עבודת הגרשוני מח

לכך ועדיף טובא מבעל פוליפוס דיוציא ויתן כתובה כדאי' בתו' והי' סובר ר' יעקב דאפי' תו' יש לה כו' עכ"ל הרי שכתב הריצב"א להדיא היכא שהבעל מודה שא"י לבעול הוה גרע טפי מבעל פוליפוס וא"כ כיון שבעל פוליפוס כופין אותו בשוטי' כ"ש א"י וכן מצאתי בתשוב' ר"מ דפוס קרימוני סי' ק"ן ונראה כאלו היא תשובה של רב האי גאון וז"ל תשובה לא' שא"י לזקק אם אשתו נראה דק"ל כרשב"ג מום זה גדול מבעל פוליפוס הוא דהתם דאשה בכל דהוא ניחא לה כופין כ"ש במום זה דאפי' כל דהו ליכא ומתחלה נשאת לשם כך כדתני במכילת' מקרא שארה כסות' ועונה ואפי' אגרת מרד לא שייך הכא וכו' עכ"ל. הרי לפנינו שכתב להדיא שמום גדול הוא זה יותר משארי מומין וא"כ כופין אותו בשוטי' אברא שלכאורה נראה שאין ראיה מתשוב' זה דנראה שהגאון בעל תשובה זו תלה פסקו במאי דק"ל בכל מומין גדולי' כרשב"ג וכופין אותו בשוטי' ומום א"י היא גדולה מאותן מומין כגון נסמית עינו ע"כ כופין אותו בשוטי' אבל אנן דלא ק"ל כרשב"ג כמו שפסק הרי"ף והרמב"ם והר"אש ויתר הפוסקי' כרבנן שאין כופין אפי' במומין גדולי' א"כ יש לומר נמי שבמום א"י ג"כ אין כופין מ"מ נראה דמאי שתלה פסקו במאי דק"ל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אין כוונתו הוא אלו לא קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל אין כופין אותו. דודאי מום א"י הוא מום יותר גדולה מבעל פוליפוס כדמסיק בטעמ' שכאן אפי' כל דהו ליכא ומתחלה ניסת לשם כך. ומ"ש כיון דק"ל כרשב"ג קושטא דמלת' קאמר לפי דעתו אבל אין תלה בזה ונכון לומר כן כדי שלא נרבה במחלוקת ולומר שהר"יצבא ס"ל שהוא מום יותר מבעל פוליפוס והגאון הנ"ל ס"ל שהוא פחות מבעל פוליפוס כללא דמילתא שלעד"נ אף גם שאנן ס"ל שאין הלכה כרשב"ג מ"מ במום א"י כופין אותו להוציא שאין לנו מום גדול מזה ומ"ש מקצת הפוסקים שאין כופין אותו להוציא בטענת א"י היינו כשאין הבעל מודה אעפ"י שהיא נאמנת מדרב המנונא מ"מ אינו מן הדין לכוף אותו בשוטי' כיון שהוא מכחישה וצווח שמום אין בו. והנה לא נעלם מעיני מ"ש הר"שבא בסי' קל"ט במיוחסת שאין כופין בטענת א"י וז"ל ובטענת א"י כלל לשמש נאמנת וכופין אותו לגרש' אבל וכו' אין כופין וכו' אפי' בטענת א"י ודע שאמ"תי במקום שהיא נאמנת ורוצה להתגרש אמרינן לה למה אתה רוצה להתגרש ומה לך לבנים כו' ואין האשה מצווה וכו' ואם היא טוענת אע"פ כן היא רוצה להתגרש לפי שהכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה אין משגיחין לדבריה כמו שמוכח בפ' אעפ"י גבי כותבין אגרא מרד על ארוסה ואם טוענת אף על פי כן רוצה אני לבנים כדי שיסייעוני לימי הזקנה כו' שומעין לה הרי לפי הראי' שמביא משמע שאפי' אם הבעל , מודה מ"מ אין משגיחין לדבריה. אבל לע"דנ שאינו כן דודאי אם הבעל מודה שא"י כופין אותו לגרשו והא דאין כותבין אגרת מרד לארוסה אע"פי שאנו יודעין דהוא מונע ממנה תשמיש שאני התם דודאי התם אינו אלא כמו ספק כיון שבידו לקיים מצות עונה אלא שהוא פושע נגדה אין זה אלא כמו ספק דאיכ' למימר היום או למחר יתפייס ולא יפשע עוד משא"כ בא"י אעפ"י שאפשר שיש תקוה שיתרפא הלזה תעגנה על כרחך כופין אותו וכן משמע במהרי"ק שורש ק"ח וז"ל דפשיטא לענין ממון יש כח ביד חכמים שהרי הפקרם הפקר אעג"ב דלענין איסור א"א החמור אין כח ביד חכמים לכופו מאחר שאין אלא פושע בעלמא כו' עכ"ל והוא בעצמו וכבודו כתב בשורש ק"ג שכופין אותו להוציא בטענת א"י ומשמע שכוונתו שכופין אותו בשוטי' אלא ודאי ס"ל כמ"ש שיש לחלק בין לפושע ובן לא"י שאין לו תקוה כ"כ ועו' נלע"ד שבנ"ד יש לכופו אותו בשוטי' אף אם נאמר שבמקום אחר אין כופין אותו בטענת א"י מאחר שכבר נתקשר בשידוכים ויצא הקול שהוא בעל מום הנ"ל ורצו לנתק הקישור והוא התחייב בעצמו כמבואר לעיל ודאי אדעת' דהתחייב' דידיה נכנסה עמה לחופה ואם לא יתקיים ההתחייבות הוה כמו קידושי' טעות וכענין זה כתב הרא"ה בסי' ק"ח שהבי' שם דברי הרי"טבא שס"ל שאין כופין אותו לחלוץ אע"פ שנשבע היבם לחלוץ וכתב וז"ל הן אמת שיש הפרש לפי דעתי בין נדון הרב ז"ל לנ"ד שבנדון הרב ז"ל נראה שלא היתה השבועה בזמן הנשואין רק אחר מיתת האח אבל בנ"ד שהית' השבועה בשעת הנשואין הנה הוא ראוי לעונש גדול שהרי הטעה אותן וכמעט נראה שהיא קידושין על תנאי והי' ראוי לכפי' אבל מה נעשה שהרי כל רבותינו כו' כולם הרחיקו הכפי' כו' עכ"ל הרי שכתב שיש לכופו משום דהוי קידושין על תנאי אע"פ ששדא ביה נרגא שרבותינו הרחיקו הכפי' היינו דוקא בנדון שלהם אבל נ"ד עדיף מיני' טובא כי באמת בנדון שלהם יש לתמוה איך עלה על דעתו שיהא נראין כקידושין על תנאי הלא תלמוד ערוך הוא בסוף הגוזל קמא וז"ל אלא מעת' יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצ' דאדעתה דהכי לא קידש עצמה התם אנן סהדי דמינח ניחא לה בכל דהו כר"ל דאר"ל טב למיתב טן דו כו' ופירש"י דמינח ניח' להו להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שאם ימות תזקק לאחיו עכ"ל ממילא אזדא לי' סברתו של רא"ה גבי נ"ז אבל בנ"ד שהוא מום בבעל גופא ומה גם שבמום זו אפי' כל דהו ליכא כמ"ש לעיל בשם גאון א' ודאי שנרא' כקידושי טעות ויש לכופו ואפי' לדעת התוס' שחלקו בין אדם שקנה מחבירו שום דבר ונתקלקל ובין קידושין וכו' מ"מ בנ"ד גם דעת הבעל היה כדעת האשה כי כן התחייב את עצמו וכו' וק"ל: אברא שיש לחלק בין הנדון של מהררא"ה ובין נדון דידן דהתם נשבע היבם בשעת החופה ה"ל ע"כ כקידושי טעות אבל בנ"ד שבשעת החופה לא הזכירו כלום מן המתחייבות שהוקם ביניהן איכא למימר שמחלה הכל ודמי' הא מלתא להא דאמרינן לענין ממון ג' דברים א' אינו צריך אפי' גילוי דעת כי אומדנ' הוא וקצת דברים צריכין גילוי דעת בשעת מעשה וקצתן צריכין תנאי כפול וכן כתבו התוס' והרא"ש והטור ועיין בתשוב' ר"מ אלשיך סי' ק"ח שהאריך בזה מ"מ נלע"ד שבמקו' התקשרו וההתחייבו' כמו בנ"ד אין צריכין להזכיר בשעת מעשה כי מהי תיתי שתמחול ההתחייבו' וההתקשו' וכן אי' בפרק המדיר דע"ג ע"א אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי מחלה לתנאי' אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו זנו' וע"כ בנ"ד דליכא למימר האי טעמא ודאי לא מחלה ההתקשרותה אלא היה תנאי גמור ומהאי טעמ' ליכא נמי למימר אין תנאי בנישואין ואין תנאי בחופה אפי' מאן דאית לי' כן בעלמ' כיון שאין כאן ביאה ועיקר ההתחייבו' וההתקשרות נעשה אם לא הי' כאן ביאה וק"ל כללא דמלת' בנ"ד סברתו של רא"ה סברא אלימת' היא שיש לכופו בשוטי' כי דומה הוא לקידושי טעות בלי ספק. הן אמת שלא נעלם מעיני מ"ש בתשוב' מיימוני (ריש סדר נשי') הובא בש"ע סי' מ"ב שאין הולכין בענין קידושין אחר אומדנ' והוכחו' מוכיחו' שלא כוונה לשם קידושין וז"ל ואע"ג דא"ל אנן סהדי דלא נתכוונה אלא להתלוצץ וכל כה"ג אזלינן בתר מחשבה כגון גבי מכרחת וכר"ש בן מנסי' הכותב כל נכסי' לאח' וכו' וכיוצא בזה רבו' בתלמוד דאזלינן בתר אומדנ' גבי קידושין נשים חומר' דא"א לא נסמוך על אומדן דעת ליכא אומדן דעת דמוכח כיון דאיכא נמי למימר איתת' בכל דהוא ניחא להו כו' עכ"ל הרי דס"ל למהר"מ שלענין קידושין ליכא למיזל בתר אומדנ' מ"מ בנ"ד יש לנו למיזל בתר אומדנ' דזיל בתר טעמא דלא אזלינן בתר אומדנ' משום דאתת' בכל דהו ניח' לי' וגבי נ"ד אפי' כל דהוא נמי ליכא כמ"ש לעיל. ועוד בנ"ד ליכא למימר כל דהו ניחא להו שהרי הקפידה ויצאה להפרד ממנה עד שנתחייב ונתקשר נגדה: כללא דמלתא שלעד"נ שהיה מן הדין לכוף לאיש הנ"ל בשוטי' מק"ו מבעל פוליפוס חדא ועוד קאמינא כיון שנתקשר נגדה כנ"ל דמי' לקדושין טעות ויש לכופו בשוטים ועוד בה שלישי' כיון שהרויח ממון ע"י הגט ודאי גמר ומגרש וכמ"ש הרשב"א בתשוב' והא דכתב הריב"ש בתשובה בסי' קכ"ז אין דמי' לאשה נלע"ד דוקא אם האשה מחויבת להיות יושבת תחתיו ולנהוג עמו כל מיני אישות ואם ממאנת יש עליה דין מורדת בהא איכא למימר אין דמי' לאשה אבל במקום שאין לכוף אותו להיות עמה ואין לה דין מורדות כמ"ש הרמ"בם ושארי פוסקים בהא א"ל אגב אונס' וזוזי גמר ומגרש והנה לא נעלם מעיני מ"ש הריב"ש בתשובה הנ"ל שמי שהתחייב עצמו בקנס אלף דינרין אם לא יגרש וחישב זה שהוא דומה לגט מעושה ואין זה כמקבל מעות רק כמי שניצל מן ההפסד נלע"ד שאין הנדון דומה לראי' דשאני התם כיון שמתחלה תלה הקנס בנתינת הגט ואין הדבר תלוי אלא בו אם ירצה ליתן גט ניצל מן הממון נראה להדיא שמגרש כדי להציל עצמו מן ההפסד משא"כ כשחל עליו חוב ממקום אחר שאינו ניצל מן החוב אע"פ שירצה ליתן גט והוא צריך לדעת האשה שתתרצה לוותר החוב כולו או מקצתו והאשה ויתר' לו אם יגרש' בהא א"ל אגב אונסא וזוזי ודאי גמר ומקני' וק"ל. אמנם עדיין יש לפקפק בנ"ד שמתוך כותלי השאלה נראה קצת שהעישוי הי' ע"י נכרי' וידוע גט מעושה ע"י עכו"ם אפי' כדין הגט פסול אבל זה אינו דע"כ לא אמרינן כן אלא במקום שאין שם ממון אבל לא במקום שיש שם ממון דזיל בתר טעמא שהתוס' כתב בפ' חזקת הבתים שאין לנו לומר שאגב אונס' גמר ומגרש אעפ"י שהעשוי הוא שלא כדין כי אין עישוי לגוי' אשר תשים לפניהם כתיב ולא לפני כותי' אלא במקום שאין שם מעות אבל במקום מעות הוה הרצון משום ממון בצירוף שהוא כדין: גרשון אשכנזי: שאלה לו מעשה שהיה כך היה תלמיד ותיק א' היה לי שמו המעול' במהר"ר יואל ממדינת אוקרייני שבא מפליטת חרב למדינת מעררין לק"ק העלישויא ואשתו נשבית בין הקדריים ועדים באו שנשתמדה מחמת אונס ובהיות שתלמיד ותיק הנ"ל היה צנוע ומעלי ולמדן מופלג חריף ובקי ומקשה מתני ומסיק נתן עיניו בו אחד מיוחד מן הנדיבים ורוצה לדבק בו ולהשיאו בתו וליתן לו