עבודת הגרשוני מה

זה נראה בעיני פשוט וברור. ומה גם שאין הזמ' מסכים להאריך לכן לא הקפתי בהלכות ובראיות ואם המצא ימצא מי שיפקפק ויהסס בדברינו אלו יש לנו פה להשיב ומצח להרי' ראש לברר וללבן הכל כשמש בראיות ברורות למבין דבר בקל נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה לב ברך לקחתי וברך אשיב לשואל כענין ומשיב דברי' נכוחים. חוצד בחקל תפוחים ה"ה אהובי האלוף התורני עדני עצני כהר"ר איצק נר"ו ולכאש"ל שלום עד בלי ירח אהובי ידידי דברי קדשו י"ג הצהירים האירו אל מול עבר פני יום ה' העבר והיו לי לנחת. והנה ע"ד שאלתו שאלת חכם האמת אגיד אם לא את פני מכ"ת אני נושא לא הייתי מזדקק להשיב לו אע"פ שהוא דיין בדבר באשר שאין דיין יחידי כ"א בורר לא' מן הצדדים ועדיין יש לחוש שלא להשיב כי אם לשני הבוררים יחד. אבל מאחר שמכ"ת מוחזק אצלי שאיננו מן כת הטועי' בדברי רש"י ח"ו ע"כ אמרתי להשיב לו מפני הכבוד. אמנם בדרך קצרה כי אין הזמן מסכים עמדי מכל צד להאריך בראיו' ולהראות פנים לכל צד כמראה האופן כדרכי להשיב לשואלי דבר. ומה גם שאין הנושא סובל כל כך והנני אשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. ע"ד שהא' מן הג' ב"ב שמקרוב באו בפעם א' סבר שהסגן בחודש השלישי שייך לו משורת הדין באשר שחביריו שניהם קשישו מיניה תשובה נלע"ד שאין הדין עמו באשר שהסגן בחודש השלישי הוא תשרי והסגן בחודש תשרי הוא משובח כידוע היה ודאי הזקן יוכל לומר לא יקירייכו בעינא ולא זילותייכו בעינא רק אהיה כא' מכם ונטיל גורל מי יעלה ראשון לסגן ומי אחרון באשר שעדיין לא נהגו לילך אחר הזקנה אע"פ שלפי מ"ש הגאון ר"ד ן' זמרא בתשו' סי' י"ג שיש לאדם לבחור במצוה ראשונה שפגע בה ולא ישגיח במה שהמצוה הבאה אחריה היא משובחת יותר שאין אתה יודע מתן שכר של מצות א"כ י"ל שהסגן הראשון שייך להזקן והוא כבודו אע"פ שהג' הוא משובח. מ"מ נלע"ד שבעל ת"ה ל"ל האי סברא בסי' ל"ה לענין קדוש הלבנה שאע"פ שאמרינן שהויי מצוה לא משהינן אפי' לעשותו מן המובחר ה"מ היכא דאיכא למיחש שמא תיבטל המצוה ע"י שהויי כגון קידוש הלבנה אם ימתין עד מ"ש יש לחוש שמא יהיה מעונן ב' או ג' לילות עד שיעבור הזמן אבל כשמ"ש הוא ז' או ח' בחודש אזי אף גם אם יהיה ב' או ג' או ד' לילות מעונן עדין יש זמן לברך עד סוף ליל ט"ו בכה"ג יפה להמתין עד ליל מ"ש ע"ש שהביא ראיות נכונות. א"כ לפי דעת ת"ה הסגן השלישי הוא עדיף ואם היו רוצין להדר להזקן ה"ל להניח לו סגן השלישי ממילא לא יפה כיון אותו הב"ב שהחליט שהסגן הא' הוא שייך להזקן וגדולה מזו נראה לע"ד אם היה הזקן בוחר ליקח סגן בחודש השלישי שהוא משובח יותר בשביל שהוא תשרי לא היו הב' האחרים מחוייבים להניח לו הסגן מאחר שהוא משובח יותר וחילי מהא דאית' בפ' הניזקין דף נ"ט ע"ב וז"ל תנא דבי ר"י וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. (ופ"י רש"י ליטול מנה יפה ראשון אם בא לחלוק עם ישראל ולאחר שחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה עכ"ל) הרי מבואר שאם היה לפנינו שני חלקים נפרדים שאינה שוים שהא' הוא משובח יותר אין הישראל מחוייב ליתן להכהן המובחר והמשובח אע"פ שהתורה הקפידה הרבה לקדשו ואם לכהן אין לו זכות זה לבחור חלק המובחר אע"פ שהתורה הקפידה מאד בכבודו להקדישו מכ"ש זקן שלא מצינו שהקפיד' התור' כ"כ כי אם בקימה והידור וכן מוכח יותר מדברי התוספו' והרא"ש עיין שם. כללא דמלתא ששורת הדין היה שהג' ב"ב אשר באו כא' היו להם להפיל גורל מי א' ומי ב' ומי ג' כן היה דינם מתחלה ולאחר שעברו ב' חדשים ועדיין לא הטילו גורל היה שורת הדין שיטילו גורל מי שיזכה בחודש השלישי דהיינו אותו ב"ב שגילה דעתו שאינו מוחל חודש השלישי הוא עכ"פ תוך הגורל. אבל אם יטיל גורל עם שני חביריו שבאו עמו כא' או עם ב"ב א' מן הקודמים שמגיע לו הסגן ע"פ סידורם בהא יש לפקפק ובהיות מה שעבר אין ואין לנו נ"מ בזה כיון שזכינו לדין שעכ"פ לא שום א' מן כולם היה יוכל לזכות בסגן בחודש השלישי כי אם ע"י גורל. ממילא אותו ב"ב מן הקודמי' שהחזיק בסגן ואותו ב"ב מן המאוחרי' שרצה להחזיק בסגן בלא גורל שניהם כא' לא טוב עשו להחזיק במחלוקת ומעתה נבא לבאר על מי מוטל לשלם הקנס מה שנתנו להשררה יר"ה. ונלע"ד ברור ופשוט שאותן ב"ב שהלכו ואכלו קורצ' בי שררה יר"ה הם מחוייבים לשלם מה שהזיקו דהיינו הקנס בלי פקפוק אע"פ שאין אני נותן עליהם דין מוסרי' כי מוטעין היו שהיו סוברי' מצוה קעבדו כדי למנוע שלא יבואו לידי מחלוקת או היו סבורים שמותר להם למיעבד דינא לנפשייהו אפי' ע"י השררה מ"מ מחוייבי' לשלם מה שהזיקו כי אדם מועד לעולם ועיין ביש"ש פ' המניח סי' ז': וע"ד השאלה השנייה אם יוכל לקרוא פעם הכל לוים ופעם מקצת לוים ומקצת ישראלים. נלע"ד שודאי יוכל לקרא כולם לוים והוא יותר נכון מלקרא קצתן לוים ומקצתם ישראלים עיין במ"ש מוח"ז בב"ח שלו סי' קל"ה והאריך אבל מ"מ אין למחות ביד מי שקורא מקצת לוים ומקצת ישראלים כי יש להם על מי שיסמכו ולא שייך בזה לא תתגודדו וק"ל א"כ יוכל ורשאי א' לקרא בכל פעם כאוות נפשו: ועל דבר השאלה השלישי נלע"ד פשוט מצד הדין שאין הב"ב הבא לאחר המעשה מחויב ליתן כלום אם לא באותו שעה כשבא לדור שם היה עדין חמת השררה בערה בו ויש לחוש שאם לא יפייסו אותו בריצוי כסף שיצא קצף על כל היהודים הדרים במקום ההוא ועיין בתשו' משפטי שמואל סי' צ"ט שהאריך שם ופילפל בחכמה בתשו' מהר"יק סי' א' וסי' קפ"ב כן נלע"ד שהוא שורת הדין אבל כמדומה לי שהמנהג בכל מקום מי שבא לדור בקהלה מחויב לשלם לפי ערכו גם החיובים שחייבים הקהל מימי קדם ולעומת זה יש להם חלק בכל חזקות הקהלה ב"ה ובית הקברות וס"ת וכיוצא בהן נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה לג בני ק"ק אחת אשר מנהגם מימי עולם ומשנים קדמניות מדי שנה בשנה המה בוררים שלשה אנשים כשרים אשר ישומו ויעריכו לכל בני הקהלה כמה יתן כל אחד ואחד למס ועולים לפי ראות עיניהם וע"פ השבועה חמור' שיעריכו כל א' וא' לפי אומד דעתם ועוד זאת להם שיוסיפו עוד א' על השלשה אנשים הנ"ל וזאת משפט' באם שיהיה א' מהשלשה אנשים המבוררים הנ"ל פסול דאורייתא לא' מבני הקהלה אזי יצא אותו הקרוב ויכניס האחר תחתיו ויעריכו אותו קרוב השני' הנותרים עם הנכנס כן מנהגם ומשפטם מימי עולם והנה בהיות שבמנהגם נהגו ואירע במקרה והזדמן שא' מג' מבוררים הוא משותף עם אחד מיוחד מבני הקהלה במשא ובמתן כמעט בכל עסקיהם רק שחלוקים הם בעיסתם שכל אחד ואחד מוציא הוצאות משלו כפי מסת ידו ואוות נפשו והנה נשאל נשאלתי מאת פני האלופים היקרים ראשי וטובי הקהל יצ"ו אם הדין עמהם שיפסלו השותף האחד לערוך ולאמוד את שותפו השני מחמת שהוא אוהבו ורעהו אם לאו ע"פ דת ודין תורתינו הקדושה שניתנו לנו מורשה תשובה לכאורה נראה שהקהל יצ"ו יכולים לפסלו שותף הא' מלערוך את חבירו ושותפו עמו במשא ומתן מק"ו אם פסול הוא להעריך פסולו מחמת קורבה מכ"ש שהוא פסול להעריך את רעהו ורגיל עמו במשא ומתן והראי' מהא דאמרינן בפ' הכותב (דף פ"ה) גבי ההוא דאמר נכסי לטובי' כו' אבעי' להו א' שכן וא' קרוב מאי ת"ש טוב שכן קרוב מאח רחוק וכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וז"ל והא דאמרינן דשכן קודם לא בעי למימר שכינו הדר אצלו דכמה אנשים דרים זה אצל זה ואין להם שייכות יחד אלא שכן היינו שהוא חבירו ורגיל עמו במשא ומתן ע"ז אמר הפסוק טוב שכן קרוב מאח רחוק עכ"ל הרי לפנינו שדעתו של אדם מקרבה יותר לרעהו אשר דבק לו מאח ואין לדחו' ולומר דהתם איירי בקרוב שאינו קרוב לו כ"כ עד שיהא פסול לו לדון על כן שכן קרוב טוב ממנו אבל קרוב שהוא פסול לדון מחמת קורבה הוא טוב משכן קרוב ז"א מלבד מה שלישנא דקרא לאו הכי דייקא דכתיב טוב שכן קרוב מאח רחוק משמע אפי' מאח ממש הוא יותר טוב ואף אם נאמר שאח ל"ד אח ממש רק הוא לשון קרוב כמו כי אנשים אחים אנחנו אשר פירושו קרובים כמו שפירש רש"י בחומש (הגם שדוחק הוא) מ"מ אי אפשר לומר כן פשיט' לפי דעת הטור שאינו מחלק כלל בין קרוב לקרוב רק כל קרוב במשמע בין ראוי ליורשו בין אין ראוי ליורשו ודאי אין לחלק ג"כ חלוק זה (הגם שאין דברי הטור מובני' לי בזה כי גם דעת הי"א הכי ס"ל אלא הי"א מיירי כשהוא ראוי ליורשו ראוי דייקא אבל באמת אינו יורשו ממש כי יש גואל קרוב ממנו בכה"ג קאמר שהוא קודם לשכן כיון שקרוב לו כ"כ עד שראוי ליורשו יש לו קירוב הדעת אתו יותר ממה שיש לו קירוב הדעת עם השכן קרוב אבל בשאין קרוב יותר ממנו ודאי גם הי"א מודים שלאו לההוא טוביה קמכוין ולא דעתו עליו כיון שבלא"ה ראוי ליורשו כן נלע"ד ברור בלישנא דהי"א אלא שאין כאן מקום להאריך: אלא אפי' לפי דעת הי"א אשר הטור מביאו בסי' רנ"ג סמ"ו אשר חילק בין קרוב לקרוב דהייני בין קרוב הראוי ליורשו לקרוב שאינו ראוי ליורשו א"א לחלק בין קרוב שכשר לדון לו לקרוב שאינו ראוי לדונו כי הי"א אינו מחלק אלא בין ראוי ליורשו לאינו ראוי ליורשו אבל לא עלה על דעתם לחלק בין ראוי לדון או לאו ממילא לפי הנראה יש כאן ראיה ברורה ששותף א' פסול לדון חבירו ששותף עמו במשא ומתן אבל כד מעיינין שפיר אין כאן ראיה כלל פשיטא לפי מה שהבין הרב ב"י דברי הטור שתרתי בעינן שכן אצלו בבתים וגם רעהו