עבודת הגרשוני מט

נדוני' הגונה רק שהיה לבו מהסס אם הוא מותר לישא אשה אחרת מחמת חרם רגמ"ה והנה הגאון מוהרר"ד סג"ל בעל ט"ז עבר דרך ק"ק העלישוי' ושאלו ממנו אם התלמוד הנ"ל רשאי ליקח אחרת אם לאו והשיב שרשאי ליקח אשה אחרת ואינו צריך לזכות גט לאשתו הראשונה ע"י אחר ולא נתן טעם לדבריו רק השיב לשואל בע"פ כמו שמשיב החכם לשואלי הוראה שכתב בקצרה שמהרר"י הנ"ל מותר לישא אשה אחרת ואינו צריך לזכות גט לאשתו הראשונה ע"י אחר ועפ"ז סמך הנדיב הנ"ל ונשתדך עם התלמיד הנ"ל ולאחר המעשה היו איזה רבנים מהרהרין אחר הוראת הגאון מוהר"רד הנ"ל ולבם יחשב שלא הורה טב לא זו בלבד שאינו יוכל לישא אחרת אם לא שיזכה גט לאשתו הראשונ' ע"י אחר משום חרם רגמ"ה אלא אף גם זאת שאינה יכול לזכות לה גט ע"י אחר בע"כ ובהיות שהתלמיד הותיק הקדוש והטהור מה"רר יואל הנ"ל הוא א' מיוחד מתלמידי ושקד על דלתי ישיבתי אמרתי לא אמזוג רישא אבי' סדי' עד דקא מהפכינא בזכות' ויגעתי ומצאתי לעד"נ שעכ"פ יוכל ורשאי לזכות לה גט לאשתו הראשונה ע"י אחר אע"פ שאין לו לשלם כתובתה: וזהו החלי בעזרת ה': תשובה הן אמת שאין אשה שהמירה דתה בשעת הזעם והרג רב נאסרת על בעלה ולא חיישינן שמא נתרצית כמבוא' בש"ע סי' ז' סי"א מ"מ נל"עד שיוכל הבעל לגרשה שלא מדעתה בע"כ וחילי דידי מהא דכתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ב ד"ה אעפ"י שלא נאסרה על בעלה (כאשר האריך שם בטעמא של דבר) מ"מ עוברת על דת היא ומהר"ר מא"י הביא דבריו בקיצור בסי' קט"ו ס"ג וא"כ הוא שעוברת על דת אף שהמירה באונס ממילא מלתא אמור' דמתגרשת בע"כ ואיננה יוכל לעכב על ידו ואין בזה משום חרם רגמ"ה כמבואר במרדכי ריש פרק המדיר ובתשובת הרשב"א סי' תקנ"ז (הובא בש"ע סי' קט"ו ס"ד בהגהה') בקצרה ואמת נכון הדבר שלא הפסידה כתובת' כמבואר שם בתשוב' הרא"ש כיון שלא התרה בה מ"מ אין חיוב כתובתה מעכבת אותו לגרשה בע"כ במקום שיוכל לזכות לה גט לאשתו ראשונה ולישא אשה אחרת אף על פי שאינו בהשג יד להשלים לה כתובתה ומה שהתיר הגאון מהרר"ד סג"ל לישא אשה אחרת בלי זיכוי גט לאשתו הראשונה נלע"ד שטעמו ונימוקו עמו דס"ל שודאי בכה"ג לא תיקן הגאון רגמ"ה שלא ליקח ב' נשים רק שמנהג אישטרייך הוא ליתן לה גט קודם שישא אשה אחרת כמ"ש מהררא"י בפסקיו סי' מ"ד וסי' רנ"ו וכיון שבמדינות מערהרין וגם במדינות פולין אין שם מנהג ידוע ממילא מחמת ספק מנהג לא הוצרך לזכות גט לאשתו הראשונה והצעתי דברי הנ"ל לפני הגאון מורי חמי רב המדינה מהו"רר מענדיל נר"ו כי הוא היה ראש המדברים על הגאון מה"רר דוד הנ"ל והשיב לי וז"ל. הנה כלל דברי מכ"ת הם שאעפ"י שהמירה מאונס נקראת עוברת על דת וכיון שנקראת עוברת על דת מתגרשת בע"כ והא ליתא דלא נקראת עוברת על דת כשהמירה מאונס לא לענין להפסיד כתובתה ולא לענין לגרש שלא מדעתה בע"כ אעפ"י שבאמת היא עובר' על דת כשהמירה שתנצל מן המיתה שלא היה לה לעשות כן מ"מ לא נקראת עוברת על דת שדברה בה חז"ל הן לענין הפסד כתובתה הן לענין גירושין בע"כ כיון שמיד לאחר אונס חזרה בה דזה מבואר דלא נקראה עוברת על דת שתפסיד כתובתה לאחר התראה או שתתגרש בע"כ אפי' בלא התראה כמבואר בש"ע סימ' קט"ו ס"ד בהגהה' אלא דוקא באשה שרגילה בכך שמאכילתו שאינו מעושר וכו' ולא בכה"ג שנפלה בפעם אחת בשעת הזעם והרג רב אע"פי שעשתה עבירה חמורה שבחמורה לית לן בה כיון שמאונס עשתה כן וע"י תשובה קלה תתכפר לה דאי לא תימא הכי אלא תהא נקראת עוברת על דת אפי' בפעם ראשונה שהיא עוברת על דת השנוי' במשנה לענין שתתגרש בע"כ אפי' בלא התראה לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה אלא ע"כ ברגילה בכך מיירי התם. וכן הוא מבואר בתשוב' הרשב"א סי' תק"עא והובא בסי' קמ"ו ס"ד בהג"הה קצרה בין הדבקי' ומה שנתלה מכ"ת בתשובת הרא"ש כלל ל"ב ד"ח שכתב על אשה שהמירה מאונס שנקראת עוברת על דת וכו' אגב חורפי' לא דק מכ"ת שפיר כי גם דברי הרא"ש מכוונים כן דה"ק האמת כן הוא שהיא עוברת על דת שהרי המירה והיתה צריכה ליהרג ולא לעבור מ"מ אין לה דין עוברת על דת כי הנה כתב וז"ל ויש שרוצין לומר שיש להן דין עוברת ע"ד להפסיד כתובתה ואמת הדבר כי עוברת על דת וכו' מ"מ נראה לי דלא הפסיד' כתובתה וכו' פי' דבריו אע"ג דבאמת עברה על דת מ"מ אין לה דין עובר' על דת שדיבר' בה חכמים ז"ל אף על גב דבסוף התשוב' כתב וז"ל שלא הפסיד כתובתה מפני שלא התרה בה וכו' משמע מלשון זה דיש לה דין עוברת על דת אלא לפי שלא התרו בה לכך לא הפסידה כתובתה ממילא נשמע דתתגרש בע"כ דהרי לענין גירושין בע"כ לא צריכה התראה כמבואר בסי' קט"ו הא ליתא דלא כתב הרא"ש כן לתלות הטעם בלא התרה בה אלא היכא דעשאה כן פעמים הרבה ורגילה בכך דאותה נקראת שפיר עובר' על דת לכך הוצרך לתלות הטעם בלא התרה בה ובאמת אותה יכולין לגרש בע"כ אפי' בלא התראה אבל בלא עשתה כן אלא פעם אחת אע"פ שעברה על עביר' חמור' בהמיר' דתה כיון שלא עשת' כן אלא בשעת הזעם והרג רב אונס גדול ומפורסם ומיד שעבר האונס חזרה לדתה ודאי שאין הבעל יכול לגרשה בע"כ ושלא מדעתה יעיין מכ"ת בתשובת הרא"ש שפי' וימצ' כי כן הוא ואם יהי' למ"כת להשיב על זה ישיב ואם יהי' דבריו נכונים אקבלם. תו כתב מכ"ת כהתנצל על הגאון מהר"ר דוד סג"ל על שהתיר לישא אחרת בלא שיה' מזכה גט לראשונה ע"י אחר מפני שמבואר בת"ה ומהריטב"א הביאו שהדבר תלוי במנהג ואפשר שבמדינה זאת המנהג היא לישא אחרת בלא שיהא מזכה גט לראשונה עכ"ל מכ"ת גם פה שגה מכ"ת ברואה כי הנה התם בת"ה בפסקיו סי' ר"פ מבואר בהדיא שמנהג איס"טרייך ואגפי' שצריך לגרש ראשונה ע"י אחר ואנו פה בקהלות כולם אגפי' איסטרייך הם ואפי' בכל מלכות פולין לית עיקר ושורש לזה לומר שהמנהג היא להתיר לישא אחרת בלא שיגרש לראשונה ע"י אחר ואם יש בידו קבלה שהמנהג כן היה לו לבאר בפסק הקצר שלו על כן אומר אני כי במרוצה כתב כן ולא שם על לבו לעיין בפוסקים וזה אשר השבתי לו להעמיד דברי הראשונים ומה שיש לדקדק בדבריו. אהו' אדוני מורי חמי הגאון נר"ו ג"י הצהירים האירו אל מול עבר פני ומה מאד חביבין עלי דבריו דברי דודים המחודדי' על אדני פז ואמת והשכל מיוסדי' ומטובו קאמינ' להשתעשע בהם לא לחלוק עליהם רק דרך פלפולא בעלמא וזה יצא ראשונה מכ"ת כתב וז"ל דהרי לענין גירושין בע"כ לא צריכה התראה כמבואר בסי' קט"ו ס"ד בהגה' וכו'. ולענ"ד ממוצא מקור ההגה' בסעיף ד' אין הכרעה שלענין לגרשה בע"כ אינה צריכה התראה מ"מ אינני רוצה לפלפל באשר שהדין אמת כמבואר בת"ה סי' רמ"ב שלענין שתהא נקראת עוברת על דת אינה צריכה התראה (וממילא מצוה לגרשה) וכן כתב מהרר"מ פדווא בפשיטות בסי' י"ג: הן אמת שיש לי הרהורי דברי' על מה שכתב הגאון מהרר"מ פדווא וז"ל ובזה אל יטעה אדם לומר הלא בדין עוברת על דת הוזכר שצריכה התראה וזהו דוקא אם רוצה להפסידה כתובתה וכו' אבל פשיטא שמצוה לגרשה אף כי לא התרה בה ויתן כתובה וכ"כ הטור א"ע בהדיא בסי' קט"ו שאף אחר שנשבע שלא עברה על התראתו שאין כופין אותו להוציא אך מצוה לו להוציאה עכ"ל ולע"ד נראה שאין מדברי הטור ראי' לענין זה אם ודאי לא התרה בה כי הטור איירי שיש עדים שהתרה בה על התראתו או כשהתרה בה שלא בעדים ועברה אבל מ"מ הוא יודע האמת שהתרה בה ועברה על כן יש מצוה לגרשה. אבל אם באמת לא התרה בה אפשר לומר שאין מצוה לגרשה דדלמא אם יתרה בה לא תשוב לכסלה ולאולתה עוד ותחת גערה במבינה. וזהו מה שנתקשה לי בדברי הגאון בדברי מהר"מ פדווא מ"מ הדין דין אמת שענין מצוה לגרשה לא תלה בהתראה כלל. הן אמת שנרא' מדברי הרמב"ם שהוא מפרש האיבעי' בפ' הארוס' אם עוברת על דת מותר לקיימה אם לאו היינו בהתרה בה שכתב בפ' כ"ד מהל' אישות וז"ל עוברת על דת משה או על דת יהודית וכן זו שעשתה דבר מכוער אין כופין את הבעל להוציא אלא אם רצה לא יוציא ואע"פ שלא הוציא' אין לה כתובה כו' ונ"ל משמע שאיירי בתר התראה דאי קודם התראה לא הפסידה כתובתה מכל מקום נוכל לומר שגם קודם התראה מיבעיא ליה ואף אם נאמר שפשיט' לי' שקודם התרא' רשאי לקיימה מ"מ מצוה מיהא איכא לגרשה כללא דמלתא עוברת על דת מצוה לגרשה אע"פ שלא התרה בה וכיון דאיכא מצוה ליכא למיחש לחרם רגמ"ה כי במקום מצוה לא גזר כיון שעברה על דת אע"פ שאנוסה היתה כמו שכתב הרא"ש בתשוב' הנ"ל ומה שרום מכ"ת שדא בי' נרגא וכתב שתשוב' הרא"ש מיירי שנקראת עוברת על דת לענין זה דאם עברה כמה פעמים ורגילה בכך אזי יכול לגרשה בע"כ אע"פ שלא התרה בה אבל אם לא רגילה בכך אין לה דין עוברת על דת כלל.