עבודת הגרשוני נ

הן אמת שלע"דנ שהוא דוחק גדול לומר שכוונת הרא"ש הוא שאם המירה פעם אחת באונס לא נקראת עוברת ע"ד שתהא רגיל' להמיר באונס גם לשונו אינו מורה כך כוונתו דזה הוא דבר דלא שכיח כלל. הן אמת שהרש"בא כת' בתשוב' סי' ת"ק ע"א ומהרמ"י מביא דבריו בסי' קט"ו ס"ד דהיינו שהב"י כתב סתם או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם ומהררמ"י הוסיף ורגילה בכך ומשמע לי' למכ"ת שה"ה נמי בכל עוברות ע"ד אין לה דין עוברת על דת אם לא שרגילה בכך. והנה לכאורה היה אפשר לחלק בין עוברות ע"ד יהודי' ובין עוברות ע"ד משה. אבל האמת יעשה דרכו שאין הראי' שמביא הרשב"א משמע כן שכתב וזהו ששנינן יוצאה וראשה פרועה כו' משמע שאין לחלק בין דת משה לדת יהודית לענין זה דהא גבי דת משה שנינו ג"כ מאכילתו שאינו מעושר וכו' שהוא לשון הוו' מדלא נקט שהאכילתו כו' לשון עבר) מ"מ נלע"ד שגם הרשב"א לא כתב כן שצריכה להיות רגילה בכך אלא לענין הפסד כתובתה אבל לענין מצוה לגרשה ודאי אינה צריכה להיות רגילה בכך. רק אם האכילתו דבר אסור בזדון לבה במרד ובמעל ודאי רשעה נקראת ומצוה להוציאה מביתו כי יש לחוש שתכשילנו עוד ואף אם נאמר שדעת הרש"בא שלכל ענין איננה נקראת עוברת ע"ד מ"מ נלע"ד שאין דבריו מוסכמים מן שארי פוסקים וגם אי' בתשובת הרשב"א סי' תת"סד וז"ל ומה שכתבת דומי' דמשמשתו נדה משמשות נדה נמי לא בעינן להתרות בשעת עבירה אלא כשעוברת פעם אחת שוב מתרין בה בעדים הזהרי שלא תעבורי עוד ואם תעבורי עוד תפסדי כתובתך כו' הרי קמן שכת' גם אם עוברת פ"א אם תעבור עוד הפסידה כתובת' ואיננה צריכה להיות רגילה בכך ונרא' לע"ד אם מ"ש אם עוברת פ"א שוב מתרין בה כו' לאו דוקא אם עברה בודאי פעם א' אלא אף גם אם עדיין לא עברה רק שהבעל חושש שתעבור ומתרה בה ואחר כך עוברת תצא שלא בכתובה והא דנקט כשהיא עוברת פ"א אורחא דמלתא נקט וכן נלע"ד מבואר בתשובה הרא"ש סוף כלל ל"ב וז"ל: שאלה ראובן השביע לאשתו שבוע' התורה שלא תדבר לפלוני ופלוני ולא תכנס עמהן בבית אחד אם עברה על שום דבר משבועה זו הפסידה כתובתה תשובה כו' מיהו אע"פ שאינה נאסרת על קינוי וסתירה ודבור מ"מ עוברת ע"ד היא כיון שנשבעה שלא לדבר עמו ועברה על שבועת' ודברה עמו ויוצאת שלא בכתוב' דלא גרעה מנודרת ואינה מקיימת ומ"ש שהפסידה כתובתה היינו דוקא שהתרה בה תחלה אם תעברי על שבועתך תפסידי כתובתך כו' עכ"ל הרי קמן דההיא איתתא לא עברה כי אם פעם אחת והתרה בה קודם שעברה אעפ"כ נקראת עוברת ע"ד ואבדה כתובתה אע"פ שאיננה רגילה בכך גם בש"ע ס"ס קט"ו העתיק הב"י תשובה זו ומהררמ"אי לא הגיה עליו כלום משמע שהכי ס"ל ע"כ והמזכה אומר מזכה אני במקומי שלענין מצוה לגרשה אין אנו צריכין שתהיה רגילה בכך רק אם האשה האכילה לבעלה דבר איסור בזדון לבה רשעה נקראת ומצוה להוציאה מביתו וכן אם נשתמדה פעם א' נקראת רשעה אע"פ שהיה באונס וכ"כ הרש"בא בתשובה סי' אלף רל"ז בסופו לענין מי שבא על א"א באונס מ"מ רשע הוא משום דה"ל ליהרג ואל יעבור ע"ש וה"ה באשה רשעה נקראת ועליה נאמר שמצוה להוציאה מביתו וק"ל נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה לז נשאלתי שאלה אודות בתולה אחת יתומה בלי אב ואמה ואחותה של היתומה הלכה לבית טטריאות או קרקסיאות והכינו שם סעודה והזמינו לשם בחור א' בן י"ז שנים בן יחיד לאביו ולאמו ואביו ואמו אהבו כידוע והבתולה הנ"ל וקרוביה פיתוהו להבחור הנ"ל שיקדש את הבתולה ההיא אח"כ עמדו שניהם לכסא המשפט הוא צעק ככרוכי' באמרו שלא קדשיהו והיא צווחת ואומרת שקיבלה ממנו הטבעת לשם קידושין וגם הביא' עד א' שמעיד כדבריה שנתן לה טבעת א' ועד השני לא הביאה ועל כל אלה צווח הוא באמרו נתתי לה טבעת אבל לא לשם קידושין כדבריה וגם הבחור טען שהיה כופין אותו ליתן לה טבעת. ואחר כך יצא הדבר מכסא המשפט שמחויב לכנס אותה או לפטור אותה בגט גירושין ובכן רוצה הבחור לגרש אותה בע"כ באומרו שאינה רוצה לכנס אותה מחמת שכבר יצא עליה קלא בישא את אשר לא ניתן לכתוב וכדבריו כן הוא ע"כ השאלה יורינו מורינו דעתו בנדון הזה: תשובה מיראה אני בדבר קל. קל וחומר בדבר חמור ואני אניח הדברים לגדולי הדור אשר עליהם יאמר חכמה וזקנה יש כאן אך ורק להפצרת השואל אמרתי להשיב מפני הכבוד והנה על דבר הב"ד שנזרקה מפיהן שהוא מחויב לכנסה או לפטור אותה בגט פטורי' הרהורי דברים יש לי עליהם מכמה טעמים נימוקים הן מצד שמלשון השאלה משמע שאותו העד שהביאה לא אמר שנתן לה טבעת לשם קידושין הן מצד הכפי' אם אמת הוא כמו שבא בשאלה שהיו כופין אותו ליתן לה הטבעת אין כאן קידושין כלל אע"פי שאנו פוסקין איש שאנסוהו לקדש קידושיו קידושין מספק כמ"ש בש"ע סי' מ"ב וכן הסכים מורי חמי זקני בב"ח שלו מ"מ אפשר לומר היינו דוקא כשהאיש יוכל להפקיע את עצמו ממנה בע"כ אבל בזמן הזה שגם האיש אינו יוכל להפקיע את עצמו ממנה בלתי רצונה ודעתה משום חרם רגמ"ה לא הוי קידושין ועיין בהרב המגיד ריש פ"ד מהל' אישות שכתב דטעמו של הרמב"ם שס"ל האיש שאנסוהו עד שקידש הוי קידושיו קידושין היינו טעמא משום שיכול לגרשה בע"כ משמע שבזמן הזה שאין הבעל יוכל לגרשה בע"כ את האשה גם הרמ"בם מודה לדברי הר"יף והעיטור דסבירא להו כשם שאין האשה מתקדשת בע"כ כך האיש שאנסוהו לקדש אין קדושיו קדושין ועדין הדבר צריך עיון אע"פ שסברא נכונה היא: אמנם ב"ד בתר ב"ד לא דייקא וגם משמעו' השואל הוא שעיקר שאלתו היא אם יוכל לגרשה בע"כ ואל זה אשיב כיד ה' הטובה עלי וכאשר יורוני מן השמים. והנה נראה פשוט אם יש להנער אמתלא מספקת מחמת הקלא בישא שיש בה ממש ולא אויבי' אפקוהו אזי יש לו רשות לגרשה בע"כ אע"פ שהיה ממש בקידושין וכבר פסק הגאון מהרי"ק בשורש ק"א שתקנת הגאון לא שייכ' כלל בארוס' אלא דוקא בנשואה אבל היכא שלא נשאה מי יכריחנו לכתוב לה כתובה בעל כרחה ולהתחיי' לה בשאר' כסותה ועונה אם לא תמצא חן בעיניו דבר פשוט הוא דלא כפינן לי' לכנוס כו' עכ"ל הרי קמן שלא תיקן הגאון כלום גבי ארוסה ועדיין יש לבע"ד מקום לחלוק ולומר שמהרי"ק לא כתב רק שאין כופין אותו לכנוס אבל לא התיר לגרשה בע"כ דלמא דעתו לומר שאין כופין אותו לכנוס ואין כופין אותה לקבל גט ומלבד שאין דברי מהרי"ק מוכיחין כן מראש ועד סוף למעיין שם בהבטה ראשונה) יש לנו עו' לסתום פיו של החולק ממקום אחר שכתב מהרי"ק בשורש ס"ג ענף ה' וז"ל אמנם על אודות האיש אשר התנה עם ארוסתו ואביה ליתן לו נדוני' ועכשיו פושטין לו הרגל הנרא' בעיני נכון שיעמידם לפני טובי עירו או עירה ואם יסכימו טובי העיר שהיו מעוות' אותו יבקש אז מאתם שיכתבו הדברים לפני מורה צדק והם יעיינו בדבר וגם יעיינו להתיר לו לגרשה בע"כ או לישא אחרת דמאחר שיעשה הדבר ע"פ ראשי הקהל לא יבא כ"כ לידי קלות ראש עכ"ל. הרי קמן שהתיר לגרש בע"כ אפי' מחמת סיבת ממון שאינו של יושר עאכ"ו שהרשות בידו לגרשה בע"כ מחמת סבת קלא בישא שלא ירצה להשחית את נחלתו והנה לא נעלם מעיני מ"ש הגאון מורי חמי זקני בב"ח סי' א' שקבל מרבותיו שאין להתיר לישא אשה אחרת אלא בהסכמ' מאה רבנים ומשמע מדבריו שקאי אכל מה שכתב מהררמא"י בהגה' שם דהיינו כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה וכו' וא"כ יש לומר ג"כ בנ"ד דבעי מאה רבנים. מ"מ נראה לע"ד שדוקא היכא שהוא מן הדין להוציא' אבל לא מן החיוב. אבל היכא שהוא מן החיוב להוציאה בזה לא קיבל הגאון כלום. ואם כן אם קלא בישא הנ"ל הוא מן הדברים המכוערים שמצוה לגרשה פשיט' שלא בעינן ק' רבנים ואף אם אין קלא בישא הנ"ל כל כך מן החיוב לגרש' מ"מ נראה לע"ד שכל זה לא כ' הגאון אלא אם בא לישא אחרת אזי לא יקח כ"א בהסכמת ק' רבנים אבל לענין לגרש בע"כ לא בעינן כולי האי וחילוק זה כתב להדיא הגאון מהר"ם פדווא סי' ר"ג ע"ש ויש סברא נכונה לחלק ביניהם. כל זה לפי עניות דעתי נראה להלכה דהיינו שראשי טובי עירו או עירה יראו הענין אם הקלא בישא הנ"ל הוא כדאי לחוש לו ויראו לעשות פשר דבר לפייסה את המקודשת בריצוי כסף לפי ראות עיניהם שתקבל הגט מרצונה הטוב' ואם לא תתרצה בכך כבר מילתא אמורה לגרשה בע"כ אבל למעשה רב כיון שהוא דבר חדש שלא ראיתי ולא קבלתי מרבותי על כן אין אני אומר קבלו דעתי עד שיסכימו שני גדולי בעלי הוראה ורבנים מפורסמי' ואזי אעשה דברי סניף לדבריהם הנאמרים באמת וצדק אבל כל זמן שלא יסכימו ב' רבנים מפורסמי' כנ"ל אזי דברי כדברי חלומות שלא מעלין ולא מורידין: אחר כמה שנים לכתיבתי זאת מצאתי תשו' ר"י לבית לוי סי' קכ"ג שדיבר ג"כ מענין כזה ובכלל דבריו דברי זולת שלכאורה נראה שלא ראה תשו' מהרי"ק שורש ס"ג הנ"ל נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה לח אלפא לשמן שמן תורק שמו מפארי' אותו בדאוריית' בעיקר טעמו. לשבח בדורותיו כר"י נימוקו עמו ה"ה אהו' אדוני מ"ו מאורי חמי הגאון הגדול המפורסם עשיר בדעת כר"א בן חרסום. נ"י ע"ה פ"ה ר"מ ואב"ד הישראלי. אוני ועוצם חילי כמהר"ר מענדל נר"ו לא יכבה מחול ימים ירבה. ולכל העומדים צפופי' ומסתופפים בצלו צל הרים והמעלו' שלום עד בלי ירח: הנה אהו' אדוני אין הזמן מסכים עמדי להאריך ולארוג מליצת ותוארי' כראוי רק עתה באתי כדי שאילת שלום תלמיד לרב גוברא ולכל הנלוי' אליו כי באלה חפצתי מאלפי זהב וכסף נבחר וביותר