עבודת הגרשוני מז

זה הרבה ודחיתי דברי הי"א שהביא המרדכי ע"פ תלמוד ערוך בפ' ג"ה דף צ"ח ע"ב לענין ביטול בס' או במאה דילפינן מזרוע בשלה ותמהתי על מה"רשל ששבק תלמוד ערוך והביא ראי' מן פיר"שי בפ' ב"ה ואין כאן מקום להאריך מ"מ יוכל ראובן לומר קים לי כראב"ן וסייעתו וכ"כ הגאון מהר"רם פאדווה בתשובה סי' ע"ג וז"ל מה חזית לומר קים לי כריב"א יותר מראב"ן ע"ש ועוד יוכל ראובן לומר קים לי כר"י דס"ל בנדון כזה שאע"פ שאין האשה צריכה גט מן הדין מ"מ צריכה גט להסיר הלעז דאית' במרדכי ר"פ א' ד"מ וז"ל נשאל לר"י על א' שהטעה להעיד עדות שקר והשביעם בטעות להעיד מה שיאמר ואמר להם להעיד שקידש אשה אחת ולבסוף חזר בו א' מן העדי' והשיב ר"י להצריך גט להסיר הלעז ולולא כן לא היתה מזוקקת לכך כי מן הדין יש לפוטרה בלא גט וכו' וכל זמן שלא נחקרה עדותן יכולין לומר מבודים היינו כו' ע"ש ועיין בריב"ש סי' רס"ו ובמשאת בנימין סי' ק"ו מ"ש בענין מבטלים קלא ובענין אמתלא עם הקול ותמצא שק"ל כזה הוא ק"ל טוב. ועדין יש לבעל דן לחלוק ולומר שאין לחוש לקידושין כי עד א' מן העדים נמצא פסול מחמת עבירה ואין כאן כי אם ע"א גם י"ל עדותן בטלה לגמר' ממילא הבתולה מותרת בלא גט. אבל זה אינו כי לדברי ר"י הנ"ל ושארי פוסקים צריכה גט מפני הלעז ומה גם שיוכל ראובן לומר קים לי כדעת הגאון מהר"רי מינ"ץ שחושש דילמא הרהר בתשוב' ודלא כדעת מהר"רם פאדווה כי מהררמ"אי הביא ב' הדעות בסי' מ"ב אע"פ שיש לומר שלא פליגי מהרר"י מינץ ור"מ פדוו' כי לפעמים חוששין שמא עשו תשוב' ולפעמים אין חוששין וכ"כ בעל חלקת מחוקק מ"מ מהר"רמאי תפס בפשיטות שפליגי ממילא יוכל ראובן לומר קים לי כר"י מינץ כללא דמלתא שלעד"נ שאין לחייב כלל לראובן שיתן קנס לשמעון כי יוכל לפטור את עצמו ע"י טענות קים לי. ויש עוד כמה צדדים לפטור את ראובן מן הקנס רק לקצר אני צריך. ומטעם קים לי יש לפטור גם אם שמעון מן הקנס כי גם הוא יוכל לומר ק"ל כאידך רבוות' דפטרי הבתולה בלא גט אף גם זאת אם היא ודאי מקודשת מה פשעו וחטאתו שנחייב אותו הקנס אם לא שנבוא עליו לחייבו קנס משום שנעשה בורח אבל אין זה סברא כלל גם לענין הקנס יוכל שמעון לפטור את עצמו ולומר גם אני חושש להעדים שהעידו בראשונה ממילא נתבטלו השדוכין ומשום הקדושין אין מקום כלל לחייבו קנס כאמור הגם שיש לחלק בין ק"ל דראובן שהוא לענין ממון גרידא משא"כ ק"ל דשמעון דשייך בי' איסורא ועוד יש בו כמה חילוקים מ"מ מלת' דפשיטא הוא יותר מביע' בכותחא שאין לחייב שמעון קנס משום קידושין הנ"ל אף אם היה קידושין גמורי' בלי שום פקפוק: ועדיין יש לב"עד מקום לחלוק ולומר שאין ממש בקידושין כיון דאיכ' עדי' שהבחור היה מהדר לשכור עדי' שיעידו שהוא קידוש הבתולה הנ"ל אבל ז"א מכמה טעמי' חדא דכבר איפסקא הלכת' בפ"ק דמכות כר"י דאמר אם הוא הוחזק כ"ע מי הוחזקו ועיין בתשובו' רי"ט חלק אה"ע סי' מ' שהאריך בזה חדא ועוד קאמינא מידי קלא לא נפקי כמ"ש לעיל ולא דמי למ"ש הרא"ש בתשוב' כלל ל"ה סי' ד' דשם לא הוי קול מתחלה כמו שהאריך שם בכמה ריעות' שהיה בנדון ההוא והנה בעיקר הענין נפשי נבהלה מאד שראיתי שהתורה נעשית כשתי תורת בעו"ה ואין לנו פה להשיב להמלעיגים ולפי דעתי הב"ד הראשון הם שלחו להב"ד השני שיתוועדו יחד וליש' וליתן בענין זה ולא השגיחו בהם מה מאד אני תמה על הב"ד השני מה ראו על ככה אף אם נאמר אגמרייהו סמכי מ"מ לא יפו עשו (ועיין ביש"ש פ' א"ט סי' ח' שהאריך בזה) ולבי בוער וסוער על כבוד התורה שבטלה אבל באשר שאני לא נקרא' לכך וגם אני מכיר את מך ערכי שאינני בהשג יד להכניס ראשי כצפור דרור בין הרים גדולים המרקדי' כאילי בשן ע"כ אניח קנאה זו לגדולי הדור ואני לא אשיב כי אם על שנשאלתי וכבר כתבתי למעלה שגם זה אין צריך חשש בדבר שראובן תובע קנס מן שמעון שאין לחייב את שמעון שום דבר כי אף אם היו עדי' נאמני' שנתקדשה בתו לאחר בלי פקפוק מ"מ הוא לא פעל ועשה שום דבר לחייבו קנס מכ"ש באשר שיש לפקפק בקידושין הנ"ל והדבר תלוי בפלוגת' הפוסקי' הנ"ל ויוכל לומר ממ"נ אם קידושי בתו הוי קידושין מעליות' אין לחייבו קנס ואם קידושי בתו לא הוי קדושין מכ"ש שאין לחייבו קנס וזה פשוט גם ע"ד טענת ראובן שמבקש קנס מן שמעון עבור שנעשה בורח מחמת ממון רב ובמקום ההוא יחשב לחרפה גדולה מאד כבר כתבתי שגם בזה לא דבר נכונה כי אין טעם זה מספיק כי אם לפטור עצמו מקנס אבל לחייב את שמעון בקנס זה לא מצינו וק"ל חדא ועוד קאמינא שאין לחייב אותו דהלא כבר אמרנו לעיל שאם הקידושין הם קידושי מעליות' אין לחייב את שמעון ליתן קנס כי הוא לא פעל עולה א"כ יוכל שמעון לפטור את עצמו מן הקנס בטענת ק"ל כהני פוסקי' דאליבייהו הוי הקידושין קידושין מעליות' וממילא אף אם עשה שמעון איזה פעולה שהוא גורם להפריד אין לחייבו כיון שכבר מפורדי' ועומדי' הם מחמת הקידושין וק"ל. אבל אין שמעון צריך לטענ' ק"ל דבלא"ה אין לחייבו כמ"ש כבר ואת"ל שיש מקו' לחלוק אם אין שמעון צריך לפטור את עצמו מטעם ק"ל א"כ חזר וניער תביעתו על ראובן ליתן קנס ואין לפטור את עצמו בטענת ק"ל כנ"ל כי יוכל שמעון לטעון שאין ממש בקידושי' הנ"ל כיון דאיכ' עדי' שהבחור מהדר לשכור עדי' שיעידו שהוא קידש את הבתול' אבל ז"א מכמה טעמים חדא כבר איפסק הלכת' בפ"ק דמכות כר"י דאמר אם זו הוחזקה כל ישראל מי הוחזקה ועוד קאמינא ס"ס אין להתיר הבתולה הנ"ל בלא גט מפני הלעז כמו שמצינו וכתבנו לעיל והנה לא נעלם מעיני מה שכתב הרא"ש בתשו' כלל ל"ה סי' ד' וז"ל ועוד שכבר נמצא שקרן שהשכיר עדים ועדים שהבי' הכחישו אותו ואשתכח דאסהדי שקרא קמהדר ואפי' היה מביא אח"כ עוד עדים היה צריך לדקדק אחריהם בכל מיני דרישה וחקירה גם שיהיו ב' אנשי' שלא יצא עליהם שם רע מעולם וכו' עכ"ל והנה משמע מלשונו אם יצא שם רע על העדי' והוא היה מהדר אחר עדי' שקרים אין משגיחין בעדי' שהביא עוד. ולכאורה הוא סתירה לדברינו אבל המעיין שם יראה לנוכח שבנדון של הרא"ש לא היה שם קול מש"אכ בנדון דידן וק"ל כנ"ל גרשון אשכנזי. שאלה לה מפתח דברינו יאיר ה' עינינו מה דינה של ריב' שבאה בטענה שהבעל ישען על ביתו וכו' ואיננה תובעת כתובתה והבעל מכחישה אם היא נאמנת או לא. ואם היא נאמנת וכופין אותו להוציא אם כופין אותו במילי או בשוטי'. תשובה הנה לענין נאמנו' הסכימו האחרונים אם אינה תובעת כתובתה היא נאמנת אמנם בענין הכפי' אם כופי' אותו במילי או בשוטי' דבר זה תלוי בפלוגת' דרבוות' אם נאמר שבכל ענין שאמרו חכמי' יוציא ויתן כתובה פי' יוציא ע"י כפיה בשוטי' או נאמר שכיון שלא אמרו חז"ל בפי' כופין אין כופין אותו בשוטי' רק במילי והנה רש"י והר"יף והרמב"ם כמו שכתב ה"ה בשמו ס"ל בכל מקום שאמרו יוציא ויתן כתובה כופין אותו בשוטי' ור"ח וסייעתו ס"ל שאין כופין אותו אלא במילי והדברים ארוכי' בתו' ר"פ המדיר והר"אש פ' הבא על יבמתו האריך מאד ומסקנתו כיון דפליגי רבוות' ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטי' דלא הוה גט מעושה וכ"כ הטור בשמו בסי' קנ"ד והנה יש ליישב בדברי הרא"ש אם כוונתו להחליט דברי ר"ח וסייעתו לענין אם בדיעבד שכפו בשוטי' כמו שאמרו יוצי' ויתן כתובה ונשאת ע"פ אותו הגט אם נאמר תצא שהגט הוה גט מעושה שלא כדין ואינו גט או כוונתו לומר שראוי להחמיר אבל אם כבר נשאת לא תצא וכן במקום עגון תנשא אפילו לכתחילה ולעד"נ שלשון וראוי להחמיר מורה על חומרא בעלמא. דהיינו דוקא לכתחילה או אף גם שנתגרשה כבר ובקל תוכל להשיג גט אחר אזי יש להחמיר ולא תנשא ע"י גט זה אבל אם כבר נשאת לא תצא או אפי' לא נשאת והוא במקו' עגון אין להחמיר וכדאי הם הר"יף ורש"י והרמ"בם לסמוך עליה' גם ר"י בעל תוס' מסכי' לדבריה' לפחות כמו בנ"ד שמתנהג עם האשה שלא כדין. ולע"ד זה הוא דעת הב"י שכתב בש"ע דעת רי"ף ורש"י והרמ"בם בסתם ודעת ר"ח כתב בלשון י"א ומסורת הוא בידינו כל מקום שכתב הב"י בש"ע שלו דעת הא' ודעת הב' בשם י"א דעה ראשונה היא עיקר ממילא תפס כאן דעת רי"ף ורש"י והרמב"ם עיקר וזאת לא זאת כי אם שס"ל שזה הוא כוונת הר"אש כמ"ש וראוי להחמיר ולעד"נ שגם הר"ן ס"ל כן שה"רן כתב בסוף גיטין על מתני' גט מעושה כו' וז"ל בישראל כשר כשכופין אותו בדין כהנך דאמרינן בהו יוציא עכ"ל וקשה דהכא משמע שכל מקום שאמרו יוציא כייפינן לי' והוא בעצמו וכבודו כתב בס"פ המדיר כדעת ר"ח שאין כופין בשוטי' רק באותו שאמרו רז"ל בפי' כופין אלא ודאי שדעת הר"ן שלכתחילה יש לחוש לדברי ר"ת אבל במתני' דהמגרש קתני כשר משמע בדיעבד אבל לכתחלה אין מעושין ואין זה כי אם אלו שאמרו בהם חכמים יוציא אבל אלו שאמרו חז"ל בהדי' כופין פשיטא שהוא כשר שהרי מצוה על כל ב"ד ובכל זמן לכוף אותו ממילא בנ"ד שהי' חשש עגון יפה עשה המורה שכייף ליה לבעל. אבל לבי מהסס בדבר מאוד שמשמעות הרי"בש והאחרוני' הוא שדברי ר"ח עיקר ואם כפו בשוטי' מי שלא אמרו בו חכמי' בפי' כופין כגון נשען וכו' הוה גט מעושה שלא כדין. אמנם לע"ד נראה אע"פי שהיא נאמנת מדרב הונא מ"מ לא האמינו לה חכמים שעל פי דבריה נכוף אותו בשוטי' רק אומרי' לו שחכמים חייבוהו לגרש ואם אינו מגרש מותר לקרותו עבריי' אבל כשהבעל מודה שא"י להזדקק עמה כ"ע מודי שכופין אותו בשוטי' כי מום גדול הוא זה יותר מבעל פוליפוס וחביריו השנוי במשנה ס"פ המדיר וכ"כ הריצ"בא הובא בתשוב' מיימוני פ"ט מהלכות אישות שהאריך שם בענין טענת א"י ולבסוף כתב לענין תו' וז"ל. מיהו לענין תו' אין לי ללמוד מפי' ר"ח ולדמותו הדין שא"י לבעול לבאה מחמת טענה כי לכאורה לא שייך למימר הכא אדעת' דהכי לא אוסיפות וכו' דהא מידע הוה ידע שנשאת לכתחלה