עבודת הגרשוני מא

נאמנת בנ"ד לומר שהיתה ישנה כיון שאין שום עד מכחישה ובזה מצלת את עצמה מכל עורר וטוען ואפי' לפי דעת המחמיר ביותר הוא המרדכי לפי הגירס' שלפנינו) דס"ל שאם הבעל מאמין לע"א שמעיד על דבר מכוער ביותר כבי תרי אוסרין אותה על בעלה. מ"מ בנ"ד ליכא למיחש כלל דע"כ לא קאמר המרדכי שאסרינן אותה עליו אלא כשהעד מעיד עליה דבר מכוער ביותר מש"אכ בנ"ד כמ"ש לעיל. (מלבד שכבר מחו לדעת זו במאה עוכלא ושיבשו נוסחא זו וקצתן מן האחרוני' השיאו דעתו לדבר אחר כמבואר בהאחרונים כללא דמילת' נלע"ד להלכה ולמעשה שאשה זו מותרת לבעלה ואינו יוכל להוציאה בע"כ מכ"ש שלא איבדה כתובתה אפי' אם יעידו העדים הדברים כאשר באו בשאלה בפני האשה והבעל והבועל מכ"ש כל זמן שלא העיד בפני הבע"ד כמ"ש הגאונים בתשובותיהם גם אני הקטן חידשתי דברים בענין זה בתשוב' אחת והכרעתי שאפי' בדיעבד לא הוה עדות שלא בפניו עדות כלל: אמנם נלע"ד שמוטל על המורה לחקור העדים כי באולי יעידו ויגידו דבר ברור יותר אע"פי שכבוד אלקי' הסתר דבר ה"מ אם לא נתפרסם הרינון והלעז ולפני התגלע הריב אבל לא כשנתפרסם הלעז והרינון כ"כ וכן כתב מהרי"ק להדיא. ואם העדים הכשרי' לא יגידו אלא כמו שבא' בשאלה אזי אומר אני בטח שאשה זו מותרת לבעלה בלי פקפוק אף אם יש לפקפק באיזה דבר מן הדברים אשר כתבנו לרווחא דמילתא. מ"מ יש לנו כמה וכמה גאונים דס"ל שאין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"י עדי טומאה ממש או ע"י קינוי וסתירה וכדאי הם לסמוך עליהם להלכה ולמעשה כן נלפ"ד אמנם באשר שהגאון מהר"ראי בכתביו סי' רכ"ב כתב בענין זה וז"ל מ"מ אל תסמוך על דברי להורות כלל אלא א"כ מהר"רא הורה ג"כ להתיר כו'. ותסכים גם אתה עמנו ותשתדל אתה ג"כ שיסכימו עוד בעלי הוראו' כו' אבל אם מהר"רא לא יורה להתיר יהיו דברי דלעיל בטלי' אע"גב דאית לן ראיות ברורו' להתיר מ"מ כיון דלעלמא לא גמירא דינא איתחזק באיסורא וחיישינן דלימא לן וכו' עכ"ל ואחריו נמשך הגאון מהר"מאי והגאונים אשר בצירופו הטהור בסי' י"ב לאחר שהביא דברי מהררא"י הנ"ל כתב וז"ל וכן מצינו בהרבה תשובות מהר"מ שכתוב אם לא יסכימו רבותיו עמו יהיו דבריו בטלי' לכן גם אנחנו החתומי' לא נסמוך אדעתינו להתירה לבעל' אם לא יסכימו עמנו שני תופסי ישיבות משתי עיירות ואם יסכימו עמנו נצרף עמהם לעשות מעש' עכ"ל ואם גדולי עולם הראשוני' לגבי דידן לא רצו לסמוך על דעתם אם לא ע"י צירוף מכ"ש אני הצעיר מך ודל שאין לי לסמוך על דעתי הקלושה אם לא יסכים רום מכ"ת בשריות'דההיא איתת' הוא ברא' ואחריו עוד שני בעלי הוראו' תופסי ישיב' בב' קהלו'ואת אשר ירצ' רום מכ"ת יבחור והוא הקדו' והנה באמ'לפי ערך של הגאונים הנ"ל היה לנו לצרף אלינו עוד הסכמות של כמה רבנים אך ורק באשר שהגאונים הנ"ל עצמם הם לנו למחסה ועוז להתיר האשה הנ"ל לבעלה אך משום חששא פן ואולי יש לחלק בין נ"ד לנדון שלהם אנו צריכין להסכמות אחרים די לנו בהסכמת ב' תופסי ישיבה עמנו ועל פיהם ופינו נעשה הלכה למעשה. ומי שאומר ועושה יצילנו משגיאו' ויורני מתורתו נפלאו' ויעש' עמנו לטוב' אות כנ"ל גרשון אשכנזי. זה התשובה שהשבתי זה עשרים ושתים שנה באריכות ג"כ מענייני עדי כיעור: שאלה כח ברוך אבר"ם לאל עליון קונה שמי' וארץ החדשה בין אצל לאצל טעני' מיני' מאה גמלי דריש' כברזל אדם קשה נ"י ע"ה פ"ה ר"מ ואב"ד כמה"רר אברם נרו אהובי ידידי מודע למכ"ת ליהוי שג"י הצהירים האירו אל מול עבר פני שבוע העבר ומכ"ת שיחר פני וביקש ממני להשיב אותו מלא דבר על שאלתו שאלת חכם ששאל מאתי בזמן הקיץ העבר בענין אשה אחת ופרסמה הכות"ב יצא עליה קול מזנה בעיר ע"י עדי כיעור וכאשר אעתיק לשונם א' וא' להבא) והאשה כופרות בכל ואומרות לא פעלתי און. ועכ"ז נתרצית אם בעלה יתן לה כתובתה תקבל גט כריתות ממנו. והנה לפני איזה ימים מת הבעל ועדיין לא נתן לה גט זהו תורף המעשה ועתה מסתפק מכ"ת כמה ספיקות א' אם אבדה כתובת' ע"פ העדות הנ"ל ב' מספקא לי' למר אף אם איננה בכלל אותן שיוצא' שלא בכתוב' מ"מ לא תגבה כתובתה דתקנתא דרבנן הוא שהאשה לא תגב' כתובת' אלא בשבועה והיא נקראת חשודה כדאיתא בא"ע סי' צ"ו ממילא לא תגבה כתוב' ועוד מספקא ליה אף אם אינה נקראת חשודה ונשבעת אם נגלגל עליה שלא זנתה או יחלוקו היא והיתומים את הכתובה כדאי' בח"מ סי' צ"ב בהגה' וכו' זה הוא תורף שאלתו דמר אשר שאל ממני לחוות דעתי הקלושה: תשובה הנה באמת סבר הייתי שכבר נפסק הדין ע"פ מכ"ת שהוא גמיר וסבור ומה גם שגליתי למכ"ת דעתי הקלוש' בע"פ בהיותו אתי עמי במחיצתי והביא לי שאלתו רשום בכתב אמת וע"כ מאז ועד עתה לא שמתי עיון עיוני על חקירה זו ובהיות שעמוס התלאות אני וטרידנא טובא כידוע למכ"ת. ע"כ אינני אוכל כעת לעיין בפוסקים ראשונים ואחרונים אשר האריכו בתשובותיהן בענין זה מאד גם מורי חמי בב"ח האריך למעניתו והדברי' עתיקי' וארוכי' ע"כ אציג לפני מכ"ת מה שרשמתי להשיב למכ"ת אז בשעת השאלה וזה החלי בעזר' ה' חילי אל מחוללי: נלע"ד הקלושה בנ"ד אם עדיין הבעל קיים לא היינו מוציאין האשה הנ"ל ממנו כאשר נבאר מלתא בטעמא והנה לפי דעת הגאונים בתראי מהררש"ל בתשוב' סי' ל"ג ומוה"רמ מלובלין סי' פ' שפסקו שאין אשה נאסר' על בעל' אלא ע"י קינוי וסתיר' ולא ע"י עדי כיעור וקלא דלא פסק ומפרשינן הסוגי' דפ"ב דיבמות הפלוגתא דר' ורב לענין הנטען פשיט' לית דין ולית דיין שאשה זו מותרת לבעלה ואם בא להוציא' היה צריך ליתן לה כתובת' אלא גם לפי דעת הגאוני' מהרר"מאי בתשו' סי' י"ד ומוח"ז בב"ח דס"ל שיש לחוש לדעת השאלתות כי דבריהן דברי קבלה ואין להקל נגדם מ"מ בנ"ד נלע"ד שכ"ע מודי' שלא נאסרה על בעלה כיון שהקול יצא ע"פ עדי כיעור אין כאן קול כלל (כמו שכתב מהרש"ל בתשובה הנ"ל) וגם יש לה בנים מן הבעל ועיין בתשו' הנ"ל ותמצא דברי מבוארי' איבר' שמוח"ז מביא דעת מהר"רשל שסביר' ליה אליב' דר"ת לאחר החזרה שאפי' יש לו בני' מוציאין אותה מן הבעל ע"י עדי כיעו' בלא קול מ"מ הוא חולק ודבריו נראי' עיקור איך שיהיה הן אליב' דמהרש"ל הן אליבא דמוח"ז איתת' דא אין מוציאין כי מהר"רשל לא חש כלל לדברי השאלתו' ור"ת דאזיל לשטיתי' אחר החזרה ומוח"ז אע"ג שחש לדברי השאלתות מ"מ ס"ל שגם השאלת' לא אמרו שאש' נאסרת על בעלה ע"י עדי כיעור אלא היכא דלית לה בני' אבל היכא דאית לה בנים אין מוציאין ממילא רווח' שמעת' שאליב' דכ"ע אתת' דא שרי' לבעלה אם לא שנאמ' שננקוט חומרא דמהררש"ל בפירוש דשאלתות וחומרא דב"ח לחוש לדעת השאלתות ע"פ פירושו דמהררש"ל דודאי כולי האי לא מחמרינן חדא ועוד קאמינ' אין כאן עדי כיעור כלל כאשר נבאר וזה יצא ראשונה העד א' שהעיד שהוא בעצמו וקלונו עשה אתה עמה דברי' מכוערי' אין זה עד כיעור כיון שאמר שלא בא לכלל מעשה כי נראה לע"ד מה שאנו אוסרי' ע"י עדי כיעור זאת לא זאת כי אם משו' דאמרינן ודאי נעשה עבירה וכן מוכיח לשון הרמב"ם שכתוב וז"ל בפ' כ"ד מהל' אישות כיצד היא יוצאות משום ש"ר כגון שהיו שם עדי' שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראין שהיתה שם עביר' כו' וראו רוכל יוצא ונכנסו מיד בשעת יציאתו ומצאו אותה עומדת מעל המטה וכו' הרי משמע שהטעם שהי' יוצאות היינו משום שהדברים מראין שהיתה שם עבירה אבל בנ"ד שהעד שאמר שעשה עמה הדברי' מכוערי' הוא אומר שלא בא לכלל מעשה א"כ נאמר שהפה שאסר וכו' ואין לומר כיון שהפקירה את עצמה כל כך גבי זה יש לחוש שהפקירה את עצמה ג"כ לגבי אחר ובא לידי מעשה כי חששא זו לא מצינו ולא משמע כן מדברי הרמב"ם הנ"ל ועוד טעמא אחרינא שאין לחוש לעדותו של זה שאין אדם משים את עצמו לרשע וכמו שנבאר אי"ה. הרי לפנינו שאין לחוש לזה שאמר שהוא היה משתגע עמה ומשמשה בכל גופה ומה שהעיד' אשה אחרת שהיתה דרה עמה בביתה שפעם אחד אחר חתנותה של האשה הנ"ל באה באקראי לחדר בית החורף וראתה שהאשה הנ"ל שוכבות על הספסל והאיש היה עומד אצלה בקרוב ממש וכיון שראה שבאתה האשה לתוך החדר קפץ בחפזון ובבהלה ממקום שעמד שם למקום אחר גם עדות זה אף אם היה עד כשר אינו עדות כיעור להוציא אשה מבעלה כי אין דברי' אלו מראין שכבר זינת' ועברה עביר' ועדי כיעור להוציא אשה מבעל' היינו שמראין הדברי' שכבר עברה עבירה כגון שנמצא רוק למעלה מן הכילה וכיוצא בזה אבל זה שעמד אצלה בקרוב אין דברי' אלו מראין שעברו עבירה בפרט שהיו במקום החורף שבני אדם יוצאים ונכנסי' שם ולא היה סגור במסגרת כלל וגדול' מזה כתב גאון א' הובא בתשובו' רמ"א סימן י"ד. וז"ל אם ע"א מעיד שראה אותן עומדים בפתח פתוחה לרחוב העיר באישון לילה ואפילה שאינו דומה לכיעור המוזכר בדברי הרמב"ם כי כששניהן יוצאי' ממקו' אפל שאין רגל אדם מצוי שם ניכרי' הדברי' שהיתה שם עבירה כי לולא זה למה נכנסו למקום אפל אבל במקום שרגל אדם מצוי שם אפילו באישון לילה ואפילה א"ל ודאי היתה שם עבירה כי מירתת אולי יעבור שם אדם לפניהם כגון העומדי' בחצות לילה ללמוד או לחשוב חשבונות או המאחרי' על היין או א' מבני הבית יעיר משנתו ויצא לחוץ ודאי מרתת ולא עברו עבירה. דאל"כ אמאי אנו מתירין להתייחד אשה א' עם ב' אנשים בחדר ליחוש אולי יפול תרדמה וכו' אלא ודאי מרתת אולי יעירו משנתם ויגולה קלונם כו' עכ"ל הרי קמן במקום שרואין אפי' ע"י הדחק לא חישינן לקלקול מכ"ש בנ"ד שהיו בחדר שבני אדם נכנסי' ויוצאי' שם תדיר שאין לחוש לקלקול ולא הוה עדות של כיעור כלל להוציא אשה מבעלה על עדות זה. ועוד טעם אחר שאין זה עדות של כיעור כיון שלא ראתה האשה הנ"ל שום דבר מכוער. מן האשה כי מה ששכבה על הספסל אין זה דבר של כיעור וממשמעות