עבודת הגרשוני מב

דברי מהרר"מ בתשוב' סי' פ' משמע שצריכה לראות גם מן האשה דבר של כיעור ע"ש. וע"ד העדות שהעידה המשרתת שהיתה רגילה לשכוב בחדר אח' עם גבירתה האשה הנ"ל מחמת בניה הקטנים פעם א' הקיצה משנתה בחצות הלילה וראתה לאור הלבנה שהוא עומד בלא לבוש רק בכתונת אצל המטה שגבירתה שוכבת עליו וצעקה המשרתת עליו מי הביאך הלום ונבהל להשיב שהלך חשכה וטעה ורצה לילך לחוץ ובא לכאן שלא בכוונה כו' נראה לע"ד שגם עדות זה אפי' היה עד כשר אינו עדות של כיעור כי לפי דברי הגאון שהבאתי דבריו לעיל פשיט' שאין לחוש לקלקול כיון שהאשה המשרתת שכבה גם כן באותו החדר ודאי מרתתו (והנה באמת בנקל יש לחלק בין נדון של הגאון הנ"ל ובין נ"ד כי נ"ד הוא מכוער יותר שהתיצב בלא לבוש) מ"מ הסבר' במקומה עומדת שמרתתו וגם לפי דברי מהרר"מ שהבאתי לעיל צריך לראות גם ממנה דבר מכוער ובעדות זה לא הוזכר שום דבר כיעור מן האשה. ועוד בה שלישי' שאפשר שתירוצו תירץ אויב הוא אמת ואע"גב שסיגף את עצמו לאחר מכאן בטבילות ובתעני' אין זה ראי' שקלקל עם האשה זו כי מי יודע מה היה לו שעבר עליו רוח טהרה או אפשר לומר שבאמת חישב לעשות מלאכתו מלאכת מחשבת און ולא עשה והכי דייק לשון העדות שעמד לפני המטה משמע שעדיין לא שכב שם וע"ד שבעל תשובה א' התודה על חטאיו והודה שהיה משרת אצל אשה הנ"ל ונכשל עמה ובא אליה וכו' גם בעדותו אין ממש משום דהלכה רווחת בישראל אין אדם משים את עצמו לרשע ואי משום דאמרינן פלגינן דיבורא הלא כבר פסק הרשב"א בתשו' סי' אל"ף רל"ו שאין אומרי' פלגינן דיבור' אלא כשאמר פלונית זינתה עמדי אזי פלגינן ואמרינן פלוני'זינתה הוא אמת ומה שמסיי' עמדי הוא שקר רק זנתה עם איש אחר אבל אם אמר קלקלתי עם פלונית או כיוצא בזה לא פליגינן דיבור' ודברי טעם הם עכ"ל והובא בסמ"ע סי' ל"ד וא"כ בלשונת האלו שהעד המעיד הב"ת לית לן למימר פ"ד כלל ועוד נלע"ד שאין לחוש לכל העדיות שהוגבו שלא בפני האשה ובלא דרישה וחקירה וכבר האריך מהרש"ל בתשוב' ושארי גאוני' שלענין עדות אשה בעינן בפניה דוקא ומה שרצה מכ"ת לחלק מסברת הכרס כיון שהודה דרך חרטה ותשוב' יש להאמינו שודאי אומר אמת לא נהירא לי כלל לע"ד אלא מעתה נאמר שהוא לבדו יהא נאמן כבי תרי שודאי אומר אמת אלא מא"ל ע"פ שני' יקום דבר אמרה תורה ה"נ והועד בבעליו אמרה תורה. הן אמת שסבר' זו כתבו התוס' בפ"ק דמציעא ד"ג ע"ב ד"ה מה וכו' לענין אין אדם משים את עצמו רשע אבל לענין זה אין לחלק כלל ומה שרצה מעכ"ת להוכיח סברתו מתוך דברי הרש"בא דאין צריך להעיד בפניה דא"לכ ה"ל להרש"בא לאשמעינן רבותא טפי וכו' תמיהני על מכ"ת שאין זה דרך הלימוד כלל שה"ל להרשב"א לפרש כי הוא השיב על השאלה שנשאל עליה ומעשה שהיה כך היה ואין לדקדק ממנו שום דיוק. ומה שרצה מעכ"ת לחלק ולומר כיון שלא היתה כוונה להעיד על אשה זו אינה צריך להעיד בפניה ורצה להסתייע ממ"ש הרא"ש בשם הרא"בד בספ"ק דמכות במחילה מכבודו בהפך הוא כיון שלא בא להעיד גרע טפי ולא הוה עדות כלל וכן משמע התם ממקום שבא מכ"ת להסתייע ע"ש ודוק. כללא דמלתא שנלע"ד שאין שום א' מן העדיות הנ"ל אשר יאמר עליו שהוא כדאי להוציא ע"פ אשה מבעלה וא"כ אין לומר שאבדה כתובתה ע"פ כי הא בהא תליא: וע"ד הספק שנסתפק מכ"ת אם תוכל לישבע מחמת שהיא חשודה ע"פ העדיות הנ"ל וקלא דלא פסיק אשר יצא עליה. כיון שזכינו לדין שאין ממש בעדיות הנ"ל אין להסתפק כלל כי מהררמא"י פסק להדיא כהרא"ש שאין לפסול לעדות ולשבועה ע"פ חשדא ואין חשדא זו גרע משאר חשדא ובפרט באשר שמשמע מתוך לשון השאלה שהקול יצא ע"פ עדיות הנ"ל ואין קול כזה הוה קול כמ"ש מהררש"ל בתשוב' שבעינן שהקול יהא בלא עדי כיעור אבל אם הקול ע"פ עדיות לא יחשב לקלא ומכ"ש בנ"ד שאין ממש בעדות אין ממש בקלא. כללא דמילת' שלעד"נ שאשה זו לא הפסיד' כלום משארי נשים הכשרות ונשבעת על כתובתה ואפשר היה לצדד וליפות כחה שתטול בלא שבועה כיון שבעלה נתן עיניו לגרשה כמו שבא בשאלה. אבל אינני חפץ לטפל בזה ולחפש בזכותה נגד יתומים קטנים וע"ד שמעכ"ת מסתפק אם תשבע האשה ע"י גלגול שלא זנתה תחת בעלה באמת יש לפלפל בזה כי דינ' ג"ש תקיפי טוב' כי מהרו"ך ומוח"ז בב"ח סי' צ"ד מחולקי' בפי' דברי התו' בפ' השואל ואין הזמן מסכים כעת להאריך בזה והדברים עתיקים אמנם לפי משמעות השאלה לא תשיג האשה בכתובתה יותר ממאה זהו' ובלתי ספק שהיא הכניסה לו סך כזה. א"כ אין נפקא מינ' גם בזה בכל שאלתו דמר כי אף גם שזנתה ודאי לא אבדה מה שהכניסה לו אע"פ שאינו בעין מ"מ כיון שהוא אכל אותן מחוייב לשלמ' כמבואר בפוסק' לכן קצרתי כעת. וע"ד איזה פרטי דברים שראיתי תיוהא בדברי מכ"ת כגון מ"ש מכ"ת שיש לחלקו כמו שכתב בח"מ סי' צ"ב במחילה שגה ברואה כי לא נזכר שם יחלוקו כי אם בשבועה דאוריית' ולא נקיט שטר'. ונ"ד אינו דומה אלא למאי דאית' שם סי"ב החשוד על השבועה ומוציא שטר על היתומי' וכו' והוא אינו יכול לשבע יפסיד גם מה שרוצה מכ"ת לחלק שיש להחמיר ולא ליתן לאשה הנ"ל שבועה כי בלא"ה שבועה זו קלה בעיני נשים ונסתייע לסברא זו מהא דכתב הריב"ש הובא בא"ע סי' צ"ו אלמנה שנשבעת על כתובת' יכולים היתומי' להחרים על כל מי שיודע שהפקידה האלמנה כלום. וב"חמ סי' צ"ב הביא בש"ע בשם הרשב"א מי שמבקש להחרי' בב"ה על מי שיודע שזה עבר שבועה השואל כן ראוי לנזיפה אלא ע"כ יש לחלק בין שארי שבועות לשבועו' אלמנה במחילה אין זה חלוקא דרבנן. כי הדברי' ברורי' שיש חלוק גדול בין אם מכריזין מי שיודע שראובן חשוד שהוא בזיון מאד ובין מי שיודע אם האלמנה הפקידה כלום וכו' וק"ל עוד יש לפרש דברי הריב"ש שהאפטרופס טען ודאי שיש עדי' דאז גם הרשב"א מודה. אבל לפי מ"ש מוח"ז שצריך להביאם לב"ד דלא אתי שפיר כי מדברי ריב"ש לא משמע כן והנה אין עת להאריך עד אשר נזכ' ונחי' ונראה פנים בפנים ואז פא"פ נדבר בו אי"ה ובזה אצא ואומר שלום מ"ה צבאו'. והוא יצילנו משגיאו' וישים עמנו לטובה אות ויראינו מתורתו נפלאות כן נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה כט כלב בן יפצ"ה פיהו בשער יפתח בדורו עתיר נכסי עתיר פומבי אוצר בלום ובלום אוצרו. הטוב מטיב מברכין ברכת הנהנין מאורו. ה"ה אהובי הרב הגדול מעוז ומגדול. פורח עליו עוף נשרף בקי וחריף נ"י ע"ה פ"ה ואב"ד כמה"רר כלב פייבל נר"ו ולא יכבה מחול ימים ירבה. אהובי ידידי באתי להודיע ולידע למכ"ת שג"י הצהירי' האירו אל מול עבר פני ביום אתמול כי עבר לעת ערב ומה מאד חביבין עלי דברי דודי' כי טובי' מיין עסיס ורמוני' וע"ד מה שביקש מכ"ת ממני לחוות דעי מרחוק בענין מעשה שהיה כך היה אווז פטומא ושמנה שנצלה ונצמק ויפה לה בכלי שקורין ברא"ט בע"קין ונמצא בתוכה הלב דבוק. והאווז היתה שלימה ולא חסר ממנה כי אם הראש והרגלי' והכנפיי' סמוכי' לגוף אם יש לומר בזה אין לך עוף שאין בו ששי' נגד הלב או לא אמרינן כן אלא כשלא חסר מן העוף רק הראש והרגלים ולא הכנפי' שהרי מהררמא"י לא כתב בהגה' שיש להקל כי אם בחסרון הראש והרגלים וחזיתן לדעתי' שנוטה להקל גם בזה אף גם אם העוף כבר נאכל וליכא למיקם עלה דמלתא רק שידוע לו בבירור וראתה אותה קוד' שהיה שלם כנ"ל ונסתייע מכ"ת מתשובת ר"י מינ"ץ שדעת שפתיו ברור מללו שמנהג להקל גם בזה ורוצה מכ"ת לדעת כיצד אני מורה: תשובה הנה אהו' ידידי מה אומר ראה זה דבר חידוש הלא הכל גלוי וידוע לפני דמר ומבואר בהאחרוני' רק שלא יאמר מכ"ת שלא חששתי להשיבו ח"ו אמרתי להשיב מפני הכבוד אמנם בקצרה ולא אאריך כדרכי להשיב לשואלי דבר לצדד ולהראות פנים לכל צד באשר שאין הזמן מסכי' עמדי ומה גם שאין הנושא סובל באשר שאין לו שורש ועיקר בתלמוד הנה באמת הדין עם מכ"ת שכ"כ מהרר"י מינן ואין להרהר אחר מידותיו של המורה כן. כי יש לסמוך על אילן גדול ולתלות בו אמנם דרך הוראתי כן אני מורה אם יבא העוף לפני עם הלב ואוכל לשפוט למראה עיני שהוא ס' נגד הלב אע"פ בחסר מן העוף חלק גדול אני מכשירו כי אין זה מן הנמנע שיהיה ג' רביעי' מן העוף או פחות ס' נגד הלב ויותר. ולכן דקדק מהר"מאי בלשונו הצח וזך וכתב ואם אין שלם וליכ' ס' וכו' משמע שאינו מוכח שאם אין העוף שלם דליכ' ס' יכול להיות שאין העוף שלם ואפ"ה יש בו ס' לכן הוצרך לומר ואם אין העוף שלם וליכא ס' וכו' וק"ל. אבל אם אין העוף והלב לפני אין אני מכשירו אם לא שהעוף שלם ולא חסר ממנו כי אם הראש והצוואר והרגלים אבל כשחסר ממנו עוד שום מה אינני מכשירו ואין אני סומך על תשובו' ר"י מינץ מכמה טעמי' חדא באשר שמה"רמאי גם או"ה הזכירו בהכשר שלו אם חסר מן העוף הראש והרגליי' ולא יותר הגם שאפשר שאורח' דמלת' נקטו כי בתרנגולי' אין דרך להסיר מהן הכנפי' מ"מ אינני סומך על זה כי יש לנו לקרב הדעות שלא יהיה ביניהם פלוגתא רחוקה כי מה שמהרי"ל ס"ל שצריך שיהיה העוף שלם עם הראש והרגליים מסתייע שנאמר שמהר"מאי מתיר בלא הראש והרגלים ולא יותר. חדא ועוד קאמינ' שכל ראיותיו של הגאון מהר"י מינץ במחילה אינם מוכרחי' כאשר עיני המעיין לנוכח יביטו בהבטה ראשונה הן אמת שראיותיו לענין זה נכונים שגם אם אין העוף שלם בלי שום חסרון מ"מ נקרא שלם אבל כמה יחסר ממנו ויהא נקרא עדיין שלם אינו מוכרח. וביותר שעיקור היסוד שבנין נשען עליו הוא מ"ש המעשה שבא לפני מה"רק הזקן ראש של אווז שלא נפתח ונתבשל בשהוא שלם כו' ועינינו לנוכח יביטו שהב"י בסי' ס"ח השיג על הוראתו של מה"רק והת"ח סי' צ"א הסכי' עם הב"י באשר שחצי שיעור דאוריית' ולא ניחא להו בישובו של מה"רי מינץ וא"כ הוא כשל עוזר וכו' ואם היסוד נופל אין לסמוך על הבנין. אמנם אם יש עוד איזה צד היתר כגון שנתמלא