עבודת הגרשוני נח

העמוד הימיני הוא זה שנאמר כל מה שנלמד ממדרש חכמים כגון פסול של קרובים ע"י אישות דינן כדין פסולי דאורייתא עמוד השני הוא שנאמר המקדש בע"א אין חוששין לקידושין ואם שני העמודים האלו יעמדו יחדיו אזי בתולתא דא שריא להתנסבא בלא גט בלי ספק כלל והנה העמוד השני כבר העמידו הרש"בא ז"ל בעדותו שהעיד וכתב בתשובה אחת (הובא בב"י סימן מ"ב) לתלמיד א' שהיה רוצה לסמוך אדברי סמ"ג לחוש לקידושין שנתקדשו בע"א וז"ל מי סנו ה"ג והרי"ף והרמב"ם וכל הגאונים וכל האחרונים שאתה מחמיר על עצמך יותר מכל אלו עכ"ל הרי העיד הרשב"א שכל הגאונים והאחרונים שקדמוהו ס"ל שהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין ונאמן עלינו הדיין הגדול כבי תרי (גם לדעת הס"מג שס"ל חוששין נדבר בו בסוף אי"ה) והנ' לבנות בית ההיתר הנ"ל צריכין אנו להעמיד עוד את עמוד הימיני שכל מה שנלמד ממדרש חכמים כגון פסולים מחמת קורבא ע"י אישו' יש להם דין פסולי דאורייתא וכדי לברר דבר זה נעורר ונסדר זה אחר זה דברי הגאונים ראשונים ואחרונים דס"ל הכי (ואח"כ נובן בדעת הרמ"בם אי"ה) כאשר מצאנו דעתם מפוזרים בדברי תשובת האחרונים: הראשון בזמן ה"ה רב שרירא גאון כתב בתשובה הביאה מהרר"מ אלשקר בסימן ס"ח וז"ל ואלו הן הקרובים מן התורה אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו כו' וכל מי שאשתו קרובה לו בעלה כמותה ופסול לו כו' השני למנין וראשון במעלה שהעידו עליו שבכל הגאונים שהיו לפניו לא היה כמותו ה"ה רב האי גאון והוא סוף הגאונים שכתב הרמ"בן בשמו בתשובה סימן קנ"ה וז"ל הרמ"בן וכל אותן הקרובים במשנת ז"ב פסולי דאורייתא הן וכמו שכתבתי (ר"ל בתחילת התשובה כתב כל מה שבא ממדרש חכמים דאורייתא הוא כו') והנך רואה שגם הרי"ף סובר כן (ר"ל שבתחלת התשובה כתב תשובת הרי"ף שמבואר בה שגם הוא ס"ל כן) וכן דעת רב האי גאון ז"ל ודבריו מכוונים הרבה עכ"ל וכ"כ הריב"ש בסימן י"ד בשם תשובת הרש"בא שכ"כ בשם רה"ג ועפ"ד אלו מבואר שרב ה"ג והר"יף והרמ"בן כיוונו לדעת אחת דעת קדושי' שכל מה שממדר' חכמים הוא דאורייתא הר"ש בן חפני הכהן כתב בשערי' הביאו דבריו המרדכי והאגודה בפ' ז"ב וז"ל פשטינן ממתניתין שהקרובים הפסולים להעיד הם שמנה והם ד' מעלות ג' מעלות מן התורה וא' מדרבנן כו' וג' מעלות ראשונות מדאורייתא אם קידש אשה אחת בעדות א' מהם אינה מקודשת ואינה צריכה גט ומותרת לעלמא ומעלה רביעית (היינו שלישי בראשון) מדרבנן וצריכה גט משום ספיקא כו' עכ"ל הרי משמע להדיא שכל מה ששנוי במתניתן בין קרובים מצד האב בין קרובים מצד האם או מחמת אישו' כולן שוין ופסולי דאוריית' הם זולת א' בג' שהוסיף רב בגמרא דאלו ס"ל לר"ש שגם קרובים מצד אם או מחמת אישות לא הוי כי אם פסולי דרבנן לא ה"ל לשתוק אלא לפרש וכיון שזכינו לדין שכן דעת מהרר"ש ממילא האגוד' והמרדכי שהביא דבריו בלי חולק ס"ל ג"כ הכי בעל ה"ג כתב בסימן נ"א וז"ל אלו הן הקרובים כו' כל אלו פסולין לכל עדיות שבתורה אבל בן בן ראובן להעיד לשמעון (היינו ג' בראשון) לממון פסול לקידושין צריכה גט תפוס גמרא בידך כל היכא דאיכא אחים ראשון בראשון ושני בראשון כו' דאורייתא פסול שלישי בראשון דרבנן פסול שלישי בשני כשר אפי' מדרבנן כו' עכ"ל הרי משמע שגם הוא ס"ל שכל השנויים במשנה הם פסולי דאורייתא דאל"כ ה"ל לפרש וכן משמע עוד מלשונו שכתב בעמוד השני וז"ל ודוקא חתנו דגזירת המלך הוא דרחוק היה ונתקרב כו' עכ"ל והוא תלמוד ערוך ב"ב דף קנ"ט משמע שקורבא מחמ' אישות גזיר' המלך הי' ופסולין מן התור' ומ"ש בעל ה"ג וז"ל היכא דקדש איתתא בפסולי עדו' דרבנן לא הוו קידושי מעליא עד דקדיש לה בעדים כשרים ואפ"ה לא מישתרי' לעלמא אלא בגיטא כו' עכ"ל ר"ל מ"ש בפסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא ודומיהן. הראב"ן כתב (דף קי"ב ע"ב) וז"ל ב' בב' ותרי בעל כשרי' זה לזה מדאורייתא וכו' ע"ש הרי מבואר אבל ב' בב' וחד בעל הוה פסולי דאורייתא. הסמ"ג כ' בסי' רט"ו וז"ל פוסק רבינו יעקב שאין הלכ' שמכשיר ראשון בשלישי כו' וכן פסק בה"ג דג' בראשון פסול מדרבנן ונראה דהאי מדרבנן ט"ס אלא כתוב היה שם מדרב שדורש מיתורא דו"יו ובנים לרבות דור שלישי לפסול על הראשון עכ"ל הרי להדיא דס"ל כל מה שבא ממדרש חכמים דין דאורייתא יש לו. איברא שהב"י חולק עליו וס"ל דלאו ט"ס הוא כי באמת א' בראשון הוה מדרבנן ממילא אין להוכיח מכאן שדעת ה"ג הוא כל מה שבא ממדרש הוה דאורייתא מ"מ מדלא כתב גם קרובי אם וקרובי' ע"י אישות אם הם מדרבנן משמע שכולם דין תורה יש להם וכמ"ש לעיל. התוספת כתבו בב"ב דף קנ"ט ע"א ד"ה אי לאפוקי כו' בשם ר"ת בספר הישר שהוא פוסל ראשון בג' מן התורה כדפסל רב בז"ב (ורב נפקא ליה מן וי"ו יתיר') ש"מ דס"ל מה שבא ממדר' חכמים הוא מן התור' וכן משמע בתוספו' פ"ק דקידושין דף כ"ד ע"א ד"ה מדרש חכמים הוא ע"ש הגהת אשרי בפ' שבועות העדות כתבו על הא דאמר התם אמר רבינא הב"ע שהיה שניה בשעת כפירת הראשונ' קרובי' בנשיהון כו' וכגון שבשעת ראיית העדות היו רחוקים דבעינן תחילתו וסופו בכשרות וגבי בני עיר שנגנבו להם ס"ת כו' אע"גב שאין תחילתו בכשרו' אין לדמו' פסול מחמת שנוגעין בעדו לפסול דקורב' או לפסול שארי פסולי עדו'מה"ת עכ"ל הרי משמ' שקרובי' בנשותיהן הוה פסולי דאוריית' הרי לפנינו חבל נביאים ראשונים ואחרונים שמעמידין לנו גם העמוד הימיני והוא שכל מה שבא ממדרש חכמים יש לו דין תורה ממש. והנה נפשי יודע' מאד את מך ערכי שלא שמשתי כל צרכי וקוצר השגתי ומיעו' ידיעתי ואיננו בהשג יד לסייע לדברים הנ"ל וסייעתי אינה אלא כזורע ורוח מסייעתו שאין בו ממש ואפשר ע"י מה שאני מוסיף אני גורע מ"מ ראיתי בתשובת ר"ש גאון שכתב וחכמת הגאונים ופלפוליהן הוא הדבר אשר צוה ה' את משה אע"פ שאומרי' הכי הוא ואין מביאין ראי' באיז' מקו' הוא כו' ע"כ אמרתי מטובייהו קאמינא אעפ"י שאני קטן נפל אשת בל חזי שמש ואור תורה מימי מ"מ הרשו' נתונה לי למשש כעיור אולי אמצ' כסומא בארובה איזה מקו' (מלבד מ"ש הראשוני') שמוכח שכל מה שבא ממדרש חכמי' דין תור' יש לו ויגעתי ומצאתי שהמרדכי מביא בפ' ז"ב ירושלמי וז"ל המרדכי וה"ה (בעל חורגתו פסול) וכן משמע בירושלמי דמייתי מק"ו דחתן אחותו ומה חתן אחותו פסול לו בעל חורגתו שהוא חתן אשתו לכ"ש ע"כ הרי מוכח שפסולין האלו הם פסולי דאוריית' דאי לא פסולין רק מדבריהן אין ללמוד זה מזה בק"ו דהא ק"ל אין למדין ד"ת מד"ס ולא ד"ס מד"ת ולא ד"ס מד"ס כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל נ"ד להדיא ע"ש וזו משלי הבאתי לסיוע להעמיד עמוד הימיני וכיון שזכינו להעמיד שני עמודים הנ"ל על עמדם ע"פ רוב מנין ורוב בנין ממילא רווחא שמעתתא שבנ"ד בתולתא דא שריא להתנסבא בלא גט כיון שהע"א הוא בעל אחותו של הנער והוא פסול מן התורה נמצא שלא נשאר כי אם עד אחד כשר וכל הגאונים ראשונים ואחרונים ס"ל שהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין (זולת הסמ"ג) איברא לא נעלם מעיני מ"ש הה"מ בפ"ד מה' אישות וז"ל ודע שבפסולי עדות יש מחלוקת בין המפרשים אי אלו הן מד"ת או אלו הן מד"ס שקצת מן הגאונים סוברים שכל אותן הנלמדין מן המדרש כקרובי האם הם מד"ס כו' וכבר חלקו עליהם ז"ל ואמרו שכל הבאים מן המדרש הן מן התורה כו' וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל עכ"ל הרי קמן שאין הרמב"ם יחיד בסברא זו וממילא יש לנו לחוש בנ"ד לסברת הרמב"ם והגאונים ההם מ"מ אפשר לומר שגם הגאונים ההם מודים בנ"ד שאין לחוש לקידושין דאיכא למימר שס"ל כדעת הרי"ף והעטור ויתר הפוסקים דס"ל המקדש בפסולי עדות דרבנן אין חוששין לקידושין משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וא"ת א"כ דס"ל להגאונים ההם שהמקדש בפסולי עדות דרבנן אין חוששין לקידושין א"כ למאי נפקא מיניה אם מה שנלמד ממדרש חכמים הוא מד"ת או מד"ס הלא בשניהם אין חוששין לקידושין שנתקדשו בפניהם יש לומר שנ"מ לענין גיטין שנמסרו בפניהם דגבי גיטין ליכא למימר כל המגרש אדעתא דרבנן מגרש וסברא זו כתבה הרמב"ן בתשוב' סי' קכ"ה הנ"ל ממילא יצא לנו שאין שום א' מהגאונים שמבואר בדבריו שיש לחוש בנ"ד לקידושין וא"כ הוא אין לנו להניח דעת כל הגאונים הנ"ל שלע"ד אין חשש קידושין בנ"ד ולתפוס הספק שמא הגאונים הנזכרים כהה"מ ס"ל ג"כ שהמקדש בפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין כדי לעגן הבתולה הנ"ל אע"פ שהרמב"ם שפתותיו ברור מללו שמה שנלמד ממדרש הוה מד"ס (לפ"ד קצת מפרשים גם כתב להדיא המקדש בפסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין מ"מ כיון שהוא לבדו זר ולא מצאנו לו חבר שס"ל שניהם יחדיו שמה שנלמד ממדרש ה"ל מדרבנן גם המקדש בפניהם שחוששין לקידושין אין לחוש לדבריו נגד הגאונים הנ"ל ולא נעלם מעיני מה שהעתיקו החכמים השלמים הנ"ל מן ספר תומת ישרים וז"ל (לפי העתקתם אבל גוף אין אתי פה) אף אם נגש משה לבדו בסברא זו אין אנו רשאין להתיר לשוק שלא מדעתו כו' עכ"ל משמע שס"ל אף אם הרמב"ם הוא יחיד בסברא זו מ"מ אין להתיר שלא מדעתו אבל לפי עניות דעתי נראה שאין ראיה כלל מדברי הת"י שהוא היה במלכות שכבר קיימו וקבלו עליהם שלא לזוז מדברי הרמב"ם ואחר דבריו לא ישנו אף שרבים חולקים עליו והכי דייקא לישנא מ"ש אין אנו רשאין להתיר לשוק שלא מדעתו אבל במלכות שלא קבלו להורו' ע"פ פסקי הרמב"ם אזלי' בתר רוב מנין וכן מ"ש בסוף דבריו וקולא גדול' כו' אזל נמי לכוונ'זו שבמלכו שקיבלו עליה' שלא לזוז מדברי הרמב"ם א"כ ה"ל כאלו אין חולק עליו ודאי אין להקל כ"כ מסברא לפרש דבריו לקולא אבל במלכות שלא קבלו עליהם תורת משה והוראותיו אין נזק אם נפרש דבריו להקל כיון שבלאו הכי רבים קמים עליו לחלוק ממילא הדר דינא שאין לחוש בנ"ד לדברי הרמב"ם כיון שיחיד הוא. חדא ועוד קאמינא הלא הרשב"ץ והריב"ש בתשובה סימן י"ד מפרשים דברי הרמב"ם מ"ש כל מה שבא ממדרש חכמים נקרא מד"ס אין כוונתו שלא יהיה לו דין