עבודת הגרשוני נג

השיבו שבגט לא יהא תנאי אלא צריך להיות גט כריתות ואם יש לו דין על חמיו יתעביד לו דין בכל מקום ולי"ב יתחייב בן חמיו בפני ההגמון בת"כ אך לא יתלה הדבר בגט וייטב הדבר בעיני ההגמון ואמר ההגמון שיפה דיבר מכ"ת ואח"כ סידר מע"כת הגט כדת וכהלכה ובביטול מודעות ע"י שליח קבלה והולכה הכל כראוי ע"פ חז"ל והאשה קבלה הגט מיד השליח ולאחר שקבלה הגט כמו ג' ימים אמר המומר לב"י א' שכל מה שעשה לא עשה בלב רק למען ההגמון עשה. זה הוא תורף המעשה שהי' ונסתפק מכ"ת אם לא יש לפקפק בגט הנ"ל מחמת הלעז והדיבה אשר הוציא הוא הכסיל המומר ואמר שכל מה שעשה לא עשה בלב שלם ועוד נסתפק מע"כת אם לא יש לחוש שהגט הוא גט מעושה ואנוס על פי הדבור של ההגמון שאמר שיעשה מה שהב"ד אומרים לו והנה צידד מכ"ת שאין לחוש לכל החששות הללו רק באשר שמכ"ת היא מיראה הוראה אינו רוצה לסמוך על הוראתו להתיר האשה הנ"ל וביקש ממנו לתקוע את עצמי לדבר הלכה זו. תשובה האמת אגיד שגם אני כמוהו מיראה הוראה בדבר קל וקל וחומר בדבר חמור באסור אשת איש אך ורק באשר שחביבים עלי ביותר דברי דודים של מכ"ת למענו אעשה ואחוה דעתי הקלושה באשר שמכ"ת כל רז לא אניס לי' והרגיש בכל מה שיוכל להרגיש מי שהוא חד ההרגש' ע"כ אבוא בקצרה. בעזרת הבורא. והנה אהו' בענין אם כופין למומר ע"י נכרי' לגרש את אשתו אם לאו צריך ישוב הדעת ועיון כי לכאורה נראה שאין לכוף המומר לגרש את אשתו וראי' לדבר ממה שכתב הרמב"ם בפ' ב' מהל' גירושין וז"ל וכן אם הוכהו גוי' ואמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך ולחצו אותו ישראל ביד גוים עד שיגרש הרי זה כשר כו' ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד גוי' בין ביד ישראל שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כו' אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה' עד שעשה דבר שחייב לעשותו כו' אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס את עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות כישראל ורוצ' לעשות כל המצות כו' ויצרו הוא תוקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואומר רוצה אני כבר גירש לרצונו עכ"ל. מלשון הזה משמע דוקא מי שהוא רוצה להיו' כישראל ולעשות כל המצוה עליו נאמר שע"י ההכאו' תשש יצרו וגירש לרצונו אבל מומר שאינו רוצה להיותו כישראל ולקיים מצות אין שייך בו לומר שתשש יצרו ומגרש לרצונו רק כל מה שהוא עושה מיראת ההכאו' הוא עושה אם כן אין תקנה לאשת מומר: אמנם לענ"ד יש לשדות בי' נרגא בדקדוק זה כיון שמהרי"ק בשורש ס"ג כתב וז"ל ואשר דקדקת מלשון רבינו משה בענין כפיית המומרי' לגרש לפי הנראה לע"ד יפה דקדת ולכאור' אין תקנה לאשת המומר לפי דבריו. ואולי בכה"ג סבר רבינו משה דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה ע"י גט זה שנותן המומר בכפי' דמשום עגונא חששו רבנן טובא עכ"ל הרי קמן שלפי דעת מהרי"ק אין ראי' כלל מדברי הרמב"ם שאין כופין למומר לגרש את אשתו ועוד נראה לע"ד שאין דברי הרמ"בם מוכרחי' כי יש לומר שמהני הכפי' ע"י גוים או ע"י ישראל דאמרינן מתוך אונס גומר ומגרש כיון שהכפי' היא בדין כמ"ש התוס' בשם ר"י בפ' חזקת הבתים בד"ה דלמא מהא (דף מ"ח ע"א ע"ש) ולפי טעם זה אין חילוק בין ישראל למומר בענין כפי'. כללא דמלתא שאין ראי' מכאן שלא לכוף מומר לגרש את אשתו אמנם אית' בהגהות מיימוני סוף הל' אישות והובא בב"י סי' קל"ד וז"ל עובר על דת או אפי' מומר אין כופין אותו להוצי' ותדע מדלא מנה רשע שכופין אותו להוציא וטעמא דטב למיתב טן דו כו' עכ"ל הרי מבואר באר היטב שאין כופין למשומד הגם שאית' במרדכי ס"פ המגרש שכופין המשומד ע"י נכרי' ע"ש מ"מ כיון דהוה פלוג' דרבוות' אין לנו להקל כי ספיקא דאוריית' הוא נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה מ מעשה שהיה בא' שעשה שליח הלכה ומסר לו הגט כראוי ע"פ תיקון חכמינו ז"ל והלך לדרכו והנה כאשר בא השליח לפני בית דין למסור הגט ליד האשה קראו הב"ד גט כאשר הוא מן הראוי והרגישו שהיו"ד שע"ג האל"ף של וה"רי א"ת כו' לכל אדם נרא' שאיננ' נוגעת בגוף האלף אבל עכ"פ אין ריוח בין היו"ד והו"ו שתחתי' אלא כחוט השער' דקה. והבעל הלך לו לדרכו שעירה וקשה הדבר מאד להשיג ממנו גט אחר,. והאשה היא ילדה ויש לעיין מה דינה של ריבה זו: תשובה הנה מתחלה מפתח דברינו יאיר מה דינה. אם היה בנקל להשיג גט אחר ונראה לכאורה שאז היתה צריכה גט אחר ולא נעלם מעיני מה שכתב הב"י בסי' קכ"ו שמחלק בין אם הפירוד הוא באותיות הטופס או אם הוא בתורף וז"ל אחר שהביא דברי הת"ה ול"נ שאם הוא בטופס פשיטא דכשר דלא גרע מאלו חסר' כל האות דכשר ואפי' אם הוא בתורף נראה להכשיר בדיעבד במקו' עיגון מיהא כיון דתנוק קורא אותה יפה עכ"ל משמע שאם הוא בתורף שלא במקום עיגון אין להכשיר אפי' בדיעבד ועיין בהגה' סי"ו (ואפשר בנ"ד כיון דעדין לא נמסר ליד האשה אפי' בטופס אין להכשיר אם לא במקום עיגון אע"פ שכבר נכתב ויצא מתחת יד הב"ד בהכשר ועדין נדבר מזה להבא) אמנם על דא אנו מדיינין אם נ"ד נקרא תורף או תופס כי מחלוקת ישנה הוא אם הרי את כו' הוא תורף אע"פ שנכתב למהך להתנסבא וכו' או לא והדברים ארוכי' בתשו' מהר"רמאי סי' קכ"ו וכ"ז וכ"ח כ"ט ול' ע"ש והסכמת מהררמ"אי שאינו מן התורף וכן כתב בהג"ה ר"ס קכ"ו ממילא משמא שבנ"ד אפי' שלא במקום עיגון יש להכשיר לפ"ד הב"י אמנם ראיתי ומצאתי בתשו' מהר"י ן' לב. בחלק ג' סי' ס"ט שחש לדברי הר"ן והרמב"ן דס"ל דהרי את כו' הוא מן התורף ע"ש כי האריך ממילא לפ"ד אם נ"ד הוא שלא במקום עיגון יש להחמיר ולפסול הגט הן אמת שיש אתי מקום לומר אף גם לפ"ד הסוברים הרי את מותרת כו' הוה תורף אף גם שנכתב להתנסבא לכל כו'. מ"מ מלת אדם אינו מן התורף כ"א אפשר לומר שאם לא נכתב כל תיבת אדם מ"מ הוה הגט כשר וטעמ' דידי הוא זה דאית' בנ"י ר"פ האשה שהלך וז"ל ואר"י ז"ל דאפי' להאי לישנא. אעג"ב דכתיב בגיטא ודן די כו' לא סגי עד שיכתוב הרי את כו' דדלמא איהו לא שריא אלא להתנסב' אבל לא לזנות וה"ל כאומר הרי זה גיטך חוץ מזנותך כו' וכ"כ הר"ן בפ' המגרש ע"ש עוד שכתב וז"ל אע"פ דכתב והרי את כו' צריך נמי למיכתב למהך להתנסבא דאי לא משמע שתהא פנויה ומותרת לכל ולא שתינשא לאחד ותיאסר לכולם עכ"ל וא"כ הו' שצריך לכתוב הרי את כו' כדי להורות שמתירה גם לזנות א"כ אף גם אם לא נכתב אדם רק מותרת לכל הוה נמי משמע שהוא מתירה לזנות ועיין ג"כ בתו' ר"פ האשה נקנת ד"ה והרי את כו' וזה נ"ל ברור גרשון אשכנזי: שאלה שטר שכתוב בלשון הזה היו' יום פלוני עשתה ק"ס אלמנה פלו' שקבלה עליה בק"ס באופן היותר מועיל וטוב לטובת פלו' שנתחייבה לשלם את כל מה שמבואר לעיל (דהיינו למעלה מזה היה כתוב שטר התחייבות איזה פרטי') תוך שנה מהיום בלי שום טענה ואמתלא בעולם ולעת הצורך יכתב ע"י נאמן הקהל באריכו' עם כל לשון זכות ויפוי כח. נעשה ונגמר יום הנ"ל והנה מת הלוה בחיי המלוה ואח"כ מת גם המלוה ועכשיו באים יורשי המלוה לגבות חוב אביהם מעזבון הלוה ויורשי הלוה טוענין שאין לשטר זה דין שטר כלל. כי אפשר שנכתב שטר באריכו' ע"י נאמן הקהלה כאשר היה רשות בידו ואותו השטר נפרע ונקרע. ועוד אף אם נאמר דה"ל לשטר זה דין שטר מ"מ לא היה המלוה גובה כלום בלא שבועה. א"כ אין יורשיו גובין כלום כי אין אדם מוריש שבועה לבניו. אלו הן תורף טענותיהן של יורשי הלוה. וצריכין אנו לבאר הדי' עם מי. תשובה הנה מפתח דברינו יאיר לבאר אם יש לשטר זה דין שטר גמור לכל הלכותיו אם לא הנה לכאורה נראה פשוט בלי חולק שיש לשטר זה דין שטר גמור לכל הלכותיו כי הוא ממש הנדון של תשו' הרא"ש כלל ס"ח והובא בטור סי' ס"א וז"ל וששאלת שטר שכתוב בו נתחייב פלוני לפלוני כך וכך שיתנם לו לזמן פלוני בנאמנו' ובאחריו' ובכל יפוי שייפה הסופר: תשובה אם אין תקנה בעיר שלא יגבה בזכירה יראה שגובין בו שהרי העדים מעידים שנעשו הקנין בפניהם ע"מ שיכתוב הסופר השטר בכל יפוי כח שרגיל הסופר לכתוב שטרי העיר וכן מוכח הלשון שנקרא זכירה לפי שכותבין העדים הענין מיד כדי שלא ישכחהו ואח"כ הולכין לסופר והוא כותב השטר ע"פ דבריהם הלכך אם אירע כך שלא נכתב השטר מ"מ כלך אחר עדות העדים החתומים על הזכירה ובחתימתן יצא הקול והוי מלוה בשטר ונדון בו כפי יפוי כח שרגילי' לכתוב הסופרי' בשטרי העיר עכ"ל. הרי קמן ממש כמו נדון דידן שפסק הרא"ש שיש לו דין שטר גמור וליכא למימר שאין דין זה של הרא"ש מוסכם אלא הרי"בש חולק עליו שהרי"בש כתב בסי' ר"י וז"ל ונראה שמן הדין שאין הטופס שביד הסופר בשטר גמור אע"פ שהחתום מיד העדים לפי שלא נכתב אלא כדי שיסדר הסופר השטר מתוכו. ושיזכרו העדים עדותן מתוכו ויעידו עליו כו' עכ"ל וע"ש כי האריך ז"א שלעד"נ שגם הריב"ש מודה שבנדון של הרא"ש יש להזכירה דין שטר גמור לגבות בו ממשעבדי דכיון שהיה בקנין כמו שמשמע מדבריו שכתב שהרי העדים מעידים שנעשה הקנין כו' וא"כ הוא שהיה קנין דל מהכא כתיבת הזכיר'. שאין לה דין שטר כלל (דאל"כ לא הי' לעדים לחתום שטר אחר כי עשו שליחותן) מ"מ יש לנו להאמין להעדי' שנעשה קנין בפניהם וכיון שנעשו קנין בפניהם יש לו דין שטר גמור כאלו נכתב וכמ"ש המרדכי ובה"ת והב"י מביאם ריש סי' ל"ט. ונדון של הריב"ש איירי שלא היה שם קנין אלא שאמר להעדים כתבו ותנו לו שטר וכיון שהזכירה לא נכתבה בתורת שטר