עבודת הגרשוני נד

אין לה דין שטר כלל והא שכתב הב"י בסי' ס"א וכן רמ"א שהרי"בש חולק על הרא"ש היינו משו' שהרא"ש תלה הטעם שבחתימתן יצא הקול וזה לא ס"ל הריב"ש אבל מ"מ מודה בנדון שלו שיש לו דין שטר מחמת הקנין והא שתלה באמת הרא"ש הטעם בחתימתן ולא תלה הטעם בקנין יש לומר דס"ל שאין לקנין דין שטר גמור עד שנכתב השטר ולהסמ"ע שכתב בסי' קכ"ט ס"ק י"ז וגם הרא"ש מודה שהקנין יש לו דין שטר ולא פליג רק בערבו' צריכין לומר שאין הרא"ש רצה לירד לחלוק זה וק"ל. כן יש לומר לכאורה שגם הריב"ש מודה בנדון של הרא"ש ולא מטעמיה אבל כד מעיינן שפיר נראה שא"א לומר כן שהרי הריב"ש מביא ראיה מהא דאמרינן בפ' ד' אחין ומוכיח משם ששטר שלא נכתב לתתנו ליד המלוה לא מקרי שטר וקורא בו מפיהם ולא מפי כתבם וכיון שאין אנו יודעי' הקנין כי אם ע"פ הזכירה. א"כ אין לנו לפסוק כלום על הקנין זה נ"ל ברור גרשון אשכנזי: שאלה מא מי כמוהו מורה צדק בהוראתו. אור תורתו מאיר ומבהיק כצאת השמש בגבורתו חביריו רצון אחריו ואינם מגיעין אותו. ה"ה האלוף הגאון המופל' נ"י פ"ה ע"ה ר"מ ואב"ד הישראלי כמהר"ר מענדיל נר"ו לא יכבה מחול ימי' ירבה: ולכל העומדי' צפופים ומסתופפי' בצלו צל המעלות צל החכמה שלום עד בלי ירח ואור תורתו עליהם יזריח. עד כי יבא שילה מלך המשיח תו אהו' ידידי ידיד עליון אין הזמן מסכים עמדי להפיק זממי להאריך במילין אך ורק באתי לבשר שלום כן ישמיעני ה' שובע שמחו' בימינו נצח ועד תו מנדע למכ"ת שג"י הצהירי' והבהירי' מגילה עפה מעולפת בספירים. ודברי דודים תוכה רצופה אהבה עזה האירה אל מול עבר פני ונתמלא ביתי אור יקר הולך כי דבורו חביב עלי ביותר מאלפי זהב וכסף נבחר. והנה ע"ד מה שביקש מכ"ת ממני לחוות דעי מרחוק בענין איש א' שמו אשר המכונה אנשיל בן נפתלי. ויש עוד א' שמו אשר המכונה אנשיל בן נפתלי המכונה הירש ונסתפק מכ"ת אם יש די סימן זה שיש הפרש בין שם אביהם. או אם צריך לשלש ודעתו רמה נוטה שאין צריך יותר ומסתייע ממ"ש מהרר"אי בפסקים וכתבים סי' ו: תשובה הנה אהובי ידידי נפשי יודעת מאד שאין מכ"ת צריך לא לגמרא ולא לסברא דידי כי כל יקר ראו עיני פקיחי מכל מקום אמרתי להפיק רצון מכ"ת ולבטל רצוני כי אין דרכי לתקוע עצמי לדבר הלכה בפרט בדבר חמור מיראה הוראה אני אם לא בהכרח גדול אך ורק לאהבתו אצא לחוץ לגמרי אכן בקצרה. וראשית דברי יאיר לע"ד הקלושה נראה שאין ראי' מדברי מהרר"אי כלל ואין דומה לנדון דידן. כי י"ל הגאון שכתב אם המגרש ישראל והשני כהן או לוי אין צריך לכתוב שום הפרש אע"פ שמתוך הגט לא ניכר שום הפרש היינו משום דאזל לשיטתי' דס"ל אם לא נכתב כהן או לוי יש לפסלו. וא"כ הוא יש הפרש גדול בין זה לזה ומעולם ליכא למטעי. ואע"ג שהגאון כתב שמתוך הגט לא ניכר שום הפרש היינו שבתוך הגט לא ניכר רק יש להוכיח כן מפני שלא כתב כהן ואלו היה כהן היה צריך לכתוב כהן בגט משא"כ בנ"ד שאם לא נכתב הכינוי של אבי המגרש לכ"ע אין הגט נפסל בכך לכן י"ל שאין זה הפרש. הן אמת שלא נעלם מעיני מ"ש הרב ב"י בסי' שכ"ט בסופו שרצה להוכיח מדברי מהררא"י שבדיעבד יש להכשיר היכא דלא כתב הכהן וז"ל וכן נראה שהוא דעת מהרר"אי להכשי' היכא שלא כתב כהן שכתב בסי' ו' ועוד אמר הגאון אם המגרש ישראל והשני כהן או לוי אין צריך לכתוב שום הפרש אף על פי שמתוך הגט לא ניכר שום הפרש עכ"ל וביאור דבריו שום הפרש משמע שאע"פ שהי' כהן ולא כתב כהן כשר בדעבד דאלת"ה אלא אם לא נכתב כהן פסול בדיעבד א"כ הרי מוכח שהוא ישראל ואין הפרש גדול מזה אלא ודאי בדיעבד כשר מ"מ כיון שרגילין לכתוב כהן אין צריך לכתוב שום הפרש אחר. וא"כ הוא ה"ה בנ"ד כיון שרגילין לכתוב הכינוי בשם אביו תו לא צריך לכתוב שום הפרש. אבל לע"ד הקלושה דברי הב"י במחילה מכבודו אינם עולים יפה. כי איך אפשר לומר לפרש כן דעת הגאון שבדיעבד כשר אם לא נכתב כהן הלא בסי' ז' כתב מהררא"י בשם הגאון שיש לפסלו אם לא נכתב כהן. אלא לע"ד הדברי' ברורי' דמ"ש דאע"פ שמתוך הגט לא ניכר שום הפרש. היינו שמתוך הגט אינו מוכח מפני שלא נכתב בו בהדי' ישראל. וא"כ הוא אין ראיה מכאן לנ"ד ובאמת לעד"נ שכל החששות יש לחוש בנ"ד כאלו שניהם שוים ואלו הי' המעשה בא לידי הייתי נותן הגט זה בפני זה ותו ליכא למיחש למידי נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה מב הנה ע"ד מה שכתב מכ"ת בשם של מרקיל האמת אגיד ולא אכחד שנשאלתי מן הרב דקרעמזיר כיצד לכתוב והשבתי אותו מלא דבר שאם היה בא לידי הייתי כותב מרקיל בלא עי"ן לפי לשון מדינתינו שאין ניכר כלל הברת העי"ן בשם של מרקי"ל והייתי סומך על מהררמ"א שכתב בסוף סי' קכ"ט שהולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותני' בו הגט ואין להקפיד בזה איך נמצא השמות והכנוין כתובים כי כל א' כתב כפי לשון מדינתו לכן סדר לגיטין משונ' זה מזה בענין זה והעיקר כאשר כתבתי כן נראה לי להורות: אמנם אם אין ידוע לשון המדינות אין לשנות ממה שנמצא בדברי הקדמוני' עכ"ל אבל מ"מ כתבתי לו שאין לו לסמוך אדעתי כי באמת כוונתי היתה שימשוך ידו ליתן הגט שם קרעמזיר כי היה מסופק בשם העיר האיך כותב' שם דיהדו' וערלים להבדיל אבל הוא סמך עלי וסידר לכתוב מרקי"ל וכאשר שמעתי הדבר חרה לי עד מאד כי מה לי להכניס ראשי בדבר חמור הגם שבאמת בדיעבד אם שינה בא' מאלו הדברים כשר כמ"ש רמ"א בהג"ה הנ"ל. מ"מ מה לי לצרה הזו ומכ"ש כעת שראיתי דעת מכ"ת שפשוט לו שהיה לו לכתוב מערקיל אמנם תורה היא וללמוד אני צריך כי לע"ד במדינות אלו שאין הברת העין ניכרת כלל בשם מערקיל נראה נכון לכתוב מרקיל בלא עי"ן כמ"ש רמ"א שהולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנין בו הגט הגם שלא הזכיר לדוגמא שם של מרקיל. הלא הזכיר שם של מענדל שיש מדברים מענדל ויש מנדיל ולע"ד דא ודא חדא היא וכשם שבשם של מענדל הולכין אחר לשון בני המדינ' ה"ה בשם של מערקיל ובאשר שבמדינ' זו אין הברת העין ניכרת בשם מערקיל יש לכתוב מרקיל. ואי משום מה שכתב מכ"ת והאמת אתו דלא ניכר במבטא חילוק גמור בין מרקיל למערקיל דכיון שקורין בחטף פתח או בחטף סגול הנה לעד"נ משם ראי' שיש לכתוב בלא עין כי בלא עין נקרא יפה בחטף סגול וגם נקרא בחטף פתח והוא כמו שמדברי' במדינה הזו. משא"כ כשכותבין בעי"ן אין לקרא חט"ף כי אם בסגול גמור וראיה לדבר מה שקוראין בחטף סגול שאין לכתוב כלום להורו' על הנקודה אפי' במלות אשכנז' ממ"ש מהרר"מ מינץ בתשו' סי' ל"ז בסופ' שהביא תשו' הריצב"א שהביא המרדכי בפ' המגרש על גט שהובא מארץ הגר דכתב בי' על נהר שנא וה"ל למכתב שיונא כו' וגבי נהר שנא אעג"ב דלפעמים קורין בלא יו"ד מ"מ קורין אותו קרוב לצירי ולא לגמרי בשבא אלא כמו חטף סגול כו' עכ"ל הרי קמן שמה שאנו קורין כמו חטף סגול אפי' בלשון אשכנז כותבין אותו בלא עי"ן ואי משום מה שכמהר"ר מרקיל חותם את עצמו מערקיל בעי"ן לפע"ד אין ראי' כלל כי ודאי כשאנו מסופקים על שמו מה הוא כגון אליה או אליהו שהם שני שמות או גרשון או גרשם בהא אזלינן בתר חתימתו כי אין לנו אלא שם שהחזיק בו את עצמו אבל בנ"ד שהשם הוא אחד רק שבמדינה הזו קוראין אותו מרקיל ובמדינה אחרת קורין מערקיל אין אנו הולכין אחר חתימתו כי הוא חותם את עצמו אחר אביו זקנו שהי' במדינה שקורין אותו מערקיל בסגול וגדולה מזו נלע"ד אפי' ברי לנו שאבי' חותם את עצמו בעי"ן וגם במקו' אשר הוא שם קורין אותו בסגול ובמקו' הנתינה קורין אותו מרקיל בלא עין הולכין אחר לשון מקום הנתינה ואין משגיחין בחתימתו. לכן לא הזכיר רמ"א בהגה' הנ"ל אם ידוע חתימתו שהולכין אחר חתימתו כמ"ש בסי' קכ"ט ס' כ"ב גבי שם של אליה כי אין לנו להשגיח בחתימתו כי אם במקום שיש להסתפק בשמו אבל במקום ששמו ידוע רק ההתחלפות הוא לפי לשון המדינה אין אנו משגיחין בחתימתו כי אף גם שיבא הגט למקו' שקורין אותו מערקיל לא יוציאו לעז כי מוכח מתוך הגט שנכתב במקו' ידוע ושם קורין אותו מרקיל כמ"ש בת"ה סי' ל"א ע"ש וכן נלע"ד להוכיח ממה שהביא בס"ג שמהר"ר מרקיל גירש את אשתו כו' ומסתמא היה יודע לחתום את עצמו ומ"מ נפל מחלוקת ביניהם אלא ודאי אין להשגיח בהחתימה וק"ל: נ"ל גרשון אשכנזי שאלה מג מאיר עיני העדה תודה ותעודה וכל כלי חמדה. מדה שהיא מדה מבין חידה ה"ה הרב הגדול המופל' שמו נודע בישראל ויהוד' נ"י פ"ה ע"ה ר"מ ואב"ד כמהר"ר מאיר נ"רו לא יכבה מחול ימי' ירבה אהו' ידידי אין הזמן מסכי' עמדי לארוג מליצו' ולתארו בתוארי' הראוי לו רק באתי לגלות את אזניו שכמ"ר דוד בר שלמה הלוי בא לכאן והביא גט להאשה מרת שבע בת מנחם המכונה מענדלן שהבעל אברהם בר יהודא עשאו שליח להולכה והביא אתו הרשאה מקוימת ומכ"ת סידר הגט וקיים ההרשא' ובאשר שראיתי תיהות בו ושינוי לגריעות בהרשאה אמרתי כגון זו צריכי' אנו למודעי ואם יש טעמו ונימוקו עמו יודעיני. ויהיה לי לנחת או אם שגגה יצאה מלפני השליט וזה מעשה מקשה א' שהשליח הוא לוי ובההרשאה לא נזכר כלל שהוא לוי ואנו נוהגי' לכתוב אף כינוי השליח מכ"ש שיש לכתוב כהן או לוי זאת ועוד אחרת שבמקו' כתיבת ההרשאה הזכיר שמות של הנהרות ולא מעינות וז"ל דיתבא על נהר מאט"י ועל נהר ברוי"ן ב"ך ועל נהר ואל גראבן מסר כו' עכ"ל. הן אמת שיש פלוגת' במרדכי אם יש לכתוב על מי מעינות במקום שיש שם נהרות מ"מ אנו נוהגי' לכתוב ועל מי