עבודת הגרשוני מג

העוף אני מקיל אע"פ שבלא"ה אין אנו מצטרפין המולייתא כמ"ש הפוסקים אבל באשר שגם זה הוא חומרא ע"כ אני מקיל וכמ"ש מהר"וך בי"ד בפרישה ע"ש. וע"ד מה שרוצה מכ"ת לסמוך על מה שהיה עסקן בדברי' ושקל במאזני צדק ומצא שהאווז כזה היתה יותר מצ"ח נגד הלב במחילה מכבודו אין זה ראי' כלל שאין כל הלבבות שוות הגע את עצמך מה לו להרא"ש ולרא"ביה לקבלתם שאין עוף שאין בו ס' נגד לבו הרי ידיהן לא היו אסורי' לשקול במאזני צדק כמה אווזי' ותרנגולים נגד לבם וגם הם יביטו ויראו בעיני פקיחא שלהם שיש בעוף ס' נגד לבו אלא האמת יעשה דרכו שאין לסמוך על הנסיון לדבר בפרטו' לעשות ממנו כלל אם לא מחמת הקבלה והקבלה הוא אף אם אנו רואין למראה עינינו שהלב גדול והוא יותר מחלק ס' בכל העוף מ"מ הקבלה שאין טעם הדם שבו חלק ששי' מן העוף וכמ"ש לענין תולעת בפירי ועיי' בת"ה בסי' קע"ב. גם מ"ש הט"ז שיש להתיר אפילו נקלף העור אין אני סומך עליו כלל כי סברתו קלושה ודקה לדחות בה דברי מהרש"ל המפורשים שאין להקל אם הופשטה העור. גם הט"ז בעצמו הביא דבריו (בסי' ע"ב ס"ק ו') ולא השיג עליו כלל וקרוב: בעיני שגם הט"ז מסכים עם מהר"של ומ"ש בס"ק ט' ונ"ל עוד דגם בלא עור יש להקל כו' היינו אם יש עוד איזה צד היתר ודבר זה נלמד מעניינו שסמוך לו הביא דברי הפרישה שכתב שיש להקל אם יש עוד איזה צד היתר וע"ז כתב ונ"ל עוד וכו': כללא דמלתא אני מורה ובא אם העוף חסר והלב שלם בא לפני אני שופט למראה עיני אם יש ספק בעוף אם לאו ואם אין לפני העוף והלב שאוכל לשפוט למראה עיני אם יש ס' בעוף נגד הלב והעיקר חסר יותר מן הראש והרגלי' או הופשט העור אין אני מיקל כי אם שיש עוד איזה צד היתר. מ"מ אין אני אומר קבלו דעתי והמקיל כדברי מה"רי מינץ לא הפסיד ובפרטות במקום הפסד מרובה או בערב שבת לכבוד השבת כנ"ל גרשון אשכנזי: שאלה ל ברך לקחתי וברך אשיבנו לשואל כענין ומשיב דברי' נכוחי' ערבי' כעול' מחים ה"ה הרב הגדול המופלא כמה"רר אפרים יכהן פאר נרי': מה דבדק לן מר במעשה שהיה כך היה איש אחד קנה במקולין של נכרי שלשי' ליטראות בשר כשר והנכרי נתן לו חצי ליטר' בשר נבילה להכרעה ואח"כ נמלח הבשר הכל ביחד והנה למראית העין אין ששי' בבשר כשר אעפ"י שהוא ס' במשקל והמין שואל אי אזלינן בתר המשקל או בתר מראות העין. תשובה הנה דבר זה הוא דבר כללי בענין שיעור הוראות ששי' כיצד משערינן אם במשקל אם במדידה דהיינו שממלאין כלי מלא מים ומכניסין את האסור לתוכו וכנגד המי' היוצאי' ע"י הכנסת האסור משערינן ס' בהיתר ומכ"ת האריך למעניתו והרא' פנים מסבירות לכל צד כמראה האופן וכמעט שלא הניח מקום להתגדר בו אעפ"כ אענה גם אני את חלקי להפיק רצון מכ"ת והנה באמת לכאורה דבר זה מבואר במרדכי ס"פ ג"ה והב"י הביאו בסי' צ"ח וז"ל היאך משערינן ששי' נגד כל הכלי האסור ממלאים כלי גדול מלא מים ומכניסין כלי האסור תוך אותו כלי והמים היוצאים הוא שיעלה דופני הקדירה וישער בהיתר נגד אותן המים עכ"ל ב"י וכ"כ האגודה בפ' ג"ה וא"כ הרי מלתא אמורה שמשערינן על ידי מדידה כנ"ל. אמנם אפשר לשדות בו נרגא ולומר דוקא התם גבי כלי שא"א לומר שנשקל הכלי ונצטרך ששי' נגד כל המשקל הלא הכלי חרס או מתכת אינו אסור מצד עצמו אלא מה שבלוע בו אסור ולא ידעינן כמה בלע ואין סברא לומר שאותו האסור יהא לו המשקל של המתכת או של חרס אלא אנו רואין כאלו כל דופני הכלי הם חלב ממש וכיצד אפשר לשער זה במשקל לכן משערינן במדידה כנ"ל אבל במקום שאפשר לשקול האסור בעצמו ודאי אנו הולכין אחר המשקל בין לקולא בין לחומרא ולכאורה היה חלוק זה מוכרע דאל"כ קשה למה כתב ראב"י והרוק"ח דין זה גבי כלים ולא כתבו כן גבי שארי דיני' אסו' שנפל לתוך היתר שמצריכין ס' כיצד משערינן אלא ודאי במקום שיש לשקול האסור וההיתר אין שאלה כיצד משערינן אבל היכא שהאסור בלוע דא"א לשקול התם צריך לפרש אבל באמת אין כאן הכרעה כלל דאפשר לומר דה"ה בכל שיעורי ששי' משערינן כה"ג והא דלא כתב כן ראב"י והרוק"ח בכל שיעורי ס' היינו משום דבשאר שיעורי ס' הוא פשוט אבל גבי כלים דאית בי' חלל הוצרך לומר כיצד יעשה שימלא הכלי מים וכו' ממילא אין ראי' מדברי הרא"בי והרוקח הנ"ל כלל אמנם לע"ד הדבר פשוט שמשערינן במדידה מהא שכתב הר"ן בפג"ה והובא בב"י ס"ס צ"ח וז"ל כתב הר"ן בפ' ג"ה בשם הרא"ה כשמשערינן ברוטב משערינן לכזית ביצה ומחצה של רוטב שכן שעורו אם יקרוש יעמיד על כזית והוא ז"ל כתב שאין דבריו נראה לו כיון שאמרו בגמרא משערינן ברוטב סתמא משמע כמות שהוא משערינן אותו וכדברי הר"ן כתב הרשב"א ז"ל שם בשם בעל העיטור עכ"ל ב"י ועיין בר"ן שכתב מלתא בטעמא וז"ל שכך שיערי חז"ל שאין לך שנותן טעם יותר מששי' אפי' ברוטב דאל"כ היינו צריכין לחוש ולתת הדבר לשיעור לעיין באיסור זה אם הוא עב או דק הרי קמן שאין משערינן במשקל לפי דעת הר"ן והרש"בא דהא החוש מעיד שכזית רוטב לא יהא משקל כמשקל כזית קרוש אלא ודאי אנן לא אזלינן בתר המשקל בין לקולא בין לחומרא וזה נלע"ד ראיה שאין אחריה תשובה. ועוד נלע"ד להביא ראיה מהא דאיתא בפג"ה (דף צ"ז ע"ב) אר"ח כשמשערינן משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ובקדרה א"ד בקדרה עצמה וא"ד במה שבלעה הקדר' ורש"י מפרש בקדרה היינו חרסי הקדרה (כמ"ש המפרשי' משמי') ואם באנו לומר שניזל בתר המשקל א"כ אם יהא הקדר' משל מתכת שמשקלו כבד כששי' זית' והכלי מחזיק מדה אחד רוטב שמשקלה ג"כ ששי' זתים א"כ נפל שם ב' זיתי' אסור הכל שרי ואם יש כלי אחר שגדול ממש כמו זה הכלי ובכל דבר דומה לו רק שהוא ממתכת אחר שאינו כבד כ"כ ונפל לתוכו ב' זתי' של אסור יהיה אסור וזה ודאי דבר שאין לו שחר וכי מפני שהמתכת מצד טבעו כבד יותר יבלע יותר בשלמא גבי בשר וכיוצא בו שיש לו טעם אפשר לומר משקל ליטר יש לו טעם לנגד משקל א' מששי' בליטר' אע"פ שלמראות עין הוא גדול יותר בא' בששי' של ההיתר אבל קדרה שאין לו טעם מצד עצמו א"א לומר אלא שהוא בולע יותר מצד שהוא כבד יותר במשקל ודאי זה אינו אעפ"י שלא פסקינן כא"ד זה גם התו' מפרשי' בע"א מ"מ אין סבר' לומר שיחלקו כיצד אנו משערינן במדה או במשקל: ועתה באתי למיקם עלה דמלת' במה שהביא מכ"ת ראיות באמת ומה שרצה להביא ראיות להיפך ואשיב על ראשון כו' ולא לסתור דבריו רק דרך פלפולא בעלמא והנה מ"ש מכ"ת להביא ראיה דאזלינן בתר משקל ממשנה פ"ד דתרומות המונה הרי זה משובח והמודד הרי זה משובח והשוקל הרי זה משובח משלשתן תמהני מה ענין מעשר לבטל אסור שהוא בנותן טעם כי ודאי לענין המעשר לכוין המעשר בצמצום ולא יוסיף ולא יגרע אין משובח כמו השוקל וכן לבטל האיסור בהיתר בששי' אם האסור וההיתר שוים ממש כגון חמץ ומצה ודאי השוקל משובח וכמו שכתב בענין מצה כפולה בע"פ אחר חצות אבל לענין ביטול בששי' בדבר שאינם שווים יש לומר שאין משגיחין בכף מאזנים כלל. הנה באמת מכ"ת אחר רוב פלפולו גם הוא שדי ביה נרגא שאין להביא ממנו ראיה אבל תמהני איך עלה על דעתו שיהא ה"א להביא ראי' משם הלא אין הנדון דומה לראי' כעוכלא לדנא מן הטעם שכתבתי. ותו כתב מכ"ת והביא ראיה לאידך גיסא שאין משגיחין במשקל וז"ל וראי' מגמר' דחולן דף צ"ד אר' אשי ואמר רב כהנא הוה איבעי' לן כי משערינן בדידיה משערינן או במאי דנפיק מיניה כו' ופשט דבדידיה משערינן דאי במאי דנפיק מיניה מנא ידעינן וכתב הר"אש פשיטא דבשאר איסורים משערינן בדידיה וטעמא דמלת' כתב המרדכי פג"ה חיישינן דלמא נפק כולה אף שחתיכות האיסור שלימה שמא בלע מן ההיתר ומן הספק אזלינן לחומרא ואם אית' דבנ"ד אם חתיכה האסור גדול בכמות נגד ההיתר עד שלא יהיה בהיתר ששי' נגד האסור ואם באנו למשקל יהיה בהיתר ששי' נגד האיסור כי האיסור גדול בכמות וקטן באיכות המשקל. א"כ למה פשיט' ליה דבשאר איסורים דבדיד' משערינן דהיינו מה שתפלוט החתיכה ע"י מדידת מים והיינו לחומר' הלא אף אם בדידי' משערינן יהי' קולא דהיינו כמו בנ"ד דמשערינן בדידי' שהולכין אחר המשקל אף שאין ששי' במדידה לפי שהחתיכה גדול א"כ אם היינו משערינן במאי דנפיק מיני' דלמא פולטות יותר מה שתעלה המשקל כמו שאנו רואין בחוש שהיא גדולה בכמות וכו' עכ"ל מכ"ת רק קצת במלות מתחלפות תמה אני מאד על מכ"ת בדברים האלו ואמינ' כד ניי' ושכב רב כתב דברי' כאלו שיש לחוש דלמא פולטות יותר מה שתעלה המשקל א"כ החלק יהיה גדול מן הכל וזה הוא א' מן הנמעות והדבר מבואר בעצמו שהאיבעי' היא אם בדידי' משערינן בכל החתיכה כמו שהוא לפנינו או במאי דנפק מיני' דהיינו שנשער באומד יפה כמה פלט החתיכה למחצה או לשליש או לרביעי א"כ אף אנו נאמר במאי דנפיק מיני' משערינן לפי המשקל וק"ל וקשה איך אפשר שיהא מה דנפיק מיניה יותר מן החתיכה כולו: לאחר שבאה תשובתי אל הרב הנזכר חזר וכתב לי והודה ולא בוש שאין דבריו נכונים בזה גם כתב לי וז"ל ואשר הביא רום מעכ"ת ראי' לדין הנ"ל מהא דכתב הר"ן משם הרא"ה וע"פ דחיית דברי הר"ן דמשערינן ברוטב סתמא והחוש מעיד שבכזית קרוש כו' יפה כתב מעכ"ת וראיה זו ראויה למי שאמרה אך כאשר כתב רום מכ"ת בין לקולא בין לחומרא יש לדקדק מכל מקום מנא ליה