עבודת הגרשוני נב

אלא עכ"ל ולחלק בין העדי' ובין הבע"ד כנ"ל כי דוחק הוא לומר שהא דהנ"י והא דהרש"בא פליגי כיון שהש"ע מביא דברי שניהם בלי מחלוקת: הן אמת שאפשר לומר שהנ"י איירי וגם סוגי' דהתם בענין שאין העדים עשו עולה בכוונה מכוונת רק שטעו בשומא גבי קטן או לא ידעו שהיה אמנה וכענין זה גם העדי' נאמנין אבל המעיין שם בסוגי' ובנ"י יראה בנקל שלא איירי בענין זה ואין זה כוונת הנ"י וק"ל. כללא דמלתא היה נראה לכאורה שהשליח נאמן לומר שהעדי' טעו ונתחלף להם שמות בשמות במגו דאי בעי הוי כביש את ההרשא' ועדין יש לבע"ד לחלוק ולומר שאין להאמין השליח במה לי לשקר להוצי' את האשה ומחזקת א"א כיון שהוחזקה בא"א על פי עדים ולא אתי מל"ל להוציא חזק' אלימת' כי האי וראי' לזה ממ"ש הטור א"ע סי' קנ"ו וז"ל האומר זה בני או יש לי בנים נאמן לפטור את אשתו מן היבום אפי' הוחזק באחים אבל אם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים להתירה כו' עכ"ל והוא מדברי הרש"בם בפ' י"נ כמ"ש הב"י וכן משמע מדברי רש"י בפ' האומר בקידושין (דף ס"ד ע"ב) ד"ה דמוחזק לן כו' הרי קמן דלא אתי מ"ל לשקר להוציא אשה מחזקתה שהיא זקוקה ליבם שהיא חזקה אלימתא ע"פ עדים ואפילו מל"ל שהוא טוב דהיינו דבר שיש בידו לעשו' כגון התם שבידו לגרשה מכ"ש מל"ל גרוע שהוא ע"י טענה שאינו נאמן כמו שחילק הר"ן בפ' הנ"ל בין מל"ל ע"י טענה למ"לל ע"י דבר שהוא בידו: אבל לע"ד נרא' שלאו מילת' היא חדא שאין דין זה מוסכ' והדברי' עתיקי' ועמוקי' לפי פירושו הסוגי' דפ' האומר ואין אני רוצ' להכניס את ראשי בזה. אבל מכל מקום נלע"ד דלאו כללא הוא דלא אמרינן מ"לל במקום חזקה אלימת' שהוא ע"י עדים. דהא אמרינן בפ' האומר בגיטין (דס"ד ע"א) ומודה רב הונא אי אמרה קמי דידי לגירושין יהבה ניהליה מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לדידה יהביה ניהליה בעל עכ"ל ופשוט הוא דאיירי אפי' ברור לנו ע"פ עדי' שהיא א"א כי לא אשתמט א' מן הפוסקים לחלק בכך. א"כ אתי מ"לל ומוציא אשה אחזקת א"א אע"פ שהיא חזקה אלימת' אלא על כרחינו לחלק א' מן החלוקים ולע"ד נראה לחלק דדוקא התם הוא דאמרינן דלא אתי המגו להוציא האשה מחזקת א"א משום דהוה המגו גרוע כמ"ש התוס' שם בפ' י"נ אבל במקום שהמגו הוא טוב אמרינן מגו. ועוד יש לנו לחלק ולומר דוקא התם לא אתי ע"פ ומרע להחזקה אלימת' אבל כשיש לפנינו גט כתוב וחתום בזה אנו אומרים מל"ל אף להוציא מחזק' אלימתא וסברא זו מצינו בדוכת' טובא כן נלע"ד הקלושה. אבל מ"מ לא מפני שאני מדמה אעביד עובדא ח"ו למסמך אשנוי' הלא שערי חלוקי' ותירוצי' לא ננעלו חדא ועוד קאמינא שאין להאמין השליח הנ"ל במ"ש שהעדים טעו במגו דאי בעי כביש כו'. כי המגו הוא גרוע מכל צד חדא דאפשר שהשליח הוה רוצה לעשות ולמנות שליח אחר. ואם היה כובש לההרשאה לא הוה מצי למנות שליח אחר ע"כ הראה ההרשא' שכתוב בה שיוכל לעשות שליח ואי משום דעדי הגט הנזכרים בההרשא' אינם העדי' החתומים באמת בגט סבור היה שיצליח בטענתו שהעדי' טעו: ועוד מה אמתלא יאמר השליח אם אין ההרשאה בידו אם יאמר שלא הוה לי' מעול' שטר הרשאה הא ודאי טענה גרוע מאד ולא יאומן כי יסופר לפי שכבר נהגו בכל מקום ובכל זמן להביא גט בלא הרשאה ודומה קצת למ"ש מהרי"ק בשורש י"ט ס"ב הטוען נגד המנהג אינו נאמן אפי' יש לו מגו אע"פ שיש לחלק דהתם מיירי כשיש אחר שמכחישו מ"מ טענה גרוע היא זו. ואם יען ויאמר שנאבדה ממנו ההרשאה גם זו טענה גרוע הוא כמ"ש הטור בח"מ סי' ר"ן בשם ר"י שאין אומרי' שיהא נאמן שנאבד השטר במגו כו' כי נאבד הוא טענ' גרוע בשטר שצריך לו והוא עומד לגביינ' ואפי' לדעת הרי"ף שס"ל שהוא נאמן לומר שנאבד השטר במגו מ"מ לא ס"ל דלאו טענה גרוע הוא אלא אע"פ שטענה גרוע הוא מ"מ הוא נאמן במגו ולא נשאר לנו מקום להאמינו במגו רק בענין זה לומר אם היה משקר וגט זה לא נתנו לו הבעל לשם גירושין רק הוא זייפו וגט שנתן לו הבעל באמת ועשאו שליח עליו נאבד ממנו. א"כ הוה לי' לזייף גט אחר ולזייף גם שמו' העדי' (כי לשמא מצאו בשוק והוא לא זייפו לנפיל' כזו לא חיישינן כדי לכוין שמו' העדים הנזכרים בההרשא' עם שמות העדים שבגט. אבל גם זה אינו מגו טוב כי אפשר לומר שהוא לא היה יכול לכתוב גט כלל רק שהוא צריך לאחרים שיוכלו לכוין כתב מיושר כמו שאנו רגילים לכתוב ודבר שתולה באחרי' לא שייך מגו כי אפשר שאותן העדים לא היו רוצים לשנות שמותם עלי אדמה כי כולי האי לא עבדי ודמי' למה שאמרינן בפ"ב דכתובו' שגבי שנים לא אמרינן כללא דמלתא שלעד"נ שאזל לי' ההואיל אלו בעי הוה כובש שטר ההרשא' ועוד הא כתב הר"ן בהדיא בפ' האומר בקדושין בסוגי' הנ"ל במקום שאיכא למיקם עלה דמילת' אע"פ שהעדים הם במדינת הים א"א מה לי לשקר באסור א"א וזהו הטעם מ"ש אביי בפ' י"נ חיש לה גבי והא אמרי דאיכא עדים במדינת הים כו': אמנם אם יברר השליח ע"י עדי ההרשאה בעצמם שיגידו ויאמרו אמת שטעו צריך פנים אם נאמני' אם לאו משום דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי וכיון שהגידו אינם חוזרים ומגידים אע"ג דאית' פ"ב דכתובות כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לומר אנוסין היינו או קטנים היינו היינו היכא שאנו צריכים להעדתן ואלו שתקי הוה השטר בטל ממילא הם נאמנים במגו אלו בעי שתקו אבל היכ' שאינו צריכי' לעדותן שיאמרו בפי'טעינו ואם לא יאמרו כלום השטר קיים כמו בנ"ד כיון שהשליח כבר הודה שכ"י הוא זה ואינו נאמן במגו כמ"ש לעיל א"כ אין העדי' נאמנים לומר שטעו דהוה כאלו כ"י יוצא ממקום אחר אבל לע"ד צריך עיון כי קרוב הדבר לומר גבי שטר כזה לא אמרינן נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד כן נ"ל גרשון אשכנזי והא יש למכ"ת העתק מתמצית כתבו בקצור והעתקתיו מדאגה מדבר שנאבד כתבו מה שכתוב אלי ונעשה זאת ממני כדי להבין דברי על בוריו וז"ל הנה מה שנמצא כתוב ליכי חסר יו"ד ראשונה לא היה כדאי לפסול הגט שאין הענין משתנה מחמת זה ובשביל חסר או יתיר אות א' לא פסלינן אם אין במשמעו שינוי. וכבר הביא הרב ב"י ס"ס קכ"ו מטור א"ה וז"ל ליכי כתוב בכלבו בשני יודי"ן והאורבלי כתב לכ"י בלא יו"ד כו' עכ"ל וכיוצא בזה ידוע שנוהגין לכתוב בפראג בנפשיכי חסר יו"ד ראשונה בין שין לכף לכך היה נראה להקל בדיעבד אפי' שלא במקו' עגון ומכ"ש במקום חשש עגון או דרך רחוקה וכיוצא בזה. אמנם מצד זה שמצא מכ"ת בהרשאה שכתבו על עדי הגט שמות אחרות ודאי דיש לפסול ההרשא' וגם הגט גופא משום דחיישינן דלמא באמת עשוהו הבעל שליח לגרש את אשתו בגט שחתומים עליו פב"פ שהזכירו בהרשא' ושמותיהם היו שוה לשמות העדים החתומים בההרשא' והרי אין אותו הגט בידו של השליח ובמה תתגרש ובגט זה שבידו של השליח שחתומים עליו עדי' אחרים אינו יכול לגרשה כיון שאין לו עדים שנעשה שליח לגרש בגט זה. ואע"גב דלדעת כל האחרונים בח"ל נאמן לומר שהבעל עשאו שליח כראוי דכיון שצריך שיאמר בפני נכתב ובפ"נ אין צריך עדים על השליחות אלא נאמן לומר שהבעל עשאו שליח כמ"ש הטור א"ע ר"ס קמ"ב ס"ה והרב מייתי בב"י התם כל דעת האחרונים כולם שוים בזה דמהימן ומטעם זה כתבו האחרונים שאם נאבד ממנו שטר הרשאה או נפסל והוא שעת הדחק נותנים הגט בלא הרשא' הביא' הרב בהגה' ש"ע סי' קמ"א סכ"ד משום שאין צריך הרשא' אלא בשביל שנותן לו הבעל רשות לעשות כמה שלוחין כמ"ש הטור סי' קמ"א בשם הר"ף וא"כ ה"ה בנ"ד מהימן לומר שהבעל עשאו שליח לגט זה שבידו שאלו העדים חתומים בו. הא ליתא דע"כ דמהימן השליח היינו דוקא היכא שאין שטר הרשא' סותר דברי השליח אלא שנמצא פסול בו בדילוג אות או תיב' וכיוצא בזה התם הוא דסמכינן על דבריו ומהימן לומר שהבעל עשאו שליח כראוי אבל היכא שדברי השליח המביא גט סותרי' דברי ההרשא' שהביא הוא עצמו כמו בנדון זה שהוא אומר שנעשה שליח על גט זה שבידו שחתומי' בו פב"פ ולא על גט אחר וההרשא' מכחש' אותו שנעשה שליח על גט אחר שחתומים בו פב"פ ואין אותן שחתומים על הגט ודאי דאין להאמינו דנהי שנאמן על שליחותו היכא שאין עדים מכחישין אותו אבל היכא שמכחישין אותו עדים לא מהימן וכ"כ הטור בהדיא ר"ס קמ"ב לענין בפני נכתב ובפ"נ הא דמהימן כשהבעל מערער היינו דוקא דליכא עדים המכחישין אותו אבל כשעדים מכחישין אותו לא מהימן ויש לפסול נמי לגט גופי' דמוכח שמסדרי הגט היו ע"ה שלא היו מבינים לשון שטר הרשא' שכתוב בו ועדיו החתומים בו כו' שקאי על הגט אלא היו סבורי' דקאי על ההרשא' אף שאין לו חבור וקשור כלל אין זה אלא שלא מצאו ידיהם ורגליהם לכך יש לפסול הגט הזה. ויש לדמות נ"ד לעובדא דרא"מ שהביא הרב ב"י ס"ס קמ"א והרב בהגהות ש"ע סי' קמ"א ס"ל בהרשא' שהיה כתוב בה שהוא שליח קבלה והוא אמר שהוא שליח הולכה שהי' פוסל את ההרשאה מטעם דמכחיש אותו וגם הגט מפני שמסדרי הגט היו ע"ה ע"ש: ונדון זה נראה דגרע טפי לכן יש לפסלו. עכ"ל מע"כת אות באות ואת גוף הכתב שלו עכבתי לעצמי כי חביבי' עלי דבריו ואותיותי' מחכימות: שאלה לט ע"ד השאלה אשר שאלני מעכ"ת בענין מומר א' שנתן גט לאשתו ובתחלה הי' מהסס ואמר שאינו נותן גט כי אם באופן שישולם לו מה שחייב לו חמיו ומכ"ת וב"ד