עבודת הגרשוני נא

שארכו לי הימים שלא ראיתי מרום מע"כת שום אות או תמונה נפשי צמאה כמהה ומשתוקקו' לשמוע אל הרינה בריאותיו ושלוותו כי ישגא. תו אהו' אדוני עתה באתי לידע ולהודיע שזה חלף עבר כמשלש חדשים שג"י רום מכ"ת האירו אל מול עבר פני מגלה עפה מנופה עבה וערוכה בכל היא בענין הגט שנשתלח ממדינת אשכנז ומצאתי בו כמה גמגומי' ותורף דברי מכ"ת שההרשא' פסולה ואין השליח יוכל ורשאי לגרש בגט זה שהרי עדי ההרשא' מכחישין אותו ואומרי'שלא על גט זה שבידו נעשה שליח רק על גט אחר חתום בעדי' אחרי' ואף אם נאמר שהעדי' הי' מעמי הארץ ולא היו מבינים שמה שכתוב בההרשאה ועדיו החתומים בו כו' שקאי על הגט רק היו סבורים שקאי על ההרשאה הגם שאין לו חבור וקשור כלל וא"כ הוא שהיו מביני' מ"ש ועדיו כו' קאי על ההרשאה אין עדי ההרשאה מכחישין את השליח. מ"מ הגט פסול משו' דמוכח שהמסדרי' היו ע"ה ולא בני תורה כלל. (זהו ודאי כוונת רום מע"כת אע"פ שמלשונו לא משמע כן קצת) ורום מכ"ת בטוב טעם ודעת למבין נקל הביא ראי' לדבריו מתשוב' ר"א מזרחי שהובא בב"י בס"ס קמ"א: תשובה עניתי ואמרתי ונומיתי להשליח כאשר בדברי קדשו כתוב לאמר שאין לגרש כלל בגט זה ואני פי מלך אשמור ולא אדקדק בו יותר והשליח השיב אותי מלא דבר שהוא רוצה להביא כתוב וחתום שהעדי' בעצמם יתנו עדיהן ויצדקו יגידו ויאמרו אמת שטעו ונתחלף להם שמות עדי ההרשאה בשמות עדי הגט. ודחיתי אותו שילך אל רום מכ"ת כי ממנו תצא תורה והוראה לכל ישראל. וכאשר באו הדברים אל העני' האומללה היושבת גלמודה גמולה מבעלה זמן רב והיא רכה בשנים באה אלי ונתנה עלי בקולה קול ענות בכי ונהי ודחיתי אותה ג"כ מצד זה וחזרה ובאה מצד אחר עד שנכמרו רחמי עליה ולא יכולתי להתאפק ולגלות את אזני רום מע"כת עוד הפעם בהיות שידוע למכ"ת שסבור הייתי שהשליח בעצמו עם הגט וההרשאה שבידו יבא אל חצרות קדשו ועיניו עיני פקיחא לנוכח יביטו ויראו הגמגומי' שבהם ע"כ לא כתבתי למע"כת כי אם דרך כלל ההרשאה עלתה כולה קמשוני' בענייני' שונים משונים לא ראיתי כהנה לרוע. ובאשר שהשליח מעל מחמת איזה סבה ולא בא בעצמו אל רום מע"כת וגם לא שלח לו הגט וההרשאה ע"כ באתי לידע ולהודיע לרום מעכ"ת שאין ההרשאה מקוימת כלל רק היא חתומה בעדים שאינם ידועי' ניכרי' לנו כלל. וא"כ הוא יש לנו לומר קלקלתה היא תקנתו של הגט כי מ"ש רום מכ"ת לפסול הגט משום שמוכח שמסדרי הגט היו מעמי הארץ. זאת לא זאת כי אם שמכ"ת הי' סובר שההרשא' היא מקוימת ע"י מסדרי הגט כנהוג. אבל באשר שאין ההרשאה מקוימת אין כאן מקום לומר שהמסדרים היו ע"ה אעג"ב שלא טוב עשו ששינו המנהג שנהגו כל מסדרי גיטין לקיים ההרשאה בח"י מ"מ אין לנו להשוותן בשביל זה לעמא דארעא. כי מי יודע מחמת איזה טעם וסיבה שלא קיימוה כאשר באמת השליח נותן אמתלאו' למה לא נתקיים ההרשאה כנהוג: וגדולה מזו היה נראה לענ"ד הקלושה לומר שאף אם היתה מקיוימת ע"י מסדרי הגט כנהוג ונמצא בה כמה שיבושים וגמגומי' עד שנראה מתוכה שע"ה כתבוה וחתמוה. מ"מ אין לנו לתלות חסרון ידיעה במסדרי הגט כי יש לנו לומר רוב המצויין אצל גיטין בקיאים ומומחי' הם ומה שלא הרגישו בהגמגומים שבהרשאה היינו משום שלא קראוה כלל או קראוה בהעברה בעלמא שלא בדקדוק הלא תלמוד ערוך הוא בידינו בפ' ב' דייני גזירות אין העדים חותמים אלא א"כ קראוהו. אבל הדיינים חותמים אע"פי שלא קראוהו. וכן פסקו הפוסקים. ומ"ש בתשו' הריב"ש סי' שפ"ח ושפ"ט ובב"י בשם מהר"ר א"מ וכן ביתר הפוסקי' שפסלו גיטין משום שהמסדרי' היו ע"ה אין משם ראי' כי הם מיירי בענין שמוכח שהמסדרי' היו ע"ה מש"אכ בנ"ד כנלע"ד הקלושה אבל בנ"ד אין אנו צריכין לזה כיון שאין ההרשאה מקוימת ואף גם זאת שאני יודע ומכיר אחד המיוחד שבמסדרי' שהוא למדן חשוב ויראת חטאו קודמת לחכמתו וירא את ה' מרבים כללא דמלת' שאין לנו לפסול הגט משום חשש שמא היו המסדרי' עמי הארץ. אמנם מ"ש רום מעכ"ת בטוב טעם ודע' שאין השליח יוכל לגרש את האשה בגט זה כיון שעדי ההרשא' מכחישין אותו שהשליח אומר שמעולם לא נעשה שליח מבעל זה רק על גט זה שבידו ועדיו הם ראובן ושמעון ועדי ההרשאה מעידים שנעשה שליח מבעל זה על גט אחר שעדיו הם לוי ויודא. ודמי' ממש לנדון של מהררא"מ כמ"ש רום מעכ"ת ואע"פ שאם באנו לומר שהעדים היו ע"ה ולא הבינו לשון ההרשאה והמסדרים לא קראוה אין כאן הכחשה ואין כאן ריעותא בהמסדרים אבל לע"ד רחוק הוא לומר שעדים שהם ע"ה גמורים ואינם מבינים יתעסקו בענייני גיטין ע"כ אין לנו להכשיר הגט והשליחות מטעם זה אלא דנין אותן כמכחישין את השליח. ואין לומר שיש להכשיר הגט והשליחות אע"פ שהשליח מוכחש מן עדי ההרשאה במה שאומר שלא נעשה שליח על גט אחר שהרי העדים מעידים שנעשה שליח על גט אחר מ"מ במה שאומר שנעשה שליח על גט זה שבידו לא אתכחש ואפשר דקושטא קאמר כגון שמתחלה נעשה שליח על גט שנזכר בההרשאה ואירע בו מילתא והוצרכו לכתו' גט אחר חתום בעדים אחרים והוא הגט שביד השליח (וכעין זה הקשה בד"מ אדברי מהררא"מ הנ"ל) אבל כד מעיינין שפיר לאו מלתא היא משום דכיון שהשליח אומר שמעולם לא נעשה שליח על שום גט אחר כ"א על זה שבידו והעדים החתומים בההרשאה היו עדיו שנעשה שליח על גט זה נעשה כאלו העדים מעידים להדיא שהוא משקר כי הם אומרים שבאותו הגט שנמסר לו בפניהם היו חתומים עדים אחרים ולא אלו העדים החתומים בגט שביד השליח. ואפי' פלגינן דבוריה אין שייך כאן כללא דמלתא שהשליח מוכחש ע"פ עדי ההרשאה ולאו כל כמיניה לומר שהעדים טעו ונתחלף להם שמות בשמות: הן אמת וצדק שלכאורה היה נראה לומר שיהא השליח נאמן לומר שהעדי'טעו ונתחלף להם שמות עדי ההרשאה בעדי הגט במגו אלו הי' רוצה היה כובש לההרשא' והי' נאמן בע"פ על השליחות כמ"ש מהרי"ק בשורש כ"ו וכן יתר הפוסקים ואין זה מגו במקום עדים כיון שאינו אומר שהעדים סהדי שקרי וכותבי פלסתר הם אלא אומר שטעו בטעות שאינו רחוק כל כך ויש בכדי שהדעת טועה ואין טעות זה דומה למ"ש התו' והרא"ש בפ"ק דגיטין גבי הנהו גינאי שאינו נאמן לומר שטעו במגו. כי התם אנן סהדי שאין אדם מודה בפני עדים אם לא שמדקדק בחשבונו מקודם. משא"כ בנ"ד שאינו רחוק כ"כ ודומה קצת למ"ש הרא"ש שם שש"מ נאמן לומר שטעה כו' ע"ש. וראיה לזה שהב"עד בעצמו נאמן לומר שהעדים טעו אם יש לו מגו מהא שכתב הב"י בח"מ סי' מ"ג מחו' ס"ה בשם הרש"בא על שטר מתנה דה"ל לכתוב בשנת נ"ח וטעה וכתב בשנת נ"ז כו' מ"מ ראובן נאמן לומר טעות היה במגו דאי בעי אמר ודאי שטר מעלי' הוא כו' עכ"ל הרי לפנינו שהבעל דבר נאמן לומר שהעדי' טעו במקום שיש לו מגו הן אמת וצדק שיש לשדות נרגא בראיה זו ולומר שאני התם שהי' קצת מוכח מתוך השטר שהעדי' טעו שהיו כתוב בו חתנו ובשנת נ"ז עדין לא היה חתנו ועוד התם אמרו העדים בעצמם שטעו משא"כ בנדון דידן אבל לע"ד נראה כיון שאין העדים נאמנים לומר שטעו אין דבריהם מעלה ומוריד כלל גם ההוכחה של חתנו אינו מכרעת כלל והא ראי' שאין העדים נאמנים לומר שטעו ולא מהניא הוכחה זו כי יש ליישב ולומר כיון שהי' ארוס בשנת נ"ז (כמ"ש האחרונים שמצאו כן להדיא בתשו' הרשב"א) לכן קראוהו חתנו א"כ גם לגבי בע"ד אין הוכחה זו מכרעת להאמינו אלא משום מגו נגעו בו להאמינו וא"כ אף אנו נאמר שיש להאמין השליח בנ"ד במגו אי בעי כביש לההרשא' וגדולה מזו נראה לע"ד שאפי' אם הבע"ד בעצמו יאמר שהעדים כתבו שטר אמנה או שטר פסים שהוא עולה שהוא נאמן אעפ"י שאין העדים נאמנים לומר כן לפי שאין אדם משים עצמו לרשע מ"מ הבע"ד נאמן במקום שיש לו מגו ואין זה מגו במקום עדים כיון שאינו אומר שהעדים כתבו שקר ופלסתר אלא אומר שכתבו דבר ע"פ ציוויו רק שהוא אמנה שהוא עולה: וראי' לזה ממה דאיתא בפ' מי שמת (דף קנ"ה ע"ב) שאל רשב"ל את ר"י זו ששנוי' במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה בחזקת שהיא שלו וקרא עליו א' ערער לומר שלי הוא אם אמר שטר פסים הוא זה או שטר אמנה הוא שמכרתי ולא נתת לי דמי' אם יש עדי' כו' לימא ר"מ היא דאמר מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו ולא רבנן כו' עכ"ל משמע דוקא למ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו הוא דאינו נאמן אבל למ"ד מודה שכתבו צריך לקיימו (כמו שאנו ק"ל) נאמן לומר שטר אמנה הוא אם יש לו מגו איברא דהתוספו' כתבו בפ' ב' דכתובות (דף י"ט ע"ב ד"ה אר"נ כו') שר"נ מוקי לה להא דבר קפרא ככולא עלמא היינו משום דר"נ ס"ל הא שאמרו אמנה היה דברינו או מודעי היה דברינו אינם נאמני' משום דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא וא"כ אם העדים אינם נאמני' לגרע בשטר בע"פ מכ"ש הבע"ד בעצמו. אבל אליב' דמר בר רב אשי דס"ל מודעי היה דברינו נאמנים משום שניתן לכתוב ואמנה היה דברינו אינם נאמנים לפי שאינו ניתן לכתוב יש לנו לחלק יפה שהעדי' אינם נאמנים לפי שלא ניתן לכתוב ואין אדם משים עצמו רשע. אבל הבע"ד נאמן לומר שהעדים כתבו אמנה אם יש לו מגו: וכן משמע לי ממה שכתב הנ"י בפ' מי שמת בשם הראשוני' גבי הא דמשנת ב"ק הנ"ל ורמ"א מביא דבריו בסי' פ"ב בח"מ שאם אין השטר מקוים נאמן לומר קטן היה במגו דמזיוף אע"פ שחזקה אין העדי' חותמין על השטר אלא א"כ נעשה בגדול. והלא העדי' עצמם אינם נאמנים לומר כן כמ"ש הרשב"א והב"י פסק כן בס"ס מ"ו עדי' שאמרו קטן היה אינם נאמנים שאין אדם משים עצמו לרשע.