גם מורי חמי זקני הגאון בב"ח סי' י"ד העתיק המרדכי הארוך ההוא ומשמע מלשונו שחוששין לאימת הדיינים גבי לסתימת הטענות וא"כ בנ"ד שנכרים דברי אמת שיש לחוש לאימת הדיינים ולסתימת הטענות פשוט הוא שמחויבים הנתבעים לירד לדין במקום הממוצע בזבל"א או בב"ד הסמוך ולא כל כמינייהו של הנתבעים לומר שהתובעים יבואו אחריהם למקומם ומלבד טענה זו שטוענים התובעים שחוששים לסתימת טענותייהו וליראת הדיינים נראה שטענת לב"ד הסמוך נלך עדיף מזבל"א וזבל"א בפרטות בדורות הללו שיש טועין בדברי רש"י והכי משמע בכמה תשוב' אחרונים שכתבו שבמקום שאין שם ב"ד קבוע ילכו לב"ד הסמוך ולא הזכירו כלל שירדו לדין בזבל"א וזה אשתקד ראיתי פסק א' שיצא מפי קדוש הגאון מהרר"מ שפסק בנדון דידי' דומה ממש לנ"ד שאין א' מן הצדדים יוכל להכריח לזבל"א במקומו רק ילכו לב"ד הסמוך וטעמו ונימוקו עמו ואני הצעיר נעשיתי סניף לפסק ההוא וכתבתי ג"כ שעכ"פ לא נאה ולא יאה שיעמדו בזבל"א במקום שיד של צד א' מהם תקיפים והמזכה אומר מזכה אני במקומי ואל יקשה המקשה על הגאון הנ"ל מ"ש מהרי"ק בשורש נ"ז בסופו וז"ל ואם יש לך שום טענה על אשתך ברור לך דיין א' בעבורך והיא גם היא תברור לה דיין א' בעבורה בעיר פסויא כו' ואם באולי לא ימצא בעיר פסויא אנשים ממוצעים ירדו לב"ד הסמוך כאשר לב"ד הסמוך משפט הגאולה עכ"ל משמע שדין זבל"א עדיף מב"ד הסמוך לכן הקדימו אף אתה אומר שאין משם ראיה כלל ומהרי"ק לא נשאל זה כלל רק הוא כתב דרך עצה טובה שיבררו בוררים בעירם ולא יצטרכו לילך לב"ד הסמוך וק"ל נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה מח נדרשתי לאשר שאלוני מעשה שהיה כך היה איש אחד מיוחד שבעדרו צאן קדשים מוחזק בכשרות ומנוסה כמה שנים ועולה לא נמצא בשפתיו והאיש הישר ההוא באשר שהיה יקר ונכבד נמנה לראש ומנהיג בקהלתו קהילה הקדושה עיר של חכמים וסופרים כמה ימים ושנים והיה עוסק בעסקי צרכי צבור באמונה רבה ובאשר שאין הדור יפה כל כך מהם טרחנים וסרבנים ע"כ לפעמים ועתים רחוקים לפי תואר הענין זרק מרה באיש אשר ימרה לעשות שלא כשורה בזדון ועברה אבל מ"מ לא הרע לא' מהם ולא העביר עליו הדרך דרכו של תורה אפי' כחוט השערה והנה קם מורה חדש וחידש גזירה שאינה שוה להניחה ונתן רשות לאחד מן המחבלים את הכרמים כרמי עין גדי שילך ויקבול אצל השררה יר"ה על האיש הישר הולך הנ"ל ומשניתן רשות למשחית הפיק זממו אשר זמם וכאשר עשה מסירה וגילה מסתורין על האיש הנ"ל לענשו ולקנסו כל ממונו מלבד תפיסת ומרדין שאין להם קצבה ומעשה שטן הצליח ולדבר עבירה נעשה שליח ולולא רחמי וחסדי ה' כי לא תמנו היה הצדיק בצדקו אבד גופו וממונו וברוך ה' שלא יצא נקי מנכסיו אבל מ"מ לא יצא נקי לגמרי ומה שנעשה לו אין מגלין אלא לצנועין אשר דברים מכסין ולא זו בלבד אלא אף זו מן התוכחה פרץ וצווח' כי הקהל' הקדוש' הנ"ל אע"פ שאין כל דרי' יושבי' תחת שרר' אחת מ"מ לא הי' השררו' מקפידות והיו כול' לאחדי' לתור' ולתעוד' מיום הוסד' ומכח המלשינות הנ"ל החבילה נתפרדה ונעשה אגודה אגודה והשררה גזרה שכל היהודי' הדרי' תחת ממשלתו לא יהיו סרים למשמעתו של המורה צדק בהוראתו הוא רב הגאון ר"מ ואב"ד דק"ק הנ"ל רק כי יהיה להם דבר יבואו לפני המורה אשר נתקבל לכל בני מדינתו הוא המור' אשר נתן רשות למסור האיש הישר הנ"ל והנה מסתייע מלתא שנשאל המורה הנ"ל מה ראה על ככה להורות שלא כהלכה ולפרוץ פרצה פן יהיה לשמצה ויען ויאמר טוב הוריתי ובנימוקי מוהרר"ם מריזבורק כך מצאתי וז"ל דין אדם המגזם לחבירו בקהל ובב"ד ובפרהסיא ואינו רוצה לקבל דין אע"ג דגזים אינש ולא עביד ה"מ בצנעא אבל בפרהסיא ובב"ד גזים ועביד לכן מותר להנצל מן המגזם לו אפי' ע"י כותים ויבקש מן השר לעשות לו שלום עכ"ל זהו תורף השאלה ולכוונה זו פני השואל פונות רק במלות מתחלפות ושונות השואל כענין וביקש מאתי לחוות דעי מרחוק אם המור' הנ"ל דיבר נכונה או טעה בדבר משנה: תשובה הנה עדי בשחק נאמן שכן דרכי וטבעי שלא לתקוע את עצמי לדבר הלכה ואני מניח הדברים לגדולים חקרי לב בחכמה ובמנין ואני רואה את נגעי עצמי שחכמה אין כאן וזקנ'